כף החיים/אורח חיים/קלה

כף החיים ‏ אורח חיים קלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בשני ובחמישי וכו'. משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו ג' ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תקן שיהיו קורין בשני ובחמישי ג' בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים, הרמב"ם פי"ב עה"ת דין א' והוא מש"ס בבא קמא דף פ"ב ע"א יעו"ש, ועיין מ"א ריש הסי' ובשער הכוו' דמ"ח ע"ד כתב הטעם שמוציאין ס"ת בב' וה' לפי שבשני ובחמישי שולטת עולם היצירה שהיא בחי' התורה יעו"ש, וכ"כ פרע"ח פ"א משער קריאת ס"ת ופ"א משער השבת, וטעם לס"ת שמוציאין בשבת כי בבקר ביום שבת אנו קורין בס"ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחילת היום, ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז, והכונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמש"ה מימינו אש דת למו, שער הכוו' דע"ג מ"ד:

ב

ב) שם ואין מוסיפין עליהם וכו'. משום ביטול מלאכה לעם, וגם אין מפטירין בנביא מטעם זה לבוש, ט"ז סק"א, מ"א סק"א. ושבת במנחה דליכא ביטול מלאכה מ"מ כיון דדרשו עד סמוך לחשיכה לא רצו חכמים להטריח הציבור בהוספה, כן פי' רש"י שם במגילה מחה"ש סק"א ומיהו בשער הכוו' שם דמ"ח כתב הטעם בסוד משום דאין מתגלין עתה בב' ובה' רק הנה"י דאבא בלבד, בי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארתם לחוץ ולכן קורין ג' עולין' כהן כנגד הנצח קו ימין, לוי כנגד ההוד קו שמאל, ישראל כנגד היסוד קו האמצעי, והנה הארה זו אינה נשארה כך רק לפי שעה, ואח"כ חוזרין ומתעלמין בפנים כמתחלה ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הספר תורה ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל עכ"ד, וכן מנהג בית אל יכב"ץ שתיכף אחר הקריאה קודם אשרי ובא לציון מחזירין הס"ת למקומו בין בחול בין בר"ח בין חו"ה רק בשבת ויו"ט אחר אשרי וג' העולים במנחת שבת הם כנגד ג"ר דאבא המתגלים עתה א' כנגד חכמה וא' כנגד בינה וא' כנגד הדעת כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ה ע"א וע"ב יעו"ש, ולכך אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם, ועיין לקמן או' י"ט:

ג

ג) שם הגה, ואם היו שני חתנים וכו' מותר להוסיף וכו'. כתב מרן ז"ל בבד"ה דאנו לא נהגנו להוסיף בב' ובה' בשביל חתנים וגם לא שמענו מי שנהג כן עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגב"י וכתב וכ"כ בתיקון יששכר דף נ"ה ע"א, וכן הסכים הפר"ח או' א' ובשכנה"ג הגב"י או' ב' כתב דכן הורה הלכה למעשה וכ"כ הלבוש דאין נוהגין כן והביאו מ"א סק"ב וא"ר או' א' וכתב שם הא"ר אדברי הלבוש דבין בשני בעלי ברית בין בשני חתנים אין נוהגין להוסיף וכ"כ א"א או' ב' וכ"כ מאמ"ר או' א' דאין נוהגין להוסיף בב' וה' על ג' יעו"ש, וכ"נ ממש"ל באו' הקודם ע"ש האר"י ז"ל דלפי סודן של דברים אין מקום להוספה בב' וה' יעו"ש ודו"ק:

ד

ד) שם בהגה, ונראה דה"ה לשני בעלי ברית וכו'. אבל בתיקון יששכר כתב שאין דין ריצב"א אמור אלא בחתן לא בבעל ברית, והביאו הכנה"ג שם. מ"א סק"ג, וכ"כ הפר"ח שם על דברי מור"ס הנז' דליתא יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"ב, וכבר כתבנו בחו' הקודם דגם בחתן אין נוהגין לתוסיף בב' וה':

ה

ה) [סעיף ב'] מקום שמפסיקין בשבת וכו'. ואם טעו בשני וחמישי וקראו בסדר אחר ג' גברי א"צ לחזור לקרות שנית פ' השבוע, בי"ע בדיני קריאת ס"ת או' ב' והביאו היפ"ל בקו' יושר לבב או' א' ועי"ש הטעם:

ה) שם הגה, אם בטלו שבת אחת וכו'. וכתב מהר"ם מינץ סי' פ"ה דדוקא שני סדרות יקראו אם יתבטל קריאת שבת כיון דבלאו הכי מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחת בשנים פשוטות אבל אם נתבטל ב' שבתות אין קורין בשבת הבא ג' סדרות דלא מצינו שום דוכתא שקורין ג' סדרות בחד שבת, וכן אם היו דבוקות בשבת שעבר אין לו תשלום דאין סברה לחלקם ולקרות בשבת הבא חצי חיובא, וכן אם ביטלו פ' ויחי אין לקרותה עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גברא מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרה שניה כדי שיהו מחוברין וזה אינו נכון לעשות בשני ספרים יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' רפ"ב וכתב דלפי דבריו אם בטלו התמיד בשבת שאין פרשיותיו מחוברות ולשבת הבאה פרשיות מחוברות שאין לקרוא הפ' של שבוע שעברה יעו"ש, וכ"כ העו"ת שם או' ד' עט"ז בזה הסי' או' ב' מ"א סק"ד, י"א בהגה"ט, סו"ב או' א' מיהו בהגהות מנהגים כתב על דברי מהר"ם מינץ הנז' דלא נראין דבריו בעיניו והביאו א"ר או' ב' וכתב דמסתבר טעמו דאין לדלג שום פ' ומכ"ש כששתים דבוקות בשבת זו שקורין נמי סדרא של שבת שעבר וה"ה כשבטלו שנים או ג' שבתות יקראו כל הפרשיות שביטלו בפעם אחת יעו"ש וכן הוא דעת ב"ד בה' שבת סי' ק"ו ועי"ש שסתר כל דברי מהרמ"מ הנז' וכ"כ מט"י בסי' רפ"ב או' י"ד וכן העלה בתשו' דב"מ חא"ח סי' ן' וכתב דש"ץ שטעה בשבת ויקהל ופקודי דחשב שלא היו מחוברות וקרא ויקהל לבד דיקרא בשבת ויקרא פקודי ופרשה ויקרא כס' הב"ד ואין לומר בזה סב"ל כיון דבכל מקום שקורא בתורה יש חיוב לברך יעו"ש, וכ"כ אמ"ל בטעות קס"ח אות ב' לד"א סי' ט' אות ב' וצריך לקרותם כסדרם משום תורת ה' תמימה תחלה פ' שביטלו ואח"כ חיובא דיומא משום תורת ה' תמימה ורוב העולים מן הז' יעלו בחיובא דיומא והיותר טוב א' מן העולים יקרא פ' שבטלו והשאר בחיובא דיומא כר"ש בשם ס' לשון חכמים ועי"ש ולע"ד נראה דהא' יקרא פ' שבטלו כולה וגם יתחיל לקרות ג"כ ג"פ בפ' דחיובא דיומא כדי שיהיו כולם קורין ומברכין בחיובא דיומא ואח"כ ראיתי שכ"כ בס' השומר אמת סי' ט"ו או' א' והביאו הפתה"ד או' ד' והסכים לדבריו וכתב דנראה דכ"ע יודו בזה יעוש"ב רק אם היתה הפ' שבטלו סוף ס' כגון ויתי או פקודי אז לא יתחיל לקרות הא' בס' השני שהיא שמות או ויקרא משים דאין נכון לקרות חד גברא בשני ספרים כנז"ל בשם מהר"ם מינץ ועיין פתה"ד שם. ומיהו בב' וה' קורין בפ' השבוע כמו שאר הצבור כמ"ש לקמן או' ט' ועוד עיין לקמן סי' קמ"ד או' ב':

ו

ו) אם בשבת אחת התחילו לקרות בפ' וקראו קצת עולים בה ולא סיימו הסדר מפני הקטטה מסיימין אותה לשבת הבאה עם הפ' השייכה באותו שבת ואם סיימו הסדר בין בס"ת אחר בין בבהכ"נ אחר א"צ לקרותה עוד בשבת הבאה, מהר"ם מינץ שם, כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, י"א שם, סו"ב שם, אמ"ל שם אות ג' ודוקא כשהקהל מבהכ"ג זה קראו רק שהיה בבהכ"נ אחרת אבל אם קהל זה לא קראו כלל צריך להשלים א"ר שם, לד"א שם אות ג' וזה שלא סיימו מחמת קטטה צריך להתחיל בשבת הבאה מראש הפ' של שבת שעברה ולקרות אותה אדם א' ויתחיל ג"כ לקרות מפ' דחיובא דיומא כנ"ז באות הקודם:

ז

ז) קהל אחד שהיו סוברים שפ' מטות ומסעי מחוברות כרוב השנים וקראו השתי פרשיות בשבת אחד ואחר צאתם נודע להם שאינם מחוברות א"צ לחזור ולקרות שנית בפ' מטות ז' גברי אף שלפי האמת לא קראו בענינא דיומא ז' דלא הוי חובא לקרות פ' השבוע אלא מנהג, ובשבת הבאה לאחריה יחזרו לקרות פ' מסעי, אמ"ל שם אות ד' בשם פרי הארץ, וכתב דה"ה בב' ובה' אם טעו הצבור וקראו בסדר אחר ג' גברי דא"צ לחזור ב' לקרות פ' השבוע דבמילתא דתקנא לא מהדרינן עובדא יעו"ש, וכ"כ לד"א שם אות ד':

ח

ח) שם בהגה. אם בטלו שבת אחת וכו'. כתב העט"ז או' א' דאם בטלו ביום ב' הקריאה בס"ת ע"י אונס יכולין לקרות הקריאה של יום ב' ביום ג' כדי שלא יבטל תקנת עזרא ושלא ילכו שלשה ימים בלא תורה משא"כ אם בטלו ביום ה' אז כבר הלכו ג' ימים בלא תורה יעו"ש, אבל הרב משאת משה בתשו' ח"ב סי' א' העלה מתוך תשו' מהריק"ו ש"ו קע"ז דכל מילתא דמחמת תקנתא מה דהוה הוה ולא מהדרינן עובדא יעו"ש והב"ד אמ"ל שם או' א' וכן א"ר או' ב' ערער על דברי העט"ז הנז' יעו"ש וכן הברכ"י או' ב' אע"ג שכתב לדחות הראיות של הרב משאת משה הנז' מ"מ הסכים עמו לדינא יעו"ש, וכ"פ בספרו לד"א שם או' א' וכ"מ ממ"ש לעיל או' א' בשם האר"י ז"ל דאין מקום לקריאת ס"ת בחול כ"א בשני ובחמישי בלבד יעו"ש, מיהו נראה דיכולין לקרות במנחה אם בטלו בשחרית בב' ובה' וכ"כ בתשו' יהודב יעלה סי' נ"א והביאו תו"ח או' א' וכתב דאפשר כולי עלמא יודו בזה יעו"ש:

ט

ט) שם בהגה אם בטלו שבת אחת וכו'. ואם ביטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה מצאו מנוחה כתב בדגמ"ר אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו ז' גברי כי ככל יום השבת הוא' זמן הקריאה אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בב' וה' כל הסדרה משבת שעבר משום ביטול מלאכה לעם אלא יקראו מפ' של שבת הבאה יעו"ש, והביאו בר יוחאי דלק"ט ע"ב על סעי' זה וכתב דאע"ג דבזוהר פ' ויקהל דר"ו סוף ע"ב משמע דאין לקרות כלל במנחה ז' גברי וגם אין לקרות כלל כל הסדרה מ"מ ע"פ הגמרא מבואר יעו"ש אמנם החיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"א או' ה' וח"ב סי' ט"ז כתב בפשיטות דאין לקרות אפי' במנחת שבת הפ' שבטלו ואפי' בלי הוספת קרואין רק בשבת הבאה יקראו ב' פרשיות וכמ"ש בברכ"י שלו יעו"ש והביאו עיקרי הד"ט סי' ו' או' ס' בי"מ בדיני טעות קס"ח או' ה' ועיין לקמן סי' קל"ז או' ח"י, ומיהו וב' וה' יקראו בפ' שבת הבאה ככל הצבור משום לא תתגודדו פתה"ד או' ב' ועיש"ב:

י

י) שם בהגה, אם בטלו שבת אחת קריאת הפ' וכו'. אבל אם בטלו קריאת ההפטרה אין לה תשלמיו פתה"ד אות ה' יעו"ש:

יא

יא) קהל שהסכימו שלא להתפלל במנין אם לא יפרעו מעותיהם אינם יכולים לקרות בס"ת ולומר אחריו קדיש דלשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה, הרא"ש בתשו' כלל ג' סי' ט' כנה"ג בהגה"ט, פר"ח או' א' אמ"ל סי' א' או' ד' לד"א סי' א' או' ד' וכן אם הסכימו שלא להתפלל עם ראובן אין קורין בתורה אם ראובן בקהל, תשו' הרא"ש שם, אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט':

יב

יב) [סעיף ג'] כהן קורא בתורה ראשון וכו'. שכך תקנו חז"ל משום דרכי שלום דלא ליתו לנצויי ולמימר כל אחד אנא קרינא ברישא ואסמכוה נמי אקרא דכתיב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי ופרכינן אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו ומשנינן אלא כהן ברישא וכדכתיב נמי גבי כהן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לקרותו ראשון וכו' ואח"כ הלוי ואח"כ כל העם וכו' ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום כיון דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפי' אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי, לבוש, והוא מגמרא גיטין דף נ"ט ע"ב, ומשמע מדברי הלבוש דהיא מדרבנן וקרא אסמכתא אמנם עיין במ"א סי' ר"א סק"ד שהביא פלוגתא בזה וי"א דהוא דאורייתא יעו"ש:

יג

יג) והא דאמרינן דאין הכהן רשאי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו אמרו שם בגמרא לא אמרן אלא בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים אבל בשני ובחמישי לא, ופרכינן והא רב הונא קרי בכהנא בשבתות ויו"ט ותירצו שאני רב הונא דאפי' רבי אמי ורבי אסי כהני חשובי דארעא דישראל מיכף היו כייפי ליה ע"כ, ועל מה שחולק הגמרא בין ב' וה' לשבתות ויו"ט כתבו שם התוס' בשם ר"ח דהני מילי לדידהו דבחול היו טרידי במלאכתן ולא שכיחי אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט עכ"ל, והב"ד ב"י וכתב ומיהו אפי' בשבתות ויו"ט אם בא לחלוק כבוד לאדם גדול ומופלג דכולהו כהני כייפי ליה לעלות ראשון הוא רשאי כדאשכחן דרב ורב הונא הוו קרו בכהני אלא שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף ועי"כ לא הוצרכו הכהנים למחול כבודם לגדולי הדור עכ"ל, וזה דלא כהט"ז סק"ג שכתב דאפי' נתינת רשות לא מהני יעו"ש, ועיין להמאמ"ר או' ד' מה שהאריך בזה ושקיל וטרי בדברי הב"ח והדרישה והחזיק בדברי מרן ז"ל וכתב על דברי הט"ז הנ"ז דאינם מוכרחים יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז, ועוד עיין לקמן או' י"ט וסי' קל"ז או' ד':

יד

יד) וכתב מהר"י קילון בשורש ט' על קהל שהיו נוהגין שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך בהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה, וגם נהגו שאם יש שם כהן הוא קינה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מבהכ"נ יעו"ש. והביאו ב"י ומ"א סק"ז, אמנם הב"י שם חלק עליו וכתב דאם הכהן מוחל על כבודו כדי שיקיימו הצבור מנהגם א"צ לצאת ועיי"ש שהביא סמוכות לזה מהגמרא וכתב דלא מצינו שצריך הכהן לצאת חוץ לבהכ"נ אלא דוקא גבי נ"כ משום שיש בה ג' עשה ואף גם זאת דוקא באם אמרו לעלות וכמ"ש בסי' קכ"ח יעו"ש, והסכים לדבריו הפר"ח או' ג' וכ"כ כנה"ג בהגב"י שמצא כתוב בכ"י למהר"ר לוי טריוש צרפתי ז"ל שאפי' לא יצא הכהן מבה"כ יקראו ישראל שהתנדב לעלות ראשון, והב"ד אמ"ל בעליית הס"ת או' מ"ו לד"א סי' ה' או' מ"ו (ועיין בתשו' ח"ס סי' כ"ד) וכ"כ הברכ"י או' ה' בשם מהר"ש שער אריה בכ"י דיש נוהגים שביום שבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה וא"צ לצאת הכהן ואומר בפי' הש"ץ יעמוד הרב וכו' עכ"ל, וכ"כ הגאון מהר"ש קלוגר בסוף ס' סת"ם בקו' פרט ועוללות בהשמטות להלכות ס"ת דף פ"ו ע"א שנוהגים האשכנזים בא"י שקורין ישראל במקום כהן ולפעמים אומר החזן אעפ"י שיש כאן כהן משום שמצוי אצלם בכל פעם אורחים שצריכים להעלותם לס"ת ומסתמא מוחלים להם הכהנים דכיון שידוע שהוא דוקא משום כבוד האורחים ליכא חשש משום דליתו לאצלויי דהא בזמן דליכא אורחים אינם מוחלים וכו' ועוד דגדול כבוד הבריות וכו' כיון שהדרך הוא להעלות האורחים לס"ת עוש"ב. והביאו ידידינו הרב ארץ חיים נר"ו בסי' זה:

טו

טו) שם. כהן קורא בתורה ראשון וכו'. וכשאין שם כהן בקהל אם הת"ח הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין אעפ"י שהאחר גדול ממנו בשנים היניק וחכים קודם. בנימין זאב סי' רמ"ג ורנ"ג, כנה"ג בהגב"י, מ"א סק"ז, אמ"ל בעליית קס"ת או ג' לד"א סי' ה' או' ג' וכן אם היה שם חתן ואין שם כהן החתן קורא ראשון מפני שהחתן דומה למלך, ועיין לקמן או' כ"א:

טז

טז) שם. כהן קורא בתורה וכו'. ומי שאינו יודע לקרות כלל גם לא להכיר את האותיות אינו מן המנין העולים, רא"ם בתשו' ח"ב סי' י"ג, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ב' וכ"כ מרן ז"ל בב"י בסי' קל"ט בשם הרד"א אלא שבשם רבינו סעדיה כתב שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו. יראה ש"ץ אם כשיקרא לו מלה במלה יודע לאומרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עכ"ל וכ"כ בסי' קמ"א, ופסקו בש"ע סי' קל"ט סעי' ב' אמ"ל שם או' ט' לד"א שם או' ט' וכתב שם האמ"ל בשם ס' שלחן מלכים בדין ע"ה דאם אפי' צורת האותיות אינו יודע ולא נודע עד אחר שעלה למנין ז' צריך, להעלות אחר תחתיו עכ"ד, והביאו לד"א שם. מיהו בעל פנים חדשות כתב בשם משאת בנימין דקורא ומברך, והביאו כנה"ג בסי' קמ"א בהגה"ט יעו"ש, מ"א סי' קל"ט סק"א וכ"כ במהרי"ל, אלא שהד"מ בזה הסי' או' ד' כתב על דברי מהרי"ל הנז' דלא נראין דבריו, והביאו מ"א בזה הסי' סק"ה, וכתב שם המ"א דעכשיו לא נהגו לדקדק אחריו עכ"ל, והא"ר או' ג' כתב דאולי דמשום זה נוהגין להוסיף על ז' כי עכשיו לא נהגו לדקדק אחריו כלל עכ"ד, ולקמן יתבאר כי לפי דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד למנין העולים אין מקום להוסיף אפי' במנין הז' כיעו"ש וע"כ הנראה לענין דינא כי מסתמא א"צ לדקדק והכל מצטרפין למנין כהוראת מ"א והא"ר, ואם אני יודעין בו שהוא עם הארץ אם יודע לקרות כשמקרא לו החזן והעם צריכין לו עולה ומצטרף למנין כהוראת מר"ן ז"ל אבל אם הוא עם הארץ גמור שאינו יודע אפילו צורת האותיות אינו עולה ואינו מצטרף רק אזם הוא חתן או בעל ברית ויש לו בושה מזה אם לא יעלה נראה דיש לסמוך על המקילין לענין דעולה ומברך אבל לא מצטרף למנין ז' ואם אפשר לעשות דהחזן יברך במקומו ורק הוא כעץ בעלמא לעיני הרואים שיראו אותו שעלה זה הדרך יותר נכון כדי שלא יכנס בס"ב והחזן יהיה מן האחד העולים, וזהו הנראה לענין דינא מיהו הלד"א שם כתב דפשט המנהג בכמה מקומות להעלות האנוסים שאינם מכירים כלל צורת האותיות ומתפללין בלעז רק למדו ברכות ס"ת וכך נהגו גם בא"י עכ"ל, והבאו בי"מ או' ח' וא"כ במקום שנהגו יחזיקו במנהגם ועיין לקמן סי' קל"ט או' ה':

יז

טוב) שם כהן קורא בתורה וכו'. אם יעיד אחד מן האנוסים שאחד מהם הוחזק בכהונה מעלין אותו לקרות בתורה ראשון ואין לחוש שמא אמו א"י שכל האנוסים נזהרין מלהתחתן בא"י ולא חיישינן למיעוטא דכל דפריש מרובא פריש, בד"ה בשם ה"ר שלמה בן הרשב"ץ, כנה"ג בהגב"י, פר"ת סוף או' ד' עו"ת או' ב' אמ"ל בעליית קס"ת או' ח' לד"א סי' ה' או' ח' ועיין עוד בדברינו לסי' קכ"ח או' ו':

יח

חי) שם כהן קורא בתורה וכו'. כתב מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' קמ"ה ומסתברא לי דכהן קטן עולה לקרות בתורה ראשון כשאין שם כהן גדול אעפ"י שיש שם ישראלים גדולים, ומיהו בלוי קטן אני מסופק אם יקרא כהן במקומו עכ"ד ומיהו מדברי הרדב"ז ח"ב סי' רנ"ט מתברר דאינו יכול לעלות כהן קטן למנין הג' אלא יכול להיות ממנין ז' וקורא ראשון יעו"ש, והב"ד כנה"ג בהגה"ט עו"ת סי' רפ"ב או' ג' מ"א שם סק"ו אמנם בשער הכוו' דף ע"ג ע"ד מבואר דאינו עולה קטן אלא דוקא למנין ז' והוא שביעי ולא במקום אחר ויעו"ש טעם בסוד, וכ"כ בפרע"ח שער השבת פי"ט והביאו אמ"ל שם או' כ"ו והברכ"י בסי' רפ"ב או' ה' ובספרו לד"א שם או' כ"ו, והמ"א שם כתב דהמנהג כהן קטן אינו עולה אלא למפטיר, וכ"כ בי"מ או' ג' וכן הוא המנהג עכשיו בינינו דאינו עולה קטן אפי' בז' אלא דוקא למפטיר ונ"ל הטעס מפני שאפשר בגדול, ויתבאר עוד מזה בסימן רפ"ב בס"ד:

יט

יט) וסדר מדריגת העולים ביום השבת שהם ז' כנגד חג"ת נהי"ם והששי הוא יותר חשוב מכולם ואחריו הג' ואחריו הכהן ואחריו הלוי ואחריו הרביעי ואחריו החמישי והז' יותר גרוע מכולם, כן מתבאר בשער הכוו' שם ודף מ"ט ע"א פרע"ח שם, וכן הסדר ביוה"כ וביו"ט שהם ה' כנגד נו"ה דאבא ונו"ה דאמא ויסוד דאבא החמישי הוא יותר חשוב מכולם ואחריו הכהן ואחריו לוי כמבואר בשער הכוו' דע"ז ע"ג יעו"ש, וכ"כ בן א"ח פ' תולדות או' י"ז ובחול שהם ג' כנגד נה"י הג' יותר משובח ואחריו כהן ואחריו לוי שער הכוו' שם דף מ"ט, פע"ח שער קס"ת פ"ב, וכן במנחת שבת שהם כנגד חב"ד כמבואר בשער הכוו' דף ע"ה ע"ב הג' הוא גדול מכולם וכ"כ בן א"ח פ' חיי שרה או' ג' יעו"ש, וכתב שם בשער הכוו' שצריך שיהיו הג' והז' אנשי' היותר חשובים במעלה שבכל העולים כדי שיוכל ולקבל האורות ההם יעו"ש, ועיין מחב"ר בסי' רפ"ב או' ג' שכתב דמנהג קדום בספרד לעלות גדול הקהל בשביעי שהוא משלים וכ"כ לעיל או' י"ג בשם מרן בב"י ז"ל ועיין לקמן סי' קל"ו או' ד' ודו"ק:

כ

ך) וכתב מהרש"ו שם בשער הכוו' דמ"ט בהגה, דביום שיש חתונה שעולים בס"ת יותר מז' שיותר טוב לעלות הששי סמוך למשלים לפי שהסמוך והמשלים צריכים לקרות בדבר חדש בס"ת משא"כ בעולים באמצע שחוזר כל אחד וקורא מה שקרא חבירו יעו"ש, והביאו המחב"ר בסי' רפ"ב או' ה' וכתב עליו דדבריו טובים אם הששי הראשון לא קרא קריאה מחודשת אך אי נהוג דגם הששי הראשון קורא קריאה מחודשת ומז' ואילך חוזרים לקרות מה שקראו כבר נראה דיותר טוב לעלות הששי הראשון שהוא העיקר יעו"ש, והנלע"ד כוין דמנין העולין יש להם טעם בסוד כנז"ל דאין לערבב הסדר אלא דאפי' אם יהיה חתונה וכיוצא דמוכרחים להוסיף על העולים תחלה יקראו לעלות ז' על הסדר כולם בקריאה חדשה ואח"כ אחר שנגמר הסדר שיש להם טעם בסוד אזי יחזרו להוסיף ולקרות מה שקרא הראשון, וכן יעשו ביו"ט אם הוצרכו להוסיף, ומיהו מנהג בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשנו ירושת"ו שאין מוסיפין על מנין העולים בכל זמן ועידן כדי שלא לשנות מן הסדר שכתב הרב ז"ל ונתן בהם טעם בסוד:

כא

כא) במקום שמנהג היחידים שיש להם ס"ת כשיש להם איזה שמחה שבוע הבן או נישואין או מדליק מוציאין ס"ת שלו לקרות בסדר היום ואירע בקהל שני שמחות ולשניהם יש להם ס"ת, חתן קודם למדליק. אבי הבן קודם לחתן, בעל ברית קודם לאבי הבן, ב' אבות הבנים או שני בעלי ברית או חתנים, ת"ת בעל הוראה קודם לת"ח מפולפל ואינו בעל הוראה, ת"ח קודם לכהן ע"ה, כהן קודם ללוי ולוי לישראל, שניהם ת"ח שוים או כהנים או לוים או ישראלים, באבות הבנים מי שנולד ראשון יזכה ראשון שכבר זכה במצוה קודם חבירו, ובחתנים ומדליקים או אפי' באבות הבנים שנולדו בשעה אחת מגרילין ביניהם וכל שעולה לו הגורל יוציאו ס"ת שלו, שכנה"ג בהגה"ט או' ט', עו"ת או' ד' י"א בהגה"ט ונ"מ לדידן לענין עליות מי הקודם, רק מ"ש רהת"ת קודם לכהן ע"ה לענין עליות המנהג כהן ע"ה קודם כמ"ש בסעי' ד' מיהו המער"ק על הרמב"ם פי"ב עה"ת דין ח"י כתב דהחתן קודם לאבי הבן יעו"ש, והסכים לדבריו הבי"ע בדיני עליית החתן או' ג' אבל הדב"מ בהגה"ט או' ד' כתב דהרואה בתשו' הכנה"ג המובא בס' בתי כנסיות סי' רפ"ב יראה דאין דברי המער"ק מוכרחים יעוש"ב, וכן המנהג להקדים אבי הבן לחתן:

כב

כב) ארבעה חתנים שהיו בקהל, אחד נשא בתולה. ואחד נשא אלמנה, ואחד נשא גרושה, ואחד נשא חלוצה, ויש ביניהם הקפדה בעליית ס"ת וכולם שוים בידיעת התורה אם יש כהן קודם ללוי ולוי לישראל, ואם אין שם כהנים או לוים, או שכולם כהנים או לוים, או אפי' שנים כהנים או לוים ויש בהם הקפדה קורין תחלה למי שנשא בתולה, ואח"כ קורין למי שנשא אלמנה, ואח"כ למי שנשא חלוצה, ואח"כ למי שנשא גרושה, שכנה"ג שם או' י"א, עו"ת שם, מיהו הפר"ת אות א' חלק על השכנה"ג בגרושה וחלוצה וכתב דשוים הם בישראל אלא הדין הוא שיגריל ומי שיהיה בתחלה יעלה קודם יעו"ש, והביאו הברכ"י אות ז' ובספרו לד"א סי' ה' אות כ"ב, מש"ז אות ב' בי"מ אות ח"י, וכתב שם המש"ז דאם א' בתולה והב' בעולה נמי אפשר דשוים בג' ימים:

כב) מקום שנוהגים שאבי הבן עולה בב' וה' ובא אורח לזיהרא הוא קודם לאבי הבן, בעל ברית וחתן בב' וה' חתן קודם לעלות ג' לבעל הברית ואם עלה בעל הברית ג' לא יעלה החתן רביעי. לד"א שם או' כ"ג ואו' כ"ה:

כג

כג) שם. כהן קורא בתורה ראשון וכו'. ואם אין שם בבהכ"נ רק כהן קטן בן י"ג או י"ד שנה איך הק"ק רשאים שלא לקרותו ראשון ולקרות לישראל בפניו או לכופו לצאת חוצה. ואם הרב מדינה פסק שלא לקרותו לגרמיה הוא דעבד, ואם נהגו אתמר מנהג בעלמא הוה של ותיקין, ואדרבה יש להביא ראיה מפורשת דאפי' קטן ממש שלא הביא שתי שערות יש לקרותו ראשון אם אין שם כהן אחר, וכ"כ מהרי"ט סי' קמ"ה וכ"ש זה דגדול דהוא בן י"ג אות י"ד דאסור לסלקו, אור הנעלם סי' ל"ב, בי"מ אות ד' אמנם מ"ש דאפי' קטן ממש שלא הביא ב' שערות יש לקרותו וכו' כבר כתבנו לעיל אות ח"י דלפי דברי האר"י ז"ל קטן אינו עולה אלא דוקא ז' וגם בזה לא נהגו משום דאפשר בגדול אלא נוהגים לחנך הקטנים במפטיר יעו"ש:

כד

כד) [סעיף ד'] המנהג הפשוט שאפי' כהן ע"ה וכו'. והטעם כמ"ש בב"י שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וכו' והב"ד לעיל אות י"ג יעו"ש, וליכא זלזול בזה לת"ח כיון שהמנהג הוא כך. וכ"כ ח"א כלל ל"א אות ח"י:

כה

כה) שם שאפי' כהן ע"ה וכו'. אבל אסור להעלות ממזר כהן או לוי, דנתחלל מקדושת כהן ולוי. ואפי' אינו כהן אין מעלין אותו ראשון במקום כהן, ב"ד סי' ק"ה ברכ"י בסי' רפ"ב אות ח' ער"ה בזה הסי' אות ד' אמ"ל בעליית קס"ת אות י"ט לד"א סי' ה' אות ו' ועיין לקמן סי' רפ"ב סעי' ג' בהגה, וכן לוי שהמיר דתו ונשא אשה בגויותו והיו לו בנים וחוזר בתשו' הוא ובניו עמו אין לבניו דין לוי לעלות לתורה בשם לוי כי גר בלבד הוא ולא לוי, עמק בנימין סי' ה' עיקרי הד"ט סי' ו' אות ל"ז:

כו

כו) שם והוא שהכהן יודע לקרות, הגה, מיהו אם יוכל לקרות עם הש"ץ וכו'. כבר כתבנו בזה לעיל אות ט"ז קחנו משם:

כז

כז) [סעיף ה'] אם ס"ת פתוח וכו'. ה"ה אפי' עדיין לא הוציאו הס"ת ג"כ אין ממתינין מלהוציא הס"ת עד שיגמור הכהן תפלתו משם טרחא דצבורא, מ"ב אות ט"ז:

כח

כח) אינו רשאי להפסיק ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו, דליכא משום פגמא כיון שהוא עסוק בק"ש, ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן טרחא דצבורא, ולא דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכות של ק"ש ואפשר דבפסוקי דזמרה שרי לקרותו מ"א סק"ו ומ"ש דבפסוקי דזמרה שרי לקרותו היינו באין כהן אחר מיירי, א"א אות ו' ולענין דינא עיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות כ"ד ובסי' נ"א אות כ"ה ואות כ"ו ואות כ"ז, וא"צ לכפול הדברים:

כט

כט) שם אינו רשאי להפסיק, שלא אמרו להקדימו אלא משום כבוד כהונתו ואם הוא פנוי ומקדימין אחר לפניו נמצאו מקלינן בכבוד כהונתו, אבל זה שאינו יכול לקרות, משום ק"ש אין בכאן קולא אצל כהונתו, ב"י בשם הרשב"א, לבוש:

ל

ל) שם וקוראים ישראל במקומו, ואין ממתינין לו משום טרחא דצבורא ומשום כבוד ס"ת ב"י בשם הרשב"א ומהרי"ק, לבוש מ"א סק"ז:

לא

לא) שם וקוראים ישראל במקומו היינו אם אין שם כהן אחר אבל אם יש כהן אחר יעלה בלא קריאה אם כבר קראו לראשון, לבוש, אבל הא"ר אות ה' כתב דקוראין לו בשמו משום דהכל יודעין שזה מתפלל ואין לו פגם, וכ"כ האחרונים:

לב

לב) שם בהגה, וטוב שילך הכהן מבהכ"נ וכ"כ הלבוש והא דכתב רמ"א וטוב שילך וכו' משום דבב"י כתב כיון שידוע שאין הכל מתענים באותם ג' תעניות אתו למימר שמפני שלא התענה לא עלה ולא מפני שהוא חלל ומהרי"ק כתב דאפי' באותם ג' תעניות צריך הכהן לצאת וע"כ כתב רמ"א ז"ל וטוב שילך וכו' כדי לצאת אליבא דכ"ע, וגם הב"י לא התיר לישאר הכהן בבהכ"נ אלא דוקא באלו התעניות משום דאין הכל מתענין אבל בתענית צבור גם מרן ז"ל פסק שצריך לצאת מבהכ"נ כמ"ש בסי' תקס"ו סעי' ו' יעו"ש ועיין מ"ש הט"ז סק"ה ודו"ק:

לג

לג) שם הגה, וטוב שילך הכהן מבהכ"נ, היינו בשאין שם כהן אלא זה שאינו מתענה אבל אם יש שם כהן אחר שמתענה א"צ לצאת לכ"ע אלא רק יתן ידיעה שלא יקראו לו שערי אפרים שער א' אות י"א, מ"ב אות ח"י:

לד

לד) [סעיף ו'] אם נכנס הכהן לבהכ"נ וכו'. אינו פוסק כתב הפר"ח אות ו' מסתברא דעולה למנין ז' כיון שהתחיל בהיתר, ועוד כיון שכשבירך הישראל לא היה שם כהן יעלו אחריו ישראלים להשלים מנין ז' אבל אם היה הכהן בבהכ"נ ובטעות סבור שאין שם כהן וקורא ישראל יראה דאין עולה למנין ז' ואחר הישראל יעלה הכהן יעו"ש אבל הנוב"י במה"ת חא"ח סי' י"ד דחה דברי הפר"ח הנז' וכתב דאפי' אם היה שם כהן אלא שטעו וסברו דלא יש וקראו לישראל הרי הוא עולה למנין ז' יעו"ש, וכן החיד"א בס' יוסף אומץ סי' ט' דחה דברי הפר"ח וכתב דא"צ לקרות עוד אלא רק ששם ישראלים אחדים יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' ו או' ס"א. וכן המאמ"ר או' ז' דחה דברי הפר"ח יעו"ש וכן הפרמ"ג בא"א או' ט' הגם שרצה להחזיק דברי הפר"ח מ"מ לא הסכים עמו לדינא כיעו"ש, וכ"פ שערי אפרים שם או' כ"ה, מ"ב או' ך':

לה

לה) שם. אבל ברכו לא הוי וכו'. משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו יעו"ש, מ"א סק"ח, א"ר או' ז' י"א בהגב"י, ח"א כלל ל"א או' ך':

לו

לו) שם. לא הוי התחלה. וטעמא כתב בשו"ת הגאונים אשר בסוף ס' נהרות דמשק סי' ב' דחזינן כל יומא בשלוחא דצבורא דאמר ברכו את ה' המבורך קודם תפלה ולית בה איסורא כלל, אבל אשר בחר בנו הויא התחלה דהא ברכו את ה' יעו"ש, ומ"ש אשר בחר בנו ר"ל שהתחיל בברכת אשר בחר בנו דהיינו שאמר בא"י וכמ"ש באו' הקודם בשם המ"א ודעמיה ודלא כמ"ש היפ"ל או' ז' שבא לחלוק השוים יעו"ש:

לז

לז) שם. לא הוי התחלה. ואין זה לבטלה שהרי ענו הקהל ברוך ה' הל"ו, לבוש, ואם התחיל הישראל ברכו את ה' ואח"כ בא כהן, צריך לסיים תיבת המבורך והקהל יענו ברוך וכו' כדי שלא יהא אזכרת ה' לבטלה:

לח

לח) שם. ועומד הישראל בתיבה וכו'. כדי שלא יתבייש, מ"א סק"ט, ח"א שם:

לט

לט) שם. עד שישלימו כהן וכו'. ואם הכהן צ"ל ברכו או נפטר במה שאמר הישראל הדה"ח או' ב' כתב בשם הא"ר והפרמ"ג סי' ק"מ דחוזר הכהן לומר ברכו וכ"כ מ"ב או' כ"א קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"ב אבל הפתה"ד או' ז' הביא דברי הא"ר והפרמ"ג דבסי' ק"ם ודברי הדה"ח הנז' והאריך בזה וסיים דדין זה בחלוקות הוא יעו"ש, וע"כ הנראה לענין דינא כיון דבברכו אין בו משום נשיאות שם לבטלה כמ"ש הלבוש סעי' ז' צריך לילך אחר המחמירים דיחזור הכהן לומר ברכו כדי לקיים תקנת חכמים שתקנו לומר ברכו קודם ברה"ת. וכן הישראל העומד שם כדי לקרות אחר הלוי חוזר לומר ברכו אעפ"י שכבר אמר, ועיין לקמן סי' קל"ט או' ל"ו,:

מ

מ) שם ואם אין כהן בבהכ"נ קורא ישראל במקום כהן וכו' הגה אבל ראשון יוכל, לעלות והכי איתא בגיטין נ"ט ע"ב, אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה, ופי' רש"י ז"ל בשם הרי"צ ור"ע דנפסק הקשר ואבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל אבל בשם רבי יצחק הלוי כתב שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים עכ"ל, וכתב הרא"ש דריצב"א היה תופס זה הפי' הב' עיקר וכתב דדוקא אם הישראל חשיב ממני אבל אם שוין לוי קודם ואפי' לקרות במקום כהן יעו"ש, והביאו הטור וכתב וכן עיקר, וכתב ב"י בשם מ"כ דלכל הפירושים יכול לקרות לוי במקום ראשון יעו"ש. וכ"כ ד"מ אות ו' בשם מהרי"ל דלוי יכול לקרות לראשון אף לפי' הראשון דרש"י יעו"ש. וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע שכתב אבל ראשון יוכל לעלות, אבל דעת מרן ז"ל נראה מדלא העתיק בש"ע ע"ש בב"י בשם מ"כ אלא רק לשון הרמב"ם משמע דס"ל כפי' ראשון דרשי' וגם אינו עולה לוי כלל אפי' ראשון, וכ"כ הט"ז סק"ו דלשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ור"ל שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוו"ל לכתוב וי"א ראשון יוכל וכו' וכ"כ הפר"ח אות ו' בדעת הש"ע אע"ג דלדידיה לא ס"ל הכי יעו"ש, וכ"כ הב"ח דלענין הלכה בפלוגתא דרבוותא נלפע"ד שלא יקרא לוי כלל דבזה יוצא ידי כל הפרושים דהא לפי' אחר נמי אם ירצה אין קורא ללוי כלל משא"כ אם יקרא לוי ראשון או ב' או ג' דעובר על דברי חכמים לפי' ראשון דלא יקרא ללוי כלל וכתב דהכי נקטינן ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע דראשון יוכל לעלות וגם כתב דלא כמ"ש ב"י בשם מ"כ דגם לפי' ראשון יוכל לעלות תחלה דליתא יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' וכ"כ מהרי"ע בס' בית יהודה סי' ב' דסברה זו שכתב ב"י בשם מ"כ אינה מוסכמת דלפי' ראשון לא יעלה לוי כלל אפי' בראשון ודעת הש"ע הוא כדעת הרמב"ם ז"ל דלא יעלה הלוי כלל לא א' ולא ג' ומ"ש מור"ם בהגהת ש"ע אין ר"ל דכן הוא דעת הש"ע אלא סברא דנפשיה קאמר והוו"ל למימר וי"א אלא שכן דרכו ברוב המקומות לכתיב סחם כמה דברים אשר הם שנויים במחלוקת יעו"ש וכ"כ המו"ק וז"ל ואינו קורא כלל וכן הוא לפ"ד המקובלים שאין להתחיל במדת הדין כמ"ש רש"ט בס"ס האמונות עכ"ד מיהו דעת הט"ז שם דאם הלוי גדול יותר או לכל הפחית בשוין אז הלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א סק"י. פר"ח שם, א"ר או' ט' מאמ"ר או' ח' וע"כ כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא ובפרט דיש פו' דס"ל דדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דאינו עולה לוי כלל לא בראשונה ולא בשנייה ולא בג' וכ"כ האגור דבאשכנז נוהגים שלא לקרות לוי כלל והביאו הד"מ או' ו' הכי נקטינן דשוא"ת עדיף וכמ"ש הב"ח ואין לקרות הלוי כלל באותה קריאה אלא דוקא למפטיר או לאחר ז' ואע"ג דבסעי' יו"ד כתב דנהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכו' התם שאני משום דכבר קרא הלוי במקום הראוי לו וליכא זלזול אח"כ אבל כשלא קרא במקומו ואתה מעלהו אח"כ במקום אחר איכא זילותא א"נ י"ל הטעם מפני כי התם התירו משום חתונה וכמ"ש הבית יהודה שם, רק במקום שכבר נהגו כס' מור"ם ז"ל ודעמיה אין למחות בידם כי יש להם על מה לסמוך, והיינו אם כבר נהגו בכל האתרא ההוא אבל בבהכ"נ אחת אין קרוי מנהג דאמרינן דנהגו כך מחמת שלא היו בקיאין בדין, ולסברה זו מותר לקרותו ללוי ג' או רביעי כמ"ש בב"י ובד"מ שם ובאחרונים אלא דהלבוש כתב דלא נהגו לקרותו אלא רק ראשון בלבד יעו"ש, וכ"כ שא"פ ש"א או' י"ג וכן אם הלוי חתן והמנהג לעלות החתן לס"ת ואין שם כהן שקורא הלוי ראשון מפני שא"א אם לא יעלה עיין ד"מ שם. וכ"כ הדרישה סוף או' ב' ועיין באו' שאח"ז:

מא

מא) כפר שלא יש כהנים והחזיקו הלוים לקרות בראשון ומקרוב רצו לערער ע"ז בעלי הכנסת והלוים טוענים שכבר זכו בזה הדין עמהם ויעלה לוי ראשון זר"א סי' ט"ו ושם דחה לדברי הרב בית יהודה סי' א' ורמז שו"ת אבני שהם סי' ל"ג יעו"ש. מחב"ר או ה' ובספרו לד"א סי' ה' או' ט"ז, בי"מ או' י"ג:

מב

מב) שם. ואם אין כהן בבהכ"נ וכו'. עיין מש"ל או' ט"ו:

מג

מג) שם, קורא ישראל במקום כהן וכו'. ואם אחד עמד במקום חבירו לקרוא בתורה פטור מלתת עשרה זהובים ואפי' תפס מפקינן מניה משום דכולם חייבים בקריאת התורה, ואפי' עמד במקום כהן דהא דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמכתא היא, תוספות בפ' כסוי הדם דפ"ז ע"א, וכ"כ הרא"ש והמרדכי שם, והובאו דברים אלו בטור יו"ד סס"י כ"ח בשם מהר"ר יחזקיה וכתב שם הדרישה או' ל"ח דלאו דוקא עמד אלא אפי' קראוהו דהא ק"ל דאסור לקרות בתורה עד שיאמרו קרא יעו"ש, והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ו' ובאו' ז' כתב דאפי' עכשיו שקונין המצות וקנה אחד ג' או' ו' וקדם חבירו ועלה אינו חייב עשרה זהובים אלא א"כ היכא שדחפי מלענות אמן או שאמר אותו בלחש, וכן במקום שהסגן קורא לכל מי שירצה וקרא לראובן וקדם שמעון ובירך אינו חייב אלא א"כ דחפי או שלא שמע הברכה יעו"ש, וכ"כ אמ"ל בעליית קס"ת או' ל"ו, לד"א סי' ה' אות ל"ו בי"מ או' ל"ד, ועיין לעיל או' י"ב:

מד

מד) מי שזכה במצוה לאחוז ס"ת וכיוצא ובא אחר וסלקו יש לקנסו ואם תפס לא מפקינן מיניה הרשב"ץ ח"ג סי' קנ"ו, לד"א שם. ועיין מחב"ר יו"ד סי' כ"ח או' ז':

מה

מה) שם הגה, אבל ראשון יוכל לעלות, ואם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה הלוי זר"א סי' ט"ו, מחב"ר או' ר' ובספרו לד"א סי' ה' חו' ט"ז בי"מ או' י"ב והיינו דוקא במקום שכבר נהגו לעלות לוי ראשין וכמ"ש לעיל סוף או' מ' יעו"ש:

מו

מו) שם בהגה. וכשקוראין אותו אומרים במקום כהן וכו'. בין אם הוא לוי ובין אם הוא ישראל יאמר החזן יעמוד פלוני וכו' במקום כהן כדי שידעו הכל שאינו כהן דשמא יסברו שהוא כהן ויאכילוהו תרומה או חלות לבוש, שע"א שם או' י"ג, דה"ח או' א' אבל העולה במקום לוי א"צ לומר במקום לוי דמעשר ראשון מותר לזרים וגם לא שכיח. טור, מיהו כשעולה כהן במקום לוי כתב הלבוש סעי' ח' דאומר הש"ץ במקים לוי וכ"ה המאמ"ר או' יו"ד דמנהג פשוט כשסיים הכהן ברכה אחרונה אומר הש"ץ אמן יעמוד במקום לוי יעו"ש, וכ"כ שע"א ש"א או' ט"ו:

מז

מז) [סעיף ז'] אם היו כהן ולוי וכו' והתחיל לברך וכו'. היינו בא"י אבל ברכו לא הוי התחלה כמ"ש לעיל סעי' ו' וכ"כ הלבוש, ט"ז סק"ז, א"ר או' יו"ד, ומ"ש הא"ר שם על הט"ז מפני שנוסחא אחרת היתה אצלו וכ"כ המאמ"ר או' ט' ובכאן א"צ הכהן לעמוד כי לית בושה שכבר עלה משא"כ בישראל ובא כהן שיעמוד הישראל מפני הבושה לבוש, מש"ז אות ז' ועיין לעיל או' ט"ל:

מח

מח) שם. אין מפסיקין אותו, משום דאין דוחין מצות לא תשא משום פגמו של לוי, ב"י בשם מהרי"א, ועוד שלא מצינו פגם ללוי בכיוצא בזה דיש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה היתה סבורים היו שאין שם לוי ולפיכך לא נקרא ולא קרא הרשב"א בתשו' סי' רכ"ט, והביאו ב"י, מ"א ס"ק י"א, וכתב שם המ"א וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמא ע"כ, ור"ל דמכאן משמע דה"ה אם היה שם כהן וטעו וקראו לישראל דהדין כמו לוי דהכא, וכ"כ המחה"ש ס"ק י"א, אלא מאי דנקט שם המחה"ש וטעו וקראו ללוי זהו לפי סברת מור"ם ז"ל בסעי' ו' דלוי יוכל לעלות ראשון אבל לפי דעת מרן ז"ל אינו כן כמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש:

מט

מט) שם. אין מפסיקין אותו, ובזה אפי' הפר"ח מודה דעולה למנין ז' כיעו"ש בדבריו או' ז' ועיין בדברינו לעיל או' ל"ד:

נ

נ) [סעיף ח'] אם אין לוי בבהכ"נ כהן שקרא ראשון מברך וכו'. ואם צ"ל יעלה במקום לוי עיין לעיל או' מ"ו:

נא

אנ) שם אבל לא כהן אחר וכו'. וכ"ש שלא יקראו ישראל אחריו, לבוש, והביאו א"ר או' י"א וכתב שגם בתענית כשאין לוי מתענה זה הכהן יקרא במקום לוי והלוי יצא מבהכ"נ יעו"ש, מ"ב או' כ"ט ש"א ש"א או' ט"ו:

נב

בנ) שם שלא יאמרו שהראשון פגום, אבל בשני ליכא למימר משום פגם דאמרי אביה גרושה או חלוצה נסיב וחלל הוא דסוף סוף לא היו קורין אותו במקום לוי, גמרא גיטין דף נ"ט ע"ב, ב"ח, ט"ז סק"ח, מ"א ס"ק י"ב, פר"ח או' ח' מאמ"ר או' י"א:

נג

גנ) [סעיף ט'] שלא יאמרו אחד מהם פגום, ואעפ"י שיודעים שאביהם לוי איכא למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסליה לזרעיה מקדושת לויה, גיטין שם מ"א ס"ק י"ז, ודע דאין כל החששות הללו דגבי כהן וגבי לוי ראשון דשני לויים אלא משים אותם היוצאים קודם גמר הקריאה אבל לנשארים היושבים שם בבהכ"נ עד שיגמרו כל הקריאה אין כאן חשש לכהן ראשון ולא ללוי ראשין שהרי יראו שעולין למנין וא"כ אינם פגומים אבל חשש דלוי שני אחר הלוי הראשון נשאר במקומו אפי' לנשארים שם בבהכ"נ עד גמר הקריאה שיאמרו שמפני שהוא פגום קראוהו אחר הלוי במקום ישראל ולכך עולה למנין שהרי מ"מ ישראל הוא, לבוש, פרישה או' ו' ב"ח, ועיין גיטין שם:

נד

דנ) שם שלא יאמרו אחד מהם פגום. ואם קרא לוי אחר לוי אם עלה לא ירד, סת"ם הקה"ת סי' ג' והביאו פת"ע או' י"ט, ועיין בסוף או' שאח"ז:

נה

הנ) [סעיף יוד'] נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכו'. משמע דבהפסק ישראל לחוד סגי וא"צ שיעלה לוי ג"כ אחר הכהן. וכ"כ א"ר או' י"ב בדעת הש"ע, וכ"כ בית יהודה סי' ל"ז וכתב דכן הוא ג"כ דעת הטור וכן נוהגין העולם אלא שכתב דדוקא צ"ל החזן אעפ"י שהוא כהן יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' י"ב וכתב דכן ראה נוהגים, ומיהו הרשב"א ז"ל כתב בשם תשו' רבינו האי והרי"פ ז"ל דאם יש כהנים ולוים הרבה ורוצים לעלות מהם שנים לכביד חתן יעלה הכהן ולוי וישראל, ואחריו כהן ואחריו ליי ואחריו ישראל, ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל עכ"ל, והביאו ב"י, ומשמע דוקא בהאי גינא שרי וכ"כ הלבוש, וכ"נ דעת הפר"ח או' יו"ד, וכ"כ הכנה"ג בהגב"י שכן הוא מנהג מצרים בשמחות וגיל, והביאו אמ"ל בדין עליית קס"ת או' ט"ו וכתב שכן נוהגים בעמ"ק צפת ת"ו כשעולים עילי רגלים הרבה אלא שתחלה כתב מנהג שכתב הטור וב"י ג"כ דסגי בהפסק ישראל, וכ"כ לד"א סי' ה' או' ט"ו, בי"מ או' יוד, נמצא דיש נוהגים כסברת הרשב"א ז"ל, ויש נוהגים כס' הטור ומרן ז"ל וכל אחד יש לו על מה לסמוך, ועוד יש נוהגים כסברת יש אומרים שהביא מור"ם ז"ל דאין קורים כהן או לוי אלא לאחר שנשלם מנין הז' ואעפ"י שסברה זו כתבה מור"ם ז"ל יש בספרד נוהגים ג"כ אלא שבשעת הדחק שיש חתן או אבי הבן שהקרואים שלו רובם כהנים או לוים, נוהגים להקל כס' הראשונה וכמ"ש מור"ם ז"ל וכן אם לא הכירו בו שהוא כהן או לוי וקראו לו לד' או לה' ואח"כ נודע להם אחר שעלה יש לסמוך בזה על סברה ראשונה ולקרות בהפסק ישראל לחוד ואפי' לס' י"א שכתב מור"ם ז"ל, וכ"כ א"ר או' י"ג דמעשה בא לידו ביו"ט שטעו וקראו לכהן ה' והורה דאם אפשר יחליף במפטיר ואם א"א כיון שעלה שוב לא ירד דיש לסמוך אסברה הראשונה יעו"ש, ח"א כלל ל"א או' כ"א. מ"ב או' ל"ה ועוד עיין לעיל או' ד"ן:

נו

ונ) שם בהפסק ישראל ביניהם, אבל כהן אחר כהן ולוי הרי הוא ככהן אחר כהן בלי הפסק ישראל, משפט צדק ח"ב סי' ס"ה, וכ"כ הר"י הלוי סי' ל' ודלא כסברת החולק שהובא שם, כנה"ג בהגב"י, עו"ת או' ג' מ"א ס"ק י"ד, פר"ח סוף או' יו"ד, מ"ל שם או' י"ז לד"א שם או' טו"ב, בי"מ או' י"ד:

נז

זנ) שם בהפסק ישראל ביניהם וכו'. אבל בלא הפסק ישראל לא יקרא כלל, משפ"צ שם, וכתב הר"י הלוי שם דאעפ"י שיאמר החזן אעפ"י שהוא כהן לא יקרא כלל בלא הפסק ישראל, כנה"ג שם, מ"א ס"ק ט"ו:

נח

חנ) במקום שהכהן יכול לקרות אחר כהן וישראל כגון בשבתות ויו"ט אין חשש אמנם בתענית צבור שאין קוראים אלא שלשה אין הכהן יכול לקרות שלישי, מ"צ שם, כנה"ג שם, עו"ת שם, אמ"ל שם:

נט

טנ) אם תקנו הקהל שחכם הקהל או חכם אחר יקרא בי"ג מדות מפני כבודו וכי היכי דלא ליתי לאנצויי שאר העם אעפ"י שהקורא הי"ג מדות הוא כהן יכול לקרות אחר כהן ולוי לשלישי לכ"ע אפי' בתענית צבור ובשאר ימים שאין שם כ"א ג' קוראים, מ"צ שם, הר"י הלוי סי' כ"ט כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, אמ"ל שם, לד"א שם, בי"מ שם:

ס

ס) שם בהגה ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכה"ג. ר"ל שיאמר החזן אעפ"י שהוא כהן או לוי, מ"ב או' ל"ג:

סא

סא) שם בהגה, וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה וכו'. מיהו הלבוש כתב דהם אין נוהגים לקרות שום כהן או לוי אפי' במקום שקוראין יותר מז' אלא באחרון שבהם ולא חיישינן באחרון לפגם כי אדרבה בדורות הללו מחשבין האחרון חשוב מכולם מפני שמסיים הפרשה ולגדול שבצבור קוראין לאחרון, ואעפ"י שקוראים אחריו המפטיר הרי מפסיקין בינו ובין המפטיר וגם במפטיר אין מקפידין אם הוא כהן ואפי' אם היה האחרון ג"כ כהן אין חוששין משום כהן ופגמו של כהן ראשין כיון שהקדיש מפסיק ביניהם וכן בשמחת תורה אין מקפידין לקרות אפי' ג' כהנים זה אחר זה כגון אחד לחתן תורה והשני לחתן בראשית והשלישי למפטיר כיון שיש שינוי בכל אחד מהם הראשון שהוא חתן תורה הוא אחרון של סוף פ' וזאת הברכה, והשני שהוא חתן בראשית הרי קורא בס"ת אחרת והוי היכר בהפסקה, ועוד אפי' אין להם אלא ס"ת אחת ראוי הוא להיות כהן שהרי הוא ראשון להתחלת התורה והו"ל ממש וקדשתו לקרות ראשון לתורה אלא שלא נהגו לדקדק להיות החתן תורה דוקא כהן כדי לזכות כל המתנדב יותר לצדקה ואפי' הוא ישראל והשלישי שהוא המפטיר יש בו תרתי דהיינו ס"ת אחרת והפסקת הקדיש לכך אין מקפידין עכ"ל אבל בר"ח טבת שחל בשבת שיש ג"כ ג' ספרים אז בספר הראשון שקורין בו פ' השבוע אין לקרות לכהן לבסוף אף אם הוסיפו וקראו בו יותר מז' לפי שעדיין אין משלימין הקריאה בספר הזה והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פ' ר"ח רק בספר השני שבו משלים האחרון ובספר שלאחריו שקורין בשל חנוכה למפטיר רשאים לקרות לכהן להיות אחרון וגם כהן למפטיר, וכן בשבת של פ' שקלים או של פ' החודש שחל בר"ח שיש ג"כ ג' ספרים אין לקרות כהן להשלים הקריאה בס' הראשון רק בשני ספרים האחרונים רשאין לקרות ב' כהנים לאחרון ולמפטיר, שע"א ש"א אות כ"ד מ"ב אות ל"ו ועיין פרמ"ג א"א אות ט"ז ומ"ש עליו בפתחי שערים אות הנ"ז וכ"ז הוא לפי המנהג שכתב הלבוש אבל לפי סברה הראשונה די בהפסק ישראל לחוד כמ"ש לעיל או' ה"ן יעו"ש, מיהו נפקא מינה לדידן דאחד למשלים ואחד למפטיר וכן בש"ת אחד לחתן תורם ואחד לחתן בראשית ואחד למפטיר אין בו איסור משום כהן אחר כהן:

סא) חתן תורה שהוא לוי ואין לוי אחר בבהכ"נ א"צ לצאת ויקרא הכהן ב"פ ויעלה הלוי החתן בסוף הקרואים ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום דמנכרא מילתא טובא שהוא חתן תורה וכשיקראוהו יאמר הש"ץ אעפ"י שהוא לוי חיים שאל ח"ב סי' ל"ח או' ע"ב, והביאו עיקרי הד"ט סי' ל"ד או' יו"ד וכתב דאין זה רק לנוהגים להוציא ס"ת אחר לקרות בו החתן תורה אבל לנוהגים דאין מוציאין רק ס"ת אחד לקרות בו העולים וגם חתן תורם אין שום חשש לקרות לחתן תורה בראש הקרואים ולמשלים יעו"ש, ועיין לקמן סי' קמ"ד סעי' ד':

סב

סב) [סעיף יא'] יש מי שאומר וכו' לא יקרא לאחר בשם וכו'. וכ"כ הלבוש, אמ"ל בדין עליית קס"ת או י"ג, לד"א סי' ה' או' י"ג, בי"מ או' ט' ח"א כלל ל"א או' כ"ב, דה"ח או' ט' שע"א ש"א או' י"ט קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"א, ודלא כהפר"ח או' י"א שכתב דלא חיישינן להכי יעו"ש:

סג

סג) שם. לא יקרא לאחר בשם וכו'. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות לאחר בשם דהכל רואין שמשום התפלה אינו עולה, מ"א ס"ק י"ז י"א בהגב"י אמ"ל שם. לד"א שם, בי"מ שם, ת"א שם. שע"א שם או' ך' קיצור ש"ע שם:

סג) שם לא יקרא לאחר בשם וכו'. וכתב המרדכי פ' הניזקין דאין לקבוע חובה לקרות פלוני לכהן אלא שנהגו כן לקרות בשם הקרואים משום דילמא אתי לאנצויי ואפי' שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו שיעלה עכ"ד, וכ"כ א"ז דאינו אלא מנהג מה שקורין פלוני כהן. ובימי התלמוד לא היו נוהגין כן, ד"מ או' ח' ובסי' קל"ט או' א' כתב הד"מ דהמנהג הפשוט בכל מקום לקרות יעמוד פב"פ עכ"ל, מיהו המנהג פה עה"ק ירושת"ו מתקנת הקדמונים שלא לקרות בשם אלא קודם שיסיים העולה הולך השמש אצל איש אחר ואומר לו שיעלה ואם אינו רוצה מחמת איזה סיבה הוא אומר להשמש שיקרא לאחר וזה התיקון כדי שלא יהיה בכלל קורין אותו ואינו עולה, חיים שאל ח"א סי' י"ג יעוש"ב, והביאו בס' התקנות או' י"ט:

סד

סד) שם. משום פגמו של ראשון וכו'. אבל מותר לקרות בנו תחתיו דאי איתא שהוא פגום אף בנו פגום אבל אביו אסור, מ"א ס"ק י"ח, י"א שם, אמ"ל שם, לד"א שם, בי"מ שם, ח"א שם, דה"ת שם, שע"א שם או' י"ט, קיצור ש"ע שם, וכן שני אחים תאומים ג"כ אסור דאינם יודעים שהם תאומים ויאמרו האחד פגום, א"א או' ח"י:

סה

סה) ואם קראו לישראל ואינו שם יכול לקרות לאחר בשמו דבישראל ליכא פגמא, וכן בכהן ולוי אם קראוהו לעלות לאחרון או למפטיר ואינו שם מותר לקרות לאחר בשמו דה"ח שם, שע"א שם ואו' כ"א, קיצור ש"ע שם:

סו

סו) מי שקראוהו לתורה ולא היה אז בבהכ"נ ואח"כ קראו אחר במקומו ובא הראשון זכה השני לעלייה ואין להראשון כלום עפ"י הדין רק עפ"י יושר יקראו אח"כ גם הראשון, שו"ת עולת שמואל סי' כ"ו ועי"ש, א"ח או' י"ב, פ"ת:

סז

סז) שם. הגה, ש"ץ שהוא כהן וכו'. וכן נראה דעת מרן ז"ל בב"י משהביא דברי האגור על דברי המרדכי לסייע סברת רבינו יואל, וכן הסכים הפר"ח או' י"א וכתב דכן עיקר יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' י"ד והטעם כתב שם במרדכי מפני שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ יעו"ש, ומשמע מתוך דבריו דגם אם הסגן כהן שיכול לקרות כהן אחר שגם הכל יודעים שהכהן עומד שם לסגן אך מפי מורי רש"ל ז"ל שמעתי שמיחה בסגן כהן לקרוא כהן אחר, ופעם אחת בבהכ"נ של בחורים התלמידים המקשיבים לקולו היה כהן אחד סגן והיה קורא לאחיו הגדול לכהן ושאלתי את פיו ואמר לי מאחר שקרא לאחיו הגדול הכל יודעים שלכבודו הוא עושה ואין כאן בית מיחוש אבל בענין אחר לא, מטה משה סי' רמ"א והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' וכתב דאנו לא נהגנו כן יעו"ש, וכ"כ המ"א ס"ק י"ט דלא נהגו כן. וכ"כ א"ר או' ט"ו, דה"ח או' ו' שע"א שם או' כ"ב, מ"ב או' מ"ב וכן אם הקונה מצות הוא כהן יכול להקרות לכהן אחר דהכל יודעים שהוא קינה המצות לכבד אחרים. ט"ז סק"י מש"ז או' יו"ד שע"א שם, מ"ב שם:

סח

חס) שם בהגה, יכול לקרוא כהן וכו'. וה"ה לוי ש"ץ יכול לקרוא לוי אחר לתורה, פר"ח שם:

סט

טס) [סעיף יב'] עיר שכולה כהנים אם יש ישראל וכו'. וכתב מהרי"ק בש"ט דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לעולם מקדימין לכהן יעו"ש, והביאו ב"י ומ"א סק"ך, וכן נראה מדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' שנתן טעם בסוד לעלות כהן בתחלה שצ"ל דוקא כהן בתחנה יעו"ש, וא"כ לפ"ז אם אין שם אלא ישראל אחד יעלה כהן בתחלה ואחריו לוי אם יש שם ואם אין שם גם לוי יעלה הכהן בראש ויחזור הוא עצמו לעלות במקום לוי ואח"כ הישראל ואח"כ ישלימו הכהנים כיון שא"א בענין אחר, וכן הוא הסדר בעיר שכולה לוים ויש שם כהן אחד וישראל אחד אבל בעיר שכולה לוים ואין שם כ"א ישראל אחד בלבד אז הוא קירא ראשון מפני דרכי שלום, וזה כדלא הסדר שכתב הלבוש דאם אין שם אלא ישראל אחד ולוי אחד והשאר כהנים דיקרא ישראל ראשון ואח"כ הלוי ואח"כ הכהנים דלפי סודן של דברים לא יבא זה על נכון כמובן למעיין בשער הכוו' ודו"ק, ואח"כ ראיתי שכ"כ הט"ז ס"ק י"א דלא כלבוש אלא קורא כהן ואח"כ הלוי ואח"כ הכהנים יעו"ש וכ"כ הנ"ץ והביאו א"ר או' ט"ז, מ"ב או' מ"ג:

ע

ע) ואם יש שם שנים ישראלים ושנים לוים יקראו כהן לוי ישראל, ואח"כ חוזרין וקוראין כהן לוי וישראל אחרים והשביעי כהן, לבוש, מ"א סק"ך, א"ר שם ועיין לעיל או' ה"ן:

עא

עא) ואם יש כהנים ולוים ואין ישראל ביניהם, או כהנים וישראלים ואין לוי ביניהם, או לוים וישראלים ואין כהן ביניהם, ואין במין אחד לבדו שיעור מנין הנקראים כתב הלבוש סעי' י"ד דלא מצא להם תיקון דלא ליתו לנצויי ואם יש שם במין אחר ז' נ"ל שעולין כל אותן כז' שהם ממין אחד לבדו, ואם יש בכל אחד ז' יעשו ע"פ גורל לקרות ז' של מין אחד או כולם כהנים או כולם לוים, או כולם ישראלים עכ"ד. והביאו מ"א שם וכתב עליו דמ"ש דלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמיים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו עי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי ספוקן וכו' עכ"ל, ועיין ט"ז ס"ק י"א ומ"ש עליו הא"ר או' ט"ז ומאמ"ר או' ט"ו יעו"ש, וכן בז' כהנים וז' ישראלים יעלה בהן פעמים במקום לוי והשאר ישראל, ובז' כהנים ובז' לוים או ז' לוים וז' ישראל יעלה א' ממין זה ואחד ממין זה כיון דלא אפשר בענין אחר שאם יעלה דוקא מין אחד יהיה קנאה ביניהם וגדול השלים ועוד דאם יעלה דוקא מין אחד א"כ מין השני לא יעלה עולמית וזה לא אפשר וע"כ יעלו כסדר הזה אחד ממין זה ואחד ממין זה עד תשלום כל העולים שאין לך שלום גדול מזה:

עב

עב) שם מפני דרכי שלום. פי' שלא יהא מחלוקת בין הכהנים לומר למה אתה עולה ראשון יותר ממני אבל כישראל קורא ראשון אח"כ יעלה מי שיעלה שאינו עולה אלא בתורת ישראל. ב"י בשם מהרי"א, והביאו ט"ז ס"ק י"א, וכבר כתבנו לעיל או' ט"ס דזהו דוקא למ"ד קדימת כהן דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לעולם מקדימין לכהן יעו"ש:

עג

עג) [סעיף יד'] בני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים וכו'. שרוצים לקרות בס"ת בעשרה. מ"א ס"ק כ"א. ועיין א"א או' כ"א שהקשה על דברי המ"א הנז' דמה בא ללמדנו בזה דפשיטה דבפחות מעשרה אין קורין יעו"ש, ולע"ד נראה דבא להשמיענו שלא תאמר דדוקא אם אין להם עשרה אלא שרוצים לקבץ ולהשלים מחוץ זהו שאין מביאים אבל אם יש בהם עשרה מביאים לז"א שרוצים לקרות בס"ת בעשרה ר"ל אפי' יש בהם חבושים עשרה ורוצים לקרות אפ"ה אין מביאין, ועיין לקמן או' פ"א:

עד

עד) שם. אין מביאין וכו'. ועיין בזוה"ק פ' ויחי דף רכ"ה ע"א ופ' אחרי דף ע"א ע"ב שכתב דאפי' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרת אסור יעו"ש, מיהו הר"ם ריקאנטי סי' מ"ג כתב דהמוליך ס"ת מכנסת לכנסת צ"ל עשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הס"ת אבל אין איסור בדבר אלא משום כבוד לבד יעו"ש, והביאו אמ"ל בדיני הוצאת ס"ת או' י"ב, לד"א סי' ג' או' י"ב, וכן יש נוהגים להקל מכנסת לכנסת ע"י שהולכין עמו עשרה אבל כששולחין ס"ת לעיר אחרת נוהגין לפוסלו ע"י שיתירו תפירות ושם חוזרים לתופרו, וכ"כ הפתה"ד או' י"א, וכן החק"ל בחי"ד ח"ב בשיירי א"ח סי' ו' כתב דאין להתיר לפסול הס"ת ע"י שעוה כדי להוליכו ממקו' למקום כ"א להתיר התפירות בין חומש לחומש דוקא. והב"ד לב חיים ח"ב סי' כ"ב יעוש"ב:

עה

עה) שם אין מביאין וכו'. הנוהגים שמוליכים ס"ת לבית האבל ומעמידין אותו בביתו לקרות ביום הכניסה לאו שפיר עבדי ובזוהר ח"ג דף ע"א החמיר מאד ועיין בזוהר ויחי, מו"ק, מחב"ר או' ו', ודלא כתשו' בנין של שמחה סי' ה' שהתיר והביאו הפ"ת. ועכשיו נוהגין שאחר שגומרים התפלה בבית האבל הולכים כולם לבהכ"נ לשמוע קה"ת וכמ"ש ביו"ד סי' שד"מ סעי' ח"י:

עו

עו) חולה שיש לו ישיבה בחצר ורוצה לעלות הס"ת מהישיבה לביתו שרי דליכא גנאי ומה גם אם בישיבה לא יקראו לפי תקנת העיר דזה עילוי, מט"י סי' תקפ"ד, מחב"ר או' ח' ובספרו לד"א סי' ד' אות יו"ד, וטוב שילכו עמו עשרה וכמ"ש לעיל או' ע"ד:

עז

עז) שם אין מביאין וכו'. ואף אם הצבור בצרה לא יוציאו ס"ת ממקומו להוליכו לבית הקברות ואף להוציא ס"ת מבהכ"נ לקראת ס"ת אחר הבא מחדש לבהכ"נ מיחו חכמים בדבר, ומהר"י אירגאס כתב דע"ד הסוד לא נכון לעשות כן, הרמ"ך בשבחי תודה דף פ"ח, אבל מהר"ר יעקב אבוהב בתשו' כ"י התיר להוציא ס"ת לקראת אחר וגם להביא ס"ת מבכה"נ אחר שיהיו שבעה ס"ת להקיף בש"ת דדוקא ביום צרה אסרו בזוהר אבל לש"ת ולכבודה ובש"ת כדי שיהיו ז' ס"ת שרי. ברכ"י או' י"ג. מיהו הרואה יראה בזוה"ק פ' אחרי דף ע"א ע"ב דבכל ענין אסור וע"כ אין להקל להוציא לקראת ס"ת אחר או לבהכ"נ אחר אם לא שילכו עמו עשרה וכמ"ש לעיל אות ע"ד יעו"ש. ועי"ש בזוה"ק ע"א מה שהחמיר מאד בענין להוציא ס"ת לבה"ק וכתוב שם מעשה נורא שאדחו להנהו מיתייא מבי מתיבתא על דאשתכח ואו יתיר בההוא קרא דושסעת שסע שתי פרסית ואמרו עלייהו דמשקרי בשמא דמלכא יעו"ש ואין לומר דיביאו ס"ת מוגה ובדוק הרבה שלא יש בו שום טעות דהא אמרו במס' קדושין דף צ' ע"א דאינן לא בקיאין בחסרות ויתרות ואם כך אמרו האמוראים מה נעשה אנן יתמי דיתמי ומי הוא זה ואיזה הוא אשר יעשה נגד הזוה"ק והגמ' ובודאי כי מגרעות נתן וענוש יענש ר"ל. ולענין מה שנוהגים בעת שנוסע המלך מטלטלין ס"ת לכבודו כתב פ"ת ביו"ד סי' רפ"ב אות א' דאין למחות בזה יעו"ש והביאו משנת אברהם סי' מ' אות ד':

עח

עח) הרשומים שבעיר שיש להס ס"ת בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ס"ת מביתם לסוכה לקרות בו יש גנאי בזה לס"ת שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי דסוטה דאמר בכל אתר את אמרת הולכים אחר ס"ת וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הס"ת וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכדעת הרב עדות ביהוסף ת"א דף פ"ז מתשובותיו, אשדת הפסגה סי' ז' עיקרי הדט סי' ל"ד אות י"ג, משנת אברהם סי' מ' אות ז' והנך אינשי דסגן בארחא ומוליכין עמהם ס"ת בתיק שלו וכשמתפללים בדרך בעשרה קירין בו אם מעיקרא נכתב הס"ת על תנאי זה ליכא איסור, פתה"ד אות יו"ד:

עט

עט) מותר לטלטל ס"ת אפי' מביתו לבית אחר כדי להראות נוי ס"ח ותפארתה לקיים זה אלי ואנוהו, תשו' גור אריה יהודה סי' כ"ד, משנת אברהם שם אות ד' וכן יש מי שהתיר להלכה ולמעשה להביא לבית המגיה ס"ת להגיהם דכל שהוא לתיקון הס"ת ולכבודו מותר, עיקרי הד"ט סי' ח' אות כ"ח בשם הרב פחד יצחק והרב מלאכי בסוף ספרו שבתי תודה, משנת אברהם שם אות ה'.

פ

פ) להביא ס"ת מקביעות לקביעות אחר שאינו דרך עראי שרי, ולשמחת התורה שרי דלכבוד התורה הוא ויש סמך למנהג מימות בית המקדש, מהריק"ש אמ"ל בדין הקמת ס"ת אות י"ז לד"א סי' ד' אות י"ז מש"א שם אות ו' ומיהו גם בזה נוהגים לילך עמו עשרה וכמ"ש לעיל אות ע"ד:

פ) אם רוב יחידי הקהל רצו להשאיל ס"ת לקהל אחר אף אם אין פרנסים בקהל כופים המיעוט שמוחין בידם, כנה"ג סי' קנ"ג בהגה"ט, אמ"ל הלכות מצות ס"ת אות י"ד לד"א סי' ב' אות י"ד, ועיין לקמן סי' קנ"ג או' קי"ב:

פא

פא) יש נוהגים שאם מת בשבת או ביו"ט בבית הנוגע בבהכ"נ והתפללו הכהנים בעשרה בבית מכניסים להם ס"ת מבהכ"נ, ולכאורה הוא נגד הדין ונ"ל ללמד זכות דהכהנים הוויין כמו אדם חשוב, גם אפשר דהמרדכי מיירי כשיחידים חבושים או אין להם יכולת לבוא לבהכ"נ אלא שרוצים לאסוף מנין אבל כשרבים אינם יכולים אפשר דמודה מיהו מה שהולכין מבהכ"נ מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ס"ת עמהם כדי לקרות שם ודאי אינו נכון דהא אפשר להם לענות אמן בבהכ"נ ולשמוע הקריאה, א"ר אות י"ז, ועיין לעיל אות ע"ג ואו' ע"ד ואות ע"ה, וע"כ יש להחמיר גם בדיו הראשון אם אפשר להם שילכו לבהכ"נ אחר ואם א"א וכדי שלא יבטלו מן הקריאה לגמרי אפשר דיש להקל אם ילכו עמו עשרה:

פב

פב) עיר שיש להם מקום קבוע להתפלל רק שאין להם כ"א ס"ת אחד ויש להם להוציא ב' ספרים ויש לאחד מבני העיר ס"ת בביתו שאין קורין בו אין לחוש כלל ויכולין להביאה אצלם ביום הקריאה דדוקא כשהס"ת בבהכ"נ אחר שקורין בה אין זה כבודה להביאה אבל הכא שמביאים אותה ממקים שהיא שכולה וגלמודה אנו מביאים אותה כדי לשמחה והיא מתעלית בזה, פני אהרן בתשו' סי' י"ד, פ"ת:

פג

פג) שם הגה, והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד אבל אם מכינים וכו'. וכ"כ הלבוש, אמ"ל בדין הקמת ס"ת אות יו"ד, לד"א סי' ד' אות יו"ד, ת"א כלל ל"א אות ט"ו, קיצור ש"ע סי' כ"ג אות ל' וז"ל מהר"ם פאדווה שם נ"ל דהמרדכי מיירי בענין כשמביאין ה"ת לקרות אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין ממנה ס"ת ומחזירין לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין ס"ת למקומו. אמנם במנהג שלנו וכעובדא דידך ליחד תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ואח"כ יחזירו לארון מותר כי אין בו פגם לס"ת מאחר שמייחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ע"כ. משמע קצת דלא בעינן יום או יומים קודם אלא כל כשמיחדים ארון ועמוד להוציאו ולהכניסו אף באותו יום מותר. ומ"ש יום או יומים ארחא דמלתא נקט, גם מעשה שהיה כך היה, א"ר או' ח"י, וכ"מ מדברי מ"א ס"ק כ"ב, וכ"כ א"א או' כ"ב וכתב שם הא"א אפשר דל"ד קובעין אלא דה"ה אם מניחין כך בחביות וכדומה ש"ד, מ"ב או' מ"ט, וכ"ז הוא לפי דברי מור"ם ז"ל אבל לפי דברי הזוה"ק שכתבנו לעיל או' ע"ד שאמר דאפי' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרא אסור אף בכה"ג אסור דהא בבי כנישתא איכא מקום מוכן ואפ"ה כתב לאסור ועי"ש:

פד

פד) שם בהגה, ואם הוא אדם חשוב וכו'. בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי, ד"מ, מ"א ס"ק כ"ג, ודעת א"ר או' י"ט נראה דתרתי בעינן חולה ואדם יחשוב אבל דעת האמ"ל שם נראה דלאדם חשוב אפי' אינו חולה שרי, וכ"כ לד"א שם, וכ"מ מהגר"א וכ"כ הרב שמן למאור והשיג על הא"ר יעו"ש, וכ"ז הוא לדעת מור"ם ז"ל אבל לדעת מרן ז"ל שכתב דבני אדם החבושים אין מביאים להם ס"ת ולא כתב דלגדולים מביאים נראה דס"ל ראפי' דלגדולים אין מביאין וכמ"ש הרב עדות ביהוסף סי' מ"ד והביאו י"א בהגב"י, ומה שהקשה שם העדות ביהוסף על דברי מרן ז"ל דהרי הירושלמי סובר דלגדולים מוליכים התורה אצלם תירץ הי"א שם דס"ל למרן ז"ל כמו שדקדק מהר"ם מפאדווה דדוקא לבני אדם שהם גדולים כמו כ"ג וסגן מוליכין אבל לשאר בני אדם אף שהם גדולים כל עוד שאינו כהן גדול וסגן אין מוליכין ובזמנינו זה אינו מצוי לא כ"ג ולא סגן ומש"ה לא הוצרך לחלק יעו"ש, וכן הוא לפי דברי הזוה"ק דאין לחלק בזה וכמ"ש באו' הקודם וע"כ יש להחמיר:

פה

פה) שם בהגה, ואם הוא אדם חשוב וכו'. כתב המ"א ס"ק כ"ג נ"ל דבפ' זכור מותר להביא ס"ת אצלו ע"כ, ור"ל דבפ' זכור מותר להביא ס"ת אצל חשוב לבד או חולה, וכ"כ א"א או' כ"ג, ח"א כלל ל"א או' ט"ו קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ל', וכתב הח"א שם דגם בפ' פרה יש להקל, וכ"כ קיצור ש"ע שם. מ"ב או' מ"ו, ועיין לקמן סי' תרפ"ה סעי' ז' וכבר כתבנו באו' הקודם דזהו לפי דברי מור"ם ז"ל אבל לפי דעת מרן ז"ל והזוה"ק אין לחלק ויש להחמיר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---