דרישה/אורח חיים/קפג

דרישה ‏ אורח חיים קפג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ומשגרו לאנשי ביתו ז"ל הגמרא דף נ"א ע"א. ת"ר עשרה דברים נאמרו בכוס כו' עד וי"א אף משגרו במתנה לאנשי ביתו ופירש"י במתנה דרך דורון וחשיבות ושם ע"ב מציין הגמ' ז"ל ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו עולא איקנע לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת מזונא ויהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן א"ל רב נחמן לישדר ליה מר כסא דברכתא לילתא א"ל הכי א"ר יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר וברך פרי בטנך וכו' תניא נמי הכי ר' נתן אומר מניין שאין פרי בטנה של אשה מתברך וכו' ויש לדקדק מה שאמר רב נחמן לעולא לישדר מר כסא דברכתא לילתא למה ישדר עולא המברך על הכוס אם היה רצונו של רב נחמן לכבד את אשתו בכוס של ברכה היה לו לשגר לה בעצמו ועוד קשה דאמר וי"א אף משגרו לאנשי ביתו דמשמע דמעצמות הכוס הוא זה שמשגרו לאשתו ומה הוא זה מעצמות הא כל המסובין והיא בכללן שותין מן הכוס אחר ששותה בע"ה. מכל זה נראה שמנהגם היה שתיכף ששתה המברך שגר המברך את הכוס לאשת בעל הבית כי היכי דתתברך דביתהו וקצת ראייה מהא דאמר בפ' השוכר את הפועלים ששאלו המלאכים איה שרה כדי לשגר לה כוס של ברכה שודאי שנהגו שם ע"פ הדין בע"ה בוצע ואורח מברך שרצה המלאך לשגר לה כוס קודם שנתן את הכוס לאברהם דאל"כ היה לאברהם לשגר לה והכל הוא משום שאמרינן אורח מברך לבעל הבית וזה השגירה היה עצמות ברכה שלהם כדאיתא בגמרא והביאו רבינו בסי' ר"א הברכה שאורח מברך לבעל הבית שלא יבוש ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר כו' כמעט כל אותו ברכה שייך לאיש ושגירת כוס של ברכה כדי שתתברך במעיה תלוי באשה לכך היא מיוחדת לזה בברכת האורח שבא לברך הבעל הבית ואשתו רק שעולא השיב שעיקר פרי בטן תלוי באיש ואנו דלא עבדינן הכי להקדים האשה להבעל הבית הוא משום דסבירא לן כעולא דתניא כוותיה וסתם מתניתא נמי תניא עשרה דברים נאמרו בכוס והי"א הוא דסבירא הכי ואין הלכה כי"א אלא שקשה לי למה פסקו הפוסקים בזה שישגר לה הכוס כהיש אומרים אם נדחו הי"א וסבירא לן כעולא היה לנו לדחותו לגמרי:

ב

מלא כפשטיה שיהא מלא על כל גדותיו פי' לאפוקי שלא נטעה לומר דאף אם הוא אינו מלא כ"כ אלא חסר כמו ב' אצבעות נמי מיקרי מלא ומביא ראייה מר' יוחנן דאמר כל המברך על כוס מלא נותנים כו' ואם איתא דאף אם הוא חסר כמו ב' אצבעות נמי מיקרי מלא א"כ מאי אתי ר' יוחנן לאשמועינן כל המברך על כוס מלא נותנין כו' ולאפוקי שלא יברך על חצי כוס דאיך יעלה זה על הדעת שיברך על חצי כוס דהא תינוקות של בית רבן יודעין דאין מברכין על חצי כוס:

ג

מעטר ליה בנטלי פירש"י בכוסות כשהגיע לברכת הארץ היה מוסיף עליו כן הוא גירסת רא"ף וגירסא נכונה היא דכן פירש"י בהדיא בפ' שלשה שאכלו דף נ"א סוף ע"א וכ"כ התוס' בשמו בפ' המוציא יין דף ע"ו ע"ב בד"ה כדי שימזגנו כו' וז"ל ובברכת הארץ מוסיף מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפרק שלשה שאכלו שמוסיף בברכת הארץ ולא כמו שפירש שם בקונטרס שמוסיף יין בברכת הארץ עכ"ל ובפירוש סוגיא זו ברי"ף ובאשר"י כתבתי באריכות בק"ש גם בגליון האלפס שם פ' ג' שאכלו ע"ש:

ד

שמאל מהו שתסייע לימין פי' לסומכה בשמאלו פי' לאפוקי שלא נפרש דאיבעיא הוה אם מותר לסייעו ולהחליף הכוס מיד ימין לצד שמאל ולמינקט ליה כוליה בשמאל לכן כתב רבינו פי' לסומכה בשמאלו ר"ל כשתופס הכוס ביד ימין וביד שמאל אבל כשאין נוגעת בכוס אלא יד ימין אם הניח יד שמאל תחתיה לסייע נראה דגם רבינו מודה דשרי וכמ"ש ב"י בשם שבולי הלקט:

ה

ואם הוא מיסב בשלחנו מגביה מעל השלחן טפח וטעמא כו' אין להקשות דכיון דזהו אחד ממנין י' דברים שנאמרו בכוס של ברכה א"כ איך כתב ב"י לעיל בסימן קפ"ב וז"ל וראיתי מהמדקדקים שכשאינם ג' חוששים לדברי הפוסקים דאפילו ביחיד טעונה כוס ומוזגין כוס יין לב"ה וכדי לחוש לדברי המדרש הזה מניחים אותו על השלחן ואינם תופסים אותו בידיהם עכ"ל. והא נתבאר דצריך להגביה מעל השלחן טפח. י"ל דזיל בתר טעמא דהא הטעם משום שיהא נראה לכל המסובים ויסתכלו בו וזה אין שייך במברך ביחיד:

ו

אין משיחין על כוס של ברכה כו' יש להקשות פשיטא הא בעינן תיכף לנטילה ברכה וי"ל דמיירי כגון שלא נטל ידיו ודומה לזה כתב לעיל ב"י בסי' ק"ע וז"ל מדברי רבינו ירוחם נראה שאם לא אמר הב לן ונבריך משנטל הכוס לברך הוי היסח הדעת ע"כ:

ז

אין מברכין על כוס של פורעניות כו' כ' ב"י וכבר כתבתי בסי' ק"ע שאין דבר זה נוהג האידנא ולא היה צריך רבינו לכתוב אלא שנמשך אחר דברי התלמוד עכ"ל. ואפשר לומר דמה שכתבו רבינו לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד הפירוש על שכתב בסמוך ולא אמרינן אדרבא יברך על הג' ובו יצא. לפי שיש נפקותא בדברים הללו להרבה דינים. כתב ב"י בסוף הסי' וז"ל כתוב בא"ח אכל יושב יושב ומברך אכל מיסב מתעטף ומברך נראה מכאן שיכול לברך כשהוא מיסב עכ"ל. יש לתמוה דאיך פסק נגד תלמוד ערוך בס"פ ג' שאכלו וז"ל במתניתא תנא האוכל ומהלך מברך מעומד וכשהוא אוכל מעומד מברך מיושב וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך והלכתא בכולהו יושב ומברך ע"כ. הרי קמן להדיא דכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך ודוחק לומר שהיתה לו גירס' אחרת. ואפשר לומר דס"ל לא"ח דכיון דאינו אסור לברך בהסיבה אלא משום גאוה מש"ה כשמתעטף יכול לברך בהיסבה דכיון שהוא מתעטף הוא מיסב בהכנעה ובכובד ראש וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.