גבורת ארי/יומא/עה/א

גבורת ארי יומא עה א

דף ע"ה ע"א

כי יתן בכוס עינו ר"א ור"א אגב. דאיירי הכא מפלוגתא דר"א ור"א בפי' דקרא נקט לכולהו קראי דפליגי בהו וקק"ל דברפ"ח דסוטה (דף מ"ב) אמר אשפתו פתוח רב ושמואל וא"ל ר"א ור"א חד א' בשעה וכו' דאגה בלב איש ר"א ור"א כו' מ"ט שביק כל הנך ונקט אגב להא דדאגה לחוד מיהו הא דלא נקט הכא הא דאשפתו אין לחוש משום דלאו כ"ע מתנו לה בדר"א ור"א דהא ללישנא קמא רב ושמואל פליגי בה:

גד שמגיד להם לישראל אי בן ט' לא' ק"ל הא תנן פ"ד דיבמות (דף מ"ג) וכן שאר כל הנשים לא ינשאו עד שיהא להן ג' חדשים ואמר שמואל בגמ' דנ"ל מקרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של א' לזרעו של ב' וכיון דג' חדשים להבחנה מה"ת הוא למה קרא קרא להמן גד שמגיד אי בן ט' לא' או בן ז' לב' אטו ברשיעי עסקינן שנושאין בתוך ימי הבחנה והא מסיק התם דכ"ע אית להו הבחנה אפי' ר"י מיהו לרבא דמפ' התם טעמא דהבחנה משום גזירה שמא ישא אחותו מאביו כו' ניחא די"ל דאכתי לא גזרו אבל לשמואל דנ"ל מקרא קשה וכ"ת כיון שאפשר להם להבחין ע"י המן ל"צ להם להמתין ג' חדשים ליתא הא לא היו בטוחים שלא יפסק להם המן בכל יום כדאמר ר"ש לקמן מפני מה לא ירד המן פעם אחת בשנה כו' מי שיש לו ד' או ה' בנים דואג שמא לא ירד המן למחר ועוד דקרא דוהמן כזרע גד נאמר קודם שילוח המרגלים והיו ראוים לכנוס לא"י מיד כמו שאמר משה ליתרו נוסעים אנחנו וכו' כמו שאמרו רז"ל וכדפירש"י התם ובאותו זמן איך סמכו לישא בלא הבחנה על המן הא אין הבחנת המן אלא לאחר לידה בבית מי מהן נמצא עומר הנולד ואם יכנסו לארץ בתוך כך ויאכלו מתבואת הארץ וא"צ לירידת המן אין כאן הבחנה וקרא דלהיות לך מצריך הבחנה וי"ל אפי' לשמואל הבחנה אינו מה"ת וקרא אסמכתא בעלמא הוא תדע דבפרק י"א דיבמות (דף ק') אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופי' א' מהם ובעל הולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה מ"ט דאמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו ופריך גבי אברהם ולזרעך אחריך מאי מזהר ליה ומשני דלא לנסוב שפחה ונכרית כו' והשתא מאי ק"ל גבי אברהם מאי מזהר הא שמואל גופיה דרש לקרא דאברהם נמי כה"ג דקרא דפנחס לזרעו מיוחס אחריו ולהבחנה א"ו ההיא דרשא דהבחנה אסמכתא בעלמא היא מיהו בלאו הכי לא קשה מידי דהא יש להבחין ע"י בדיקת דדין ובדיקת הילוכא כדאמרינן התם אלא דחשו שלא תתגנה ואשה מחפה עצמה והא אינו אלא מדרבנן ומה"ת שפיר דמי והיכא דאתרמי שלא נבדקה היה המן מגיד:

והיא אומרת הוא סרח עלי ופירש"י ותובעתו כתובה וק"ל הא לא מצינו מ"ד כתובה דאורייתא אלא רשב"ג בפ"ק ובתרא דכתובות ור"מ שם בפ"ה. ושמא בימי משה נתקן כבר א"נ אפ"ת דעדיין לא תקנו הן נהגו מעצמן כדמוכחי כמה קראי לפי מפרשי התורה:

אם נמצא עומרה בבית בעלה כו' נמצא עומרה בבית אביה ק"ל ל"ל לבדוק בבית בעלה ואביה בבדיקת בית בעלה לחוד בלא בית אביה סגי נמצא עומרה בבית הבעל היא סרחה לא נמצא הוא סרח וכן בבדיקת בית אביה לחוד סגי על דבר זה וי"ל אין הכי נמי בבדיקת א' מהן לחוד סגי אלא אל מי שהיה אהלו קרוב יותר אל אהל משה משל השני שלחו לאהלו לבדוק ופעמים היה של הבעל קרוב יותר ופעמים של האב:

ממילואים

רשעים שטו ולקטו מכאן ק"ל על פירש"י בפי' התורה שפי' אין שייט אלא לשון טיול בלא עמל וזה היפך ממה דקאמר הגמרא הכא רשעים שטו דמשמעו להרע וכדפירש"י הכא שטו משמע למקום רחוק כמו משוט הארץ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף