דרישה/יורה דעה/קל

דרישה ‏ יורה דעה קל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מה שאין מייחדין כו' ופר"ת אפי' בחותם אחד וס"ל הא דאמרינן חבית בעינן חותם בתוך חותם והיו"ד יין נסך היינו דוקא בישראל חשוד אבל נכרי סגי בחותם א' וכמ"ש רבינו לעיל סימן קי"ח:

ב

ובלבד שלא יהא בחבית שום נקב כו' פירושו וטעמו כתבתי בפרישה ע"ש ולפי מאי דקי"ל דנכרים בזמן הזה לאו עובדי עכו"ם הם ולכן אם נוגע ביין ע"י ד"א אף על פי שיודע שהוא יין וכיון ליגע מותר אפילו בשתייה דמקרי מגע ע"י ד"א שלא בכוונה וכמ"ש רמ"א סימן קכ"ד סעיף כ"ד והוא מהמרדכי שכ"כ בשם מהר"ר יחזקאל והביאו ב"י שם סימן קכ"ד בדף קכ"ד ע"א ע"ש וגם קי"ל דסתם יינם ומגע נכרי ביין שלנו בטל בששים כמ"ש התוספות פג"ה דף צ"ז בסופו ובטור י"ד סימן קל"ד וכמ"ש רמ"א ומה"ט פסקו שם התוספות דאם ישראל ונכרי מוצצים כל א' בחוטם א' דהיין שבקנקן מותר אחר שפסק הנכרי מכח טעם זה דלא נאסר אלא מה שנגע בפיו ואותו בטל בששים אם כן לפ"ז צריך ליתן טעם למה אין מתירין בדיעבד בזמן הזה אם שתה נכרי בשפופרת בנקב קטן שבחבית שא"א להכניס שם אצבעו דלמאי ניחוש אי למגעו בשפופרת הרי התירו בזמן הזה ואי משום שחוזר לחבית מה שבשפופרת בסוף השתייה הרי בטל בששים. אכן ראיתי בר"ן פ' רבי ישמעאל דף נ"ח אההיא דגרדומי נכרי שקדח במינקת דלדידן דקי"ל דסתם יינם שנתערב ביין ימכר לנכרי חוץ מדמי סתם יינם שבו הוי דינא דאם קדח במינקת והעלה יין לפיו מתסר כולי חמרא שכולו יין התחתון בסיס הלכך הו"ל כנוגע בכולו ודומה למ"ש בגמרא שם דף ס' חבית שנקבה מפיה ומשוליה טמאה ע"ש עכ"ל אם כן לפ"ז אסור מטעם שכולו הוא בסיס ליין זה שנוגע ביין ההולך בתוך השפופרת לפיו והביא ג"כ הב"י דברי הר"ן ז"ל הנ"ל בסימן קכ"ד דף ק"ב ע"ד ע"ש משא"כ בההיא שכתבו התוספות דההיא קאי אקנישקנים דפרק השוכר את הפועל דף ע"ב ע"ב דשם גרס קנישקנים שריא ופרש"י קנישקנים כלי רחב ויש בו שני קנים או ג' לפי מה שהוא רחב יוצאים מצדה ונמשכין ועולין כנגד גובהה וכשנותנין יין לתוכו מתמלאין כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד וקאמר דיכולין נכרי וישראל לשתות בו יחד כו' דשם אין יין הנותר בסיס לו מלמטה הימנו וגם הוא אינו בסיס להן שתאמר כל היין טפל לגביה וכאילו נגע נכרי בשולי וק"ל. אבל צ"ע דהא רבינו בסימן קכ"ד כתב האי דינא דקנישקנים וכתב ב"י ז"ל כגון כלי שנוטלין ממנו הידים שיש לו ב' חוטמים כו' משמע דס"ל דאף ע"ג דאין החוטמין נמשכין דרך גובהה אלא היין נמשך מהן לחוץ למטה במקום קביעתן אפ"ה לפי' התוספות מותר אפילו לא קדם הנכרי אף על פי שלא כתב רבינו שם שמיירי בקנשקנים הא ב"י כתב שם דההוא דינא דינא דקנשקנים הוא וצ"ל דמ"ש כגון כלי שנוטלין בו הידים ג"כ היה כמותם נעשה כגוונא דהיה נמשך החוטם בגובה של כלי וכמו שגם בזמנינו יש כלים שנוטלין מהם הידים בסעודה באופן זה ושם בתוספות דף ע"ב ע"ב בד"ה א"ר חסדא כו' כתב שדומה לנצוק אע"ג שאינו עולה אלא א"כ מוצצים בקנשקנים ומקשים למ"ד נצוק חבור תאסור ע"ש:

ג

ויש מחלקין בין להפקיד בידו ובין לשלוח על ידו הא דלא הביא רבינו כאי ג"כ שיש מחלקין בין נכרי לישראל חשוד משום דלא איירי כאן אלא באיסור של מגע נכרי או ששתה נכרי ממנו ובזה לא נאסר בישראל חשוד דבישראל חשוד לא חיישינן אלא דלמא מחליף ליה. גם י"ל דלא איירי כאן אלא בנכרי ולא בישראל חשוד:

וה"ג וכן הרי"ף מצריכין לכל ב' חותמות וכן נוהגין ואין להקל אע"ג דלעיל סימן קי"ח כתב רבינו בשם הרא"ש דלא בעי אלא חותם א' היינו מדינא אבל לא ממנהגא וכמש"ר בהדיא בסימן קכ"ה והא דלא הביא לעיל בסימן קי"ח דנוהגין בשני חותמות ואין להקל משום דבכאן כ"כ איי"נ דמחמירין משום חיבת יין נסך ולעיל קאי אשאר איסורין כמ"ש שם:

ד

ה"ד חת"ח טח פי החבית וחותמו וכופה עליו כלי כו' בפ' אין מעמידין דף ל"א ע"א ה"ד חותם תוך חותם אמר רבא אגנא אפומא דחביתא שריקא (פרש"י כפה מזרק ע"פ חבית וטח בטיט ודיבק סביביו פי המזרק לדופני החבית עכ"ה) וחתמיה הוי חת"ח ואי לא לא. דיקולא (פי' סל ע"פ החבית עכ"ה) ומיהדק הוי חת"ח לא מיהדק לא הוי חת"ח ומפרש רבינו שאף אם החבית טח בטיט ויש עליו חותם. אפ"ה צריך לתת עליו כלי שיהא חת"ח אבל הסתימה לא חשיבא חותם וכן משמע מדברי הרשב"א שמפרש נמי הגמ' כן וז"ל הרשב"א שם דקאי אחבי"ת אין מפקידים אותם אצל הנכרי עד שיסתום כל נקבים שבה ויחתום עליהן בשני חותמות דמשמע דס"ב דשני חותמות הם זולת הסתימה ורש"י והרמב"ם מפרשי הגמרא בע"א (וז"ל הרמב"ם בפי"ג כל שינוי שמשנה מדברים שאין דרך כל אדם לעשות כן הרי הן כחותם א' והטיחה או הקשירה חותם ב' עכ"ה) ומשמע מדבריהם שגם הסתימה נחשבת לחותם א' ועיין בב"י שהאריך בזה:

ה

קשר וחתם פי הנבל כו' וכתבתי בפרישה שכן היא הגירסא הנכונה וז"ל הגמרא שם נוד בדסקיא צרורה וחתמו פיו למטה הוי חת"ח פיו למעלה לא הוי חת"ח ואי כייף פומיה לגו וצייר הוי חת"ח ומשמע ליה לרבינו מדקאמר צרורה וחתמו פיו למטה כו' דצרורה לא נחשב לכלום ואע"פ שהנוד קשור צריך בלא זה ב' חותמות שיהא חת"ח דהיינו חתימה ופיו למטה וכן פירש הרשב"א לשון הגמ' שכתב וז"ל חתם נבל יין ושם אותו בשק אם פי הנבל למטה עמל הוא בעיניו להוציאו ולזייף חותמו ולפיכך ה"ז כחת"ח היה פי הנבל למעלה אין זה כחת"ח בד"א כשאין פי הנבל כפוף לתוך הנבל אבל אם היה פיו כפוף לתוכו אע"פ שפיו למעלה ס"ז בחת"ח מאחר שפיו כפוף לתוכו עכ"ל משמע שלבד הקשר הנהוג צריך שני חותמות הא' שחתם על הקשר והשני שנותן פיו למטה בשק וגם בכאן פירש רש"י והרמב"ם בע"א ע"ש. ומלשון רבינו שכתב וקשר השק למעלה משמע דגירסת הספרים שלא נדפס בהן וחתם פי הנבל הוא עיקר וס"ל דקשר פי הנבל הוי סימן אחד וקשר פי השק הוא סימן השני אלא דכשפי הנבל למעלה כיון דשני הקשורים סמוכין יחד וענין אחד לא מחשב אלא כקשר אחד משא"כ כשהוא למטה דצריך לפתוח הקשר טרחא בפני עצמו להוציא הנבל. והשתא א"ש דכשפי הנבל כפוף לתוכו דמחשב לסימן כיון דיש לו עוד טירחא להוציא פי הנבל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.