דרישה/חושן משפט/רפ

דרישה ‏ חושן משפט רפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא שנא נפלו לו ממקום אחר כו' כבר כתבתי בפרישה מה שנ"ל ביאור דבריו ויש רוצים לתרץ דמ"ש למטה ולא ממונא דידוע דאתי מחמתיה קאי אלא שביק שיעור מאי דיהיב ליה ואיכא הוכחה קצת דאין אלו הנכסים ופירשו מ"ש ולא ממונא דידיע כו' ר"ל שאין כאן ממון דידוע דאתי מחמת זה אלא ספק אי באו אלו מאותן ממון ולהכי לא שקיל האי אח ברישא והא דכתב לעיל דשקיל מספק היינו משום דלעיל איירי כשהניח כדי שיעוריה או טפי אבל לא נהירא לי כי מי הכריע בסברא כזו בין הניח שיעוריה או לא הניח ואדרבה כיון דודאי נתן לו זה האח והוא ספק אם קנו אם נפלו ממ"א המיעוט שנמצא אחריו יתלה כהודאי שנתן לו אחיו ולא כהספק אם נפלו (זו) ממ"א ומהרי"ך בשו"ת שארית יוסף כתב וז"ל ונ"ל דה"פ ואי ליתא לממונא כו' פי' שאין אנו יודעין אם נטל ממנו הספק מהאי אחא דמודה ליה ולעיל איירי שידוע שנטל ממנו שהרי לעיל כתב היכא שנטל הספק עם אחיו שהודה וכאן אמר אי ליתא לממונא דהאי אחא דאודי בעיניה ולא אמר מהאי אחא דנטל אלא ודאי מיירי שידוע שהוא מודה אבל אינו ידוע שנטל כלום וק"ל עכ"ל והוא דוחק בעיני וגם אין ל' דהרמ"ה משמע כן גם יש רוצים לחלק בין שביק ממונא לשביק נכסי דברישא איירי דשביק נכסי דסמכה דעתיה דאח עלויה לכך נוטל בכל ענין ובסיפא איירי דשביק ממונא להכי דייקא קצת לישנא רישא וסיפא אבל ג"ז אינו דהא גם סיים ברישא ואי לא שביק כו' עד נוטל כולי ממונא הול"ל כולי נכסי לכן מ"ש בפרישה עיקר והוא מבואר בדברי הרמ"ה יותר ודוק ותשכח:

ב

הרי שיושב כו' ב"מ דף ל"ט מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו כר וכתב הרא"ש ז"ל לא הוצרך ר"ח להביא ראיה לענין זה דמילתא דפשיטא הוא שאם יבוא אחד ממדה"י ויאמר לבעל נכסים אני אחיך חלוק עמי שיכול לומר איני מכירך וגדולה מזו שנינו בפ' י"נ שאפילו א' מן האחין אמר אני מכיר בו שהוא אחינו [אינו] נאמן לגבי אחרים (אינו) אלא לפי שהיה טוען שהיה מכירו וכופר וגם יצא לו קול שאביו הוליד שם ולכך הביא ראיה שטענה טובה היא לא ידענא לך ולא מחזיקינן לו לרמאי עכ"ל וכך תפרש דברי רבינו אלא שק' דהול"ל ג"כ אע"פ שטוען עליו שהוא מכירו לכן נלע"ד דרבינו מפרש שמ"ש הרא"ש וגם יצא לו קול אינו ר"ל וגם נוסף על הראשון שטוען הלה שמכירו וגם יש לו קול דא"כ ק' מנ"ל להרא"ש תרווייהו כחדא וגם למה לו האי הא יש ליישב הקושיא בחדא מינייהו סגי אלא ודאי פי' דברי הרא"ש כן הוא מ"ש וגם יצא לו קול הו"ל כאילו כתב וגם י"ל דמיירי כשיש לו קול ואז א"צ לומר שאחיו היה טוען נגדו שודאי הוא מכירו והשתא א"ש דרבינו הרבותא נקט וק"ל. ונראה דרבינו ס"ל דבגמרא דקאמר מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן דוקא התם הוצרכו לכך משום דיוסף בן י"ז שנה היה בצאתו ואי לאו שהיה בחתימת זקן היו מכירין אותו אבל ה"ה בענין אחר שנוכל לתלות שאין מכירין אותו כגון קטן שהגדיל וכ"ש מי שלא ראהו מימיו דנאמן לומר שאין מכיר אותו ומש"ה סתם רבינו ולא תלאהו בחתימת זקן וק"ל. אך ק' עלה הר"ש למה כתב דיצא קול שנולד דנוכל לומר שכבר מת או לא היה בן קיימא דהו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו ידוע שיש לו עדיין אח מאביו במדה"י ובא זה ואמר אני הוא אפ"ה א"נ לומר אני הוא דדילמא באמת אומרים שאין מכירין אותו דומיא דיוסף עם אחיו דידוע היה שנולד להן אח וי"ל דמאחר שאשמועינן הרא"ש דיכול האח למטען כן ושאין חוששין לרמאי ומטעם דר"ח ממילא ידעינן דאפילו ידוע לנו שיש לו אחים ג"כ הדין כן ונלמד ממ"ש בפ' מי שמת וכתבו רבינו בסמוך דאין ספק מוציא מידי ודאי גם י"ל אילו הוה ידוע לנו שיש לו אח לא היו מניחין לזה לירד בנכסי אביו כמו שיתבאר בסימן רפ"ה דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וק"ל:

ד

ומיהו אינו ממעט חלק הנקבות כו' עפ"ר מ"ש ולכאורה נראה ליישב הקושיא בענין אחר ובלא הג"ה כלל וה"ק ומיהו אל תאמר דנחשב לבת ודאי גם לענין נכסים מועטים למעט חלקן אלא כך עושין דמיד כשמת מורישן יורדין לנחלתן ומשערין כמה היא ובתחלה משערין כמה צריכין הבנות למזונותיהן עד שיבגרו ואח"כ משערין גם לטומטום אם היה בת כמה צריך כ"א לפי שניו ורואין אם יהיה יתרון על כל זה עד שיגיע לכ"א מהבנים כחלק שהגיע לטומטום אזי דינו כנכסים מרובים ויטלו כל הנחלה לרשותן ויתנו להן מזונות עד שיבגרו כ"א לפי שניו ואם ימצא שלא יגיע הנחלה כ"א למזון הבנות הוודאות לחוד אז לא יטלו הבנים והטומטום כלום ואם יהיה בהנחלה כשיעור מזון הבנות והטומטום אזי יטלו הבנות חלקן בראש וכשיעור מזון הטומטום יחלקו הבנים עמו ולא יטול הטומטום כולו דאמרינן שמא הוא בן וגם לא יטלו הבנים כולו בידם ויאמרו אנחנו נפרנס אותך עד כלות אותו השיעור כי יאמר הטומטום איני רוצה שתהיו אתם אפוטרופסים שלי ונוטל חלקו בידו מאותו שיעור ממ"נ וה"ה אם לא ישאר אלא כחצי שיעור פרנסתו עד שיעור בגרות או יותר משיעור זה כל שלא נשאר גם לכ"א מהבנים כשיעור חלק דהטומטום או הבנות והכי הצעת דברי רבינו ומיהו אינו ממעט כו' אלא כך עושין מוציאין וכו' ואין כוונתו דמוציאין ונותנין אותו להבנות אלא ר"ל בודקין בהנחלה ומשערין אותה כמה ישאר אחר שבאנו להוציא למזונות הבנות גם מ"ש אח"ז ואח"כ יתנו לטומטום כשיעור הזה אינו ר"ל שיתנו לו אלא שמשערין אחר שאם יתנו לו כמה ישאר וז"ש ואם הנכסים מועטים ר"ל ואם לאחר שבאנו לשער הנחלה יראה שהנכסים מועטים כו' אזי הבנות דוחות כו' ואם יראה שיהיה מותר כו' עד שיגיע לכ"א מהבנים כשיעור חלק א' מהבנות והטומטום לא הוצרך לכתוב שדינו הוא מבואר והוא בכלל מ"ש תחלה שהבנים יטלו הכל בידם ונותנין להבנות וגם להטומטום מזונות עד שיבגרו ודוק שבזה נתיישב הכל:

ה

אבל באנדרוגינוס כו' כתב ב"י טעמו דהוי בן ודאי ואנדרוגינוס ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כו' ע"ש אל תטעה שר"ל שס"ל לרבינו דאנדרוגינוס הוי ספק שבהדיא כ"ר כאן ובי"ד סימן ס"א דאנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא וכ"כ בכמה דוכתין אלא ר"ל דלגבי בן שהוא ודאי נקרא הוא ספק וק"ל ומה שסיים בסוף דבריו וכן פסק הרמב"ם כו' אין ראיה כלל דהרמב"ם לטעמיה אזיל דס"ל בכל דוכתא דאנדרוגינוס ספק הוא וכמבואר בי"ד סימן הנ"ל ולהכי ודאי לא שני ליה בין טומטום לאנדרוגינוס אבל רבינו דס"ל דבריה בפני עצמו הוא יש שינוי גדול וכמ"ש בפרישה מילתא בטעמא וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.