דרישה/אורח חיים/קלה

דרישה ‏ אורח חיים קלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ומשמע מדבריו וכו' אע"פ שהוא פשוט בגמרא דגרסי' בגמרא אמר רב מתנה הא דאמרינן בב"ה לא לא אמרן אלא בשבתות וי"ט והא רב הונא קרי בכהני כו' שאני רב הונא דאפילו ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דא"י מיכף כייפי ליה והקשו התוס' דמשמע דאי לאו הכי דכהני חשיבי הוו כייפי ליה אסור אפילו אם הוא גדול מכל בני עירו ואילו בפרק בני העיר אמר ר' פרידא מימי לא ברכתי לפני כהן ואקשינן עליה מדאמר ר' יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כ"ג ע"ה אותו ת"ח חייב ומשני כי קאמר איהו בשוין כלומר כי קאמר ר' פרידא כשהיה הכהן ת"ח וע"כ שוין לאו דוקא דא"כ מאי רבותא דר' פרידא אלא כלומר שהכהן ת"ח אמנם אינו חשוב כמותו ואפ"ה לא היה ר' פרידא רוצה לקרות לפניו ומאי רבותא דר' פרידא וצ"ל דכולהו היו כפופים לר' פרידא א"נ הא דבעי הכא כייפי בשבתות וי"ט ור' פרידא אפילו בשני וחמישי לא קרא עכ"ל תוס' ואפשר מה שלמד רבינו מדבריו הוא דהא דאמרינן דכי כייפי ליה קרי בכהני לא בעינן שיהא כפופים לו מצד שהוא נשיא או ראש הגולה דאע"פ שאינם כפופים אלא מצד חכמתו קרי בכהני שהרי כתב דטעמא דרב הונא משום דמופלג בחכמה הוה ורבינו הגדול מהר"א כתב שמפני שבלשון הרא"ש יש מקום לומר שהוא סובר שיהא מופלג באותו מקום ובמקומות אחרים אבל אם אינו מופלג אלא באותו מקום ולא במקומות אחרים לא יקרא שהרי הביא ראייה לרב הונא דכהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה והנה המחבר אמר שאין זה כוונתן שהרי לא אמר אלא דמופלג בחכמה היה וס"ל דלא אמרו דאפילו ?כהני חשיבי דא"י הוו כייפי ליה אלא להפליג בחכמתו אבל לענין דינא אין אנו צריכין אלא שיהיה גדול ומופלג ואע"פ שיהיה דומה לו במקום אחר אין אנו משגיחין בזה ומסיים ב"י עוד וכתב ז"ל אבל לרב עמרם ולרב נטרונאי שהם סוברים אפילו נשיא בישראל לית ליה רשות למיקרי קמי כהני וש לתמוה הלא רב הונא קרי בכהני ורב נמי קרי בכהני כדאיתא בר"פ הקורא את המגילה ולכן נראה דהא דקאמרי רב עמרם ורב נטרונאי היינו דוקא כשהכהן מקפיד בדבר דבכה"ג ודאי אתי לאנצויי ואיכא מפני דרכי שלום אבל אם הוא מוחל על כבודו לאיש שכל הכהנים כפופים לו ש"ד והיינו דרב הונא קרי בכהני לפי שהיו הכהנים מוחלין לו על כבודם וכיון דאפילו כהני הוו כייפי ליה ש"ד דכיון דגדול ומופלג הוא אין אחרים מתקנאים בו בשביל שקרא ראשון וליכא למיחש לדרכי שלום אבל אם בא הכהן למחול על כבודו לאיש שאין כל הכהנים כפופים לו אינו רשאי בשבתות וי"ט אפילו אם האיש ההוא רבו של כהן זה ודייק כן לישנא דרב עמרם שכתב לית ליה רשות כו' דמשמע שישראל רוצה לעלות שלא מדעתו של כהן דאל"כ הל"ל לית רשות לכהן למפלג יקרא לישראל למקרייה מקמיה אפילו הוא נשיא בישראל ולפ"ז מתפרש שפיר מ"ש רבינו על דברי הרא"ש ומשמע מדבריו שאם הוא גדול ומופלג שיכול לקרות לפני כהן דהיינו לומר שיכול לקרות שלא מדעתו של כהן (וא"ל מנ"ל לרבינו דמשמע מדברי הרא"ש שיכול לקרות שלא מדעתו די"ל דדייק מדקאמר הרא"ש בדבריו דרב הונא דקרי בכהני כו' משום דמופלג בחכמה הלא אינו מועיל מופלג בחכמה בלא רשות ואפילו נשיא בישראל לפי פי' זה וא"כ צ"ל הא דרב הונא נמי ברשות היה ולמה לא מזכיר הרא"ש נמי זה בדבריו אלא ודאי שהרא"ש סבר שיכול לקרות אפילו שלא מדעתו של כהן) ועל זה כתב אבל רב עמרם כתב כו' כלומר שרב עמרם חולק על זה שכתב דכל היכא דאיכא כהן לית רשות לישראל למיקרי קמיה כלומר שלא מדעתו וכדפרישית ואפילו הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפילו כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח כלומר ולא חילק בין ת"ח שהוא גדול ומופלג לשאינו מופלג ופשיטא דלא מדעתו של כהן קאמר דאילו מדעתו רשאי הכהן לחלוק כבוד לת"ח גדול ומופלג כדאשכחן ברב הונא כל זה בלשון ב"י. אבל עדיין לא נתיישב המנהג שבדורות הללו דלא אשכחינן לעולם ועד שישראל יהא קורא ראשון ואפילו הוא מופלג בחכמה ואף שהכהן ירצה למחול לו וכבר תמה הרמב"ם על זה המנהג והב"י כתב ישוב שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות בראשון וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים ולעולם גדול שבציבור עולה בסוף וע"י כך לא הוצרכו הכהנים למחול על כבודם לגדולי הדור כן הוא תמצית דברי ב"י ליישב מנהג זה. והנה מ"ש ב"י ליישב דברי רבינו מ"ש ומשמע מדבריו שאם הוא גדול ומופלג יכול לקרות בפני כהן שר"ל אפילו בלי רשות כהן ושע"ז קאי רב עמרם ורב נטרונאי לומר שבלא רשות אסור אפילו לנשיא ות"ח לעלות בפני הכהן ע"ה כו' אין אני לע"ד רואה דברי ב"י בה ודבריו דחויים הם מסוגיית הגמרא ופסקי הרא"ש ודברי רבינו מיניה וביה כי ז"ל הגמרא אמה ששנינו בפרק הניזקין דף ?"ט אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל כו' מנה"מ אמר רב מתנה דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו לא ידענא דהני בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי כו' עד ר' חייא בר אבא אמר מהכא וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון (ופירש"י וקדשתו כי את כו'. לפתוח ראשון בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש ולברך ראשון בסעודה. וליטול מנה יפה ראשון אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה עכ"ל) א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא היא כו' עד אלא אמר אביי לכדמר דתניא ב' ממתינין זה לזה בקערה ג' אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בב"ה לא דאתי לאנצויי כו' ע"ש ופירש"י לכדמר הוא רבה בר נחמני שהיה רבו כו' עד אבל לענין לקרות בתורה בב"ה אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתי שאר לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא והיינו דקתני במתניתין כהן קורא ראשון כו' כמו שכתבה התורה ואינו יכול לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום עכ"ל ופריך בגמרא איני והא רב הונא קרי בכהני בשבתות וי"ט. שאני רב הונא דאפילו ר' אמי ורבי אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוו כייפי ליה ע"כ. ש"מ מזה דס"ל להתלמוד פשוט שבלי רשות הכהן אסור לישראל אפי' לגדול לקרות לתורה לפני כהן מדאורייתא ממ"ש וקדשתו אלא שאפילו בא הכהן ליתן רשות שאינו אלא מפני דרכי שלום משום אינצויי בזה חילק הגמרא בין גדול דלית ביה טעם משום אינצויי ואע"פ ?שאראי דכהן קורא ראשון כתבו התוס' דפרק כיסוי הדם דף פ"ז והמרדכי דאסמכתא הוא וכן הוא בירושלמי וכמ"ש מהר"י קולון בשורש ט' והביאו ב"י ס"ס קל"ה ע"ש גם בי"ד סי' ס"ח כתב הטור בשם ר' יחזקיה ז"ל ומיהו אם עמד אחד לקרות ועמד אחר תחתיו אין לחייבו בי' זהובים והא דאמרינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה כו' אסמכתא בעלמא הוא כו' מ"מ מוכח מהגמרא שכתבתי דבלא רשות פשיטא דאסור מדאורייתא גם מדהביאו הרי"ף והרא"ש שם בפרק הניזקין להאי ברייתא סתמא ז"ל וקדשתו לכל דבר שבקדושה כו' ש"מ שס"ל לדרשא גמורה ?^.' דיכול להיות דאסמכתא הוא עשאוהו רז"ל כדאורייתא וז"ל המרדכי בשמעתא סי' ת"א ואפילו היכא דמחל לקרות דהשתא ליכא מצוה דאורייתא אפ"ה אסור מפני דרכי שלום כו' ש"מ דקרי ליה מצוה דאורייתא וכן מוכח מלשון הרא"ש שכתב שם בפרק הניזקין דף ק"ח סוף ע"ג ז"ל ואף אם בא הכהן לחלוק הכבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה שיקרא ראשון בב"ה בשבת וי"ט דשכיחי רבים בב"ה אין הרשות בידו דלא ליתי לאנצויי דהא דרב הונא קרי בכהני בשבת וי"ט משום דמופלג בחכמה היה דאפילו ר' אמי כו' ובלשון הזה בעינו כתב רבינו בשם הרא"ש והרי מל' הזה מוכח דארשות קאי מדהקשה מהא דרב הונא אר"ש דאין ביד הכהן ליתן רשות לקרות ש"מ דבלא זה ניחא ליה ולא הוי קשה ליה מידי מרב הונא דהיינו אומרים דרב הונא דקרי בכהני ברשות הכהנים היה ודוחק לומר דבל"ז לא היה יכול להקשות מידי מהא דאמר רב הונא ברשות קרי אבל לפי האמת דאפילו ברשות אסור וצריכין לחלק ולומר דרב הונא משום דמופלג הוא דקרי א"כ אפילו בלי רשות נמי דזה דוחק מנ"ל למימר הכי לקולא ומכ"ש שלא ה"ל לרבינו לכתוב אדברי הרא"ש ומשמע מדבריו שאם הוא גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן ופי' ב"י דר"ל בלי רשות דהא אין זה במשמעות דבריו כמ"ש וגם לא ה"ל לרבינו לסתום אלא לפרש היאך הוא משמע מדבריו גם ממה משמע מדבריו כן טפי מגמרא דקאמר שאני רב הונא דכהני דא"י הוו כייפי ליה וכמ"ש לעיל. עוד יש לדקדק אדברי ב"י שהביא כאן מה שהקשו התוס' שם אהא דאמרינן שאני רב הונא כו' ז"ל משמע מהכא אי לאו דכהני חשיבי הוו כייפי ליה אסור אפילו אם הוא גדול מכל בני עירו ואילו בפרק בני העיר א"ר פרידא מימי לא ברכתי לפני כהן ואקשינן עליה מהא דא"ר יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כ"ג ע"ה אותו ת"ח חייב שנאמר ומשנאי אהבו כו'. ומשני כי קאמר איהו בשוק כלומר שהכהן ג"כ ת"ח אבל לא היה חשוב כר' פרידא דאל"כ מאי רבותא דר' פרידא והקשו התוס' אכתי מאי רבותא דר' פרידא הא אסור לברך לפני כהן אא"כ כולהו כהני חשיבי כייפי ליה וצ"ל דכולהו כהני הוו כפופים לר' פרידא א"נ ר' פרידא אפילו בב' וה' לא הוי קרי ובירך קמיה כהן עכ"ל התוס' שהביא ב"י אמת שבל' הזה כתבו התוס' שם בפרק הניזקין אבל לא היה לו להב"י להביאו כאן אדברי רבינו דע"כ צ"ל דרבינו ס"ל דהא דא"ר יוחנן אסור לכ"ג ע"ה לברך בפני ת"ח היינו דוקא בסעודה דשם אין טעם משום אנצויי דלא שכיחי שם רבים כולי האי ודומה לב' וה' דב"ה דכל השנה. דאל"כ קשה למה לא כתב רבינו דין זה כאן ושבקיה עד לקמן בסי' רי"א דשם כתב בשם ר' יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כ"ג ע"ה חייב כו' ע"ש גם הרי"ף והרא"ש לא הביאו הא דר' יוחנן בפ' בני העיר כ"א בפרק שלשה שאכלו על דיני ברכת המזון ע"ש שכתב שם דף ל"ה ע"ב אהא דמסקינן והילכתא גדול מברך אע"ג דבא לבסוף ז"ל גרסינן בפרק בני העיר א"ר יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כה"ג ע"ה כו' גם הרא"ש כתבו שם גם רבינו כתב אהאי דינא לקמן בסימן ר"א וכן רש"י בפרק בני העיר דף כ"ח כתב להא דר' פרידא דלא בירך לפני כהן דר"ל בסעודה גם התוס' כתבו שם במסקנא וז"ל ורש"י פי' דהכא מיירי בברכת המזון וה"נ משמע לישנא דלא ברכתי מדלא קאמר ולא קריתי וברכת המזון לא נתקן להם מפני דרכי שלום ואפילו הכי לא היה רוצה ר' פרידא לברך לפני הכהן עכ"ל התוס' גם במרדכי כ"כ שם גם בפרק הניזקין ע"ש שהאריך בזה ונראה דגם בסעודה כשהכהן אינו ע"ה או בשני וחמישי אסור לת"ח אפילו מופלג לברך לפניו אם לא ברשות הכהן ממ"ש וקדשתו דהא דלמדנו מקרא אין חילוק בו בין בסעודה או בשני וחמישי לקריאה בשבת אלא מה שהוא מפני דרכי שלום ואנצויי בזה יש חילוק דאין מועיל רשות בשבתות ובב' ובה' או בסעודה מועיל רשות וכן נראה מל' התוס' הנ"ל שכתבו וברכת המוון לא נתקן מפני דרכי שלום. משמע ומוכח הא משום וקדשתו דנתקן להם אין חילוק בין סעודה לב"ה וצריכין רשות הכהן וק"ל. וכן הוא ל' רבינו בהדיא לקמן בסי' ר"א שאחר שכתב האי דר' יוחנן הנ"ל כתב וז"ל אבל כהן ת"ח צריך להקדימו שנאמר וקדשתו כו' ואם ירצה הכהן ליתן רשות לישראל לברך רשאי עכ"ל. ומ"ש אבל כהן ת"ח צריך להקדימו אינו ר"ל שהוא שוה לישראל אלא שאינו ע"ה וכמ"ש התוס' על ההיא דר' פרידא דמוקי לה בפרק בני העיר בשוין דר"ל שהוא ג"כ ת"ח כישראל שלפניו אפ"ה צריך להקדימו ממ"ש וקדשתו אלא שאם בא הכהן ליתן רשות לאותו ת"ח החשוב ממנו או אפילו הגרוע ממנו הרשות בידו אלא שר' פרידא שבח נפשו שלא בירך לפני כהן שאינו ע"ה אפי' בסעודה ואפילו בנתינתו לו הכהן רשות וכן יתפרש ההיא מימרא דירושלמי דהביאו רבינו לקמן סי' ר"א אהאי דינא שאם בא הכהן ליתן רשות רשאי כתב רבינו ז"ל גרסינן בירושלמי אריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן כו' דנראה לי פשוט דג"כ ה"ק אף שהכהן ת"ח שישב לפניו נתן לו רשות אפ"ה לא בירך לפניו וכההיא דר' פרידא הנ"ל. וליישב קושיית הב"י הנ"ל נלע"ד דה"פ דברי רבינו שבא לומר שמדברי הרא"ש משמע הא דקאמר בגמרא שאני רב הונא דאפילו כהני חשיבי דא"י מיכף הוו כייפי ליה דלאו דוקא אינהו אלא ה"ה בכל דור ודור הגדול ומופלג יכול לקרות בכהני וזהו מוכח מדבריו מדהוסיף הרא"ש בלישניה על הגמרא וכתב משום דמופלג בחכמה היה משמע דבזה לחוד איכא למימר כל מופלג בדורו רשות בידו לקרוא כרב הונא בדורו ע"ד יפתח בדורו כשמואל בדורו ומסיק וכתב אבל ר"ע ורב נטרונאי לא משמע להו הכי דהם ס"ל דשאני רב הונא דכהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה דזה היה מעלה יתירה ואין אנו יכולין לעמוד על מעלתו כי אף שכפופים לנשיא שבישראל אין הכפיפה בטבע כ"א מחמת מורא ויראתו עליהן וכן אם נמצא ג"כ ת"ח מופלג שבדור יש בנמצא ג"כ שאחרים מדמים נפשם שהוא שוה לו במדריגה אף כי אינו אמת מ"מ שייך אנצויי ושאני רב הונא דכל העולם היו כפופים תחת ידו בטבע לא מחמת יראה כ"א מחמת רוב גדולתו וכבודו עליהן ומש"ה כתב ר"ע דאפילו נשיא שבישראל לא יקרא בפני כהן דתקנה קבועה קובעים חכמים דלא לקרות לפני כהן ואפי' ברשות מפני אנצויי וגם בנשיא שייך דהיום או מחר יעמוד אחר ויאמר ג"כ אני חשוב לקרא ראשון כיון שאין כפופין לנשיא בטבע כי אם מחמת ממשלתו ויראתו. עי"ל דס"ל לר"ע ור"נ דוקא בימיהם שרובם ישראל היו בבבל ובא"י והיו קרובין זה לזה והיה מכירין זה לזה וידעו כל בני בבל מעלת רב הונא משא"כ בזמנינו שישראל מפוזרים בין האומות ואף שנראה הישראל מופלג במקומות ובמדינות הללו נגד חכמי ארציות אחרים יכול להיות שאינו מופלג מש"ה כתבו ר"ע ור"נ שבזמן הזה אין לקרות שום ת"ח ואפילו נשיא לפני כהן אבל מדברי הרא"ש משמע שגם לדידן מותר מדהביאו בפסקיו דהא ידוע דהרא"ש אינו מביא בפסקיו כ"א דברים הנהוגים בזמנינו ולא אתא לכתוב הלכתא למשיחא כן נלענ"ד ברור ביישוב דברי רבינו גם מה שתמה הב"י על דברי מהרי"ק שכתב בשורש ט' שהרי שוו הפוסקים דמי שהוא גדול הדור קרי בכהני כו' והרי רב עמרם ורב נטרונאי פליגי כו' ע"ש לפי מ"ש לק"מ שמהרי"ק לא כתב שם בשורש ט' לפסק שגדול יעלה אליבא דכ"ע אלא כ"כ בתשובת שאלה ששאלוהו שנהגו למכור חתן בראשית בדמים יקרים לכבוד התורה וכהן א' בא לעכב המנהג וע"ז האריך בתשובה להשיב דאין כח ביד הכהן משום קדימתו לבטל מנהגם ע"ש עד שבסוף כתב שם דף ח' ע"ב ז"ל ועוד בר מן דין מאחר שקיום המנהג הוא כבוד התורה היה נראה לומר שהכהן חייב לצאת מבית הכנסת או יקנה הכהן המצוה דלא יהיה כבוד הכהן גדול מכבוד התורה שהרי שוו בכל הפוסקים דמי שהוא גדול הדור קרי בכהני כדאיתא בהניזקין דרב הונא קרי בכהני ומאחר שהכהן נדחה מפני גדול הדור ק"ו שכהן נדחה מפני התורה עצמה ע"ש. הרי שלא בא אלא להביא ראייה מאחר שמן הדין גדול הדור קודם ק"ו שכבוד התורה קודם וזה הק"ו שייך ג"כ בזמן הזה דהא ודאי נגד כבוד התורה ליכא טעמא דאנצויי כמו נגד אדם דהכל מיכף כייפי ליה בטבע אלא שלכאורה יש להביא ראייה מדברי מהרי"ק הנ"ל דגדול הדור אין צריך רשות כהן שהרי שם הכהן לא היה מתרצה כלל לקרות אחר בפניו ופסק דלא להשגיח ביה אלא שתשובתו בצידו שהרי כתב שחייב לצאת מב"ה ואדרבה יש להוכיח מדבריו דבלא רשות א"א לגדול להרים ראש אם לא שיצא ועוד דשם משמע דדוקא התם שהיה כמה טעמים שלא לבטל מנהגם מש"ה צוה לדחות כבוד הכהן אבל בעלמא לא שלא ברשות כהן גם ראייה שהביא ב"י ממ"ש שכלבו ז"ל כתב ואפילו בשבתות וי"ט אם יש שם גאון או רב מובהק או ראש ישיבה דכ"ע כייפי ליה מותר לכהן לחלוק כבוד וליכא למיחש לאנצויי דהא כ"ע כייפי ליה עכ"ל הרי שס"ל דאי לא יהיב ליה כהן רשות אע"פ שהוא רב מובהק או גאון דכ"ע כייפי ליה אינו רשאי לעלות לפני כהן וכדברי ר"ע ור"נ כי יהיב ליה רשות מיהא שרי א"כ יש לנו לומר שר"ע ור"נ ס"ל ג"כ הכי עכ"ל ב"י אינו ראיה כלל דודאי הכלבו פסק כהרא"ש ורבינו וסיעתו דס"ל דגם בזמן הזה מותר לגדול ומופלג לעלות בפני כהן וה"מ דוקא ברשות הכהן וזהו שכ' מותר לכהן לחלוק כבוד לו תלה הדבר ברצון הכהן וזולתו לא ירים איש ראשו אבל לר"ע ור"נ ודאי בזמן הזה אפילו ברשות כהן אסור משום דחכמים תיקנו תקנה קבוע משום אנצויי אם לא למי שכל כהני כייפי ליה וזה לא נמצא בזמנינו מטעמים שכתבתי לעיל וק"ל. גם מה שתמה ב"י בסימן זה כתב נדון דידן על מהר"י קולון ז"ל במ"ש על הג' תעניות שנוהגין להתענות אחר הפסח וסוכות שמעשים בכל יום שדוחין כבוד הכהנים כדי לקיים המנהג כשאין הכהן מתענה שיצא הכהן מב"ה ועומד הישראל המתענה תחתיו לעלות לתורה ומה שכתב ב"י ז"ל ואיני יודע למה צריך כהן לצאת מב"ה כשהכהן מוחל על כבודו דהא רב ורב הונא כי הוו קרי בכהני לא משמע שהיו יוצאין הכהנים מב"ה כו' ע"ש נלע"ד דהב"י לשיטתו הנ"ל פריך קושיא זו דס"ל דגדול הדור יכול לקרות בכהני בלי רשות וא"כ כיון שמצינו דלפעמים קורא בפני כהן בלי רשות א"כ גם בכאן אין הכהנים צריכין לצאת אבל לפי מ"ש והוכחתי דלעולם אסור בלי רשות א"כ י"ל דמש"ה צריכין לצאת משום דיש חשש שאחרים לא ידעו שמחל הכהן על כבודו ויעשו ג"כ פעמים אחרים משא"כ בגדול הדור דהכל נותנין לב דודאי מחל הכהן על כבודו לגדול הדור הזה גם בלא זה הכל יודעין שזהו גדול הדור ואין הכל יודעים שלא התענו הכהנים וק"ל: ודע שהרמב"ם כתב בפי' המשנה שלו בפ' הניזקין ז"ל אם רוצה הכהן להתיר לישראל א' לעלות ראשון רשאי אלא שחכמים אסרו זה מפני דרכי שלום שיתחדש מזה מחלוקת שמא יאמר אחד מפני מה התיר הכהן לזה שיעלה ראשון ולא התיר לי מאחר בהדבר תלוי בו לכך אנו אומרים שיקרא הוא עצמו לא שיתיר לזולתו עכ"ל הרי גם מל' זה משמע מדכתב שהרי הדבר תלוי בו דגם גדול הדור אין לקרות בלי רשות הכהן שהרי ע"ז אמרו דבגדול הדור ליכא משום דרכי שלום משמע דה"ט משום דלא יאמרו אחריני לכהן למה נתת לזה רשות כי לא יתקנאו בגדול הדור ודוחק לומר דה"ט בגדול הדור לית ביה משום דרכי שלום דהכל יודעים דעולה בלי רשות כהן דא"כ ה"ל לרמב"ם לכתוב זה שאין זה במשמעות לשונו ממילא וק"ל וז"ל המרדכי פרק בני העיר סי' תתר"ו ובקריאת התורה מסופק ר"י בת"ח ישראל וכהן ע"ה איזה יקדים כו' לא מצינו דאיכא בקריאה משום ולמשנאי אהבו מות ונראה דבסעודה אם החכם ישראל מקדים את הכהן ע"ה לברך לפניו דרך חוק ומשפט בכלל הכהונה ע"ז נאמר ולמשנאי אהבו מות אבל אם החכם נתן רשות לכהן ע"ה לברך ברכת המוציא או ברכת המזון אין כאן בית מיחוש דהא חכם יכול ליתן רשות אפילו לישראל הפחות ממנו כו' עד וה"ה לברכת המזון דיכול להרשות אפילו לע"ה אלמלא שאין מזמנין על ע"ה ובזמן הזה מזמנין עמו ומותר ליתן לו רשות עכ"ל המרדכי ואין להקשות לפ"ז מאי הוצרך הגמרא לתרץ כי קאמר ר' פרידא בשוין. הא אפילו לכהן ע"ה מותר כשאינו נותן לו דרך חק בכהונה ק"ו מישראל ע"ה וכמ"ש המרדכי די"ל דר' פרידא דאמר מימי לא ברכתי לפני כהן ודאי זה לא עשה כי אם דרך חוק הכהונה דאל"כ לא הוי סגי דלא הוי בירך פעם א' ועוד דהוא דקדק דדוקא לפני כהן לא בירך ואין להקשות אסוגיית הגמ' דמוקי לההיא דר' פרידא בשוין הא קאמר ר' פרידא מימי לא ברכתי לפני כהן וכי לעולם לא היה לפניו כהן כ"א השוה לו די"ל הא כבר כתבו התוס' והמרדכי דשוין לאו דוקא אלא ר"ל כהן שגם הוא ת"ח לאפוקי ע"ה וע"ז אין לתמוה איך לא נזדמן פעם א' שישב אצל כהן ע"ה דהא אמרו אסור לסעוד בסעודה שע"ה סועד עליו וכתבו רבינו לקמן ס"ס ק"ע ע"ש ונראה אף שרבינו סתם וכתב בסי' ר"א ההיא דירושלמי דאריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן כו' דג"כ מיירי דוקא לפני כהן שאינו ע"ה וכדמוקי תלמודא לההיא דר' פרידא סתם ג"כ שבודאי ג"כ היה נזהר מלסעוד על השלחן שע"ה סועד וכמ"ש לעיל ואף שבזמן הזה אין נזהרין וכמ"ש בשם המרדכי בימי ריב"ל היו נזהרין ומש"ה לא הוצרך רבינו לפרש זה גם סמך אמ"ש לפני זה בשם ר' יוחנן דת"ח אסור להניח לברך לפניו כהן ע"ה. ועיין במרדכי פרק הניזקין שכתב סי' ת"א ז"ל ובסעודה לא שייך לאנצויי ואפילו בסעודת נישואין וברית מילה לא פלוג רבנן מדלא פליג תלמודא בין סעודה לסעודה ועוד כי אפילו שכיחי רבים לא אתי לאנצויי שבע"ה נותן לברך לאשר ישר בעיניו אבל בב' וה' בזמן הזה דשכיחי רבים בב"ה אפילו בב' וה' כיון דאין עסוקין במלאכתן כמו בימיהן כתב ר"ת דאיכא משום דרכי שלום אפילו בב' וה' בזמנינו אבל בסעודה ליכא מאן דפליג דיכול הכהן לחלוק כבוד למי שגדול הימנו עכ"ל. ועל מ"ש שם ליטול מנה יפה ראשון כתבו שם התוס' והרא"ש ז"ל פי' כגון מעשר עני או צדקה המתחלקת לעניים או חבירים הסמוכים בסעודה אבל במילי דשותפות לא דהא אמרינן בפ' מקום שנהגו הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם ולא מסתבר לדרוש פסוק זה להרגיל הכהן שיתן עינו בחלק יפה עכ"ל. ובאתי לדקדק מ"ש רש"י בפי' שמעתתא הנ"ל על מ"ש בגמרא וקדשתו לכל דבר שבקדושה כו' פי' הוא ז"ל וקדשתו כי את וגו' דקשה לכאורה מאי אתא ללמדינו בסיום הקרא ונלע"ד פשוט דבא ללמדינו דהגמרא קיצר בלשונו במ"ש וקדשתו לכל דבר שבקדושה דלאו ממ"ש וקדשתו ילפינן לה דהא זה איצטריך למ"ש חז"ל וקדשתו בע"כ וקאי אמ"ש לפני זה אשה גרושה זונה וחללה לא יקחו ע"ז נאמר שאם לקח א' מהן ולא רצה לגרשה אזי קדשהו בע"כ וסלקהו וייסרהו עד שיאמר רוצה אני לגרשה וכמ"ש רש"י ז"ל בפי' החומש אלא משום דבקרא זה נמי כתיב קדוש יהיה לך דדרשו שישראל יקדשהו לכהן ועליהן להחשיבו לפתוח ולברך וליטול מנה יפה ראשון וכן איתא בהדיא בברייתא דת"כ והגמ' רישא דקרא נקט והפוסקים נמשכים בכמה מקומות אחריו שכתבו וקדשתו לכל דבר שבקדושה וצ"ל בכל מקום ל"ד מוקדשתו נלמד זה אלא מסיפא דאותו קרא ונקוט כלל זה בידך וק"ל. והמזרחי בפרשת אמור כתב ישוב לזה בע"א רחוק ודחוק והנלע"ד כתבתי. 

ב

פירש רש"י בלשון א' שלא יקרא לוי כלל וצ"ע מ"ש ב"י וז"ל מצאתי כתוב אסור לקרות לוי במקום שאין כהן אלא מתחלה במקום כהן כו' אע"פ שלפירש"י איבד הלוי את כבודו היינו לומר שאיבד כבודו משום לוי אבל אם קוראין אותו תחלה מפני גדולתו בהא לא מיירי עכ"ל ב"י י"ל א"כ מאי לא יקרא כלל שכתב רבינו וע"ק דב"י כתב אח"כ בשם רבינו ירוחם דטעמא דאין קורין לוי אחר ישראל היינו שמא יבאו להעלות לכהונה לישראל עי"ז וא"כ גם בשיהיו קוראין הלוי במקום כהן יבאו לטעות ויאמרו שהוא כהן וב"י העלה בסוף דבריו דנקטינן כהך מצאתי כתוב וכ"כ רמ"א וכ"כ מהר"ר מרדכי יפה וצ"ל דהא דאין קורין אותו אחר ישראל היינו משום דהנכנסים יחשבו כיון שזה שקורין שני הוא לוי ודאי הראשון היה כהן ויאכילהו תרומה ואע"פ דקורין לישראל ראשון פלוני בר פלוני במקום כהן הנך הנכנסים לא ידעו שקראו לישראל ראשון במקום כהן אבל הלוי יכולין לקראו ראשון ויפרש בשעת קריאה שעולה במקום כהן כי אף אם לא יתנו לבם שקראוהו במקום כהן יראו אח"כ שקוראים ישראל אחריו וממילא יודעין שהוא לאו כהן היה והיינו דוקא אם קוראים אותו מפני גדולתו והא דכתב רבינו בלשון רש"י שלא יקרא לוי כלל ר"ל לשני לא יקראוהו כלל אפילו משום גדולתו אפילו הוא הגדול שבב"ה דכיון שהוא עולה במקום הקבוע ללוי יאמרו ע"כ הראשון שקרא לפניו כהן הוא ומה שקראוהו במקום כהן שמא לא נתנו אל לבם אבל אם הלוי עולה במקום כהן כיון שאינו עולה במקומו הקבוע לא חיישינן ודו"ק כך מוכרחים לפרש וכן מוכח מלשון ב"י ומביאורי רמ"א ומספר מהר"ם יפה אך כתב בד"מ ז"ל דצ"ע בהגהות מרדכי דגיטין דף תרי"ז ע"ב לא משמע כן דשם משמע דאף ללשון אחרון של רש"י לא יקרא הלוי לשני מכלל דללשון ראשון אף לראשון ולשלישי לא יקרא וראיתי מעשה בחתן שהיה לוי ולא היה כהן בב"ה וקרא ראשון ואפשר דחתן שאני וכמ"ש ב"י בשם שבולי לקט דמוכח מילתא דמשום חתנות הוא ומותר עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.