מחצית השקל/אורח חיים/שכד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שכד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) מורסן כו' לסברא קמייתא כו' ר"ל אפילו לסברא קמייתא דהכא דע דמ"ש בש"ע סעיף א' אין כוברים כתב הרמב"ם פ' כ"א מהל' שבת משום מרקד:

ומ"ש לא יניחנו במקו' גבוה כו' כ' הלבוש הטעם משום דדמי לעובדא דחול:

(ב) (ס"ק ב) ונותן כו' וקשה דאמרי' בגמ' כו' ז"ל הגמ' דף קנ"ו ע"א א"ר מנשיא חד קמי חד תרי קמי תרי שפיר דמי (פרש"י חד מדה שרגילים לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלת באבוס א') תלתא קמי תרי אסור (פרש"י הואיל ובחול לא יהיב להו כהאי הוי טרחא דלא צריך) רב יוסף אמר קב אפי' קביים עולא אמר אפי' כור אפי' כוריים עכ"ל הגמ'. ופסקו הפוסקים כעולא וכן פסק הרמב"ם ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם וכתב הרב"י על לשון הרמב"ם שהוא כלשון הש"ע. שנראה מדבריו שאינו מתיר לגבל יותר מהצריך לבהמות שי"ל וכ' שדבריו מסתברים שאע"פ שהוא ע"י שינוי מ"מ למה נתיר טרחא שלא לצורך (דלא כהר"ן) ועל זה הקשה הרב"י א"א דעולא שאמר אפילו כור ואפילו כוריים אינו מתיר אלא בצריך לכור או כוריים אם כן במאי פליג על ר"מ הא ר"מ לא אסר כ"א תלת קמי תרי אבל תלת קמי תלת גם לר"מ מותר וה"ה יותר כפי הצורך לו ולכן כתב הרב"י שהרמב"ם ה"ל גרסא אחרת בש"ס ע"ש. ואם כן ה"ק ר"י אפילו קב או קביים כו' הא אפילו ד' קבים מותר דלפי הצורך ודאי מותר:

ור"מ דאמר חד קמי חד באמת י"ל דר"ל ד' קבי' וקרא חד ר"ל מדה א' שדרך ליתן לפני בהמה כפרש"י כנ"ל:

לכן נראה כו' אלא דר"מ כו' ר"ל דודאי ד' קבים שהוא מאכל פרה ליום אין נותנים לה בפעם א' אלא מחלקים אותן לכמה פעמים ודרך משל אם נותנים לה בפעם א' קב א' ולא התי' ר"מ כ"א ליתן לה ולגבל כ"א קב א' לפרה א' ור"י הוסיף אפילו קביי' אף על גב דדי לה בפעם א' בקב א' מ"מ התירו קביים אבל לא יותר אף על גב שמאכלה כל יום ד' קבים ועולא הוסיף להתיר אפי' כוריים היינו אם י"ל כ"כ בהמות רבות שצריכים לכוריים ביום שבת מותר ליתן לפניהם בפעם א' כל הכוריים:

(ג) (ס"ק ג) דלועים כו' וכמ"ש סעיף ז' גבי נבלה דקיי"ל כר"י דוקא משוי אוכלא שרי ולא מיטרח באוכלא:

(ד) (ס"ק ד) הקשה כו' אפילו נאכלים כו' וע"ש לא דק:

דהרא"ש כ' על מתני' דמחתכים את הדלועים דבנתלשו מע"ש (דאי בשבת אפי' ר"ש מודה במוקצה דמחוב' דדמי לגרוגרות וצמוקים דאסור דמיקרי דחינהו בידים מדלא לקטינהו מאתמול) מיירי ואם כן מאי קמ"ל וכתב הרא"ש ואשמעי' דלית בהו משום שוויא אוכלא למר ומשום מטרח באוכלא למר ופי' הרב"י דבלא חיתוך הם נאכלים ע"י הדחק ולכן לר"י דלא מתיר אלא לשויי אוכל' כיון דאין נאכלים כ"א ע"י הדחק מיקרי החיתוך שוויא אוכלא וגם לר"ה דלא מתיר כי אם מטרח באוכלא ולא לשוויי אוכלא לדידיה זה מיקרי מטרח באוכלא כיון דבלא חיתוך אין נאכלים כי אם ע"י הדחק עכת"ד. הרי דבנאכלים ע"י הדחק אפי' לר"ה מותר וע"כ רב יהודא דפליג ומתי' לשוויי אוכלא וכוותיה קיי"ל ע"כ אפי' אין נאכלים בלי חיתוך כלל מותר הרי דלא כע"ש:

(ה) (ס"ק ה) דק כו' דדבר שהוא מלאכה כגון טחינה כו' בא ליישב קושית ט"ז ס"ק ד' ובארתיו בע"ה לעיל סי' שכ"א במ"א ע"ש:

(ו) (ס"ק ו) ולא לפני חזיר דאסור כו' ר"ל דמה"ט חזיר אין מזונותיו עליו דלא מבעיא אם הוא של אחרים אלא אפילו הן שלו ה"ה בכלל ארור כו' ואיך יקרא מזונותיו עליו:

ועבי"ד סי' קי"ז דלפעמים מותר לתת לפניהם מזונות דלפעמים מזונותיו עליו כגון צייד שנזדמן לו בצידתו חזיר או שאר דברים טמאים או נפלו לו בירושה או גבאן בחובו שמותר להשהותן ולמכרן כדי דמיהן ולא להשתכר ולהרויח:

(ז) (ס"ק ז) לפני כלב משמע בגמ' דאיתא סוף שבת מ"ד יודע צדיק דין דלים יודע הקב"ה צדיקו של עולם דין דלים זה כלב שמזונותיו מועטים לכן הטביע טבעו שישהה מלעכל מזונו ג' ימים וג' לילות ואי' תו התם ש"מ אורח ארעא ליתן חתיכה קטנה של בשר אורך משך אוזן לכלב ופרש"י וז"ל ש"מ מדקאמר שהקפיד הקב"ה על מזונותיו עכ"ל אם כן גם לכלב של אחרים מצוה ואע"ג דהש"ס אמר אורח ארעא משמע רק שאינו רק מדת דרך ארץ מ"מ קרי ליה מ"א מצוה דהרי הוא בכלל מצות והלכת בדרכיו מה הוא כו' אלא שבס' ח"מ וס' ת"ש הקשה עליו דהאמרינן שם וה"מ בדברא אבל במתא לא משום דלמא אתי למסרך אבתרי' ויפסיד לו בביתו ובשבת ע"כ מיירי במתא ע"ש:

וע' סי' ש"ח סכ"ט ר"ל דמשם מוכח דאפילו לפני כלב של אחר מותר ליתן בשבת שכ' שם רמ"א ולפ"ז מותר לטלטל עצמו' כו' אם ראוים לכלבים דהא כלבים מצוים עכ"ל וע"כ אין הכוונה דהא כלבים מצויים לכאו"א דהא זה ליתא אע"כ ר"ל מצויים בעיר וא"א דאסור ליתן לפני כלב של אחרים למה יהיה מותר לטלטל הא לגבי בע"ה אין ראויים לכלום דהא הוא ל"ל כלבים ובמוקצה הכל הולך אחר דעת בע"ה וכמ"ש לעיל ס"ס ש"ח אע"כ דמותר ליתן מזונות לפני כלב של אחרים אם כן אפי' ל"ל כלבים חזיין ליה וא"ש:

ועב"י שלא כדברי ע"ש. דבדף קנ"ה ע"ב תניא מלהקטין לתרנגולים וכ"ש שמלקיטין ואין מלקיטין ליונים וכ"ש שאין מלהקטן ומפרש ר' יודא מלהקטן מאכילין בידים ומלקיטים דשדי לקמייהו והם מעצמן יאכלו ומפרש טעמא התירא דתרנגולים הואיל ומזונותיו עליו אבל יונים אין מזונותן עליו (ופרש"י דשכיח להו בשדה) ולכן אסור לטרוח עבורן וכדתניא נותנים מזונות לפני כלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר ומה הפרש בין זו לזו אלא זה מזונותיו עליך כו' אמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני אין נותנים מים לפני דבורים אבל נותנים מים לפני אווזים כו' מ"ט לאו משום דהנך מזונותיה' עליך כו' ופריך ולטעמיך מאי אריא מיא אפילו חטי ושערי נמי לא אלא (כ"ה גרסתינו דלא כהר"ן דל"ג אלא כמ"ש הרב"י) שאני מיא דשכיחי באגמא עכ"ל הגמרא. ולכאורה משמע לפי המסקנא לא תליא במזונותיו עליו או לא כ"א היכי דשכיחי באגמא הוא דאסור אבל אי לא שכיח באגמא מותר ליתן אפי' לפני מי שאין מזונותיו עליו וכתב הרב"י מדלא כתבו כל הפוסקים הכי אלא ע"כ לפי גרסתינו דגרסינן אלא האי דשאני מיא דשכיחי באגמא הוא מדברי האומר ודחי דיוקא דר"א דתלי במזונותיו עליו אלא י"ל מדנקט מיא דתליא אי שכיח באגמא אבל ר"א ס"ל דתליא אי מזונותיו עליו ולא חש להא דנקט מיא ולא חטי ושערי וא"כ ניהו דאדחיין דחה דיוקא דר"א מ"מ נקטינן כר"א ואפי' חטי ושערי נמי אסור היכי דאין מזונותיו עליו אע"ג דלא שכיח באגמי עכת"ד הרב"י והע"ש כ' דלדידן הא דאסור ליתן מזונות לפני יונים דוקא בקיץ דשכיח להו חטי ושערי בשדה אבל בחורף דליכ' מידי בשדה אע"ג דאין מזונותיו עליו מותר לתת לפניהם מזונות וכ' שבר"ן משמע כדבריו אמת דעת הר"ן נוטים לדבריו אבל כבר כ' הרב"י דהר"ן כ"כ לפי גרסתו דל"ג אלא ומשמע דר"א גופיה חזר בו אבל לפי גרסתינו דגרס אלא ר"א לא חזר בו וכמ"ש לעיל וכוותיה קי"ל ואין חילוק בין שכיח או לא שכיח אלא אי מזונותיו עליו או לא:

(ח) (סק"ח) וי"מ ואין למחות כו' ב"ח וכתב הטעם ניהו דהמרדכי העתיק בשם סה"ת לאסור אמת כן כתב בסה"ת הקצר אבל בסה"ת הארוך נסתפק בדבר וכן הסמ"ג מסתפק ובסמ"ק כתב להדיא להתיר מדלא הזכירו חכמים איסור בשאר בהמות וכיון שיש למי שנוהג היתר אילן לסמוך עליו אין מוחין בידו. ודע דמה שכתב בשלחן ערוך סעיף ג' ומותר לערב המורסן כדרכו כו' הגיה בספר ת"ש שצ"ל כדרך זה וכן הוא ברמב"ם:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.