גליוני הש"ס/ראש השנה/ד/ב
לומר שזה אחרון. נ"ב מה שרמז הכתוב דין הכסדרן דרך זה לומר שזה אחרון מובן עפמ"ש בחידושי הר"ן דטעמא דאצריך קרא כסדרן (לדעת ר"ש דאיהו הוא דדריש בעלמא טעמא דקרא] הוא כדי שיהי' הרגל האחרון שעוברין בו בבל תאחר שוה לכל שכל העוברין יהיו עוברין בו ויהיו הכל מפשפשין בו בנדריהם ונדבותם ומתוך כך יהי' כל אחד נזכר מחבירו עכת"ד וא"כ עיקר הסיבה לג' רגלים כסדרן הוא הרגל האחרון כדי שיהי' האחרון שוה בכל ולכן רמז דרך זה לומר שזה אחרון:
מקיש חג השבועות לחג המצות כו'. נ"ב מהיקיש זה ילפי' ג"כ היתיר מלאכת אוכל נפש בשבועות שלא הוזכר במקרא וו בעצמו וע"ל דכמו דילפי' יו"ט דפסח דורות מפסח מצרים בג"ש דמקרא קודש להתיר יו"ט דפסח דורות במלאכת א"נ כמבואר במכילתא ה"נ ילפי' כל המועדים שנא' בהן מקרא קודש בג"ש הנ"ל מפסח מצרים ועוד יש היקיש אחר דאמרי' בפ"ק דשבועות אמר קרא אלה תעשו לד' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולם זה לזה ואפי' רבנן דלית להו היקישא שם לעניין כפרות שעירין מ"מ אית להו היקישא לעניין איסורי מלאכות והיתירן שעניין המקרא מדבר יותר מזה מקרבנות וקאי היקישא לדידהו רק ע"ז לא אקרבנות וא"ל א"כ יוה"כ נמי האיקרי מועד ונאמר בו מקרא קודש ונתיר בו אוכל נפש דז"א חדא שאין אוכל נפש ביוה"כ שהרי אסור בו אכילה ושתי' כו' ועוד אין ללמוד מפסח רק הדומה לו שהוא בלאו כמותו לא יוה"כ דחמור ממנו דבכרת כו', ס' יראים סי' קט"ו, קי"ו וצ"ע דביוה"כ נמי האיכא קטנים וחולים של סכנה ולישתרי מלאכה עבור א"נ דידהו ועיין רש"י עירובין ל' ב' ד"ה שמערבין לגדול ועוד תקשי לר"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ כזית דהיא אכילה הרי מותר לגמרי ביוה"כ מה"ת וא"כ הרי יש אוכל נפש גם ביוה"כ וגם יל"ע דעכ"פ לישתרי ביוה"כ מלאכות עבור הנאה מטעם מתוך שהותרה לצורך א"נ כו' דנהי דאין א"נ מפאת התענית מ"מ אטו מי שהוא חולה ואין ביכולתו מפני חליו לאכול כזית במעת לעת אטו יאסר במלאכות שאר הנאות ביו"ט ובוודאי דלא עדיפא המניעה מפאת איסור התענית ממניעה עצמותית מחמת חולי ומצאתי בשו"ת מהר"י ברונא סי' פ"ב כ' בשם מהר"י ווייל דמי שמתענה ביו"ט אסור לעשות מלאכה דהא אוכל נפש לדידי' ליתא א"כ ממילא איתסר כל מלאכה כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע:
לעניין פז"ר כו'. עמ"ש תוס' בביאור אות הרי"ש בשם ר"ח וכ"ה ברי"ף סוכה סוף פרק לולב וערבה ועיין שו"ת נחלת שבעה סי' י"ח ולענ"ד י"ל דאות הרי"ש הוא נוטריקון "רב" והכוונה לעניין חיוב קבלת פני הרב ברגל כדלקמן ט"ז ב' דהוי שמיני עצרת רגל בפ"ע לעניין זה דאפי' הקביל פניו בסכות חייב להקביל שנית בש"ע וע"ע מ"ש בגליון יומא ג' א':
תוד"ה תפשת כ' כל שמשמעו מרובה כו' שתי מדות כו' וכי למה בא הכתוב כו'. נ"ב כן אמרי' גם בל' בני אדם, עיין שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות י"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |