ט"ז/יורה דעה/קל
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואין חוששין שמא יוציא יין מבין הנסרים. כי לא קיימא לן כתנא קמא דרשב"ג בפרק השוכר דס"ל דחיישינן לשיתומא פי' ר"ן שיעשה נקב חדש אלא כרשב"ג דלא חיישינן אלא שיפתח המגופה כו' ומשמע מכאן דאם היה ברור שהוציא יין מבין הנסרים דאסור ואע"ג דבסי' קכ"ד סעיף כ"ד כתב רמ"א בעובד כוכבים שהוציא יין בדרך דקירת סכין בחבית דמותר מה שבחבית שאני התם דעדיין הסכין תחוב שם אבל אם כבר סתמו ודאי אסור אף לדידן דבשעת סתימה נוגע שם במקום שהיין יוצא וכן משמע ממה שכתב רמ"א בסמוך ואם מצא סכין בחבית כו' משמע דוקא שעדיין שם הוא וכן משמע כאן בד"מ שכתב אם מצא קוץ תחוב שם יש להקל כו':
(ב) וכן נוהגים כו'. וכתב מו"ח ז"ל מ"מ עכשיו נוהגים שאין להתיר כלל לשלוח מעיר לעיר בלא נאמן ישראל שהוא שומר ביום ובלילה כי שכיח הוא שהעובדי כוכבים מוציאין יין במקדח קטן או ע"י סכין מיהו אם מכסין כל החביות בחשוקים שקורין רייפי"ן וגם השוליים בנסרים יש להתיר וכמ"ש התוס' פרק א"מ דף ל"א כו' עכ"ל ונ"ל הא דאין לחוש בזה שמכסה כולו בחשוקים שמא יוציא היין מבין החשוקים דהא עיקר האיסור משום שבשעת הסתימה נוגע בו כמו שכתבתי בסמוך וכשנוגע ביין שיוציא בין החשוקים הוא רחוק קצת מן היין שבחבית והוי כמו נוגע קילוח היוצא דאין איסור על מה שבחבית אלא מכח ניצוק חיבור כמו שכ' בסי' קכ"ד סעיף כ"ג ממילא יש לנו היתר דבחבית אין אומרים ניצוק חיבור כמ"ש ריש סי' קכ"ו מה שאין כן אם מוציא יין במקדח או בסכין מן הנסר של החבית עצמה או מבין הנסרים דודאי נוגע בשעת סתימה ביין שבחבית עצמה גם במהרי"ל ראיתי שמחלק בין נקב דק ובין נקב רחב קצת שבשעה שסותם העובד כוכבים את הנקב יש לחוש שנכנס מן בשר אצבעו בפנים ואוסר כן נראה נכון לחלק. ודין עובדי כוכבים ששותה דרך קנה חלול כתבתי בסי' קכ"ד בסעיף כ"ג דבמקום הפסד מרובה יש להקל:
(ג) יחתוך כל הברזות כו'. זהו לכתחלה אבל בדיעבד אם טח בטיט ונתייבש סביב הברזא גם כן מותר בהפסד מרובה כמו שכתב רמ"א סימן קכ"ט סעיף א':
(ד) והוא שייחד לו קרן זוית. דאז הוה כחצרו של ישראל משום הכי מותר בהנאה:
(ה) אפילו בחותם א'. כבר כתבנו בסי' קי"ח סעיף א' דלפי זה אפילו באין שם אלא אפי' מפתח לחוד גם [כן] מותר דהא בהא תליא:
(ו) מותר להפקיד ביד עובד כוכבים בחותם א'. דבזה אין שייך ניסוך רק שמא יחליף עם יין שלו וכיון שיש חותם אחד לא טרח ומזייף:
(ז) סתם החבית בו'. בגמרא הכי איתא אמר רבא אגנא אפומיה דחביתא שריקא וחתימא הוי חב"ח ואי לא לא דיקולא ומהדק הוי חב"ח ואי לא לא ומפרש הרמב"ם דהיינו לשון ש"ע והטור דטיחה שטח בטיט ונתייבש הוי חותם אחד בכל גווני אבל בלא יבישה נראה דלא הוי חותם דבקלות מאד יכול להסיר הטיט הלח ולתת אחר במקומו וכן כתב כש"י בגמרא העתיקו ב"י כאן וז"ל שדבוקה בחבית ונתייבשה כו' עכ"ל. ודרכם היה להשים איזה כלי על פי החבית בשעה שטוחה אותה שכן הוא לשון הרמב"ם כאן כדרך שסותמין כל אדם רק אם מכניס החבית בדיקולא ומהדקו נחשב לסימן א' כיון שהוא שינוי ונמצא דבגמרא הך אגנא אפומא דחביתא שריקא הוי חותם אחד וחתימה היינו שעושה חותם שני יהיה מה שיהיה הוי חב"ח אבל אי לא חתים חתימה אחרת לא הוי רק חותם אחד מאחר שדרכם היה להשים שם כלי בשעת טיחה לא הוי רק כאלו לא היה רק טיחה לחוד וכן מתפרש לשון הטור שכתב טח פי החבית וחתמו ר"ל שעשה חתימה שנית אחר הטיחה ומ"ש אח"כ וכופה כלי על גבו ומהדקו הך וכופה הוה כמו או כופה וכן דרך הלשון בכמה דוכתי ור"ל או שאין עושין חתימה שנית רק שכופה עליו ומהדקו הוה ג"כ חותם שני ומצטרף להטיחה של פי החבית וכן הוא לשון הרמב"ם מ"ש הש"ע כאן רק שהטור לא זכר הטיחה בסיפא דמהדק עליו כלי וסמך על הטיחה של פי החבית דזכר ברישא והרמב"ם זכר הטיחה על הכלי המהדקו והכוונה אחת היא שכל ענייני טיחה מועילים הן על פי החבית הן על פי הכלי המהדקו כן נראה לי ברור ונכון והב"י לא נחית לזה והקשה כמה קושיות על הטור ועשה מחלוקת בין הרמב"ם להטור ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי ואין כאן מחלוקת גם לא הוצרכתי לדוחקים שראיתי בזה בפי' דברי הטור יעיין עליהם מי שירצה וכיון דכבר כתב רמ"א בסימן קכ"ט סוף סעיף א' דבסתומות שרי בכל ענין בהפסד מרובה אם כן אם היה היין ברשות עובד כוכבים בלא שמירה והחבית מגופה וטח בטיט ונתייבש מותר בהפסד מרובה דהוי חותם אחד ולא טרח ומזייף ונ"ל דזהו דוקא כשהחבית מונח בביתו של עובד כוכבים אבל אם מוליכו בדרך לבד ויודע שהפליג הישראל לא מועיל טיחה בטיט כלל כי פשוט הוא שעל ידי שהעגלה מתנענעת תמיד היין הולך למעלה ומרכך הטיט ונופל וזה דבר מצוי מאוד ודרך מוליכי היין לתקן הטיט תמיד מחמת זה סביב המגופה על כן הוי כפתוח לגמרי בלי חותם וראיתי בס' משאת בנימין שנשאל על שהוליכו יין בלי שמירת ישראל והחבית היה סתום בזמורת הגפן וסביבם היה טוח בטיט ובאמצע הזמורות נתחב עץ עב לחזק הסתימה כדרך מוליכי יין חדש והתיר היין מחמת שזו היא חותם אחד וכמ"ש רמ"א סי' קכ"ט שהבאתי לעיל אלא שחילק שם אם היין תוסס כדרך יין חדש ויוצא למעלה ומקלקל טיחת החבית ודבריו תמוהים דא"כ אמאי התיר הא כל יין חדש תוסס ואין דרך לעשות כן בזמורות אלא בזמן שהוא תוסס עדיין ובעיקר הדין אין חילוק בין תוסס ללא תוסס דודאי גם בלא תוסס הולך היין למעלה ע"י תנועת העגלה וע"כ נראה דבשום פנים אין היתר בהולכת יין מחמת טיחה לחוד בלי סימן אחר רק במונח אז מועיל טיחה כן נ"ל:
(ח) וכן אם צר פי הנוד כו'. בטור כתוב קשר וחתם פי הנבל של יין ונותנו בשק פי הנבל למטה וקשר השק למעלה הוה חב"ח פי הנבל למעלה לא הוה חב"ח ובגמרא איתא ג"כ נוד בדיסקא צייר וחתום פומיה למטה כו' נ"ל פשוט דהך וחתום אינו ר"ל חתימה אחרת כמו שפירשתי לענין אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא דכאן הוה החתימה תנאי על הקשירה עצמה דבשלמא גבי טיחה אין חילוק כיון שכבר נתייבשה אין טורח לעשות אחרת להמתין עד שתתייבש משא"כ גבי קשירה כל שאינו דבר משונה לא הוה סימן כלל דקשר שעושין בעלמא ודאי אין טורח כלל להתירה אלא ודאי קשר משונה בעינן כמ"ש בסמוך שני קשרים משונים כו' על כן אמרו בגמרא אי צייר וחתים פי' שעשה היכר בענין הקשירה ממילא הוה חותם אחד ופיה למטה הוה חותם שני או מה שכופף פי הנבל לתוכו ובזה נתבארו גם דברי הטור שזכרנו שהקשר של נבל הוה חותם אחד שמשונה הוא שעשאו דרך חתימה אם פי הנבל למטה וקשר השק למעלה פי' קשר בעלמא שאינו משונה הוה חב"ח וכמו שזכרנו כן נ"ל לפרש דברי הטור גם בזה נתיישב מה שדקדק ב"י על הטור בזה ולפי זה לא הוה הנתינה בשק שום חותם רק הקשר והפיכת פיו של נבל או כפיפת פיו לתוכו הוה חב"ח ונראה דהטעם הוא דכל שהנבל בשק ופיו למעלה תכף שיתיר קשר השק שאינו משונה הוה פי הנבל מגולה כאילו הוא בלא שק משום הכי כשכתב הטור אבל כפף פי הנבל לתוכו אע"פ שפיו למעלה בשק הוה חב"ח דה"ה אם הוא בלא שק כלל וכמ"ש ב"י והש"ע כאן מלשון הרמב"ם שלא זכר כלל נתינה בשק ולא כתב אע"פ שפיו למעלה אלא כיון דברישא אמר שאם הוא בשק למעלה לא הוה חותם בזה אמר כאן דכאן שרי אע"פ שאין חותם מחמת הנתינה בשק ומו"ח ז"ל פסק מחמת לשון הטור דנתינה בשק צריך עכ"פ ולי נראה כיון דברמב"ם מבואר דאין צריכין שק ובש"ע מביאו אין לנו לחלוק על פסק שלו כיון דבטור אין מוכח שצריך שק והא דכתב הש"ע סעיף א' שיתן הנוד בשק כו' התם מיירי בשל עץ כמו שמפורש שם ויש לחוש שיוציא יין דרך נסריו ואפ"ה מסיק שם רמ"א דנוהגין להקל אבל אם הנבל של עור ואין תפירותיו מבחוץ נראה ברור דאין צריכין נתינה בשק אלא בשני חותמות כדפרישית וקשר הוה גם כן חותם והיינו שהוא משונה קצת משאר קשרים כמו שהוכחנו לעיל:
(ט) אלא אם כן נמצא עומד בצד היין. הטעם שאין נתפס כגנב שאדם עשוי לראות מה ששכר או מכר ואין השוכר או הלוקח מקפיד עליו ע"כ יש לו קצת שייכות:
(י) ובלילה אסור בכהאי גוונא כו'. אבל בפתוח הדלת לגמרי מותר אפילו בלילה דמרתת דילמא השתא מדכיר ליה לחמרא ויבוא. כן כתב רשב"א בת"ה הארוך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |