דרישה/חושן משפט/קפ

דרישה ‏ חושן משפט קפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל אסורין להעמיד רחיים כו' כן הוא ל' המשנה פ"ה דנדרים וכ' הר"ן שם וז"ל ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת שותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ"מ אי קפדי יכולין לעכב זע"ז ואף ע"פ שדרכן לוותר ויתור אסור במודר הנאה עכ"ל והביאו הב"י והוסיף תיבה א' וכתב ויתור גמור והנה דבריו צריכים ביאור ואציע לפניך ל' הגמרא דפרק חזקת ד' נ"ז דשם תנן דאם העמיד בחצר רחיים ותנור כו' אין לו חזקה וקאמר שם דאר"נ דה"ט משום דשותפין אהעמדת רחיים בחצר כדי לא קפדי ומקשה שם ע"ז ז"ל והא תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ואף דראב"י פליג ע"ז שם וס"ל דמותרין ליכנס הא מפורש בפ' השותפין דהיינו דוקא כשאין בה דין חלוקה אבל ביש בה דין חלוקה כ"ע מודו שם דאסור ליכנס בחצר ושם בפרק חזקת גם ביש בו דין חלוקה איירי אבל אין לומר מבבא דבתרא פריך שם ושניהם אסורין להעמיד שם רחיים ותנור ולגדל שם תרנגולים דהא תירוצא דרבינא לא קאי אזה וכמ"ש בסמוך. אלא אר"נ הכא ברחבה דאחורי בתים עסקינן דבהעמדה כדי לא קפדי רב פפא אמר אידי ואידי בחצר השותפין ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי בממונא לקולא גבי איסורא לחומרא רבינא אמר לעולם לא קפדי והא מני ר"א היא דתניא ר"א אומר אפי' ויתור אסור במודר הנאה ופי' רש"י לעולם לא קפיד בהעמדה כדי וכדתנן דלא הוי חזקה וגבי נדרים נמי מותרים ליכנס לחצר והא דקתני אסורין ר"א היא דמחמיר בנדרים טפי דאפי' דבר שאינו הנאה כ"כ אסור דחוסר אפי' ויתור כגון ב"ה שמודר הנאה מחנוני ושלח ב"ה פרוטה לחנוני לקנות ממנו מאה אגוזים בפרוטה והוסיף לו החנוני א' או ב' יתרים אסור באותו ויתור דמתנה היא אע"פ שלשאר לוקחין נמי הוסיף כמו כן ומיהו רבנן שרי דאמרו בשביל המקח הוא מוסיף לזה על החשבון הקצוב לפרוטה עכ"ל רש"י. ונראה שדקדק רש"י בלשונו במה שהתחיל וכתב לעולם לא קפדי בהעמדה כדי וסיים וכתב ז"ל וגבי נדרים נמי מותרים ליכנס לחצר דדוקא כניסה התירו רבנן במודר אבל בהעמדה לחצר מודו רבנן דאסור וסיפא דמתני' דבשותפים דאוסר העמדה במודר נמי רבנן היא כיון דחזינן דהדיר אקפיד יקפיד אהעמדה שהיא טפי מכניסה וכניסה דוקא דומה לויתור דאגוזים דפליג ביה. והר"ן הנ"ל ג"כ ס"ל כשינויא דרבינא ומש"ה כתב דטעמא דמתניתין דאוסר העמדה במודר משום דחזינן דקפיד שהרי הדירו ואע"ג (דאין דרך) [דדרך] לוותר (בכזה) מ"מ ויתור כזה אסור במודר הנאה ומש"ה הוסיף הב"י בל' הר"ן וכתב ויתור גמור אסור כו' ור"ל אע"ג דלא קיי"ל כר"א דאוסר בויתור של אגוזים מ"מ בויתור גמור כלומר במה שהוא הנאה טפי מודו רבנן דאסור אע"ג דלא הוי ביה חזקה למפרע כיון דמסתמא לא קפדי. ומ"מ קשה דהר"ן לא ס"ל לא כשיטת הרי"ף ולא כשיטת הרא"ש הנ"ל בס"ס (ק"ס וסי') קס"א לפי מש"ר שם בשמם דאילו הרי"ף ס"ל דשינויא קמא עיקר דאהעמדה בחצר לא קפדי וס"ל כשינויא דרב פפא ורבינו דבנדרים שיש להחמור אבל בעלמא אפי' אם רוצין לעכב אין בידן כח לעכב כמש"ר בס"ס קס"א דכן יראה לו מדברי הרי"ף וכמ"ש והר"ן כתב דמ"מ אי קפדי יכולין לעכב וכשיטת הרא"ש נמי לא אתיא דהוא ס"ל כאידך שינויא דר"נ דאמר דדוקא ברחבה לא קפדי אהעמדה אבל בחצר גם שותפים קפדי אהדדי ואלו הר"ן התחיל וכתב ז"ל ואף ע"ג דאמרי' בפרק חזקת דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי. וצ"ל שס"ל כהרי"ף דאהעמדה לא קפדי ומש"ה לית ביה חזקה ומ"מ ס"ל דאף דאין בו חזקה משום דסתמא לא קפדי מ"מ אי רצה לעכב ולמחות מצי מעכב ודלא כמש"ר בשם הרי"ף דיראה כו' ע"ש ס"ס קס"א. גם י"ל דס"ל כהרא"ש וס"ל דחצר הנזכר במשנה דנדרים דאסור להעמיד כו' פירושו היא כחצר הנזכר בפ' ח"ה וכמו שמוקי ר"נ לההוא דפ' ח"ה דמיירי ברחבה כן יפורש נמי החצר הנזכר בנדרים ברחבה דשניהן ל' המשנה הוא ומש"ה כתב הר"ן ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת דשותפים אהעמדה כדי לא קפדי סתם ולא כתב העמדה בחצר אלא ס"ל לכל מר לפי אוקימתי' שם ודוק:

ב

הדיר א' מהן אחד מן השוק כו' ג"ז משנה שם היה אחד מן השוק מודר הנאה מא' מהן אסור ליכנס לחצר ראב"י אומר יכול הוא לומר לתוך של חבירך אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ע"כ והמשנה מוקי לה שם בגמרא באין בה דין חלוקה וכמ"ש לעיל וכתב הר"ן שם ז"ל ומיהו כתב הרשב"א דדוקא כשהוא נכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף או השותף צריך לו לפי שהחצר קנוי לכל אחד מהן ולכל מי שצריך להם אבל ליכנס בתוכו אחד מן השוק לעצמו שלא לצורך השותף אסור שאם הקנו את החצר זא"ז לדריסת רגליהם ולכל מי שצריך להם (אבל ליכנס בתוכו אחד מן השוק לעצמו שלא לצורך השותף) [לא הקנו אותה לכל העולם] אבל הרא"ה כתב דבכל ענין שרי ולא נ"ל דבריו עכ"ל ולכאורה משמע שמש"ר אסור לו ליכנס בו לצרכו היינו שלא לצורך השותף כלל אסור אבל אם נכנס לפי שהוא צריך לשותף או שהשותף צריך לו מותר כדעת הרשב"א והרא"ש כתב והא דשרי ראב"י צ"ל דמיירי לצורך עסק א' מבני החצר ויש לפרש דבריו כדברי הרשב"א עכ"ל ב"י וק' לי דל' אסור ליכנס לצרכו דכ"ר לא משמע הכי דהא ודאי אם הוא צריך להשותף ואנו מצורך השותף ודאי צרכו מיקרי ואסור. וגם ל' הרא"ש שכתב לצורך עסק א' מבני החצר משמע דוקא שהוא צורך עסקם ולא עסק המודר ודוחק לפרש דמ"ש הרשב"א בין שהוא צריך לשותף ר"ל שהוא לטובת שניהן. וע"ק דדבריו דבכאן ומ"ש בי"ד סימן רכ"ו סתרי אהדדי דשם כ' שנים שהן שותפין בחצר ונדרו הנאה זא"ז אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו עד שיחלקו ויכנס כ"א בשלו וכ"ש אם אחד מהן הדיר לאחד מן השוק שאסור ליכנס בו לצרכו אם לא לצורך א' מהשותפין בחצר ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו בין אם הדירו זא"ז או שהדיר אחד מהן או אחד מן השוק עכ"ל שם בי"ד הרי שכתב שם דבאין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותר ליכנס בה וכאן כתב דאסור ליכנס הא' מן השוק ובודאי גם אאין בו דין חלוקה דסמיך ליה קאי גם מל' הרא"ש בר"פ השותפין מוכח דלענין הדרת א' מהן לא' מן השוק אין חילוק בין יש בו דין חלוקה לאין בו דין חלוקה דז"ל שם ולפום הך פסקא שותפין שהדירו זא"ז מדריסת הרגל מותרין ליכנס לחצר [ואם הדיר אחד מן השוק אסור ליכנס לחצר דויתור אסור] דטובא סתמא איכא לעיל דויתור אסור משום ברירה ואין להתיר שותפין כשיש בה דין חלוקה דלא שרי ר"א משום ברירה כיון שיש תקנה בחלוקה וכ"ש אינש דעלמא דלמה יכנס בחצר והא דשרי ר"א במתני' לאינש דעלמא צ"ל דמיירי לצורך עסק אחד מבני החצר עכ"ל הרא"ש הרי לפנינו דאוסר לא' מן השוק המודר בין ביש בו דין חלוקה בין אין בו. ועוד יש לדקדק על מ"ש בי"ד בהדיר אחד מן השוק ויש בו דין חלוקה דמותר ליכנס לצורך א' מהשותפין ולמה יהא עדיף מהשותף עצמו שהדיר אחד את חבירו שאסור ליכנס כשיש בו דין חלוקה וכבר נתעורר שם גם הב"י על הקושיא האחרונה וכתב דנתחלף לרבינו רישא בסיפא דעל הסיפא דאין בו דין חלוקה הול"ל כן לפ"ז צ"ל דטעה רבינו ברישא ובסיפא וחלילה לחשוב על רבינו כן. ונ"ל ליישב הכל אחר שנדקדק תחילה בל' הרא"ש והוא שהתחיל ביש בו דין חלוקה וכתב דאין להתיר לא' מהשותפין ביש בו דין חלוקה כו' ומסיים באין בו דין חלוקה שהרי כתב והא דשרי ר"א במתני' לאינש דעלמא כו' וכבר נתבאר דכל המשנה לא איירי אלא באין בו דין חלוקה והוה ליה להרא"ש ליישב ולומר דהמשנה איירי באין בו דין חלוקה דשרי טפי וע"כ צריך לומר דס"ל להרא"ש דלגבי הדיר א' מן השוק ונכנס להנאתו לחוד בין חילוק אין אין בו דין חלוקה ליש בו כיון שאפשר לו זולתו דאין ביתו שם ומש"ה הקשה הרא"ש שפיר מהיתר כניסת א' מן השוק לחצר באין בו דין חלוקה לאיסור כניסת אחד מן השותפין שהדירו זה מזה ביש בו דין חלוקה ומשני ליה הרא"ש דלא התיר ר"א בהמשנה כ"א ליכנס לצורך עסק אחד מבני החצר ור"ל כשהכניסה לא היתה לטובתו לחוד כ"א גם לצורך עסק אחד מהחצר ושניהן נהנין מהכניסה דבכה"ג מותר באין בו דין חלוקה דכשם שאין בידו כח להדיר להשותף עצמו כן לא יכול להדיר להכנס שם לצורך שותפו ואף שיש לאותו המודר הנכנס גם כן הנאה בכניסה אבל ביש בו דין חלוקה אסור לו ליכנס אפי' בכה"ג כ"א לטובת אחד מבני החצר לבד ואז מותר ליכנס אפי' לטובת המדיר שכבר נתבאר שם בי"ד כמה פעמים כשאנו אומרים ראובן הדיר את שמעון ר"ל ששמעון לא יהנה ממנו אבל ראובן המדיר מותר ליהנות משמעון. והשתא יבואו דברי רבינו הכל על נכון דבר דבור על אופניו. דבי"ד ברישא ביש בו דין חלוקה כתב דחל הנדר כו' וכ"ש דאחד מן השוק שהודר דאסור ליכנס בו לצרכו אם לא לצורך אחד מהשותפין ור"ל דאסור בכל ענין ליכנס לצרכו אף שהוא ג"כ הנאת שותפו כ"א שיהיה הנאה לאחד מהשותפין לבד איזה מהן שיהיה אפי' המודר ואז ג"כ אפי' אם הדירו כל השותפין מותר ליכנס כשהוא לטובתן לבד וכמ"ש ולא נקט שהדיר אחד מהן כ"א לרבותא איסור הכניסה לצרכו שהוא אסור אפי' בהדירו אחד מהן לבד. ובסיפא באין בו דין חלוקה כתב דלא חל הנדר ומותרין ליכנס בין הדירו כו' ר"ל כמו שלא חל הנדר על אחד מהשותפין ומותר ליכנס לטובתו כן לא חל ג"כ על אחד מן השוק הנכנס לטובתו אף שהוא בו ג"כ טובת אותו אחד מן השוק אבל פשיטא דאסור ליכנס אותו אחד מן השוק כשהוא לטובתו לחוד ולא הוצרך לכתבו. וכאן בח"מ כתב איסור אחד מן השוק לצרכו ולא כתב ההיתר דמותר ליכנם לצורך אחד מן השותפים ה"ט מאחר שכבר כתב דין שותפין שהדירו זא"ז ביש בו דין חלוקה ואין בו דין חלוקה ואחר שני החלוקו' כתב דין אם הדיר אחד מן השוק וכבר כתבתי דבאיסור כניסה לצרכו לחוד הן שוים יש בו דין חלוקה ואין בו דין חלוקה ומש"ה כתב איסור כניסתו. אבל בהיתר כניסתו לצורך אחד מן השותפין המה מחולקים דבאין בו דין חלוקה מותר ליכנס כשהכניסה היא לצורך שניהם וביש בו דין חלוקה אסור ומש"ה קיצר ולא כתבו וסמך אמ"ש בי"ד ודוק. ונתבאר ממ"ש דמש"ר בי"ד ברישא ז"ל וכ"ש אם הדיר אחד מהן לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו לצרכו אם לא לצורך א' מהשותפין דאף דהאי כ"ש אם הדיר כו' הוא ממש מל' הרא"ש הנ"ל דכתבו ג"כ בל' כ"ש ואיש בו דין חלוקה כ"כ אבל מה שסיים רבינו לכתוב אם לא לצורך אחד מהשותפין אין פירושו כפירוש לצורך עסק א' מבני החצר שכתב הרא"ש הנ"ל דהרא"ש שכ"כ לא כתבו כ"א אאין בו דין חלוקה דמיניה איירי שריותא דר"א במתני' וכמ"ש לעיל ופירשו דנכנס א' לטובת שניהן ורבינו (דאין) [איש] בו דין חלוקה [קאי] ומשני דההיתר מיירי בנכנס לצורך א' מבני החצר והשותפין לבד. ואפשר דרבינו סבר דמדהתחיל הרא"ש שם ביש בו דין חלוקה וסיים להקשות משריותא דאין. בו דין חלוקה ומשני דההיתר מיירי בנכנס לצורך עסק א' מבני החצר אשניהן קאי כל חד לפי דינו באין בו מותר כשנכנס לעסק א' מבני החצר אע"פ שהוא ג"כ טובת הנכנס וביש בו דין חלוקה כשנכנס בעסק צורך א' מבני החצר לבד. אבל אין לפרש דרבינו ס"ל דמה שסיים הרא"ש וכתב דמותר כשנכנס לצורך עסק א' מבני החצר קאי אשניהן ושאף ביש בו דין חלוקה מותר ליכנס לטובת שניהם דאם כן נצטרך לומר דמש"ר שם בי"ד באין בו דין חלוקה דלא חל הנדר ומותר ליכנס בין כו' ר"ל מותר לגמרי אפי' כשהכניסה היא לטובת הנכנס לחוד. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה כ"ר כאן בח"מ דאסור ליכנס לצרכו וקאי גם אאין בו דין חלוקה וכנ"ל ודוק. ולכאורה היה נראה לומר דמש"ר בי"ד וכ"ש אם אחד מהן הדיר לא' מן השוק מנכסיו אסור ליכנס בו לצרכו אם לא לצורך א' מהשותפין דהאי כ"ש אם אחד מהן כו' לא קאי אדסמוך בתרא דהיינו שאסור ליכנס כו' אלא אדלעיל מיניה קאי וה"ק וכ"ש אם אחד מהן הדיר לאחד מן השוק דאסור במכ"ש מהדירו שותפין זא"ז ומ"ש שאסור ליכנס כו' יהיב טעמא להכ"ש וה"ק שהרי אחד מן השוק אסור ליכנס לצרכו כ"א לצורך אחד מבני השותפין ובאין בו דין חלוקה וזה פשוט בעיניו. וא"כ בזה דיש בו דין חלוקה דהשותפין עצמן שהודרו זה מזה אסורים ליכנס איך יהיה זה הנכנס מכוחן עדיף מינייהו והשתא א"ש דהוא כדברי הרא"ש ממש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.