גליוני הש"ס/מכות/יג/א
גליוני הש"ס 
מכות יג א
אכל טבל. נ"ב יל"ע דכיון דגם טבל לדבר אחד כגון למע"ש לבד הוי טבל ולוקה א"כ טבל שהוא טבול לתרומה ומע"ר הרי יש בו ביותר עניין הטבל וא"כ נימא אעמה"ד ועי' ת"י כריתות ג' א' ד"ה לומר שאעמה"ד ועמ"ש באתוון דאורייתא (כלל ט"ז) וצ"ל דאין עניין הטבל גדול יותר בטבול לג' מבטבול לאחד דעניין הטבל הוא רק מה שלא הוציאו ממנו חלקי המתנות ואין חילוק כמה הם ותמיד הוא טבל בשוה ודו"ק ואולם בתוספתא מעשרות פרק ב' אהא דאמר דתרומה קובעת לאסור אכילת עראי נאמר שם ע"ז וז"ל ור' שמעון מתיר מק"ו ומה אם בשעה שיש עלי' זיקת ג' מעשרות אוכל הימנה עראי שעה שאין עלי' אלא זיקת ב' מעשרות אינו דין כו' עכ"ל ומוכח דכשהוא טבול לג' הוא יותר טבל מבטבול לב' מדעשה מזה ק"ו וא"כ תיקשי אר"ש דס"ל כאן במשנה ג"כ דלוקין אטבל כרבנן ואמאי הרי בטבול לג' או לב' ראוי לומר אעמה"ד ועיין וכן יל"ע בטמא ב' טומאות ואכל קודש כו' דנימא אעמה"ד וכן אם הטמא טומאה קלה כגון טומאת ערב ואינה יוצאה מגופו שאכל קודש לוקה א"כ הטמא טומאה חמורה כגון שבעה ויוצאה מגופו נימא אעמה"ד וכן יוקשה מקדושה קלה לחמורה כגון מבשר שלמים לחטאת ואשם ועי' זבחים מ"ד א' ועי' ר"ן פסחים פ' אלו עוברין סוגי' דכיצד מפרישין חלה בטומאה כו' ד"ה וכתב הרב אלפסי ז"ל עש"ה:
תוד"ה גרושה כ' ובהא כיון דהיא גם גרושה לוקה בה מלקות דגרושה שהיא דאורייתא ולא לקי מכת מרדות דרבנן. נ"ב עי' תוס' מועד קטן (ב' ב' ד"ה חייב) דהקשו בכל מקום דאמרי' דלוקה שתים נימא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו כו' ותירצו דכיון דדמיין להדדי שם מלקות חד הוא וחשיב חדא רשעה ע"ש ולפי"ז יל"ע דאפי' הי' מכת מרדות דאוריתא מ"מ כיון דלא דמי למלקות ארבעים דמכות מרדות הם חלושים ביותר לסברא דהם ג"כ מ' ולסברא אחרת אינם מ' רק עד שתצא נפשו כפי מה שהב"ד רואים צורך ומיגדר מילתא להענישו ועכ"פ לכל הסברות לא דמי מ"מ למלקות ארבעים וא"כ שוב שייך משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות ואולי כוונת התוס' ג"כ כן רק דאילו היה שניהם מה"ת מה חזית לפוטרו ממכת מרדות ולחיובי מלקות מ' נימא איפכא ורק כיון דהמלקות מה"ת והמ"מ מדרבנן לא שייך מאי חזית וכמובן וגם י"ל סברת התוס' כאן דבב' מלקיות דאוריתא לא שייך לפוטרו משום כדי רשעתו כו' דהי מינייהו מפקית ופליגי אתוס' מ"ק הנ"ל דהטעם משום דשם מלקות חד הוא ורק בדאוריתא נגד דרבנן דלא שייך הי מינייהו מפקית דוודאי יש להעמיד הדאוריתא ולפוטרו מן הדרבנן שוב שפיר אמרי' כדי רשעתו כו' ויש להאריך עוד ואין הגליון מספיק. ועמ"ש ג"כ בבית האוצר ערך איסור דרבנן כלל קי"ז עש"ה וע"ע שו"ת ח"צ סי' ט' לעניין אי שייך חיוב דרבנן במה שכבר יש בו חיוב תורה עש"ה בכל התשובה. ולענ"ד אי נימא דלא שייך כיון דאין צורך להדרבנן במה שכבר יש בו חיוב תורה אזי לומר שתיקנו חכמים חיוב בפ"ע ביום א' ליטול חסר ולברך עליו כשאין מוצא שלם זה לא מיסתבר שתיקנו חיוב בפ"ע אחסר וגם (אמורע) [מאורע] דכה"ג דלא שכיח ורק בשאר הימים שכל החיוב מדבריהם לא חילקו בחסר והחיוב גם בחסר אבל שיחייבו חיוב פרטיי אחסר זה לא מיסתבר ועמ"ש בגיליון כתובות ס"ג ב' ולכאורה הך דח"צ מטי לספק אם אפשר שיהי' טפל חמור מעיקר דשם ג"כ הטעם דנמצאו שאר ימים טפילים דדבריהם יהיו חמורים מיום א' העיקריי שבו אין חיוב לקחת חסר אם אין מוצא שלם ועי' לקח טוב כלל האחרון: