ט"ז/יורה דעה/קמא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כל הצלמים כו'. במתניתין פליגי רבי מאיר וחכמים דר"מ ס"ל כיון שאותה צורה נעבדה במקום אחד גזרינן שאר המקומות בשבילו וחכמים לא גזרו אא"כ יש בידו סייף כו' כמו שכתוב כאן בש"ע ומ"מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו דומיא דאיסורו של ר"מ משום גזירה וא"כ אין חילוק בין אם הצורה ההיא של אדם או שאר צורה ובטור כתוב לקמן בסימן זה צורת אדם עומדת כו' ובידה מקל כו' וכתב ב"י כאן שמשמע מדבריו דוקא צורת אדם אבל לא שאר צורות נראה כוונתו דבצורת אדם הטעם שידוע שיש עובדים לו משא"כ שאר צורות אבל אם היה לנו בירור שיש עובדים גם לשאר צורות הוה גם כן דינא הכי משום הכי כתב הרמב"ם והעתיקו הש"ע כאן והיה ביד הצורה כו' ולא זכר צורת אדם מטעם שאמרנו ונראה דמ"ש בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שם הוא ג"כ מורה ע"ז שידוע שיש עובדים אותה כמ"ש רש"י. ומו"ח ז"ל כתב דליתא למה שכ' הש"ע סתם צורה וקשה דאטו דידיה היא הא דרמב"ם הוא בפרק ז' מהלכות עבודת כוכבים והכוונה למ"ש:
(ב) דסתמא לשם עבודת כוכבים נעשו. בטור כתוב בזה כיון דספק עבודת כוכביה אסורה דסתמא כו' ויש לתמוה כיון דמסתמא הוה כן למה לו הטעה דספיקא לחומרא. ועוד קשה במה שאמר אח"כ בכרכין דודאי לנוי נעשו למה יהיה ודאי דהא נמי באפשר הוא שנעשה לשם עבודת כוכבים ונראה דאף על פי דספק עבודת כוכבים לחומרא מכל מקום כל שיש סברא להיתר ולאיסור ראוי להקל דהא קי"ל בכל דוכתי דלא מחזקינן איסורא מספק ואין מחמרינן מספק אלא במקום דאתחזק איסורא כבר ע"כ כיון שיש סברא דלנוי עשוי אין מחזקינן להאי סברא לודאי כיון שיש לה סיוע מכח לא מחזקינן איסורא אבל בכפרים דאין דרך לעשותה לנוי א"כ האי סברא דלעבודת כוכבים נעשה הוא בשוה עם צד ההיתר דלשניהם יש ריעותא דלאיסור יש סתירה דאין מחזקינן איסור ולהיתר יש סתירה דאין דרך לעשות לנוי הוה שניהם שוין ומספיקא אזלינן לחומרא בעובד כוכבים ומו"ח ז"ל כתב דכוונת הטור דלא להוי ספק ספיקא ספק אם נעשה עבודת כוכבים את"ל נעשה אימור בטלוה וקשה דאין ביטול בזה אפילו גררה לא הוה ביטול כל זמן שלא פחתה בצורתה וכאן מיירי משלמים דאי בשבורים הכי נמי באמת הוה ביטול כמ"ש אח"כ:
(ג) אפילו שברי אלילים. ופירש רש"י הכי אמר שמואל בגמ' שנעבדו וכיון שנשברה אין עובדין אותה:
(ד) עומד על בסיסו. פי' שיש לה בית מושב רחב שאז אינם נראים כשברים אלא כך נעשו מתחילה ולא היה שם רק אבר זה לבד ואין כאן ביטול משמע כאן דכשעבדוה בשעה שהיתה שלימה ונשבר ממנה הוי ביטול וקשה דהא בסוף סימן קמ"ו פסק הטור דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה אסורה וא"כ ניחוש כאן שמא מאליה נשבר זה ממנה ואמאי מותר למוצאה באין עומד על בסיסו הא ספיקא דאורייתא ונראה דיש לומר כיון ששם כתב הטור דאין האיסור אלא בהדיוט יכול להחזירה וכאן שנשתבר ונאבד הרי אין הדיוט יכול להחזירה אח"כ ראיתי ברש"י סוף פרק כל הצלמים שהקשה כן ותירץ דנשתברה מאליה לא שכיחא ואזלינן בתר רובא דעובד כוכבים שברה והטור כתב בשם הרמב"ם דאסור אפילו באין עומד על בסיסו והקשה הטור עליו דהא אוקמיה בגמרא אליביה דשמואל דוקא בעומד על בסיסו ותירץ ב"י דרמב"ם ס"ל דשמואל סבר גם בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דמותר ומ"ה הוצרך לכך אבל לדידן דאסור אסור בשברי אליל דודאי נעבד ולא מהני הביטול ויפה תירץ שכ"כ התוס' ג"כ שם דשמואל כר"ל ס"ל דמותר בנשבר מאליו. ומו"ח ז"ל חלק עליו ותירץ דרמב"ם מחלק בין צלמים לאליל דבצלמים בעינן דוקא בסיסו אבל באליל אסור בלאו הכי וק"ל דהא בהדיא מתיר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים ורמב"ם אסרו שכתב כיון שידוע שזו הצורה נעבדה הרי היא באיסורה עד שיודע שהעובד כוכבים ביטלה וב"י מביאו אלא ע"כ דפסק דלא כשמואל וכמ"ש ב"י:
(ה) וצורת דרקון מותר לעשותה. כן הוא תלמוד ערוך פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ב) בסופו ואי בעושה צורת דרקון מי אסר והא כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב הני אין דרקון לא ותמהני על הב"י שכתב מקור דין זה לפי שאינו מכלל דברים הנזכרים בגמרא לאיסור ורש"ל נתן טעם למה לא נכלל דרקון בכלל לא תעשון כדמות שמשי שבמרום לפי שהדרקון שבמרום פורח באויר ואינו בשמים. ומו"ח ז"ל הקשה מדברי המרדכי בשם רבינו אליקים הביאו ב"י בסוף סי' זה במאי דאמרינן כל הפרצופים מותר חוץ מפרצוף אדם דהאי כל לאו דוקא דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי עכ"ל משמע דגם דרקון אסור לעשות משום לא תעשון אתי כמו חמ' ולבנ' (וקשה) [ולא קשיא] דשם קאי אלהשהותם דהא בהדיא מסיים הואיל וחשיבי ציירי ופלחי וזה שייך על עובד כוכבים שעשאה לזה וישראל מוצאה כדאיתא פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ב) ואע"ג דרבינו אליקים מיירי שם לאביי דמוקי לה בעושה מבואר כוונתו שם דה"ק אפילו לאביי דמיקל ומוקי לה אפילו בעושה וממילא להשהותה מותר לגמרי מ"מ האי כל לאו דוקא כו' כן צריך לומר שם למעיין בדבריו:
(ו) אלא שאסור להשהותה. פירוש שמא כבר נעבדה ומטעם זה אפילו שקועה אסורה כ"כ הטור:
(ז) כגון ארבעה פנים. א"ל הא אמר אח"כ דצורת אדם אפילו לבדה אסורה תירץ הר"ן דכאן גרע טפי שצירף שאר צורות לצורות אדם וסלקא דעתך דשרי שאין זה צורת אדם וכן מלאכי שרת לפי שיש להם כנפים קא משמע לן וק"ל דאם כן אלו עשה צורת אדם עם פרצוף אחד או ב' מהנהו ארבעה ה"נ דשרי לפי שאין כאן צורת אדם ולא צורת ארבעה פנים וזה לא נראה להתיר דחידוש כזה ודאי לא היו להפוסקים לשתוק ממנו ולהודיע שהוא מותר ע"כ [נראה] דיש נ"מ בזה דיש איסור מצד אתי דהיינו שמשים של מרום ארבע' פנים להדדי ומצד אותי דהיינו צורת אדם לחוד ואי לאו אלא דרשה דאותי הוי אמינא דאחר שפיחת צורת האדם יש היתר להשהות כיון שאין איסור אלא מחמת אדם לחוד קמשמע לן דרשה דאתי שיש איסור מצד ארבעה פנים ואם כן כולהו נעשו באיסור ואין מועיל תיקון צורת האדם לחוד כיון שיש איסור בלאו צורת האדם לחוד וצריך לפחות צורת כולן כנ"ל נכון. שוב ראיתי בסמ"ק סימן ק"ס וז"ל ומקשה הספר ותיפוק ליה משום צורת אדם פי' אפילו לבדה אסור ומשני לא צריכה אלא להשלים שכבר עשוייה צורת אדם ומשלים לארבעה פנים משאר צורות שמותרות לעשות לבדן עכ"ל. אבל אין לתרץ דבפני אדם אין איסור אא"כ בצורה שלימה בכל אבריה כמ"ש הש"ע סעיף ז' אבל בצורת הפנים לחוד שרי אבל בארבעה פנים יש איסור אפילו בצורת פניהם לחוד דא"כ קשה מאי פריך אלא מעתה פרצוף אדם לחוד לשתרי דהא באמת מותר בצורת פני אדם לא כל גופו אלא ע"כ דכל הארבעה פנים הם בשלימותן בכל הגוף במדור השכינה:
(ח) אסור לעשותן. אפילו לעובד כוכבים כן צ"ל:
(ט) אסור להשהותן. בזה הטעם משום חשד שיחשדוהו שעובד להם:
(י) אם מוצא אותם מותרים. פי' ולא ישהה אותם אצלו:
(יא) שאורגין בבגד. בר"ן כתוב על הבגד:
(יב) מותר לעשותן. משמע כל הצורות האסורות דלעיל מותר לעשותן כשהם שוקעים אבל בטור הביא אח"כ בשם הרמב"ן שכתב בכל מה שאסור מן התורה משום לא תעשון אתי דהיינו ארבעה פנים שבמדור שכינה ודמות מלאכים שבמדור העליון ודמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות שבמדור התחתון ודמות אדם משום שנאמר לא תעשון אותי פי' כדמות שאני מראה עצמי לנביאים כל אלו אסור בין שוקע בין בולט אלא בשאר צורות יש ג"כ איסור לעשותן והוא מדרבנן שם יש חילוק בין שוקע לבולט ממילא גם בהנך שאסור מן התורה לעשותן אלא דשהייתן מותר מן התורה ואסור מדרבנן משום חשדא גם בהם יש חילוק בין שוקע לבולט ודעה זו הביא הר"ן בשם הראשונים וכתב עליה שכן עיקר והוכיח כן מן התלמוד ואם כן תימא על הש"ע שלא הביא דעת הרמב"ן ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב"ן והטור מסיק כן וכן הר"ן ומו"ח ז"ל כתב לדעת הרמב"ן שבמידי דאיסורם מן התורה בעשייתן ושהייתן מדרבנן אסורים בשהייתן אפילו בשוקעת ובדברי הר"ן שזכרתי שהיא דעת הרמב"ן כתוב בהדיא דמותרים בשהייתן בשקועה והא דמשמע בדברי הרמב"ן שגם בשאר צורות יש איסור דעשייתן מדרבנן פי' הר"ן דהיינו בצורות שהיה מנהג העובדי כוכבים לעבדן אבל אם אין מנהג בהם לעבדן מותר עשייתן וכמ"ש הש"ע סעיף ו':
(יג) וצורת חמה כו'. לפי שאינם בולטים ברקיע כן כתבו התוספות ובגמרא וטור הוזכר גם מזלות בהדי כוכבים וא"כ יש לתמוה על מ"ש אח"כ בש"ע סעיף ו' דמותר לצור צורת בהמות והלא גדי טלה שור בכלל המזלות הם וכן ארי ובהדיא כתב ב"י בסוף הסימן במה שהקשה על המרדכי בשם רבינו אליקים דארי בכלל צורות המותרות הם ותו באם יש איסור בכל צורות המזלות יהיה איסור לעשות צורות דגים שהוא מזל אדר ומצינו בגמ' פרק השולח דרב צייר כוורא ואילו היה בו איסור היה אסור אפילו באינו בולט כמ"ש הטור בשם הרמב"ן בכל שהוא אסור משום לא תעשון אתי ונראה דאפשר שיש לאותן צורות שבמזלות צורות מיוחדות כמ"ש רמ"א לצורת חמה ולבנה סעיף ג' מ"ה כתב שפיר דצורות הבהמות מותרים משמע כולן אלא דקשה על זה אמאי [לא] משני על ר"ג שעשו לו צורת לבנה דלא היה צייר צורת מלך שיושב בעגלה שזכר רמ"א אלא ע"כ דלענין עשייה הכל אסור אפילו צורת חמה כפשוטו אלא לענין להשהותה אם מצאה אסור דוקא בצורת מלך הנ"ל ואם כן גם בצורת המזלות כגון ארי ושור אסור אפילו כפשוטן ומו"ח ז"ל כתב באמת דצורת ארי ושור ה"נ דאסור לעשותן כיון שהם מזלות וקשה ממה שזכרנו דרב צייר כוורא ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים דאין בציור שום ממשות ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות:
(יד) צורות הבהמות כו'. מכל מקום כ' בהגה' אשר"י מביאו ב"י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ"נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם:
(טו) אבל צורת ראש כו'. בפרישה כתוב בשם רש"ל דבסמ"ג נוטה לאיסור אפי' בפרצוף אדם לבד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |