סמ"ע/חושן משפט/רפ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כל היורשים יורשים בחזקת' כו'. המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם שכתב דינים הללו על זה הסדר והטור כ' דין זה לקמן בר"ס רפ"ד ומור"ם כתבו ג"כ שם בש"ע בהג"ה ולא הוה צריך לכתבו כיון שכתבו המחבר כאן:
(ב) שהרי הורה שהן שלשה. פי' ואלו היה מודה גם שמעון היה מגיע לכל אחד שליש השתא דאינו מודה שמעון נוטל ראובן השליש כפי הודאתו והמותר עד חצי הנכסים דהיינו שתות כולן נוטל לוי ולאיכול ליטול מחצי של שמעון כלום דהמע"ה:
(ג) יחזיר השתות לראובן. אף ע"ג שראובן מודה שלוי הוא ג"כ אחיו של שמעון מ"מ אין שמעון נוטל חלק בהשתות של לוי דיאמר לו ראובן הרי כבר החזקת שתות בנחל' שהיה ראויה ללוי מאבינו אותו טול לך בירושתך:
(ד) אבל אי ליתנהו להני נכסי כו'. בטור מוכח מדברי הרמ"ה דצריך שיהא ידוע שזה הנמצ' לא בא מחמת זה שקבל מהמוד אבל אם יש להסתפק בזה נוטל חלקו בראש ע"ש:
(ה) שבח המגיע לכתפי'. פי' שבשע' שמת הוא גדל כל צורכו ומגיע ע"ד משל עד כתיפו של אדם הרי הוא כד"א ואינו נקרא ע"ש הקרקע ומ"ה חולקין בו כל אחיו ולפ"ז אין חילוק אם השבח בא ממילא או ע"י טורח משא"כ לפירשב"ם שפי' המגיע לכתפים ע"י עמל וטורח שנשא בכתפים עיין בטור שהביאו:
(ו) ה"ג עם שאר נכסים שהניח לוי וכן הוא ברמב"ם:
(ז) מי שמת והניח בן וטומטום כו'. דברי המחבר הללו מכאן ועד סוף סעיף ט' הם דברי הרמב"ם רפ"ה מנחלות אלא שהמחבר קיצר והנה אעתיק לשונו יותר באריכות למען שנעמוד על ביאור דבריו והוא שהתחיל הרמב"ם שם וכ' זה הכלל ביורשים כל שני יורשים שא' מהן יורש ודאי והשני ספק אין לספק כלום ואם היו שניהן ספק חולקין בשוה וכתב עליו שם שני בבות הראשונ' הוא מ"ש המחבר כאן בסעיף ז' לבאר דין הודאי והספק והשנייה היא מ"ש המחבר בס"ח לבאר דין שניהן ספק. והוא דכיון דליכא בן הספק הוא אם הבת הוא היורש או הטומטום או האנדרוגינוס הוא היורש ואחר אלו שני הבבות כתב הרמב"ם שם ז"ל כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן דבזמן שהנכסים מרובים אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יורשין הכל ובזמן שהנכסים מועטים אין לבנים כלום אלא הכלל מזון הבנות לפיכך מי שמת והניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס בזמן שהנכסים מרובים כו' והוא מ"ש כאן המחבר בס"ט וממ"ש נתבאר לך דמ"ש הרמב"ם ברישא בהניח בן וטומטום כו' הבן יורש הכל איירי דוקא בנכסים מרובים וקצר ברישא משום דלא בא שם אלא לבאר דין ירושה שהודאי הוא יורש ולא הספק ולענין דין מזונות סמך אמ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט וגם מ"ש בס"ח בהניח בנות וטומטום כולם יורשים בשוה מיירי דוקא בנכסים מרובי' ומ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום ואנדרוגינוס כו' התחיל בטומטום ואנדרוגינוס וסיים בדחיית טומטום לחור ל"ד טומטו' קאמר אלא ה"ה אנדרוגינוס דלהרמב"ם טומטום ואנדרוגינוס דינם שוה אלא לשון המשנה נקט ובמשנה לא נזכר אנדרוגינוס אלא טומטום כמ"ש המ"מ ל' המשנה שם על דברי הרמב"ם הללו אלא שהרמב"ם הוסיף אנדרוגינוס מטעם שכ' המ"מ שם שס"ל להרמב"ם (כמו שמסקינן בהלכות אנדרוגינוס) שהוא בריה בפני עצמו ולא גרע מטומטום אבל דעת הרא"ש והטור אינו כן אלא ס"ל דכיון דהוא בריה בפני עצמו אם הוא עם הבן הוא גרע מטומטום בין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטים וכמ"ש בהג"ה הנסדרת בס"ט המתחלת ויש אומרים דבת וטומטום כו' ושם כתב מור"ם נמי שאר מעליותא דטומטום ואנדרוגינוס [מאנדרו'] ע"ש גם נתבאר לך ממ"ש דאותה הג"ה המתחלת וי"א כו' צ"ל נסדרת אחר ס"ט דשם מקומה ולא אחר ס"ח דקאי אמ"ש המחבר בס"ח ובס"ט. ומעתה אבאר פרטי דברי המחבר מ"ש הבן יורש את הכל כבר כתבתי דאיירי בנכסים מרובי' ומ"ש יורש הכל ר"ל שמחזיקין הירושה ומפרנסין הטומטום והאנדרוגינוס ממנו וא"צ להניח ביד ב"ד או ביד שליש כדי פרנסתן ועפ"ר:
(ח) לא חיישינן שמא ילדו. פי' ולד של קיימא ומוקמי' להו נמי בחזקתייהו כמו שהיו בשעה שהלכו:
(ט) ואחי ראובן יורשין כו'. פי' כשנתברר לב"ד שמתו ראובן ואשתו ונראה שמיירי נמי שנתברר לב"ד שאשת ראובן מתה תחלה בחיי בעלה ראובן וירשה דאל"כ יורשי' היו יורשין כתובתה וקיצר כאן משום דלא איירי כאן בדינים אלו ולא בא אלא ללמדינו שלא חיישי' שילדו:
(י) והרי הוא כאחת מן הבנות. ולא אמרי' דעדיפא כחו דילמא הוא זכר דהמע"ה אבל דעת הטור אינו כן וכמ"ש מור"ם בהג"ה:
(יא) אם הנכסים מרובים כו'. דין נכסים מרובים ומועטים נתבאר בא"ע סי' קי"ב דנכסים מרובים היינו שיש בעזבון דאביהן בשעה שמת כדי שנזון הבנות עם הבנים עד שיבגרו הבנות ואז הדין שיורשין הבנים הכל ולוקחין הממון בידיהן והם מפרנסים להבנות עד שיבגרו וכל שבשעת מיתת אביהן לא הי' בעזבון כ"כ מקרי נכסים מועטים והדין בו שהבנו' נוטלי' הנכסים כדי צורך פרנסתן ונתפרסו ממנו ואם יחסר להבנים ישאלו על הפתחים:
(יב) הטומטום נוטל ג' חלקים ל' הטור פלגא שקיל ממ"נ ואידך פלגא שמא זכר הוא ויש לו ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין אותו החצי:
(יג) והבת רביעית. והיינו כשיש באותו רביעית כדי פרנסת' עד שתתבגר דאל"כ אף אם הטומטום הוא בן הא צריך ליתן לה פרנסתה עד שתבגר מיהו עכ"פ א"צ ליתן לידה יותר מרביעית ושיכלה אותו רביעית יפרנסה על שלחנו עד שתתבגר כנ"ל. ומ"ה כתב שהבן נוטל ג' חלקים:
(יד) אין לטומטום כלום. דכיון דהבנות ודאי הן בני פרנסה והוא ספק שמא זכר הוא המע"ה:
(טו) חולקין בשוה. כיון דאין להבנו' בה עזבון אלא פרנס' והנכסי' מרובים אין להבנות ליטול יותר מהאנדרוגינוס שהוא ספק בן וגם הוא לא יטול מהבת יותר. כיון שהוא ספק:
(טז) אין להאנדרוגינוס כלום. דהוא ספק ובת ודאי וכדין טומטום הנ"ל:
(יז) הטומטום נוטל שלשה חלקים פלגא ממ"נ ואידך פלגא שמא נקיבה היא ויש לה ליטול הכל וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין:
(יח) אין לו כלום במקום בן כו'. דס"ל להטור דבריה בפ"ע הוא ואינו בכלל התקנה שתקנו מזונות להבנות בנכסים מרובים ולא שישאל הבן על הפתחים בנכסים מועטים:
(יט) עליו ועל אמו. פי' על הבן עם אמו ומיירי שהנכסים היו לאמו ואין לבן זכות בהן בחייה מכח אביו:
(כ) יורשי הבן כו'. פי' אחיו מאביו או שאר קרוביו מאביו כשאין לו אחים מאביו הן יורשי הבן כדכתיב למשפחותם לבית אבותם:
(כא) האם מתה תחלה. פי' ויורשה בנה בחייו וכשמת אח"כ אנחנו יורשים אותו:
(כב) הבן מת תחלה. פי' וכשמתה אמה אח"כ קי"ל דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לקרוביו מצד אביו אע"ג דיכול להנחיל בקבר ליוצאי חלציו אף שכבר מת:
(כג) בחזקת יורשיה. דכיון דהנכסים בחייה היו בחזקתה לא מוציאין מספק מחזקתן ובטור כתב בזה ז"ל ל"ש אם הי' לה עוד בן מאיש אחר ל"ש אין לה בן מאיש אחר ועפ"ר פירושו:
(כד) ואין ידוע איזה מת תחלה ל' הטור אם מת האב תחלה ירשנו בן בתו ומוריש לקרוביו שהן אחיו מאביו ואם בן בתו מת תחלה הנכסים הן של יורשי האב שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מאביו:
(כה) יחלוקו יורשי האב כו' ס"ל דלא אמרינ' גם בהאי דמוקמינן הנכסים בחזקתייהו והיינו בחזקת האב כמו שהי' בראשונה כמו דאמרי' בסעיף שלפני זה בנפל הבית על אם ובנה דשאני בזה דנפל הבית עליו ועל בן בתו דאף אם נאמר דמת בן הבת תחלה מ"מ כשמת אח"כ האב לא באו הנכסים מיד ליורשיו אלא הנחלה ממשמשת ובאה ליד בתה ואף שכבר מתה מ"מ כל נחלה ממשמשת לבא תחלה ליד יוצאי חלציו וכשאותו יוצא חלציו מת ולא הניח זרע אחריו חוזר הנחלה וממשמשת ובאה ממנו למעל' וכיון דעכ"פ יוצא הנחלה מיד אביה ובא ליד בתה וספק אם תרד ממנה ולמטה והיינו כשמת אביה תחלה שאז באה ממנה ליד בנה ומבנה ליורשיו מצד אביו וספק שתחזור ותעלה למעלה לקרובי אביה והיינו כשמת הבן תחל' ומ"ה אמרינן יחלוקו משא"כ כשהספק הוא בין האם והבן דשם לא אמרי' דלכתחלה עכ"פ תבא ליד בנה דהא כשמת הבן תחילה ואח"כ האם אין הנחל' באה ליד בנה בקבר להנחיל לקרוביו מאביו אבל האב ובתו אף שמת' הבת ויוצאי חלציה תחלה ואח"כ האב אין היזק בזה שהנחלה תבא לידה בקבר שהרי תחזור ליורשי אביה דהא אין לה קרובים הראוי' לירש כ"א קרובים יורשי אביה וק"ל ועפ"ר שם כתבתי שכן הוא דעת הרא"ש בתשו' והביאו הב"י אבל ט"ס יש בה ולא ☜ כע"ש שכתב בזה ז"ל ומ"ה ס"ל כאן יחלוקו משום דממ"נ הנחלה ממשמשת בתחלה בקבר לבת כו' אלא שהספק הוא אם מת האב תחילה ונפלה הנחלה לבת בקבר וממנה תחזור וממשמשת למעלה וכו' ולא למטה לבנה דהא אמרינן שאין הבן יורש את אמו להנחיל לאחיו מאביו ע"ש שדבריו תמוהין מאד דהא כשמת האב תחילה והי' בן בתו עדיין חי אין הנחלה חוזרת למעלה אלא מבתו לבנה ולא שייך בזה ג"כ למימר דאין הבן יורש את אמו בקבר דהא בשעה שירש את אמו חי הי' ואף שהב"י הביא ג"כ לשון תשובת הרא"ש בל' הזה שאם מת "האב תחלה כו' ע"כ צ"ל דט"ס הוא וצרורין להגיה "בן במקום "אב והספק הוא אם מת "הבן תחלה כו' והוא ע"ד שכתבתי ודוק:
(כו) וי"א דהנכסים הן בחזקת יורשי האב. ס"ל דדין זה דומה לדין בנפל הבית על האם והבן הנזכר בסעיף שלפני זה ולא מסתבר ליה חילוק זה שכתבתי לחלק ביניהם:
(כז) והיתה עליו כתובת כו'. פי' על הבן היתה כתובת אשתו או ב"ח של עצמו ואין לבן לפרוע להן אלא מאלו הנכסים שראוי לו לירש מאביו ויורשי האב אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ולא יגבו מאלו נכסים שכיון שמת בנו בחייו אינן משתלמין אלא מהמוחזק ולא מהראוי לו לבא בירושתו וב"ח או אשתו אומרים האב מת תחלה ובנו יורשו והי' מוחזק בו ונשתלם ממנו:
(כח) בחזקת היורשים. הטעם כנזכר בס"י דמוקמינן הנכסים על חזקתן והרי היו של אביו ועוד שהן יורשים ודאין דאף אם מת האב תחלה ואח"כ הבן הן ג"כ יורשי הבן משא"כ האשה וב"ח דאין להם בה זכות אא"כ מת האב תחלה ואין ספק מוציא מידי ודאי:
(כט) והם יורשים הכל צריכים לומר דבאשה היתה אם של הבנות דאל"כ קשה הא אף אם אחת מבנותיו מתה באחרונה כשאין אשתו מתה בחייו אלא האיש מת בחיי אשתו אזי כתובתה נשארת בחזקת יורשיה ולמה כתב דיורשיו יורשין הכל אלא ודאי דהאשה היתה אמהן ואז הבנות יורשין גם אמהן כשמתו באחרונה ולא נשאר זכות ליורשים כ"א כשמתה היא באחרונה וק"ל:
(ל) אפ"ה חולקין. ולא אמרינן בזה נוקמא הממון בחזקתיה דהא גם לאשה יש חזקה בכתובתה בחיי בעל' משא"כ בירוש' הנ"ל וק"ל:
(לא) דכל קבוע כמחצה על מחצה פי' ולא אמרי ניזול בתר רובא והרי יורשי הבעל באים מכח ה' האיש עם ד' בנותיו ושם במרדכי כ' עוד וז"ל ☜ ואם לא היו קבועות בעת מיתתן אלא מתו ביציאתן לחוץ א"כ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש ונהרגו תחלה ד' מצד ראיבן ונשאר אחת (מצדו וא' מצד אשתו) והדר דינא דיחלוקו ואע"ג דלא נשבעה האשה על כתובת' מ"מ לא חיישינן בו היכא דמת פתאום (פי' דאז לא התפיס' צררי) עכ"ל:
(לב) אבל אם הבנות נשואות כו' ל' "דאבל קצת מגומגם דזהו פשיטא כשיש לפנינו שש טוענין שכל אחד מבקש חלקו פשיטא שחולקין אותו לו' חלקים ובמרדכי וד"מ הביאו כתב איפכא וא"ש דכתב שם תחלה הדין אם הבנות נשואות כו' שחולקין לו' חלקים וע"ז כתב אבל אם אינן נשואות כו' יחלוקו והוא חידוש דאע"ג דאיכא ליורשי ראובן ה' צדדים לזכות אפ"ה יחלוקו משום דכל קבוע כו' וק"ל:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |