ערוך לנר/יבמות/מו/א
בגמרא אפקעה לשעבודא כדרבא. ק"ק כיון דטעם דרבא משום דמצי לסליק לי' בזוזא ולכן רק מכאן ולהבא הוא גובה ומצי למפקע משעבודא ע"י שחרור אבל היכי דלא מצי לסליק בזוזא גם רבא מודה דלא מצי למפקע שעבודא וכדמוכח ממה שהקשו התוספות בגטין (מ"א) מהאי סודרא דפרסיה אמיתנא לרבא ע"ש וא"כ הכא איך מצי האי עבד למפקע שעבודא דאדוניו ישראל כיון דלא מצי לסליק לי' בזוזי וא"ל הא ה"נ מצי לסליק בזוזי כיון דעבד כנעני נפדה בכסף ע"י אחרים ז"א דהא אינו נפדה בעל כרחו דאדון כנראה מלשון הרמב"ם (בהל' עבדים פ"ה הלכה ב'), ואף דלעיל (דף ל"א) כתבתי דמשמעות הרמב"ם דיוצא בע"כ דאדון מכ"מ עתה א"ט נראה דדעת הרמב"ם אפכא דתלי ברצון האדון כנראה למעיין שם וא"כ לא נקרא זה מצי לסליק לי' בזוזא דאל"כ גם התוספות לא אקשו מידי מהאי סודרא דפרסוה אמיתנא דהדין עמה דהתם ג"כ אם תרצה לקבל המעות יכולה היא אע"כ מדלא מצי לכופה שתקבל המעות לא מקרי מצי לסליק בזוזא א"כ ה"נ העבד לא מצי לכוף לאדון לקבל מעות ליצא לחירות, וי"ל כיון דעבד כנעני זה לא גופו קנוי רק למעשה ידיו ומהאי טעמא לא צריך גט שחרור כמש"כ הרמב"ן לכן מצי לתת דמי מקנתו או שוויי' מעשה ידיו לאדונו ויוצא בעל כרחו דאדון כמו גבי עבד עברי בזה"ז דלא נקנה אלא למעשה ידיו וכמבואר בי"ד (סי' רס"ז סעיף י"ד) ולפ"ז יצא לנו מזה דעבד כנעני הנקנה מן הנכרי קודם שטבלו לשם עבדות יוצא בכסף אפילו בע"כ דאדון, אכן לא מצאתי דין זה מפורש:
לפני' אין לאחרי' לא. א"ל דמאי קושיא דאימא דמעשה שהי' כך הי' ובאמת דשלא בפני' ג"כ הי' מהני וכעין מה שהקשו התוספות לקמן (ע"ב ד"ה שמע מינה) די"ל דמלשון הברייתא קדייק דהברייתא לא היתה צריכה להשמיענו דשלפני' הי' אי לאו דלפני' דוקא בעינן:
וצריך לתקפו במים. עיין ברשב"א שהביא פי' הר"ח והרי"ף דהטעם כי היכי דליהוי טבילה מעליותא והקשה עליו דמאי קמ"ל הא תניא לקמן אחד גר ואחד עבד משוחרר חוצץ בטבילה ועוד היאך מייתי על זה מעובדא דמנימין עבדא דרב אשי, ונ"ל דגם לפי' רש"י קשה למה הוצרך לאנח לי' זולטא דטינא ארישא אחר שכבר עמסו עליו עבדות במים ע"י ארויסא בצוארי' ועוד אחר טבילת עבדות הרי לא יכול לטבול עוד לשם ב"ח כיון דהשתא גופו קנוי לישראל והרשב"א רצה לישב זה להראות לכל שעבד הוא ואין יכול לומר עוד שטבל לשם ב"ח אכן לפענ"ד דחוק הוא דלאותם שעמדו שם הרי ראו ודעו שלא טבל לשם ב"ח ולאותם שלא ראו הטבילה מה ראי' היא זה הוא ישליך הטינא ויאמר שלשם ב"ח טבל ועוד למה הוצרכו לכך תיכף ומיד כי דלי' רישא ממיא, ונ"ל שזה הוקשה להרי"ף ולכן פי' הגמרא כך מדתניא לקמן דוקא בעבד משוחרר חוצץ דהיינו כשנעשה ב"ח וא"כ הי' אפשר לטעות דכשטובל לשם עבדות לא צריך טבילה מעליותא קמ"ל שמואל דגם לעבד צריך לתוקפו במים שלא יהא מאומה ממנו חוץ ממים ועל זה מייתי ראי' מהא דמנימין דכשטבלו אותו נתייראו שמא כשהוא במים יאמר לשם ב"ח אני טובל ויטבול מיד לכן עשו לו ארויסא בצוארי' וצמצמו לי' ואז גם אי יטבול לשם ב"ח לא עלה לו הטבילה משום חציצה ורק בשעה שהי תחת המים שלא יכול לומר עוד לשם ב"ח רפו לי' מטעם חציצה וא"כ שפיר מוכח מזה דום בטבילת עבד בעינן טבילה מעליותא ופוסל חציצה. אכן אכתי איכא חששא כיון דעבד כנעני אינו נקנה רק בכסף בשטר ובחזקה וקודם טבילה לא הי' גופו קנוי א"כ לא הי' לרב אשי עדיין חזקה בו ואכתי לא הי' מועיל מה שטבלו אותו לשם עבדות דלאחר טבילה לשם עבדות אכתי לא עשה רב אשי חזקה בו לקנות גופו ואכתי אין לו בו רק קנין דמעשה ידיו והי' יכול לטבול תיכף לשם ב"ח ולכן מיד כי דלה רישא ממיא עד שלא הי' יכול לומר הרני טובל לשם ב"ח אנחו זולטא דטינא ארישא והחזיקו בו ע"י עבודה זו ואז לא הי' יכול לטבול עוד לשם ב"ח כן נ"ל דעת הר"ח והרי"ף:
ולפ"ז אין צריך לומר דע"י טבילה לשם עבדות נעשה גופו קנוי כנראה מדברי הנ"י וכן נפסק בש"ע דשפיר י"ל דרק ע"י חזקה שעושה אח"כ נקנה, ויש להביא ראי' לזה ממה דאמרינן לקמן דהני דבי רב פפא בר אבא בעי גט שחרור או לא ופי' המהרש"א במ"ב דאיירי שעדיין לא טבל לשם עבדות דאל"כ קני גופו ע"ש, אכן לענ"ד קשה דא"כ שייך שחרור בעבד שעדיין לא טבל לשם עבדות. ולפ"ז מאי פריך לקמן (מ"ז:) ורמינהי במד"א בגר וכו' לימא דמה דאמרינן דעבד משוחרר צריך לקבל איירי בשחרר אחר שקנה אותו ועדיין לא טבל לשם עבדות דלא קבל עדיין אע"כ דפשיטא להגמרא דלא שייך שחרור רק אחר טבילה לשם עבדות וא"כ קשיא מהני דבי רב פפא אע"כ דאיירי שכבר טבל לשם עבדות ואפילו הכי לא קנו גופם בלא חזקה:
לפי שאינן בני תורה. י"ל למה אמר ר"י טעם דוקא אתורמוסים ולא אאחרינא ועוד רחב"א מ"ט לא מיחה בהם עד דאמר לו ר"י, ואולי י"ל דבאמת בכל הני מדינא ליכא איסורא דמשום גר שלא טבל לכאורה ליכא דהא אמרינן לעיל מי לא טבל לקריו ומשום דמזג חמרא ליכא דממה שאמר דאיכא לכרמא לא תקרב ולא אמר בקיצור דאסור משום כחו מזה נראה דלא איירי הך מזג שהגבי' הכלי ויצק לתוך כלי ישראל אלא כלשון מזיגה בכ"מ שהנכרי שפך מים כשיעור מזיגה תוך היין ובזה מן הדין ליכא איסורא רק הכא אסר ר"י אחר שלאו בני תורה הם יזהרו שלא יקרב הנכרי ליין כלל ומטעם דאינן בני תורה עשה גם בניהם ממזרים דמסתמא לא טבלו משום קרי ג"כ ולכן שפיר קאי הך לפי שאינן בני תורה אכולהו, וא"ש ג"כ שלא מיחה בהם רחב"א כיון דמן הדין אין איסור:
והתניא ר"א אומר מניין לפסח דורות. עיין במהרש"א מ"ב שכתב שצ"ל דהא דילפינן מגר ג"כ היקשא הוא מדפריך לר"א דנילף אפשר מא"א, ולא ידעתי למה כתב בלשון צריך לומר דהא בפי' כתבו התוספות כן במנחות (פ"ב:) דככם כגר היקשא הוא ומה"ט הקשו שם דגם לר"ע תקשה כן כיון דהיקשא הוא ע"ש, ואין לומר דלמא ר"ע לא ס"ל הך היקשא שהרי בלא"ה משמע (ריש פרק ב' דכריתות) דרק רבי ס"ל הך היקשא ות"ק דברייתא לא ס"ל דא"כ גם לר' אליעזר לא מקשה מידי דלמא גם הוא לא ס"ל הך היקשא, אכן בלא"ה לא הבנתי דעת המהרש"א בזה דהא במנחות (שם) משמע בפי' דר"א אפילו בלא היקשא ס"ל דנין אפשר מא"א דקאמרינן שם לדבריו דר"ע קא"ל לדידי דנין אפשר מא"א וכו' לדידך דאמרת אין דנין אמא"א ועבדת ע"ש משמע דר"א אפילו בלא היקשא ס"ל דנין אפשר מא"א:
ברש"י ד"ה א"ל ר"ע. ומאן דגרס ר' יהושע קשיא. לפענ"ד יש לישב הגירסא ע"פ מה שחלקו התוספות במנחות בין היכי דאיכא לאוקמי' היקשא לשאר מילי או רק לדבר זה, ולפ"ז י"ל דהיקשא דככם כגר דקאי רק לדבר הזה בזה ס"ל ר' יהושע דנין אפשר מא"א אבל היקשא דועבדת דקאי למילי טובא לא ס"ל דנין מאי אפשר אבל לר"א מכח כל שכן קפריך, ואף דהתוספות כתבו שם דמסתבר קרא דככם כגר למילף אנשים מאנשים ונשים מנשים י"ל דמאן דגרס ר' יהושע ס"ל דאדרבא מדגלי קרא היקשא ע"כ למילף לכל אופני כתיב דאי רק למילף דכוותי' לא הי' צריך לכתוב קרא היקשא דגם במה מצינו הוי ילפינן כן דמכח קושית התוספות שם ודאי דלא מצרכינן להך סברא אי גרסינן ר"י דרק אי גרסינן ר"ע שייך להקשות למה מקשה מר"א לשיטתו דוקא אפילו אי ס"ל כר"ע ג"כ הוי מצי להקשות אבל אי לא גרסינן שם ר"ע רק ר' יהושע א"כ הא דמקשה מר"א דוקא מכח כש"כ קפריך מרומיא דר"י אדר"י דעדיף למילף הכא גר מאמהות מלילף פסח דורות מפ"מ א"כ לר"א דיליף התם כש"כ שיליף גם הכא:
בתוספות ד"ה א"ל ר"ע. תימא לר"ע מנ"ל דאין משלשין. עיין מש"כ הריטב"א בזה במכות (ה'.) ועיין בסנהדרין (דף י'.) ובמש"כ הר"ן שם דמשמע לכאורה דגם לאביי תלוי בפלוגתא דתנאי אי לכל מילי דרשינן גז"ש דרשע רשע או לא וא"כ להך תנא דלא יליף גז"ש גם אביי מודה דיליף מכאשר זמם לעשות וליכא וא"כ י"ל דגם ר"ע הכי ס"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |