דרישה/אורח חיים/שכד

דרישה ‏ אורח חיים שכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב הב"י ז"ל ואע"ג דאתי בק"ו מפקיעין כו' ק"ק דאין קושיא זו תלוי בפי' הרמב"ם יותר מבפירש"י הנ"ל. אלא שהב"י אגב שטפיה שכ"כ בביאוריו להרמב"ם בחיבור שם בפני עצמו כ"כ גם בחיבור זה בביאור הרמב"ם וק"ל. עוד כתב ב"י ז"ל וכתבו שם הרי"ף והרא"ש תרגמא זעירי בבהמת קדשים כו' עד שאני התם די"ט הוא תימה לפי מאי דכתב ב"י דהלכה כמר בריה דרב יוסף דאמר דר"ש פליג אפילו בבריאה א"כ לא איצטריך לאוקמה במסוכנת ולא אוקמה הגמרא כן אלא למר בר אמימר דס"ל דמודה ר"ש בבריא. וא"כ לק"מ אפסקי הנ"ל. ואי משום דהרי"ף והרא"ש כתב האי אוקימתא אליבא דר"ש ומוקמי לה דוקא במסוכנת ש"מ דהלכה כמר בר אמימר ואי איכא למשמע מיניה הכי איכא למשמע דר"ש מודה בי"ט בבריאה. מיהו ז"א דא"כ לא הוה מקשה הגמרא מידי מתחלה אמר בריה דרב יוסף דהוא אמר דינו בשבת ואפשר דבי"ט מודה. ועוד קשה מ"ש בגמרא במסוכנת דברי הכל וכן הביא ב"י לשון הרי"ף והרא"ש מאן נינהו הדברי הכל הלא מדברי רב יוסף מוקמי לה בודאי אפילו בריא לר"ש. ואי לד"ה לר' יודא בעי למימר קשה דז"א דהא למר בר אמימר לא אתיא כרבי יודא דאי לדידיה פליג במסוכנת לכן נראה דהרי"ף לא ס"ל כפירש"י הנ"ל דפי' במה שאמר מר בר אמימר דמודה ר"ש בבעלי חיים דר"ל בבריאה דמשמע דמר בר רב יוסף אמר פליג היה ר"ש אף בבעלי חיים דאפילו בריאים לגמרי אפ"ה מתיר ר"ש דז"א אלא בעלי חיים דקאמרי לאפוקי מסוכנת וממילא פליג מר בר אמימר ומר בר רב יוסף באם היתה חולה ואינו מסוכן דמר בר אמימר ס"ל דמודה ר"ש ומר בר רב יוסף דס"ל דבחולה נמי פליג ר"ש וכ"כ הר"ן שם פרק אין צדין ע"ש דף רצ"ג ריש ע"ב ליישב קושיית הרז"ה שהקשה על הרי"ף דלפי מאי דפסיק הרי"ף בי"ט כרבי יודא א"כ אפילו במסוכנת לא ה"ל להזיזה ממקומה וכתב הר"ן שם ז"ל ואפשר שהרי"ף היה גורס כמ"ש במקצת נוסחאות בגמרא הב"ע במסוכנת ודברי הכל ור"ל דבמסוכנת אפילו רבי יודא מודה דשריא ובבריאה אפילו ר"ש מודה דאסור כי פליגי בחולה מאתמול ומתה בשבת או בי"ט אבל גירסא זו אינה בעיקר נוסחאות עכ"ל הר"ן שם ואף שכתב הר"ן שאינה עיקר בנוסחאות נ"ל דהיינו דוקא בגמרא דקאי שם ליישב דברי מר בר אמימר דלדידיה כיון דקאמר דבבריא אף ר"ש מודה ובבריא ר"ל חולה כמ"ש ודאי פליגי ר"ש ור"י במסוכנת ולית ד"ה דקאמר אבל הרי"ף דלא כתב אלא אליבא דהלכתא ודאי אתי שפיר הד"ה דקאמר ור"ל למר בר רב יוסף ואין להקשות מאי קושיא להגמרא ומנא לה למימר דרבי שמעון מודה בבריא לגמרי י"ל כיון דבעי לאוקמי סתם מתניתין ר"ש ג"כ אליבא דר"י ע"כ צ"ל גם למר ב"ר יוסף דלאו בכל גוונא פליגי וכמו שצריכין לומר דאף דר"י לא ביאר דבריו בהדיא דמודה במסוכנת אלא סמך אסברא דמסתבר לומר דמודה במסוכנת א"כ ממילא ג"כ נאמר לר"ש דודאי מודה בבריא דמסתבר למימר הכי וק"ל. הרי לפנינו דלפי מאי דגרסינן ודברי הכל צ"ל דזעירי ס"ל דל"פ לא במסוכן ולא בבריא ואף שנוסחאות הרי"ף שם לא כתב ודברי הכל מ"מ צ"ל דס"ל כן כדי להנצל מקושיית הרז"ה הנ"ל וגם הרא"ש שכתב בל' הרי"ף כתב שם לדברי הכל וגם רבינו לקמן בהלכות י"ט סימן תקי"ח כתב ג' סילוקים הנ"ל בהדיא דבמסוכן אפילו רבי יודא מודה דשריא ובבריא אפילו ר"ש מודה דאסור וכ"פ בחולה ע"ש. וא"כ יתיישב ג"כ קושיית ב"י דאף דקי"ל כמר בר רב יוסף יכול להיות דמוקי פלוגתייהו דוקא בחולה וכמ"ש ומר בר אמימר ס"ל דפליגי דוקא במסוכן ובחולי ר"ש מודה. וא"כ למר בר רב יוסף בשבת דקי"ל כר"ש מותר אפילו בחולה ובי"ט דקי"ל כרבי יודא לכן מוקי להמתני' דוקא במסוכנת ובמסוכנת אפילו רבי יודא מודה וכמ"ש ובמסוכנת ודברי הכל. והא דכתבו הרי"ף והרא"ש ורבינו סתמא בשבת במחתכים את הנבילה. ה"ט משום דסתם נבילה בשבת מסתמא היתה חולה בין השמשות אבל בבריא אפילו ר"ש מודה והשתא נתיישב שני הקושיות שהקשה ב"י על רבינו חדא דכתב מדכתב רבינו בהלכות י"ט דמודה ר"ש בבריאה משמע דס"ל כמר בר אמימר וא"כ ה"ל לפרש כאן דבמסוכנת איירי וגם לב"י פליג רבינו עם הרא"ש שהרי כתב דהרי"ף והרא"ש ס"ל הלכה לקולא כמר בר רב יוסף. ועוד הקשה ב"י וכתב דצריך ליתן טעם למה פסק רבינו להחמיר בפלוגתא דמוקצה שהוא דרבנן. ולפי מ"ש נימא דגם רבינו ס"ל כמר בר רב יוסף להקל וגם הרי"ף והרא"ש מודים דבשבת אינו מותר בבריא כ"א בחולה אף שבגמרא דפרק אין צדין דמוקי לה במסוכנת למר בר אמימר מוקי' הכי מ"מ הלא הרי"ף והרא"ש לא הזכירו מר בר אמימר אלא כתבו האי אוקימתא בשם זעירי וזעירי דמוקי לה בבהמת קדשים היינו לאוקמי מתני' כמר בר רב יוסף וגם בלה"נ משום דמתני' דיקא הכי וכדמסיק וקאמר דיקא נמי. ולדידהו לא צריך לאוקמי מתני' במסוכנת אלא שהרי"ף והרא"ש אליביה דהילכתא דקי"ל בי"ט כרבי יודא כדי שלא תאמר מתני' דקתני דוקא בהמת קדשים הא חולין שריא והיינו כר"ש וא"כ הויא סתמא דלא כרבי יודא בי"ט ומש"ה מוקמי לה לסתמא דמתניתין דמיירי במסוכנת ואז אפילו לרבי יודא כן ואתיא סתם משנה כהלכה וק"ל. והשתא א"ש מ"ש בפרק כירה הנ"ל ז"ל אמר מר בר אמימר מודה היה ר"ש בבעלי חיים שמתו שאסורין. ול"ק נמי מודה ר"י במסוכן דשרי לפי מאי שכתבתי דבמסוכן דברי הכל שרי אלא נראה דצ"ל דלא אמרינן אלא למר בר רב יוסף אבל מר בר אמימר ס"ל דמודה ר"ש בחולה ופלוגתא במסוכנת וכדפירש"י שם וא"כ ממילא נשמע דרבי יודא אוסר אפילו במסוכן. ואמר בר רב יוסף אף דס"ל דמודה רבי יודא במסוכנת לא קשה אליבי' למה לא אמר דמודה רבי יודא במסוכן משום דמר בר רב יוסף לא אתא אלא לפלוגי אמ"ש מר בר אמימר וכל זה נלע"ד ומדברי ב"י לא משמע הכי ע"ש והאמת יורה. עוד כתב ב"י שם ז"ל ודע דבפרק מי שהחשיך מותבינן לרב יודא מדתנן מחתכין את הדלועין וכו' מאי לאו דלועין דומיא דנבילה מה נבילה דרכיך אף דלועין דרכיך כו' עד ותמה המ"מ על הרמב"ם למה לא כתב דאסור לחתוך הנבילה היינו דוקא בנבילה הקשה כו' וכן יש לתמוה על הרי"ף והרא"ש ורבינו כו' ע"ש שתירץ שסמך אמ"ש לפני זה והוא דוחק. ולעד"נ לדקדק מהמקשן דפריך מאי לאו דלועין דומיא דנבילה דרכיך. ולמה לא פריך בלא דומיא מנבילה עצמה דרכיך היא ואפ"ה מחתכין ודוחק לומר דמשום כדי שלא תאמר וליטעמיך אדמקשה מנבילה לרב יודא תקשה מדלועין לרב הונא ומש"ה קאמר לרב הונא לא קשה די"ל דשניהן רכיכין הן ודומיא קתני. ונראה דצ"ל מנבילה לא היה יכול למיפרך משום דאף דבשר נבילה היא רכיכין מ"מ העור של הגוף הוא קשה וצריכה חיתוכא ומ"ש במתני' דמחתכין היינו יכולים לפרש דאעור קאי א"נ אגב העור מחתכין נמי הבשר. ומש"ה הוצרך להקשות מכח דומיא. והתרצן השיב לו אם אתה ר"ל שהמשנה דומיא קתני איפכא איכא למימר דקתני נבילה דומיא דדלועין. ומ"מ לאו לאוקימתא גמורה מוקי לה הכי אלא לפי סברת המקשן. והשתא א"ש דהפוסקים כתבו סתמא שהרי מתחלה לא היה קשה להמקשן שום דבר מהנבילה והוא ס"ל ג"כ כנ"ל ולק"מ מזה אף לרב יודא דקי"ל כוותיה ודו"ק. עוד כתב ב"י שם בסוף העמוד ז"ל ואין מחתכין את השחת כו' עד ומשמע דאם לא היו ראוים לאכילה בלא חיתוך כו' שיוויי אוכלא ושרי וא"כ קשה על הפוסקים שסתמו לאיסור. ונדחק ב"י ג"כ לומר שסמכו על אינך בבא והוא דוחק. ולעד"נ דלפי מאי דכתב הב"י עצמו אח"כ בסמוך ליישב קושיית הרשב"א למה כתב הרמב"ם הטעם משום טוחן כדי לאסור לתקן אף בקשין כו' ע"ש בזה נתיישבו ג"כ הרי"ף והרא"ש ורבינו וק"ל. וגם בלאה"נ י"ל ע"ד שכתבתי בסמוך דהגמרא פריך שם דף קנ"ה ע"א מהאי דאין מחתכין לרב הונא דאמר מטרחין באוכלא מאי לאו חרובים דומיא דשחת דרכיכי. וק' גם כן למה לא פריך בקיצור משחת לרב הונא ודו"ק וגם מדראינו שהמקשה לא הקשה אלא לרב הונא אבל לרב יודא הוי ניחא ליה ש"מ דס"ל דבכל בהמה אפילו דקה דדקה הוה לה שחת מטרח באוכל וק"ל. ומ"ש בשם הר"ן מדאמרינן בגמרא וליטעמיך כו' ומסיק הב"י וכתב הילכך ודאי גירסא דידן עיקר דגרסינן אלא כו' עד ומיהו לענין הלכה נקטינן כסתם ברייתא דקתני אין נותנין מזונות כו' וכל מזונות במשמע כו' וק' א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה קתני המשנה אין נותנים מים כיון דמזונות נמי אסורי לכן נלע"ד דלפי הספרים דידן דגרסינן אלא ה"פ אלא לא מצית למידק מידי ממתניתין דגם דבורים ויוני שובך מזונתן עליך דלא גריעי מתולעי משי שכתב בסמוך אחר זה דנקראים מזונותן עליך ודוקא מזון דלא שכיח. מיהו בדבר המצוי להן כגון מים אסור ליתן להם לדבורים ויוני שובך דדרכן לשוט לאגמא. משא"כ באווזין ותרנגולין שהן מצויין בבית דלדידהו גם מים כמזונות מיחשב ומותר ליתן לפניהם גם מים. אבל לעולם דילמא גם באין מזונותן עליך יכול אתה ליתן לפניהן מזונות וליכא לך להוכיח מהמשנה מידי אלא שקשה למה כתב רבינו ז"ל ומהלקטין לתרנגולין פירוש ליתן המאכל בפיהן ולא ליוני שובך ועלייה ואפילו ליתן לפניהן מים אסור מאי אפי' ליתן לפניהם מים דקאמר הא מים אסור טפי דשכיח באגמא וגם מדקאמר ולא ליוני שובך כו' מוכח דס"ל דאפי' מזונות אסור ליתן להן וק' למה נקט המשנה דוקא מים. והיה נלע"ד לכאורה לפי מאי דמשני שאני מיא דשכיחי באגמא תו אין לדקדק מל' המשנה דקתני מים דדוקא מים קאמר אלא דקתני מים לרבותא דסיפא לאשמעינן דאפי' מים דשכיחי באגמא אפ"ה מותר לתת לפני אווזין ותרנגולין אבל אפילו מזונות אסור ביוני שובך ודבורים כיון שאין מזונותן עליך. ולפ"ז אף אם לא גרסינן אלא א"ש דהתרצן השיב לו לעולם ממשנה נידוק דשאני בין הני דמזונותן עליך להני דאין מזונותן עליך ודקשיא לך למה נקט מים י"ל דנקט מים משום דשכיחי באגמי ומשום רבותא דסיפא וכמ"ש. וגם. אי גרסינן אלא א"ש ודו"ק. שם בב"י בד"ה מצאתי כתוב בתשובה כו' עד שלא אסרו אלא הזירין כו' ק' הלא מבואר לעיל דגם הזירין מותר להתירן שאע"ג שיש להן שלשה אגודות לרב יודא דקי"ל כוותיה וצ"ל דתשובה זו בנוסחאות הרי"ף שהביא ב"י לעיל שגרסינן אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר כו' ע"ש ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.