דרישה/יורה דעה/קמא

דרישה ‏ יורה דעה קמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל הצלמים הנמצאים בכפרים אסורים כו' כתב ב"י ד' קמ"ז ע"א ז"ל ומדברי רבינו שכתב לקמן בסמוך וצורות שאר כל המזלות כו' אם לא שיש הוכחה שנעשה לאליל כגון צורת אדם עומדת על פתח מדינה וכו' משמע דמתניתין דכל הצלמים בצורת אדם דוקא היא אבל לא בשאר צורות ואיני יודע מנין הוא לו אם לא שנאמר מדמוקמינן לה באנדרטי (פי' צורה) של מלכים משמע ליה הכי. פי' דוקא צורת אדם יש איסור בכרכים כשיש בידו מקל או כדור כו' אבל שאר צורות אף שיש בידם א' מדברים הללו אינן אסורין אזה כתב מניין הוא לו אבל גם זה פשוט לב"י דבכפרים אסור אף בשאר צורות וכדמסיק רבי' כאן וכתב ובשל כפרים כולם אסורים ויש לדחוק ולומר דרבי' דכתב שם אדם לרבותיה כתביה דאפילו באדם אינו אסור סתמא עד שיהיה בידו כדור או סייף אלא שקשה שזהו כבר אשמעינן רבינו במ"ש שם אפי' צורת אדם כו':

ב

אא"כ עומדים על פתח מדינה ובידם מקל או צפור כו' ריש פ' א"מ תנן כל הצלמים אסורים כו' וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור ובגמרא מפרש מקל שרודה כל העולם כולו במקל צפור שתופס כל העולם כולו כציפור כדור שתופס כל העולם כולו ככדור תנא הוסיפו עליהן סייף עטרה וטבעת. סייף מעיקרא סבר כו' ולבסוף סבור שהורג כל העולם כולו. עטרה מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא ולבסוף סבור כעטרה למלך. טבעת מעיקרא סבור אישתיימא בעלמא (פרש"י שליח הנושא חותם המשלחו) ולבסוף סבור שחותם כל העולם כולו למיתה ע"כ בגמרא ורבי' לא הביא אלא ד' מקל או צפור או כדור או סייף וכתב ב"י ע"ז תימה למה השמיט השאר ע"כ ונראה דרבינו חשיב חד מאינך דאיכא לספוקי בהו אם מורה על שפלות או שררה כמ"ש בסמוך סייף מעיקרא סבר כו' וה"ה לאינך והה"נ דלאו דוקא הנך שית דקא חשיב תלמודא אלא כל מה שנותנין בידו שמורה על שררה כה"ג ידוע שהוא אליל ואסור ולכן לא חש רבינו להביא כל הנך שמביא בתלמוד דלא תימא דוקא הנך ותו לא:

ג

כתב הרמב"ם המוצא וכו' ולא נהירא דהא מוקי לה בגמרא דוקא בעומד על בסיסו כו' (עיין בשלטי הגבורים ד' שס"ז ע"א דכתב דגם הרמב"ם סבר כן ושכן מוכח פי' המשניות שלו האריך שם (תימה על דבריו דל' הרמב"ם שהביא הב"י לא משמע הכי וכן נראה מדברי רבינו ע"ש עכ"ה) כתב ב"י וז"ל י"ל שהרמב"ם מפרש דשמואל דמוקי לה הכי סבר כר"ל דאמר אליל שנשתברה מאליה מותרת ואנן קי"ל כר' יוחנן דפליג עליה ואסר הילכך ליתא לדשמואל עכ"ל ב"י ונראה לפרש רבינו דפסק כשמואל משום דר' יוחנן לא קאמר אלא באליל שנשתברה מאליה ובסתם שברי אליל אמרינן לא מאליה נשתברה אלא שברה בחמתו לכן מותרים שברי אליל אם לא בעומד על בסיסו: (ובשל כפרים בש"ג דף שס"ז ע"ב כתב צ"ע שנראה מדברי הטור דחילוקים שקאמר אינם אלא בשל כרכים אבל בכפרים בכל ענין אסורים ולא ידענא מנא ליה עכ"ל ותימה על דבריו הלא גמרא ערוכה דבשל כפרים בכל ענין אסורין וכמ"ש בב"י ר"ס זה):

ד

וכל הצורות שאסור כו' עד הלכך בשל רבים דלא שייך בהו חשדא בפ"ב דר"ה דף כ"ד תנן דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל על הטבלא בעלייתו בכותל שהיה מראה את ההדיוטות ואמר להם הכזה ראית כו' ופריך עלה והא כתיב לא תעשון אתי כו' עד ר"ג נשיא הוי ושכיחי רבים גביה ליכא חשדא איבעית אימא של חוליות הוה ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא ואבע"א נהתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות כו' וזהו דעת רבינו. והרי"ף שאינו מתיר אלא בלהתלמד אפשר משום דס"ל דלאיבעית אימא האחרון כאולו בהדיא אמר דוקא זה מותר הא ברבים או בפרקים אסור.

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.