דרישה/אבן העזר/נ

דרישה ‏ אבן העזר נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פעמים חוזרין כו' . כתב הרשב"א דכן הדין אם שלחה היא לה וב"י הביאו ע"ש:

ב

עד שיבלו. כתב נ"י דמעות דין ודברים העשוין ליבלות יש להן דלהוצאה ניתנו (כ"כ בפ' מי שמת ד' ר"מ ע"ב):

ג

וכשמשלמת לו מנכה השליש כו' . לכאורה היה נראה דזה קאי דוקא אמאכל ומשתה אבל הסבלונות של דברים העשוין ליבלות צריכין לשלם משלם דהא בסמוך הביא רבינו תשובת הרא"ש וכתב בסופה ז"ל הלכך כיון שחזרה בה חשבינן דמי הסבלונות מעיקרא בחשבון ונשבע שמעון כו' ע"ש ומשמע שצריכה לשלם לו כל מה שהיו שוים וכן משמע בגמרא בפרק מי שמת ד' קמ"ו ע"ב דקאמר התם הדרה בה איהי הדרה אפילו כישא דירקי אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין לה דמי בשר בזול וכמה דמי בשר בזול כל זוז וזוז חשבינן ליה ארבע דנקי דהיינו שני שלישי ושליש מנכת לו עכ"ל הגמרא וב"י הביאה משמע דבסבלונות שלא ממאכל ומשתה צריכה לשלם משלם דהא לא אמר אלא דמי בשר בזול וכן בש"ע כתב וז"ל חזרה היא חוזר הכל ואפי' המאכל והמשקה ונותנת דמיו בזול דהיינו שאם היו המאכל והמשקה ששה משלמת ארבע ולא זכר כלום כשמחזרת לו הסבלונות של דברים קטנים שמנכת לו שליש כך היה נראה לכאורה אבל אי אפשר לומר כן דהא הרשב"א כתב בתשובה ובית יוסף הביאה בסימן זה וז"ל המשדך בתו לחברו ושלח לו בגדים ותכשיטים ואחר כך נתבטלו השידוכין חייב להחזיר לו הכל כו' ומיהו מסתבר שמה שבלה בבגדים אפילו חזר בו היא פוחת שליש כדאמרינן בפרק מי שמת הדרה בה איהי כו' ושמין לו דמי בשר בזול. וחזר בו דהכא כחזרה בה דהתם דכאן וכאן מי שהוטל עליו לשלם הוא שחוזר בו עכ"ל ומ"ש בגמרא ושמין להם עד כדי דמי בשר בזול ולא נקט שאר דברים משום דלפני זה מיירי במאכל ובמשתה דקאמר היכא דהדר הוא סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי ופירושו של סבלונות היינו דברים המתקיימים ופירוש של מאכל ומשתה היינו כל דבר שעשוי לבלות ונקט מאכל ומשתה לרבותא דלא תימא דוקא סבלונות מועטין שעשוין להשתמש בהן בבית אביה והן כלין אבל כדי יין וכדי שמן הדרי שהרי אפשר להתקיים ולא שלח לה על מנת שיאכלו בבית אביה את שלו קא משמע לן דכל שעשוי לבלות ולהאכיל לא הדר כן כתב הרמב"ן והר"ן ובית יוסף הביאה וע"ש מ"ש הרא"ש חשבינן דמי הסבלונות מעיקרא בחשבון וכן לפני זה כתב ודמי הסבלונות היו בחשבון היינו מלבד הפחת שהוא צריך לנכות לה דהיינו שליש הפחת והרא"ש לא מיירי השתא בהכי וסמך על הדין שכתב במקום אחר א"נ י"ל דהכא סבר הרא"ש שא"צ לנכות לה כלום הואיל שהוא מוחזק והיא באה להוציא מידו ואינו דומה להיכא שהיא מוחזקת והוא בא להוציא מידה. ע' בד"מ מ"ש בשם נ"י:

ד

יראה שהדין עם שמעון אף על פי שלא פירש כו' . כתב בתשובת הרשב"א (בסי' תשע"א) דמי שפסקו בקנס ובשבועה על בת בתו שתנשא לפלוני לזמן פלוני ואח"כ עמד ושדכה לאחר וטען שבת בתו אינה רוצה במשודך הראשון והשיב שהדין עמו שזה אנוס. גמור הוא מיהו הני מילי כשהוא כן בודאי ולא כמסבב וגורם האונס והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות כ"פ רמ"א וכתב כן אפילו אבתו ע"ש וע"ל בסי' קנ"ד מה שכתבתי בשם תשובת הרא"ש דאפילו בתו אם אינה ברשותו אין צריך לכפות ליתן הנדונייא:

ה

דאנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה כו'. וכן כתב מהרי"ק (שורש כ"א) על שנמצא הכלה נשתטית או שהיו בה מומין וכן כתב הרשב"א על אם נמצא שקלקל המשודך כגון שהחזיק בשחיקת קוביא ואין לו מלאכה אלא הוא אף על פי שהיה יודע אבי הכלה תחלה אלא שאחר כך החזיק בו הרבה עיין בבית יוסף שהביאו:

ו

ואם כל אחד נותן משכון לחבירו כו' אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בבית דין חשוב כו' . וכ"כ ג"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין וב"י הביאו כאן וכתב ב"י וז"ל ויש לתמוה על מ"ש צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב וכן יש לתמוה על מ"ש בתשובה שכתבתי בסמוך יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא דבעי בב"ד חשוב שהרי הוא ז"ל פסק דקנסות של שידוכין לא הוי אסמכתא וצריך עיון עכ"ל ונראה דלק"מ דמ"ש רבינו אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב פי' קאי אמ"ש לפני זה ז"ל שאדם יכול לשעבד נכסיו בדבר שכבר נתחייב וזהו כלל שכלל ומיירי בכל הזכיות ומתנות דעלמא ועל זה כתב אלא צריך להקנות דלא כאסמכתא בב"ד חשוב ואף שהטור לפ"ז קיצר דבריו וה"ל לפרש יש לומר שסמך אמ"ש לפני זה בשם ר"י שכל קנסות שעושין בשידוכין שמי שחוזר בו יתחייב לחבירו כך וכך דלא הוי אסמכתא ומשום הכי לא הוצרך לחזור ולפי דבריו כי סמך נפשו על המבין דמה שכתב אלא צריך להקנות כו' מיירי בכל קניינים דעלמא שהם בעניין אם אחזור אבל בקנס דשידוכין אין צריך כי אם קנין בלבד בלא בית דין חשוב ומה שקיצר כאן חזר ופירש יותר בח"מ סי' ר"ז שאחר שכתב שם דכתב הרא"ש דאין טענת אסמכתא בשידוכין כתב ז"ל ושנים שהתנו ביניהם לקיום דבר אחד ונתנו משכונות לקנס כו' שדקדק בלשונו שלא כתב כן אדין שידוכין בפרט אלא דרך כלל שנים שהתנו ביניהן לקיים דבר אחד וקאי אכל קניינים דעלמא ושם דוקא בעינן התחייבות נפשו תחלה בבית דין משוב אבל בקנס שידוכין אין צריך כי אם קנין סתם בלא בית דין חשוב וכן דקדק שם בית יוסף עיין שם ומה שכתב שם בתשובה ועוד יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא דבעי קנין בבית דין חשוב יש לומר שלא כ"כ אלא לדעת הרמב"ם וסייעתו שאין מחלקין בין אסמכתא דשידוכין לקניינים אחרים ומשום הכי כתב ועוד יש פנים אחרים כו' ורצה לומר אף שאינם עיקר אליבא דהלכתא מכל מקום יש לצרפו לטעם הקדום לבטל גוף הענין ומה שכתב שם בלשונו כמו שכתב רבינו חננאל ורבינו תם ור"י ז"ל פשוט הוא שלא כיון בזה שהם פסקו כן בקנין שידוכין שהרי מבואר בתוספות והרא"ש וכל הפוסקים שר"י לא ס"ל כך בקנין השידוכין אלא רצה לומר שהם פסקו בקנין אסמכתא דעלמא דבעי ב"ד חשוב וא"כ לפי הדיעות שאין מחלקין בין שידוכין לשאר קנינים בטל כאן גוף המעשה וק"ל. וז"ל מ"ו בכאן מקשין העולם הלא כתב הטור לעיל בשם ר"י דקנס של שידוכין לא הוי אסמכתא וא"כ מאי צריך לכל אלו ואין לתרץ דשם איירי כשהקנו בב"ד חשוב דא"כ בלא שידוכין נמי הנא בכל דבר שבעולם כשהקנו בב"ד חשוב אין בו דין אסמכתא כמו שנתבאר בח"מ סי' ר"ז ונ"ל דלק"מ בודאי סתם תנאים וקנינים בקנס לא הוי אסמכתא אבל היכא שמניחין משכון עליו א"כ גלי דעתיה שלא יספיק לו קנין ראשון דמסתפי מאסמכתא מש"ה צריך לעשות בענין שהמשכון שעושה עליו לא יהא בו קנס עכ"ל. אבל תירוץ זה נ"ל דוחק ועוד מ"ש הרא"ש בתשובה ועוד יש פנים אחרים לבטל כל הענין מטעם אסמכתא כו' לא נתיישב בתירוץ שלו ע"כ נראה כמו שכתבתי. וכן מ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב כו' נראה נמי דאיירי בכל שאר קניינים דעלמא ומש"ה צריך להקנות בב"ד חשוב וכמבואר שם בדברי הרא"ש בהדיא שקאי אשאר זכיות ומתנות שכתב שם דלא מועיל שם בהן נתינת משכון שלא יחזור כו' ועליהן מסיק וכתב דאין לו תקנה כי אם שיתחייב תחלה בב"ד חשוב ואף שהכניס בנתיים ג"כ דין נותני משכון על שידוכין שלא יחזרו בהן לא כללינהו שם אלא להורות שאינו מועיל נתינת משכון לחזור אבל ודאי חילוק יש ביניהן דבשידוכין מועיל קנין סתם ואין צריך בית דין חשוב ובשאר קניינים בעינן ב"ד חשוב תחלה להתחייב נפשו ולא הוצרך לפרש זה שם כי אין שם מקומו לחלק בין אסמכתא דקידושין לשאר אסמכתות כי אם להורות וללמד שאין נתינת משכון מועיל וסמך על מה שכתב במקומות אחרים דבקידושין אין שייך טענת אסמכתא אחר שחייב נפשו בקנין גם מאחר שיש פלוגתא בזה ביןי הרמב"ם ור"י לא רצה להכניס נפשו בפלוגתתן שם כיון שאין שם מקומו: וכתב רמ"א בהגהותיו וז"ל דכל קנסות שעושין בשידוכין אין בהן משום אסמכתא וכן המנהג לגבות הקנסות שעושין בשידוכין ודוקא אם נכתבו שטרי הקנסות אבל ק"ק ע"מ לכתוב וקודם שנכתב חזר אחד ומיחה בעדים שלא לכתוב השטרות הרשות בידו למחות בשטר עכ"ל משמע לשונו דקודם שנכתבו השטרות א"צ ליתן קנס ונראה דדין זה אינו עכ"פ דהיכא שק"ק סתם אף אם לא נכתבו השטרות צריך לשלם הקנס כמ"ש ר"י והרא"ש אלא דוקא היכא שק"ק ע"מ לכתוב השטרות שתלו הקנין בכתיבת השטרות ששם כל זמן שלא נכתבו כל אחד יכול למחות מלכותבה כמו שמשמע מתשובת הרא"ש בכלל ל"ד סימן ג' המתחלת שמעון שידך את רחל ועשו כו' וב"י הביאה בסימן זה, וכבר הארכתי בכל זה בתשובה שחברתי בעניו זה (ועיין בלבוש מ"ש רמ"י וז"ל ומיהו דוקא כשנעשה הקנין בקנס בפרהסיא ברבים כמו שדרך לעשות אבל אם נעשה הקנין בפני עדים ובמסתרים יצוו לעדים שלא לגלותו כמו שלפעמים עושין שלא לגלות השידוך עד זמן כך וכך כו' ואח"כ עמד א' מהם ומיחה בעדים שלא לחתום התנאים יכול למחות ופטור מן הקנס ע"ש ועיין בסמ"ע בח"מ סי' רמ"ג סעיף ז' שהאריך אמ"ו ז"ל בדין זה ע"ש. כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.