דרישה/חושן משפט/קעט

דרישה ‏ חושן משפט קעט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דבר הידוע שהוא משל השותפות כו' ואפילו נשתהה זמן רב כו' בפ"ק דב"ב שותפין שבנו כו' לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם פשיטא ל"צ דנפל לרשותו דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותיה מ"ד ליהוי אידך המע"ה קמ"ל וכ' הרי"ף ש"מ מילתא דידיעא לתרי שותפי אע"ג דאיתי' השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפק מחזקתיה דאידך מ"ט דשותפין לא קפדי אהדדי הלכך לית ליה חזקה חד אחבריה אלא בראיה א"נ לאחר חלוקה. והרא"ש לא כתב האי א"נ לאחר חלוקה אלא ז"ל אלא בראיה ואין לו ראיה אלא בעדים וגם הרמב"ם בפ"ה מהל' שלוחין לא כתב אלא [ל'] בראיה ונראה דטעמייהו דס"ל דגם מ"ש הרי"ף א"נ לאחר חלוקה ר"ל שיש לו עדים שחלקו ואז פשיטא דיש לו חזקה כשאר כל אדם ובכלל מ"ש אלא בראיה הוא ובודאי כן משמע מל' הרי"ף (דמודה) [דודאי] מ"ש אלא בראיה דר"ל שיביא עדים שקנהו ה"נ קאמר א"נ לאחר חלוקה ר"ל שיש לו עדים שחלקו ואז יש לו חזקה וכתב ב"י דמל' בעה"ת שער מ"ט משמע דלא אמרו דבדבר הידוע דבשותפות אין לו חזקה אלא כשיש עדים שאותו דבר הוא של שותפות וגם ראו עכשיו בידו הא לא"ה מגו דאי בעי אמר להד"ם א"נ החזרתיו ניהלך כי אמר של השיתוף הן ואתה חייב לי נגדן או לקחתים מידך או נתת לי במתנה נאמן וכתב עליו ב"י ז"ל ונ"ל דצריך ג"כ דאיכא סהדי דלא חלקו השותפות הא לא"ה נאמן במגו דאי בעי אמר כבר חלקנו ובתר חלוקה אע"פ שהוא ידוע שהוא של שותפות המע"ה וכיוצא בזה כתב רי"ו נכ"ז ח"ג בשם ר"ח שכתב ז"ל וכתב ר"ח והיכא דירד לחצי השדה ויש בה (פי' בכל השדה) דין חלוקה יש לו חזקה ויכול לטעון חלקנו והגיע זה לחלקי ואי לית בה דין חלוקה לית בה חזקה עכ"ל ודבריו תמוהין מאוד בעיני דהא כבר הוכחתי מהרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאינו נאמן לטעון חלקנו וצריך דוקא עדים בחלקו וגם אין שום טעם לדבר דאם נאמן לומר שחלקו יהא ג"כ נאמן לטעון לקוח הוא בידי או נתתו לי במתנה במגו דחלקנו ועוד דמ"ש מאומן או דברים העשוים להשאיל או להשכיר דקיי"ל כי ראו אותו עדים בידו לא מהימן לומר כבר עבר הזמן שנתנו לי לתקן והחזרתיו ולקחתיו ממנו אלא אמרינן כיון שידוע שבתחילה בא לידו בתורת אומנות תו לאו כל כמיניה לומר כלה הזמן ההוא ה"נ כיון שבא לידו בתורת שותפות לאו כל כמיניה לומר שכלה השותפות ואף שיש לחלק ולומר דשאני שותפות דעומד ליחלק כי לא לעולם יהיו יחד בשותפות משא"כ באומן כל זמן שעוסק באומנותו וכן דברים העשוים להשאיל מ"מ אין נראה דיהא נאמן מכח הוכחה מהרא"ש והרמב"ם הנ"ל ועוד אילו היה כדברי ב"י ודאי לא היה משתמיט הרב בעה"ת מלהזכיר דין גדול כזה כיון דאיירי מדיני נאמנות השותף ואדרבה המדקדק שם בלשונו יראה ויבין דהכל תלוי במה שירד בתורת שותפות דאי לאו כל כמיניה לומר חלקנו ואף שנאמן שותף לומר כבר חלקנו כמש"ר בסימן צ"ג היינו לענין שא"י להשביעו שבועת השותפות אבל בנדון זה שראה דבר הידוע שהיה בשותפות בידו ודאי א"נ וראיה לזה דבסי' קנ"ז וקס"ד אמרינן דכשנמצאו בידו אבני הכותל המשותפות א"נ לומר שלי ולמה לא נאמין לו כשיאמר חלקנו ואלו הגיעו לחלקי ודוחק לומר דמיירי דוקא שנמצא בידו אבנים שיעור כל הכותל וגם א"ל דמיירי גם שם כשיש עדים שלא חלקו דא"כ מסתמא ידעו העדים נמי שלא לקחו וא"כ למאי צ"ל שם דא"נ לומר לקוח הוא בידי. ומה שרצה להסתייע מדברי ר"ח שהביא רי"ו לאו סיוע הוא דשאני שדה העשויה ליחלק דשני חלקי השדה הם לפנינו זה אכל חלק זה ג"ש וזה החלק השני אלא שהאחד טוב מהשני לכך נאמן זה שהחזיק בהטוב לאמר זה הגיע לחלקי ע"י עילוי או ע"י גורל וזה הגיע לחלקך מה שאין כן כאן שאין לפנינו ב' חלקים מהשותפות רק חלק אחד ואומר עליו המחזיק אתה נטלת חלקך ואני זה. גם בעיקר הדין שכתב רי"ו בשם ר"ח הרא"ש חלק עליו וכמש"ר בשמו ר"ס קמ"ט ואף דהרא"ש לא חלק שם אלא כשכל א' החזיק בהמחצה וחלק אחד הוא טוב מהשני אבל כשהחזיק א' בכולו מודה הרא"ש דהוי חזקה אפילו בשותפין כשיש בו דין חלוקה שאני התם דאמרינן מדהניחו השני לאכול הפירות מכל השדה ג"ש חזקה היא שקנאו ממש וזה אין שייך הכא דלא נהנה זה המחזיק במה שהיה בידו וק"ל. גם בד"מ כתב על ב"י ז"ל ולא משמע כן לעיל ר"ס קמ"ט עכ"ל ומ"ט אין מזה סתירה כ"כ על הב"י דמייתי מיניה ראיה דס"ל דע"כ לא פליג הרא"ש התם אלא משום שדרך השותפין הוא לאכול א' מהן ג"ש ראשונות מהחלק הטוב והשניות מהחלק הרע ואחר כך יאכלו להיפך אבל כאן שנמצא דבר א' ביד אחד מהן ס"ל דמודה הרא"ש דנאמן לומר לשותפו לקחת חלק כזה וזה הגיע לחלקי:

ב

וכתב הראב"ד ז"ל כו' כ"כ בשמו בעה"ת שער מ"ט דין י"ו והביא ראיה לדבריו מההיא דהבית והעלייה שנפלו וכן כתב נ"י בב"מ דף קל"ו וכבר נתבאר לעיל סימן קנ"ז בטוען האחד השלימות דידי והשבורות דחבירו ע"ש:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.