ביאור הגר"א/יורה דעה/קמא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביאור הגר"אTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קמא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) כל הצלמים כו'. ר"ל אפילו אינן עומדין כו' ממש"ש ודכפרים כו' דכפרים ודאי כו' וערש"י ד"ה מי כו' דבני כו':

(ב) אא"כ עומדין כו'. נ"ל דגירסת הרמב"ם היתה רבב"ח אר"י בעומדין כו' ופליג אשמואל ופסק כר"י אבל הרי"ף ורא"ש הביאו שניהם דס"ל דל"פ וכגירסא שלנו ושיטה אחרת לרש"י דמפרש דכ"ז אליבא דר"מ דוקא:

(ליקוט) כל כו'. הר"נ כתב דהרמב"ם מפרש הא דשמואל אליבא דר"מ והא דר"י אליבא דרבנן ג"כ ודבריו דחוקין (ע"כ):

(ג) והיה ביד כו'. דלא כרשב"ג כמ"ש הרי"ף בפ' בתרא דב"ב (וע"ל סי' ר"כ ס"ק כ"ד):

(ד) צורת כו'. כמש"ש אי דנעבדין כו':

(ה) אבל כו'. כמש"ש דכל שאינו אלא לנוי וכיוצא מותר וכנ"ל:

(ו) או אפילו כו'. כשמואל שם וכפרש"י והרי"ף דשמואל ור' יוחנן ל"פ דהא אמרינן שם מ"ט ב' דכ"ע עובדין לשברים אלמא אף שמואל מודה וערש"י שם בד"ה לא דכ"ע כו' ועבה"ג אבל הרמב"ם מפרש דשמואל כרשב"ל וכדעת תוס' מ"א א' ד"ה אמר שמואל כו' ופסק דלא בשמואל וכ"כ בש"ע סי' קמ"ו סי"א לפיכך כו' והוא לשון הרמב"ם:

(ז) דהיינו כו'. רמב"ם כפירושו ובחיבורו. ולמד ממה דכיילינהו במתני' בהדי דרקון ומפרש דהוא נגד התלי במזלות וכ"כ כל המפרשים וכמ"ש ישעיה כ"ז) נחש בריח וע"כ אינו נראה בצורת דרקון מדפריך בגמ' ואי בעושה צורת דרקון כו' אלא שמייחסין לו כך. אבל צ"ע דא"כ מאי פריך בגמ' על ר"ג והאי ר"ג דיחיד כו' הא חשדא לא שייך אלא בדרקון וכיוצא שמיוחדין לעבוד כמ"ש תוס' בד"ה שאני ובלא"ה קשה דבריו שכתב דחשדא לא שייך אלא בצורת אדם לבד (וע"ל בס"ק כ' ודית הרמב"ם כו' וצ"ל כו'):

(ח) והוא דומה לנחש. רש"י בגמ' שם ד"ה דרקון כו':

(ט) סנפירין. כפי' ראשון שברש"י:

(י) אם הכלים כו'. כרשב"ג דסוגיא דגמ' אליביה:

(יא) השיראים. רמב"ם אבל הרמב"ן כתב דשיראים הן מבוזין כיון שעשויין לבלות וכ"ה בירושלמי וגרסינן שירין וכ"ה ברי"ף ורא"ש וש"פ וכפירש"י וז"ל הירושלמי א"ר כרוספדאי הדא כסות של בזיון הוא:

(יב) מטבעות. עתוס' שם ד"ה שעל כו' וכ"ה בתוספתא רפ"ז:

(יג) וכ"ז בסתם כו'. ירושלמי שם מה אנן קיימין אם דבר ברי שנעבדין אפילו מבוזין אסורין ואם דבר ברי שאינן נעבדין אפילו מכובדין מותרין אלא כינן קיימין בסתם:

(יד) כלים הללו. כן פי' הר"ן:

(טו) ויש מי כו'. כן פי' הרשב"א וכ' ב"י ומדברי כל המפרשים נראה כדברי הר"ן וז"ש בהג"ה והמנהג כו':

(ליקוט) והמנהג כו'. וכ"פ בס"א בהג"ה ועש"ך ס"ק ו' (ע"כ):

(טז) ובזה"ז כו'. כנ"ל דבידוע מותרין:

(יז) אבל אין להשהותן. נראה דוקא בחמה ולבנה וכמש"ש והא ר"ג דיחיד כו' אבל בדרקון בזה"ז ליכא חשדא כלל:

(יח) ויש מחמירים כו'. כ"מ מתוס' וטור. ב"י ודבריו תמוהין וכבר תמה עליהם ש"ך:

(ליקוט) ויש מחמירים כו'. כ"כ ב"י שכ"מ בתוס' וטור אבל הוא תמוה דהא אפי' לסברא אחרונה כל שידוע שאין הצורה נעבדת מותר וכ"ש שהוא פסק כסברא ראשונה וכן בהג"ה בס"א ועש"ך (ע"כ):

(יט) וצורת דרקון כו'. גמ' שם ואלא בעושה כו' ומ"ש אלא שאסור כו' היינו לסברא האחרונה וכנ"ל דלא כש"ך:

(ליקוט) וצורת דרקון כו' אלא כו'. הרא"ש שם והטור ומ"ש מותר לעשותה גמ' שם ומ"ש אלא כו' שם שננא סמי כו' ופי' בתוס' שם ד"ה שאני בשם בה"ג בצורת דרקון ור"ל משום חשד שנעבדה דעשיה מותר בה וחשדא דס"ד צורות שבמדור כו' דאסור להשהותם הוא משום חשד עשיה ועתוס' שם ד"ה והא כו' ולא הוה כו' ור"ל דהמקשן היה סבור דלאו דרקון הוה ומשני משום חשדא דע"ז ובדרקון ועמ"ש בס"ד (ע"כ):

(כ) אסור כו' וכן כו'. עתוס' שם ד"ה לא אסרה כו':

(כא) ואם עובד כוכבים כו' בר"א כו' וצורת חמה כו'. ר"ל אף להשהותן והן דברי הטור וכדברי הרא"ש שם דמ"ש משום חשדא היינו באותן שאסור לעשותן דחשיב שם אדם וד' פרצופים ושבמדור העליון ותחתון וכן אותו שאסור במוצא והוא דרקון וכ"ה בתוס' שם בד"ה שאני אבל שאר צורות מותר בין לעשותן בין להשהותן. אבל דעת הרמב"ן והר"מ מרוטנבורג דמש"ש משום חשדא היינו בשאר צורות בהמה חיה ועוף ובאותן חילוק בין בולטת לשוקעת דבשוקעת מותר לעשותן ולהשהותן אבל באותן הנ"ל אסור לעשותן אף בשוקעת ואף באחרים עשו ושוקעת להשהותן והא דטבעת בשאר צורות חוץ מאותן שבמדור התחתון אף שאסור לעשותן בכ"ע מן התורה מ"מ באחרים עשו מותר להשהותן בשוקעת וז"ש שם לא אסרה תורה אלא שבמדור עליון ופריך ושבמדור כו' ומשני שאני ר"ג דאחרים כו' וקיימא מימרא דאביי שדוקא במדור עליון והיינו להשהותן וכן הכריע הר"ן ע"ש ודעת הרמב"ם דחשדא אינו אלא בצורת אדם לבד וצ"ל שלא היה גורס בגמ' מן ומי חיישינן לחשדא עד ואב"א להתלמד (וע"ל ס"ק כ"ז) וכן צ"ל בדעת הרי"ף שהשמיט כ"ז ולא כתב אלא להתלמד וה"פ שאני ר"ג כו' התם כו' משום חשדא ור"ל בצורת אדם לבד משא"כ בשל ר"ג ואב"א לעולם שעשה בעצמו ולהתלמד דלגי' שלנו ע"כ תי' דרבים שאני קיימא מההוא בי כנישתא כו' [ודעת הרמב"ם צ"ע שהשמיט גם הא דלהתלמד ואפשר שפסק כתי' דאשון לכן כ' אסור לצור דוקא לצור משא"כ בצורת אדם אפילו בטבעת אסור להשהותה] ומדברי הראב"ד והר"ן נראה שהרמב"ם מחמיר באותן צורות שבמרום שאפילו שוקעת אסור להשהותן והקשו מנין לו ובדברי הרמב"ם ליתא אלא שאסור לעשותן אף בשוקעת חוץ מצורת אדם שמותר בשוקעת מהא דטבעת:

(ליקוט) עמש"ש שדעת הרמ"מ דשמשין שאפשר לעשות כמותן בית תבנית היכל כו'. ופדצוף אדם. וד' פנים. ושבמדור העליון. כולן אסור מן התורה בין לעשותן בין להשהותן דכתיב לא תעשון לכם לא אתם לאחרים ולא אחרים לכם אבל שבמדור תחתון אין אסור מן התורה רק לעשותן אבל להשהותן מותר וז"ש אביי לא אסרה תורה כו' לאפוקי שבמדור תחתון והמקשה סבור אף לעשותן ומשני שאני ר"ג כו' וע"ז אמר אביי לא אסרה כו' ושאר צורות מותר בין לעשותן בין להשהותן מן התורה וכל שאסור מן התורה אסור בין בולטת בין שוקעת וכן כל שמותר מן התורה מותר בשניהן דמן התורה אין חילוק כלל בין בולטת לשוקעת אבל מדרבנן אסור בכל שאר צורות בבולטת בין לעשותן בין להשהותן משום חשדא והאי חשדא משום חשד ע"ז וה"ה שבמדור תחתון דמותר להשהותן מן התורה אסור מדרבנן בבולטת להשהותן וז"ש התם בחותמו כו' דתניא טבעת ובשאר צורות ומיהו כ' הרמב"ן שאין איסור השדא אלא על המכובדין והר"ן כ' שאין חשדא אלא באותן שרגילין העובדי כוכבים לעבדן בזמן ההוא ולכן בזה"ז מותר כל הצורות שלא אסרה תורה אף בבולטות. ודעת תוס' [ורא"ש ע"ש] דמן התורה אין אסור אלא לעשותן כל הצורות האסורות בית תבנית כו' ואדם וד"פ ומדור העליון ותחתון ודוקא בולטות ובמדור תחתון אף שוקעות ומדרבנן אסור אף להשהותן אותן שאסור לעשותן משום חשדא דעשייתן ועוד אסור מדרבנן צורת דרקון משום חשדא דעבודת כוכבים בבולטת בין לעשותן בין להשהותן ושאר צורות מותר בכ"ע (ע"כ):

(כב) ומיהו כו'. גמ' שם אמר מר כו':

(כג) או שיש כו'. כמ"ש בס"א:

(כד) מותר לעשותם. ר"ל אף לעשותן מהא דטבעת שחותמה בולט מותר לחתום בה וכשיטתו כנ"ל אבל להרמב"ם אסור לעשותן וכ"ש להרמב"ן והרמ"מ שאף להשהותן אסור בכ"ע:

(כה) וצורת חמה ולבנה כו'. תוס' שם ד"ה והא ר"ג כו' וצ"ל לדבריהם דמה שמשני התם בחותמו בולט כו' דלא אסקיה לתי' דרבים הוי והמקשן נכנס בתוך דבריו עד דאסקיה דר"ג הוי דרבים:

(כו) ואם הם כו' אפי' בולטות. כנ"ל דבחמה ולבנה אין חילוק ואפ"ה משני ואב"א כו':

(כז) ויש מתירין כו'. גמ' שם וכ"כ הרא"ש והטור אבל הרי"ף השמיטו וכמש"ל דל"ג לה וכן נראה דמאי משני להתלמד מ"מ חיישינן לחשדא אבל לפי גי' הנ"ל לחשדא ליכא כלל ולא משני אלא דאפילו הוא עצמו עשה מותר וכנ"ל:

(כח) טבעת כו'. לשון הרמב"ם וכנ"ל דדוקא בצורת אדם:

(ליקוט) טבעת כו' שהיא צורת אדם. כן מפרש הרמב"ם וכ"ה בירושלמי וכתב בזה ג' חילוקים דצורת אדם דוקא בולטת אסור וצורת המשמשים במרום אסור אפי' שוקעת שאר צורות מותר אפי' בולטות וכ"ז כ' לעשות הוא עצמו (ע"כ):

(כט) ואפילו התם כו'. כנ"ל ס"ד ואם עובד כוכבים כו':

(ל) וה"ה כו'. הוא שיטת הרא"ש ותוס' והטור וכמש"ל:

(לא) צורות כו'. לשון הרמב"ם וכ"ה שיטת הרא"ש וכנ"ל והרמב"ן והרמ"מ אוסרין בבולטת כנ"ל ומביאין ראיה ממכילתא פ' יתרו והביאו בילקוט ס"ס רפ"ו לא תעשה לך פסל וכל תמונה יכול לא יעשה כו' אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף כו' דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים ת"ל תבנית כו' והא דאמרינן בב"ב נ"ד דרב לא קני כו' ופי' רשב"ם שם בצורת חיה או עוף פי' דציור בכותל הוא כמו שוקעת וכנ"ל ס"ד ושמציירין בכותל כו'. ול"נ דממכילתא אין ראיה דשם הוא לעובדם וכמש"ש בגמ' אי לעובדם כו' אין ה"נ כו' ולכן אסר במכילתא אפילו בשוקעת ועתוס' דיומא נ"ד ד"ה כרובים כו' ואמר שם במכילתא כ"כ רדף הכתוב אהחר יצ"ה שלא ליתן מקום כו' משמע לעובדם דבההוא רודף היצ"ה:

(ליקוט) צורות כו'. עמש"ש ובתוספתא (פ"ו) טבעת שיש עליה פרצוף מותר לחתום ר' חנינא בן גמליאל אומר של בית אבא היו חותמין בחותמין של פרצופות ר"א בן צדוק אומר כל הפרצופות היו בירושלים חוץ מפרצוף אדם בלבד. רשב"א סי' קס"ז (ע"כ):

(לב) יש מי כו'. הרא"ש שם ותוס' שם סד"ה שאני:

(לג) כשיעור כו'. רש"י שם ותוס' דיומא בד"ה הנ"ל:

(לד) ואפילו ללא כו'. כמ"ש במנחות כ"ה א' באה זהב באה גביעים כו' אלמא דבלא כך היתה מנורה וכמו דאסור בכל מתכות לפי שאינן לעיכובא:

(לה) ואפילו אינה כו'. דג"כ אינה מעכב וכמ"ש בזבחים ס"ב א' דגובהה של מזבח אינה מעכב ואע"ג דגובהה כתיב בקרא כ"ש במנורה דלא כתיבא ול"ד לבית תבנית כו' דוקא כשיעור ארכו כו' כנ"ל דשם אינו ניכר אא"כ בשיעורא וכ"מ מדקמפליג בין ז' קנים לח' משמע דז' בכ"ע אסור וע"ש במהרי"ק שהאריך:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון