דרישה/יורה דעה/קלה

דרישה ‏ יורה דעה קלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו לפי זה אם נוגע בשלנו בעוד היין טופח עליו צריך עירוי בפרישה כתבתי בשם מורי דמיירי בטופח ע"מ להטפיח וצ"ע למה לי טופח ע"מ להטפיח הא כיון שזפתן בולע יותר בודאי צריך עירוי דהא ודאי לא דמי למאי דכתב רבינו לעיל סימן קכ"ט דמיירי התם כשלא זפתן וע"ל בסימן קל"ח שהביא ב"י דברי הרשב"א שכ"כ אבל צ"ע:

ב

וכלי חרס כו' כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכין עירוי בפ' אין מעמידין דף ל"ג קאמר כסי אי שתי בהו נכרי פעם ראשון כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בפעם שני ואסיקנא והלכתא פעם ראשון ושני אסור שלישי מותר ופרש"י בכסי של כלי חרס ומשום דפעם שלישי שבעו ור"ת פי' דג' פעמים לא אתשמיש קאי אלא אהדחה ג' פעמים דאם שתה בהו נכרי בין חדשים בין ישינים הלכתא פעם ראשון ושני בשתי הדחות אסור פעם שלישית מותר דאז ודאי בפעם שלישית נפלט הכל ומביא שם ר"ת ראיות לדבריו ומסיים שם וז"ל ודוקא בכוסות של חרס שאינן חלק והיין נדבק בו אבל כוסות של עץ א"צ להדיח ג"פ ומסיים שם ומיהו בהרבה מקומות בתלמיד מצינו כוסות סתם שהם של מתכת וזכוכית ונכון להדיח ג"פ בכל הכלים. וכתב הרא"ש ע"ז ואני אומר ראיות של ר"ת נכוחות לומר דכל שכשוך הוא הדחה ג"פ אבל אין השיטה מתפרשת כלל לפי פירושו כו' ע"ש ומסיים הלכך נ"ל כפירש"י אלא שאני אומר דכוסות שהיו רגילין לשתות בהן יין עשוין ממין אדמה הידוע להם שפעם ראשון או שני בולע הרבה קודם שנתמלא הכלי בליעה ומין האדמה גורמת כו' עכ"ל ע"ש ור"ל במ"ש אלא שאני אומר דכוסות כו' רוצה לתרץ בזה קושיית ר"ת שהקשה על פירש"י דמפרש דפעם ראשון ושני אסור היינו אי שתי בהו נכרי פעם ראשון ושני אסור וצריך עירוי והקשה ע"ז דבפ"ב לא מצרכי עירוי לכלי חרס אלא בקנקנים משום דמכניסן לקיום וע"ז כתב הרא"ש בכוסות כו' עשוין ממין אדמה ועיין בפרישה:

ג

ובשלנו הזפותים כו' ואין נוהגין כן בפרישה כתבתי פי' ע"ו בשם ב"י וכתב מ"ו עליו ואין הלשון דאין נוהגין כן משמע כדבריו עכ"ל דכלי חרס שלנו הואיל ושבעים כבר א"כ לא בלעי ודי בהן בשכשוך לכ"ע עכ"ל וזה הפי' דחוק קצת דהואיל והוא זפות הכלי חרס אע"פ שבלע כבר למה יהא מותר טפי לכתחלה מכלי עץ הזפות כמ"ש לעיל שהן לכתחילה אסור. ואפשר ליישב דשאני כלי עץ דאף ע"ג שהוא זפות מ"מ אינו בולע כ"כ בפעם אחת או ב' ולהכי בדיעבד מותר אבל לא לכתחילה. אבל כלי חרס דבולע הרבה כבר שבע מלבלוע ומותר אפי' לכתחלה וכן מוכח שהרי לא הזכירו החילוק בין שבעו ללא שבעו אלא בכלי חרס ודו"ק.

ד

ואם יש בהן בקעים דינה כשאר כלי חרס ז"ל רש"ל בגמרא לא נאמר רק חיוורי ואוכמי שרי ירוקי ובקיעי אסירי וכן ברמב"ם ורא"ש ולא חלקו כמו שהוא מחלק וצ"ע עכ"ל ור"ל דרבינו מחלק בין בקיעי לירוקי דבירוקי כתב דדינן ככלי נתר ולא מועיל להם עירוי ובבקיעי כתב דדינם ככלי חרס לענין להצריכם עירוי והוא מועיל להם וזה תימא מנ"ל. ואפשר ליישב דבגמ' ל"ק אלא ירוקי אסירי משום דאית בהו צריף ואי אית בהו בקיעי כולהו אסירי ולא כללינהו בחד בבא וסובר רבינו בבקיעי לית לן למיסר טפי משאר כלי חרס דליכא למיחש בצריף כלל אלא שנכנס בתוך החרס מאחר שיש בו בקעים עכ"ה):

ה

ונראה שאין דרך להכניס בהן יין לקיום כיון שאינן זפותים ז"ל ב"י וכ"כ הרא"ש בפ' אין מעמידין שסתם נודות שאינם מזופתין אין מכניסין בהם יין לקיום ואיני יודע למה חזר רבינו להביא ראיה מתשובה כיון שכ"כ בפסקיו ומ"מ אין להקשות ולומר שאין ראיה מתשובה דהתם שאני שהיו מיוחדים להוליך בהן יין מהגת לחביות אבל סתם נודות אה"נ דחשיבי מכניסן לקיום דאם איתא דסתמא מחשיב מכניס לקיום אע"פ שזה יחדן למלאכה דלא הוי מכניסן לקיום בטלה דעתו והיו צריכין מילוי ועירוי ע"כ ול"כ ליישב דדיוקו דרבינו הוא מדכתב ואין מכניסו לקיום רק להוליך כו' ואי ס"ל להרא"ש דסתם תשמיש שלהן מחשב כמכניסו לקיום אלא שאלו אין משתמשין בהן שום תשמיש כ"א שמוליכין בו יין מהגת לחביות א"כ ה"ל למכתב הכי ואין משמשין בהן אלא להוליך בהן יין מן הגת כו' והוה משמע מינה הא כל שמשמשין בהן סתם תשמיש משך השנה דינו כמכניסו לקיום אלא ודאי כל שאינו מכניסו לקיום ממש ס"ל דאין לו דין מכניס לקיום ובזה מיושב נמי דמש"ה מייתי מהתשובה דכתב בה האי לישנא ולא ממ"ש בפסקיו וק"ל:

ו

וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין לחלק במכניסו לקיום בסוף ע"ז דף צ"ו ע"ב הביא דברי הרמב"ן וכתב עליו וז"ל ור"ת ור"י לא ס"ל הכי כי הצריכו הגעלה או עירוי לחביות של עץ אפילו גרורים (צ"ל גרודים בדל"ת כמו להתגרד בו כפרש"י בפא"מ עכ"ה) וכן מסתבר דכיון שהיין משתהה בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו וכן אמרינן גבי נודות של עור אין לחלק במכניסו לקיום עכ"ל הרא"ש ועפ"ז דברי רבינו מבוארים כמ"ש בפרישה:

כל מקום שמזכיר עירוי כו' ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות לא עלו לו אותן המים כו' ז"ל הרשב"א בתשובה מילאן ועירן ג' ימים בפיזור בכל יום מעת לעת מותר ולא עוד אלא אפילו מילא יום ראשון שש שעות ויום שני מילא מים חדשים ו' שעות וכן בפיזור עד תשלום שיעור ג' ימים מותר עכ"ל והרא"ש כתב בתשובה חז"ל קבעו להכשיר כלי הבלוע יי"נ בעירוי שלשה ימים כו' אבל אם מיהר לערות באחד מג' ימים בשתי שעות אותו היום לא עלה לו ואין כאן אלא שני ימים כו' עכ"ל וכתב ב"י ע"ז ולכאורה נראה שחולק על הרשב"א שהכשיר במילא יום ראשון שש שעות ויום שני מילאם מים חדשים שש שעות וכן בפיזור עד תשלום שיעור שלשה ימים והרא"ש כתב שאם מיהר לערות באחד משלשה ימים בשתי שעות אותו היום לא עלה לו משמע דלא עלה לו כלל מיהו י"ל דה"ק אותו היום לא עלה לו בשביל יום שלם אבל אה"נ שעלו לו אותן שעות לענין שאם יתן מים חדשים ושהו בתוכו שעות כשיעור שחסרו מאותו היום שעלה לו יום אחד והכי נקטינן עכ"ל ב"י אבל מדברי רבינו משמע שהוא סובר דאותו היום לגמרי לא עלה לו ונראה לומר שרבינו פירש גם דברי הרא"ש כן שהרי לא הזכיר שחולק עליו בזה וכמ"ש בפרישה.

ז

והרמ"ה כתב כו' עד היכי דמי מי מלח עזים תלתא מילחא פ' שמונה שרצים דף ק"ח ע"ב ע"ש שגירסא שלפנינו בספרי הגמרא שם אמר אביי תרי תלתי מילחא ותלתא מיא למאי עבדי א"ר אבהו למוריסא:

ח

והראב"ד כתב שלא אמרו כן אלא בעקלים וכיוצא בהן כו' כתב ב"י וז"ל ולדעת הרשב"א י"ל דאפשר שאף הוא ז"ל לא הכשיר אלא בכלי שניטל שוליו והמים המקלחים או רודפין עוברין מעבר לעבר והכי דייק לישנא דקאמר שהמים הרודפים העוברין עליו מעבר אל עבר מפליטין את היין אח"כ מצאתי להרשב"א ז"ל שכתב בת"ה הא דקתני הרוצה לטהרם מיד יניחם תחת הצינור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין כתב הראב"ד דדוקא עקלים שאין המים מתכנסים בהם אבל נודות וקנקנים לא סגי להו בהכי כי קלוחן ורדיפתן מאי מהני הרי כשהן בתוך הכלי אין מקלחין ולא רודפין הלכך בעי ג' ימים אלו דברי הרב ז"ל ואם סילק השוליים כדי שיעברו המים מעבר לעבר דרך רדיפתן הרי אלו מותרין כו' עכ"ל ב"י ואפשר לפרשו שגם רבינו ס"ל הכי והביא דברי הרשב"א ואחריו דברי הראב"ד לומר שביאור דברי הרשב"א הם כדברי הראב"ד אבל פשטן של דברי רבינו משמע דלפלוגי כתב דברי הראב"ד לדברי הרשב"א ושלא היה לפניו ת"ה הארוך וכמ"ש ב"י הרבה פעמים ולפ"ז צ"ל דרבינו הבין מ"ש הרשב"א העוברים עליו מעבר לעבר ר"ל שמקלחין בכח מן הצינור לתוך הכלי עד שנתמלא ואחר שנתמלא יוצא ממנו המים מעבר זה הפנימי לעבר דחוצה לה והכל בכח הקילוח ומש"ה מהני וק"ל:

עוד הביא ב"י ברייתא זו כמעט בס"ס קל"ח אמש"ר שם דין עקלים דכלי הגת מה הכשרן וכתב ב"י עלה שם בד"ה ודע דבהאי ברייתא כו' ז"ל הרי"ף והרא"ש השמיטו דברי רבי יוסי ודברי רשב"ג שאמר בשם רבי יוסי האי דינא מניחין תחת הצינור שמימיו מקלחין או במעיין כו' מפני שהם סוברין דהת"ק פליג עלייהו ולית ליה הני טהרות ומסיק אבל הרשב"א כתב האי דינא דמניחין תחת הצינור או במעיין כו' ע"ש. ואם כן קצת קשה כיון דהרא"ש השמיטו למה כתבו רבינו כאן וי"ל דס"ל דע"כ לא פליג הת"ק עליה דרשב"ג משמיה דר' יוסי אלא אמ"ש דכן הכשרן דכלי הגת ומשום דכלי הגת יש שפע יין אבל כאן דאיירי בכלים המכניסם לקיום ס"ל לרבינו דגם הרא"ש והרי"ף יכול להיות דמודים בהכשר זה והשתא א"ש דכתב רבינו דין זה כאן בדין כלים המכניסם לקיום ולקמן בסימן קל"ח בדין הכשר כלי גת לא כתבוהו. ועי"ל דלא כתב רבינו דברי הרשב"א והראב"ד משום דס"ל הכי אלא ה"ק הרשב"א לטעמיה דס"ל דהלכתא כרשב"ג כתב הכשר זה גם אכלים דמכניסם לקיום ואכל הכלים אזה כתב רבינו בשם הראב"ד דכתב דרשב"ג עצמו לא אמר דינו כ"א בעקלים כו' ודו"ק:

ט

אבל כלי חרס כתב הרמב"ן דלא שרי בהגעלה אלא באותן שאין מכניסם לקיום ז"ל ב"י כ"כ הרשב"א בשמו בת"ה והר"ן בפא"מ ולאו למימרא דשאין מכניסן לקיום בעי הגעלה מפני שהן של חרס שהרי אם היה תחלת תשמישו ע"י נכרי לשיטת רש"י והגאונים שצריך עירוי דין מכניסו לקיום יש לו ולא מתכשר בהגעלה לדעת הרמב"ן ואם תחלת תשמישו ביד ישראל בהדחה בעלמא סגי ליה ולשיטת ר"ת אפי' שתחלת תשמישו ביד נכרי לא בעי הגעלה דבג' הדחות בצונן סגי. אלא היינו לומר שאף ע"פ שהוא ניתר בהדחה לשאין תחלת תשמישו ע"י נכרי אם רצה להגעילו שרי אע"ג דמילתא דפשיטא היא שאם הדחה בצונן שרי כל שכן הגעלה ברותחין אפשר שכ"כ לומר דאע"ג דלר"ת בעי שלשה הדחות בהגעלה סגי אף ע"פ שאין שם אלא הדחה אחת מאחר שהוא ברותחין היא חשובה כג' בצונן אי נמי דכי מכשירין בהדחה צריך לשכשך היטב להעביר טיחת יין שע"פ הכלי ואשמועינן דבהגעלה ברותחין אף ע"פ שאינו משכשך להעביר טיחת היין שעל פניו שרי משום דהמים שורף ומכלה לחות היין ואף ע"פ שמדברי הרמב"ן עצמו שהביא הרשב"א והר"ן משמע דלא אשמועינן מידי בהא שהרי כתב בלשון הזה ומיהו כלי חרס המוכשר בהדחה דבר ברור הוא שניתר בהגעלה ע"כ מ"מ מאחר שכתבו רבינו נכון לומר שכתבו להשמיענו שום דבר שאל"כ לא ה"ל לכתבו עכ"ל ב"י ונראה שכתב רבינו ג"כ לסברת הרא"ש דלעיל דס"ל דלא בכל כלי חרם בעינן עירוי כדלעיל ע"ש וא"כ איירי בכל ענין ולכל הפירושים ואשמועינן שהגעלה מהני כשכשוך (שהוא הדחה ג"פ. גם י"ל דרמב"ן אשמעינן דאפי' כלי הגת דצריכה ניגוב כמ"ש בסימן קל"ח אפ"ה מהני הגעלה. ותימא כאן משמע בפשיטות דעירוי עדיף מהגעלה ובא"ח סימן תנ"א כתב בהדיא דעירוי לא עדיף מהגעלה. ואפשר לתרץ דלעולם הגעלה עדיף מעירוי רק במכניסו לקיום סובר הרמב"ן דאינו מועיל הגעלה כמו עירוי והיינו משום דכבולעו כך פולטו והיינו שהיה בו זמן ארוך ובזה מתורץ דל"ת ממ"ש בסימן קל"ח דהגעלה עדיף מעירוי וע"ש בסעיף י"א בדרישה. ובסברא זאת י"ל דאפי' בתחלת תשמישו ביד נכרי איירי ואף ע"ג דצריך עירוי מ"מ כ"ש דהגעלה מהני ובמכניסו לקיום לא מהני הגעלה. אך להרמב"ן שהביא ב"י משמע דהרמב"ן לא איירי אלא בכלים דמהני הדחה דבהו נמי הגעלה מהני אבל בכלים דבעינן עירוי או ניגוב לא מהני בהו הגעלה ומיהו דברי רבינו יש ליישב כן כמ"ש ודו"ק עכ"ה):

י

והרשב"א כתב כו' ודוקא בכלי ראשון אבל בכלי שני או אפי' לערות עליהן מכלי ראשון לא מהני כו' ז"ל ב"י לא אכלי חרס בלחוד קאי אלא לכל כלים הנותרים בהגעלה קאמר דלא משתרי אלא בכלי ראשון שהוא סובר כסברת ר"י וסובר דעירוי דכלי ראשון ככלי שני וכן נראה מדבריו בת"ה הארוך והחצר ואם כן לא ה"ל לרבינו להביא דבריו פה אלא לעיל אחר דברי ר"י ואפשר שלפי שראה שהרשב"א כתב דברים אלו בת"ה אחר שכתב דהגעלה מהניא לכלי חרס אפי' מכניסן לקיום סבר דלא קאי אלא לכלי חרס ואין הדבר כן אלא שגמר לכתוב איזה כלים נותרים בהגעלה ואחר כך ביאר כיצד ענין עשיית ההגעלה ואכולהו קאי כמ"ש:

יא

כתב הרשב"א יש מי שהורה שצריך להתיר הקשרים (פי' בישנן) כ"כ הרשב"א בח"ה הארוך והקצר ע"ש דכתב דבניגוב צרוך להתיר ובעירוי י"א שא"צ משום דהמים נכנסים בכל מקום וכ"ש אם ישנן דכבר נתייבש הלחלוחית וי"א דצריך בישנן להתיר הקשרים וראשון נראה עיקר וב"י תמה על רבינו שהתחיל דברי הרשב"א ולא גמרם ומשמע שהוא סובר כאותו שהורה שצריך להתיר הקשרים וליתא אלא הוא ז"ל חולק על הוראה זו וסובר כדברי מי שהורה להקל עכ"ל ב"י וע"ש שהאריך להביא דברי הרשב"א מת"ה הארוך ול"ג דלק"מ שמ"ש הרשב"א ויש אומרים שא"צ להתיר הקשרים הוא דעת רש"י ורמב"ן ורבינו שהביאם למה לו להביא עוד שגם הרשב"א כ"כ בשמם ומ"ש רבינו בשם הרשב"א יש מי שהורה כו' משום דלא ידע מי הוא זה שהורה כן הביאו בשם הרשב"ם וכדי להביא סיוע לסברת הרא"ש להכריע הלכה כמותו כי ידוע סגנון רבינו וסדרו שכוונתו לכתוב הדעות ולהביא עליו הסכמת הרא"ש להלכה ולא רצה להאריך לכתוב שגם הרשב"א ס"ל שא"צ היתר מאחר שהרשב"א תלה הסכמתו לדעת האומרים כן והוא פרט שם דעת האומרים דא"צ היתר בפירוש וק"ל:

יב

וא"א הרא"ש. ז"ל כתב להתירם גם בישון ז"ל הגמרא בסוף מסכת ע"א אמר רב יהודה הני רווקי דארמאי (פי' משמרת של נכרי) דמזיא (של שער אדם) מדיחן דעמרא מנגבן דכיתנא מיישנן י"ב חדש אי אית בהו קטרי שרי להו ופירש"י אית בהו קטרי שרי להו מתירין ואח"כ מנגבן ע"כ וז"ל ב"י והרא"ש כתב דברי הגמרא כהווייתן ומשמע לרבינו כיון דלא פירש בהן דבר שהוא תופסן כפשוטן דאי אית ביה קטרי שרי להו קאי גם לישנן דסמיך ליה ומפני כך כתב בשמו שמצריך להתירן גם בישון ולי נראה דיותר ראוי לומר שסמך על פירש"י ומפני כך לא הוצרך לפרש עכ"ל ב"י ול"נ דרבינו שפיר דייק מדברי הרא"ש שהביא דברי הגמרא כהווייתן דס"ל הא דאמר אי דאית ביה קטרי שרי להו קאי גם איישנן דהא בגמרא משמע דאיישצן דסמיך ליה קאי וכ"כ הר"ן אפירוש רש"י ז"ל נראה מדבריו דדוקא בניגוב צריך היתר קשרים אבל בישון והדחה לא ואין משמע של דבר כן דכיון דאמרינן סתמא אי אית ביה קטרי שרי להו משמע דאיישין דסמיך ליה נמי קאי עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.