חכמת אדם/כט

חכמת אדם ‏ כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין דם ודין דם ביצים (סימן ס"ו ס"ז)

(א) דם בהמה וחיה ועוף בין טמאים בין טהורין אסור וחייבין עליו כרת במזיד ועל שגגתו חייב חטאת וכן דם שליל אבל דם דגים וחגבים מותר:

(ב) דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם אפרוח דהיינו שיש טפת דם במקום שאוסר כל הביצה שמשם מתחיל האפרוח להתרקם אסור מה"ת דכבר חשוב מין בשר אבל אם אינו מרוקם אפרוח (ר"ל שהוא במקום שאינו אוסר כל הביצה) אינו אסור מה"ת אלא שחכמים אסרוהו וי"א דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו מה"ת אלא שחכמים גזרו כו כיון שהוא ממין שדמו אסור (עיין בבית יוסף בשם תוס' ורא"ש):

(ג) והא דאם הוא מרוקם אפרוח אסור מה"ת דוקא כשלא נמצא רק טיפת דם אבל אם כבר נהפך כל הביצה לדם עפרא בעלמא הוא ואינו אסור מה"ת אלא מדרבנן (שם ש"ך ס"ק ד' ובסימן פ"ו ס"ק מ"ג):

(ד) איזהו דם ריקום. הביצה יש לה ב' ראשים א' כד (ר"ל עגול) ואחד חד ויש לו חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ויש לכל א' קשר בראש החד. (והוא דבר שנתפס בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין). בחלבון הוא המקום שבו הוא מקושר יותר משאר החלבון. ובחלמון הוא כדמות כתם עגול כמלא רחב עדשה גדולה וכיון שאינו אסור אלא דוקא אם הדם במקום שמתחיל האפרוח להתרקם ורבו בו המחלוקת בין הפוסקים מאיזה מקום מתחיל י"א דאינו תלוי כלל בקשר או חוץ לקשר אלא בחלבון וחלמון דיצירת האפרוח הוא מחלמון ולכן בכל מקום שנמצא טפת דם על החלמון כל הביצה אסורה דאז שדי תכלא בכולא ואם נמצא על החלבון ניטל הדם עם כדי קליפה וזורק ואוכל הביצה (זהו שיטת הגאונים והר"יף ורמב"ם וכן סתם הב"י בש"ע) וי"א דאם נמצא הדם מן הצדדים רחוק מן הקשר לעולם מותר אלא דהכל תלוי בקשר דאם נמצא על קשר החלבון ולא נתפשט לחוץ מן הקשר הדם אסור והשאר מותר שהרי אנו רואין שעדיין לא נתפשט הרקום ואם נמצא על הקשר וגם נתפשט חוץ לקשר הרי ראינו דכבר שדי תכלא (ר"ל ריעותא) בכולה ואסור כל הביצה וכ"ש אם נמצא על קשר החלמון שהוא מכוין נגד קשר החלבון שהרי כבר נתפשט לפנים וכולה אסור אבל אם נמצא על חלבון או חלמון שלא על הקשר זורק הדם ואוכל הביצה שזה אינו רק מנשיכות התרנגול דאפילו בביצה בת יומא נמצא לפעמים כן ויש מחמירין עוד דאפילו לא נמצא רק על קשר החלבון לבד ולא יצא לחוץ כולה אסורה דגזרינן משום קשר חלמון דאסור ולפי כל הדעות האלו היה לנו להתיר אם נמצא על החלבון מן הצדדים רחוק מן הקשר אלא דאנו חוששין לדעת האומרים דאדרבה עיקר יצירת האפרוח הוא מן החלבון ולא מן החלמון (רא"ה ורוקח) והיפוך משיטת הגאונים דבכל מקום שימצא דם על החלבון אסור ועל החלמון מותר ואינו תלוי בקשר ולכן מספק אנו אוסרין בכל מקום שימצא טיפת דם בביצה:

(ה) ואם נמצא טיפת דם בביצה בת יומא על החלמון אסור משום דלא פלוג רבנן והיינו לשיטת הש"ע (כדעת הגאונים) ומ"מ בנמצא על החלבון שלא במקום הקשר מותר בביצה ב"י (ת"ח כלל ס"ב מנ"י ס"ק ה'):

(ו) ביצים הטרופות בקערה ואחר שהתחיל לטרוף נמצא דם על חלמון של א' מהם אעפ"י שזרק החלמון שעליו הדם אסורות מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות ונמצא דם בחלמון של א' מהם יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו וכל חלבון העולה עמו כשר (מנ"י בשם אגודה ומהרי"ל) דמסתמא החלבון שעולה עמו הוא ממנו וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם החלבונים הנשארים ויזרקם וזהו לדעת הב"י בש"ע דהאיסור תלוי בחלמון לבד. ולדעת רמ"א ולמנהגינו דס"ל דבכל מקום שנמצא אסור כל הביצה וא"כ אין חילוק בין נמצא על החלבון או על החלמון לעולם דינא הכי ולפ"ז להסוברים דם ביצים מה"ת אפילו אינו יודע אם היה במקום האוסר הכל אסור דהוי ספיקא דאורייתא ואפי' בנתערב חד בתרי לא מקרי ספק דרבנן כיון דעיקר האיסור הוא מה"ת:

(ז) אך כיון דהרבה פוסקים ס"ל דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו אסור אלא מדרבנן ולכן אם הביצה לבדה או אפילו נתערב חד בחד דכל חד בחד לא נקרא תערובות כלל (אחרונים דלא כש"ך בס"ק י' כב) אפי' לא ידעינן אם היה הדם במקום האוסר דהיינו על הקשר אפ"ה אסור דחיישינן לדעת הפוסקים דדם ביצים אסור מה"ת וא"כ הוי סד"א ולחומרא וכן אפי' נתערב חד בתרי אם ידעינן שהיה במקום האוסר לכ"ע כגון שנתפשט מקשר חלבון עם קשר החלמון אוסר ג"כ התערובת כדין כל איסורין דבעינן ס' אבל אם אינו יודע אם נמצא במקום האוסר לכ"ע הכריעו האחרונים (הט"ז וש"ך ופרי חדש) דאעפ"י שאנו חוששין לדעת הגאונים ולדעת רא"ה מ"מ לעולם אינו אלא ספק דאם נמצא על החלבון שמא הלכה כהגאונים דמותר ואם נמצא על החלמון שמא הלכה כרא"ה דמותר ולכן אם נתערב חד בתרי או שיודע בבירור שביצת ההיתר גדול יותר משל איסור (עיין כלל מ"ט סי' ד') דאז אפי' הי' ודאי אסור וכאותן פוסקים דאסור מה"ת מ"מ כיון שנתערב ברוב אין כאן איסור מה"ת בודאי ולכן בזה סמכינן על הפוסקים דס"ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא ואין חילוק בזה בין אם הם חיין או מבושלים כל שנתערבו ברוב מותר (והמנ"י כ' דבנמצא על החלמון אסור אפילו בתערובות דכיון דהגאונים ורי"ף ורמב"ם אוסרים נחשב דעת רוקח ורא"ה ורש"י כיחיד ואינו נכנס בגדר ספק כלל ואפשר י"ל דבדבר דתלי בסברא ובפירוש הש"ס י"ל כדבריו אבל כיון שמחלוקתן תלוי בגירסת הש"ס כמש"כ רוקח י"ל שפיר דהוי ספק גמור):

(ח) ודוקא שנתערבו בשאר ביצים דהוי מין במינו דדוקא ביצה שיש בה אפרוח עם שאר ביצים הוי מין בשאינו מינו (כמש"כ הט"ז וש"ך בסימן ק"ז) אבל בטיפת דם עם שאר ביצים ודאי שאין הטיפה נותנת טעם והביצה לא נשתנה טעמו אעפ"י דאמרינן שדא תכלא בכולה (פרי חדש) וא"כ בטל מה"ת ברוב אבל אם נתערב בשאינו מינו כגון שלש קמח עם ביצים וכיוצא בו דמה"ת אינו בטל אלא בס' ולכן אפילו ע"י תערובות לדידן דאסרינן בכל מקום הכל אסור עד ס' ומ"מ אם לש עם שלשה ביצים ונמצאת באחת טיפת דם וקיי"ל דאמרינן סלק את שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כמבואר כלל נ"א סי' ט"ו יש מתירין (ט"ז ס"ק ה') וכבר כתבנו שם דהאחרונים חולקין ולכן אין להתיר אלא בהפסד ממון ודוקא שכבר נילוש אבל אם עדיין לא נילוש והביצים מונחים בעין יקח החלמונים הכשרים וזה שנמצא עליו הדם יזרוק. והחלבונים דינם כדלעיל סימן ו' ואם כבר נתערבו הביצים במקום הפסד מותר ללוש בהם כיון שכבר נודע התערובת ודינו כדין יבש ביבש בכלל נ"א סימן כ' ועיין בב"א ואם משחו בו החלות כנהוג אם עדיין לא נאפה יגרור היטיב ואם כבר נאפה צריך כדי נטילה אע"ג דקיי"ל דאפוי צריך ס' מ"מ כיון שיש ספק שמא לא היה במקום האיסר סמכינן על הפוסקים דסגי בנטילה:

(ט) נמצא הדם בביצה בחלבון לדעת הש"ע דהדם אסור ושכח ולא זרק הדם וטרף הביצה עם הדם מותר שהרי י"א דאפילו הדם מותר ואפילו לפי מה דקיימא לן דהדם אסור מ"מ בודאי אינו אלא מדרבנן כיון דאינו דם ריקום אלא שאסרו משום מראית העין ולכן דוקא בעינו אסור אבל כשנתערב ואינו ניכר מותר ודוקא שערבו בשוגג אבל ערבו במזיד אסור לדידיה ולמי שנעשה בשבילו כדלקמן כלל כ"ב סי' ז' אבל לפי הכרעת רמ"א דבכל מקום שנמצא לעולם אסור כל הביצה וא"כ ה"נ דאסור (ש"ך ס"ק י"ב):

(י) נמצא דם בביצה ששמוה על החמים להצטמק כיון שאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי ולכן לשיטת הב"י דס"ל דחם בחם בלא רוטב באיסור כחוש סגי בנטילה וא"כ ה"נ החתיכה שהביצה מונח עליו אסור כדי נטילה ושאר הקדירה מותר אפילו היתה הביצה קלופה ולדידן אחר הכרעת רמ"א שבארנו לעולם צריך ס' (ועיין לקמן כלל ל"ז) ודוקא שידוע שהיה במקום האיסור ודאי אבל אם אינו יודע יש לסמוך על דברי ב"י ואינו אוסר אלא כ"ק אבל בנתבשל ברוטב צריך ס' כדלקמן כלל ל"ט סימן ט' אם היה במקום האוסר ודאי דאל"כ הא קיי"ל דבטל ברוב (סי' פ"ו ש"ך ס"ק י"ז) ובאינו קלופה הט"ז מתיר:

(יא) ביצים שאינם מזכר אלא מספנא דארעא ואין ראוים שיצא מהם אפרוח ולכן אפילו נמצא בהם דם במקום האוסר ואפילו לדידן זורק הדם והביצה מותר ואינם נקראים ספנא מארעא אא"כ היתה התרנגולת סגור בלול או בית כ"א יום שזהו זמן עיבורה בלא הטלת ביצים וכל ביצים שמטלת אח"כ ע"כ לא נוצרו אלא מחמימות הארץ ומותרים אבל מה שמטלת עכשיו ביצים בלא תרנגול זכר אינו כלום שהרי י"ל שנתעברה מתרנגול זכר שמגדלים אפרוחים. ומיהו אף אם שהתה כ"א יום סגורים שכבר נתעברה מחמימות הארץ והתחילה להטיל ביצים אם אח"כ הניח תרנגול זכר בהדה לא מיקרי ספנא מארעא משום שכתבו חכמי הטבע שאם יתחבר זכר עם הנקיבה בעוד הביצים באם לפעמים יצא מהם אפרוח ולפיכך יש להחמיר בזה ואם מתגדלות בחצר צריך שלא יהיה זכר תרנגול עד ס' בתים או דאיכא נהרא דמפסיק בלא גשר או חבל לעבור עליו התרנגולת הא לאו הכי לא מקרי ספנא מארעא (ש"ך ס"ק י"ד ופרי חדש):

(יב) ביצים מוזרות (פי' שנפסדו מחמת שהתרנגולת ישבה עליהן) ואפילו ישבה עליהן ימים רבים אם אינו אסטניס מותרים ובלבד שיזרוק הדם ודוקא דספנא מארעא אבל סתם ביצים אם ישבה עליהן שלשה ימים מעת לעת אפילו אין בהם דם אסורים משום שיקוץ (עיין פרי חדש וכרתי ופלתי):

(יג) מותר לאכול ביצים צלויות אף על פי שאינם יכולים לבדוק וכן א"צ לבדוק הביצים אם יש בהם דם דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם ומ"מ נהגו להחמיר כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואין בהם אם יש בהם דם (סעיף ח'):

ודין מליחת ביצים תמצא בכלל ל"א:

(יד) דם דגים אעפ"י שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מראית עין לפיכך אם ניכר שהם מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר:

(טו) דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית העין לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר צריך לגרדו אבל שבין השיניים מוצצו וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו:

(טז) בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאה בו אבל דם האיברים אינו אלא בלא תעשה והנ"מ כשפירש מן האבר ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו מחיים ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אבל אם לא פירש ולא נצרר מותר (סימן ס"ז) וכן אפילו אם פירש לאחר שחיטה ע"י צלי או מליחה ונבלע במקום אחר מותר כיון שלא יצא לחוץ (ש"ך סימן ע"ו ס"ק א') וי"א דאפילו לא יצא לחוץ כיון שפירש ממקום למקום אסור (ש"ך בשם א"וה סימן ס"ט ס"ק ע"ד):

(יז) לפיכך מותר לאכול בשר חי ובלבד שידיח משום דם שעל פני הבשר כמבואר בדין מליחה ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי (סימן ס"ז):

(יח) השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה כיון שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה ומחמת ששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק וחוזר ונבלע באיבריה לפיכך אסור לאכול מבשרה חי שהרי פירש ממקומו ונבלע במקום אחר. ומ"מ ע"י מליחה מותר אפילו לקדירה שחוזר ויוצא ע"י מליחה וכן מותר לצלי אפילו בלא מליחה והיינו עד חצי צליתו כדין צליית בשר כן סתם הב"י בש"ע אבל כיון די"א דמליחה לא מהני בזה לא לקדירה ולא לצלי ולכן הכריע רמ"א לחתכו ולמולחו ואז מהני אפילו לקדירה. ומ"מ אף לצלי צריך חתיכה ומליחה דוקא. וצריך ליזהר לכתחלה שלא לשבור מפרקת הבהמה או עוף או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום שמבליע דם באיברים אבל מותר להכות על ראשה דדוקא ע"י שבירת מפרקת מבליע דם (שם סעיף ג') ומ"מ העוף שקורין אינדיק המנהג ששוברין מפרקתה תיכף לאחר שחיטה וא"כ אסור לצלותו שלם אלא ע"י חתיכה ומליחה דוקא:

(יט) נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך אותו מקום וימלחנה יפה אבל לצלותו מותר כדין שאר בשר לצלי. ומשום זה יש להחמיר לקלוף בית השחיטה או לחתוך באותה בשר קודם מליחה הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (סעיף ד'):

(כ) מדינא מותר ליתן בשר בחומץ להצמית דמו בתוכו ואין אנו בקיאין בזה ועיין דין זה בש"ע סי' ס"ז:

(כא) כל מקום שנכתוב דיש חילוק בין בישול לצלי ר"ל לצלות בשפוד על הגחלים אבל לצלות בקדרה קרוי בישול לכל דבר:

דין מליגה המבואר בש"ע סי' ס"ח תמצא לקמן כלל ל"ג ונ"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.