גליוני הש"ס/יבמות/מו/א
גליוני הש"ס יבמות מו א
כי היכי דלא לקדים ולימא כו'. נ"ב עיין מה שדן מזה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ד:
איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מילתא. נ"ב במסורת הש"ס ציין ב"מ ע"ג א' וכלשון זה עוד בשבת קנ"ב ב', ע"ז נ"ה א':
שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. נ"ב עיין חזקוני סוף משפטים עה"כ וישם באגנות ודבריו צע"ג:
אין גר עד שימול ויטבול. נ"ב עיין ע"ז נ"ז א' וחכם אחד שאלני מדוע כל חד מינייהו אין פועל כלל ומ"ש מדאמרי' בעלמא דב' דברים המתירים מעלין זה בלא זה, עיין לקמן ק"ד ב' והשבתי דב' דברים המתירין דמעלין כו' היינו רק כששניהם עושים פעולה אחת ואז כל אחד פועל מקצת פעולה משא"כ מילה וטבילה דגר לכל אחד פעולה אחרת כי הגירות יש בו ב' דברים הסרת עניין הכותיות וקבלת עניין הישראליות, עיין סנהדרין נ"ח ב' יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא הרי דיש מיצוע לב' הדברים האלו ופשוט מסברא ג"כ דלא כל מי שאינו עכו"ם הוא ישראל ממילא ובהכרח ואדם הנברא עפ"י ספר יציר' איננו לא עכו"ם ולא ישראל וא"כ הרי צריך בגירות ב' פעולות הסרת הכותיות והעשותו ישראל וזהו שפועלים המילה והטבילה כי הסרת הערלה מסרת תיעוב הכותיות והטבילה נותנת קדושה כנודע ומקדשתו להיותו ישראל ולכן המילה קודמת לטבילה ובזה מיושבת קישית תוס' לקמן מ"ז ב' ד"ה מטבילין שהקשו ממעוברת שנתגייר' ע"ש דלפי הנ"ל י"ל דעובר כיון דחשיב דשלב"ל ה"ל כל התהוותו רק בהולדו והכי אמרי' בעלמא ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים הרי דהלידה הוא התהוות וע"כ כיון שקדמה לו הטבילה ובתחלת התהוותו מיד הוא מתהווה ישראל די בטבילה לבד לכ"ע דאין שם צורך הסרת הכותיות ורק בעכו"ם שהי' הווה כבר בכותיות וצריך לסלק הכותיות הוא דצריך מילה וטבילה וכנ"ל ודו"ק והארכתי בזה בחידושי בראיות וכעת מצאתי ממש כדברי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ז ע"ש שכ' דמילה וטבילה דגר המילה מוציאתו מטומאת עכו"ם והטבילה מכניסתו לכלל ישראל וכ"ז שמל ולא טבל יצא מכלל עכו"ם ומצוה להחיותו ואין מגעו ביין טמא ולכלל ישראל לא בא עד שיטבול עכ"ל ז"ל עש"ה ואמרתי שישו בני מיעי שישו:
א"ל ר"ע וכי דנין אפשר משא"א א"ל ר"א אעפ"י שא"א ראי' גדולה היא ונלמוד הימנה. נ"ב כלשון זה בספרא שמיני פרק י' בריתא ה' וע"ע ר"ש כלים פ"ה מ"א מש"ש תניא בתורת כהנים כו':
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |