דרישה/אורח חיים/שפא

דרישה ‏ אורח חיים שפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויש ביטול רשות מבית לבית כו' עד שאין נקרא מחזיק אלא כשמכניס לרשות שביטל אבל מה שמוציא ממנו אינו חזרה ויש להקשות אסברא זו שכתב רבינו והוא סברת התוס' שכ"כ שם בעובדא דהמן בר ריסתק ע'"ש דף ע"ג ופי' מהא דכתבו התוס' שם דף ס"ח בד"ה הוציאו מה שאתם מוציאים כו' ז"ל פי' הוציאו מה שהכניסו דבחד מינייהו הוה חזקה כשעושה דבר שאינו נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשות והוציא בין בשוגג בין במזיד אסור ל"ד הוציא אלא אפי' הכניס עכ"ל וקשה מה הקשו התוס' מהא דאמרו בסמוך והוציא דקאי אמבטל ויש לחוש שחוזר בו אמאי דאמר ר"ג הוציאו או הכניסו דקאי אהנהו שביטל להם לפי סברת רבינו שהרי המבטל אין לחוש שיחזור מביטולו עד שיכניס לרשות שביטל ומש"ה דוקא קאמר בסמוך והוציא ונראה שמה שחילקו התוס' ורבינו וכתבו דמבטל אין שייך לומר דחוזר בו כ"א כשמכניסה לרשות שביטל היינו דוקא אם ביטל רשות חצירו וביתו או שביטל רשות ביתו לבד ומטלטל מביתו לבית חבירו במקום שאין לו חלק בו אבל המבטל רשות חצירו לבד ולא רשות ביתו זהו אסור לטלטל מן הדין מביתו לתוך החצר שאף שמותר לטלטל מביתם לתוך החצר היינו טעמא שנעשה אורח לגבייהו ומטלטל כלים שלהן לתוך השדה אבל אין אדם נעשה אורח בבית שלו לטלטל כליו מביתו לתוך החצר שביטל להן וה"ה שאסור להכניס אפי' כלים שלהן לתוך ביתו שבתוך ביתו אין נעשה אורח מאחר שלא ביטל להן ונמצא מבטל רשות חצירו לחוד וחזר ומכניס מחצירו לתוך ביתו ונראה לכל שחזר מביטולו וסובר כיון שיש לו חלק בחצר מותר לטלטל מתוכו לתוך ביתו ומש"ה הקשו התוס' שפיר מהא דאמר בסמוך והוציא וכתבו דל"ד קאמר דכשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול הוה חזקה ה"נ עושה דבר שלא היה עושה לולא שחזר בו ודו"ק ובזה נ"ל ליישב מה שיש להקשות ולדקדק ג"כ בדברי התוס' שכתבו שם דף ס"ז בד"ה א"כ בטלת תורת עירוב כו' שכתב שם ז"ל אומר ר"י דאם יועיל ביטול רשות מבית לבית א"כ יהיו מותרין כולן לטלטל מזו לזו גם אותן שבטלו להן אע"פ שהמבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר התם הוא שיש להם חלק בחצר ונראה כחוזר ומחזיק ברשותו אפי' למ"ד לעיל בפ"ב המבטל רשותו ביתו ג"כ ביטל אבל הכא כשביטלו כל השכונות רשותן לאחד אשתרי כולהו דאין דומה כחוזר ומחזיקה ברשותו כשחוזר ומטלטל מביתו לבית חבירו ול"ד למוציא מביתו לחצר שיש לו בחצר חלק כו' ע"ש ויש לדקדק ענינים בדברים הללו חדא למה חזר וכתב ול"ד למוציא מביתו דהא כבר כתב תחלה דלא דמי ועוד צריך ישוב מה כוונתו במה שכתב תחלה התם הוא שיש להם חלק בחצר דלא היה לו לכתוב יש להם חלק אלא יש לו חלק כמ"ש אח"כ ועוד למה שינה דבתחלה כתב להם ואח"כ כתב לו ובמ"ש כאן ראשונה נתיישב הכל דמתחלה כתב דיש לחלק דכיון דיש להם חלק בחצר ואסור לאדם להוציא מרשותו לרשות אחר ודאי נראה כשמוציא מביתו שלא ביטל להחצר שביטל להן כאילו חוזר בו ומוציא מפני שסומך על מה שיש לו ג"כ חלק בחצר ואח"כ כתב ואפילו למ"ד דס"ל המבטל רשות סתם שביטל גם רשות ביתו וא"כ ליכא למיסר מה"ט דהא כבר כתבתי שהמבטל גם ביתו נעשה אורח גבייהו ומותר לטלטל מביתו לחצר מ"מ מאחר שיש לו ג"כ חלק יש לחוש שיראה כאילו חוזר מביטולו לכך אסור לו להוציא עד שיחזיקו הם תחילה וק"ל משא"כ כשמוציא מביתו שביטל לבית חבירו דשם ליכא למטעי כלל דהא אינו מכניס לרשותו וגם אין שייך לומר שיראה שחוזר מביטולו כיון שמוציא ואינו מכניס וגם אין לו חלק כלל בבית חבירו וליכא למיטעי ומש"ה מותר ומ"ש התוס' שם בשם ר"י והביאו ג"כ ב"י כאן וז"ל ומיהו אם יש חדרים בבית יכול לבטל כל הבית לבד מהחדרים יש לדקדק למה כתב בלא החדרים הלא אם גם יבטל החדרים מ"מ ישתכר דהרי הוא אסור לו להוציא ולהכניס מהחדרים לביתו ומביתו לחדרים שזהו נקרא מכניס כיון שביטל שני החדרים מכניס לתוך רשות שביטל ונראה כחוזר מביטולו והא ראיה שרבינו כתב סתם דאם יש לו חדר פתוח לביתו וביטל רשות ביתו אסור להוציא מהחדר לביתו ומשמע דאפי' באם לא ביטל חדרו איירי ובזה נתיישב ג"כ שתמה ר"י על מעשה דרש"י שהתיר לבטל מבית לבית דאם כן בטל תורת עירוב ולא תמה גם כן אמה שמותר לבטל הבית והחצר ואז מותר לטלטל גם כן לכולם א"כ יבוטל תורת עירוב. ב"י הביא ברייתא דתניא עד שלא נתן רשותו הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטלו כו' קיצר במקום שהיה לו להאריך כי ברייתא זו אין ענין לכאן למאי דמיירי רבינו ודון זה דאיירי בו רבינו במבטל רשותו הוא בסיפא דברייתא שהביא הוא ז"ל וע"ש בפרק הדר. ב"י הביא בריש הסימן דברי רבינו ירוחם ז"ל כתב ר' ירוחם בני"ב ואם הוציא במזיד אוסר דוקא שלא החזיקו עדיין האחרים בחצר אבל אם החזיקו כבר ואח"כ הוציא אפילו במזיד אינו אוסר וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם אבלרש"י לפי פירושו וקצת מהפוסקי' אוסרים במזיד אפילו החזיקו כי כבר הוא מחלל שבת בפרהסיא ואינו מבטל ואפילו שחילל במילתא דמדרבנן עכ"ל וכתב ב"י ע"ז והענין הוא דאהא דתניא עד שלא נתן רשותו הוציא בין בשוגג בין במזיד יכול לבטל דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר בשוגג יכול לבטל במזיד אינו יכול לבטל פירש"י קסבר ר' יהודא מחלל שבת אינו יכול לבטל בלא שכירות ע"ש ויש לדקדק בדברי ר' ירוחם שכתב בשם רש"י דאסור במזיד אפי' החזיקו כו' והלא שם בהדיא בברייתא פי' רש"י דלר' יהודא דברייתא מהני חזקה וגם על ב"י יש לתמוה קצת שמביא הברייתא דמיירי קודם שנתן רשות ואינו ענין לדברי ר' ירוחם דמיירי משנתן רשותו. לכן נלע"ד לבאר דברי ר' ירוחם כך דסבר לפי פירש"י שפירש בשלא נתן רשות והוציא במזיד אינו יכול לבטל קסבר מומר לחלל שבת אינו יכול לבטל מדתלה טעם בקונטרס משום מומר דא"כ לא יועיל חזקה כלל כי היכי דאמרינן בכותי שאין מועיל אלא בשכירות ואפילו השכיר אפ"ה יכול לחזור בו אם יחזיר דמים כמו שמשמע מדברי רש"י פרק הדר גבי צדוקי ובב"י בסי' שפ"ט ואם חזר בו בעל השכירות וה"ה בישראל שמועיל ביטולו אם ביטל והוציא במזיד והוי מומר בפרהסיא והוי ככותי שאין מועיל בו ביטול רשות והוי כאילו חזר מביטולו ואפילו החזיקו לא יועיל מאחר שהוא ככותי ואין ביטול מועיל בכותי ואין להקשות ע"ז מה שפירש"י שם דף פ"ט ולרבי יהודה דברייתא מהני חזקה למאי נ"מ מאחר שהוא במזיד והוי ככותי ולא מהני חזקה די"ל דשפיר הוי נ"מ להיכא דלא הוציא במזיד רק להוציא לחזור בדיבורו ממה שביטל ולזה מהני חזקה וק"ל וזה דוקא לפירש"י שהטעם הוא דהוי כמומר אבל התוס' הקשו עליו והעלו דהכא לאו מטעם מומר קאמר דמומר לא שייך אלא באדם הרגיל לחלל שבת כו' ע"ש ד' ס"ט ולזה הביא ב"י רישא דברייתא עד שלא נתן רשותו כו' ר' יהודא אומר בשוגג יכול לבטל בו וע"ז פירש"י קסבר ר' יהודא מומר לא יוכל לבטל וכמ"ש ר' ירוחם בשמו וע"ז הביא ב"י כנ"ל. עיין בב"י בד"ה ומ"ש ואם בני החצר כ"כ ה"ר יהונתן נתנו לו רשות הוא מותר בשלו להוציא מביתו לחצר אבל בשלהם לא שהרי לא סילקו נפשם מבתיהם ע"כ משמע מדבריו שאם בטלו בפירוש רשות חצירן ורשות בתיהן שהוא מותר להוציא אף מדבריהם וכן נראה מדברי רבינו עכ"ל מדכתב לישנא וכן נראה יודע אני עליו שלא פקח עיניו בדברי רבינו סי' שפ"ב שכתב בהדיא ואם היה שם ב' או ג' דרים עמו אין יכולין לבטל רשותם לאחד מהן כדי שיחשב כיחיד ויהיה היחיד מותר להוציא מביתו ומבתיהם לחצר הרי שכתב בהדיא ואילו פקח עיניו בזה לא כתב וכן נראה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.