גבורת ארי/יומא/ו/א

גבורת ארי יומא ו א

דף ו' ע"א

כמאן כר"ע ק"ל הא בנמצא על שלה איכא ג' זמנים אותיום טמא ודאי בכדי שתרד מן המטה ותדיח את פני' טמא ספק ובאחר זמן זה פליגי ר"ע ורבנן והכי תנן בפ"ב דנדה (דף י"ד) ואם כן מאי ס"ד דרבנן אלו דחיישינן לתמצא ספק נדה לאחר זה ור"ע היא ולא חיישינן לספק נדה בתוך כדי שתרד וי"ל דהני רבנן סבירא להו כרבינא בסמוך דאהא דפריך ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת וקא משני טומאת ביתו שכיחא טומאת מת לא שכיחא וקס"ד דטומאת ביתו קודם לאחר זמן נמי לא שכיח ודמי לטומאת המת דלא חיישינן לה ור"ח שני לה דבחד אחר נמי שכיח ולא דמי לטומאת מת א"כ לר"ח דס"ל נמי דחד אחר לא שכיח ודמי בזה לטומאת מת ואפ"ה חיישינן לי' והא דלא חיישינן לטומאת מת ס"ל כרבא דשני זאת אומרת טומאה הותרה בציבור ואע"ג דר"ח קאמר לקמן דמתני' דתנן לקמן כל ז' ימים הוא זורק את הדם דלא כר"ע דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו דאי ר"ע היכי עביד עבודה ואי ר"ח כרבא ס"ל דלתנא דידן טומאה הותרה בציבור אין צריך הזאה כלל כדאמ' לקמן אי ס"ל לר"י דאמר מזין עליו ג' וז' טומאה הותרה בצבור הזאה כלל למה לי י"ל כמו שפרשתי למעלה הנ"מ למאן דיליף מסיני והזאה מעלה בעלמא היא משום ספק טומאת מת ומש"ה למאן דאמר הותרה אין צריך הזאה כלל אבל למאן דיליף ממילואים בע"כ צריך הזאה כל שבעה ימים מן התורה מגזה"כ מש"ה ר"י דאמר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד בע"כ לא יליף ממילואים אלא מסיני והזאה מעלה בעלמא ומשום ספק טומאת מת ואי ס"ד דס"ל הותרה הזאה כלל ל"ל אבל ר"ע ע"כ לא יליף לי' מסיני דהא אמר לעיל ויכסהו הענן להר ולא למשה ובודאי לא פליג אהא דפרישה ז' ימים דכ"ע מודו בהא ולא מצינו מאן דפליג אזה וע"כ פרישה לר"ע ממילואים נפקא לי' וממילא כמו התם צריך הזאה כל ז' ימים מן התורה דנכנסו מים תחת דם ותקשה האיך עובד עבודה לר"ע הא נטמא בהזאתו:

דמפרישין לי' שעה א' סמוך לשקיעת החמה ק"ל הא תניא לעיל בין כה"ג דיוה"כ בין כהן השורף את הפרה מפרישין אותו ז' ימים קודם ואחד זה ואחד זה מזין עליו ומשמע דהאי ומזין כל ז' קאי אהני ז' ימי הפרישה דסליק מיני' דמיירי מהני ז' ימים שלימים ואותו שעה א' סמוך לשקה"ח אינו מן חשבון ז' ימים הללו והא לקמן אמרינן דהזאות א' ב' ג' משום ספיקא דשמא יום ג' לטומאה הן ואפי' ליום ג' חיישינן שמא שעה א' קודם פרישתו נטמא וכן ה' ו' ז' שמא יום ז' הן אבל יום ד' לא צריך הזאה דלא בג' איכא לספוקי פי' דהא משפירש לא נגע במת ולא בז' איכא לספוקי פי' שאם הוא ז' לטומאתו יום א' לפני פרישתו ג' הוי והא לא הוזה בו והזאה ג' בלא ז' וכן ז' בלא ג' אינו כלום והשתא אם איתא דפירש שעה א' ביום הקדום לז' ימי הפרישה וההזאה א"כ יום ג' למנין ז' ימי הפרישה וההזאה למה לי להזות עליו דבג' ליכא לספוקי דמשפירש שעה א' קודם ז' ימי הפרישה הא לא נגע ובז' נמי שכנגדו לא דא"כ לא הוזה בג' וכן ביום ז' לפרישה נמי הזאה ל"ל מה"ט גופי' דהא משפירש לא נגע ועוד כיון דבג' לא הוזה אין הזאת ז' בלא ג' כלום וה"נ יום ד' לחשבון ז' ימי הפרישה והזאה נמי אין צריך הזאה דהא יום ד' זה ליכא לספוקי לא בג' ולא בז' וכדאמרן ולא נשתיירו מז' ימי הפרישה להזאה אלא. ד' ימים לבד ואיך אמר ומזין עליו כל שבעה ימים כיון שחסרו כמעט מחצה מן הז' ימים שאין צריכין הזאה כלל ואע"ג דאמ' לקמן דהזאה שבות ואין דוחה שבת והני ז' ימים לבד משבת ויום ד' ואפ"ה קרי לי' ז' ימים היינו בדלא חסרו אלא ב' ימים לחוד אבל בדחסרו ג' ימים שהוא קרוב למחצה לא מסתבר לקרוא להנותר כל ז' ימים ועוד דמעיקרא לא דמי דמשום שבת ויום ד' משכחת לי' לפעמים שאינו חסר אלא יום א' מז' ימי הזאה כשחל יום רביעי לפרישה בשבת ואפי' חל בחול אין יום השבת קבוע לחשבון ז' ימי הפרישה אלא פעמים ביום זה לפרישה פעמים ביום אחר וכיון דאינו מחוסר יום קבוע מז' שייך משום דידי' למתני מזין עליו כל ז' ימים כלומר שנמשך משך זמן הזאות ז' ימים אע"ג דאי אפשר לז' ימים בלא שבת מ"מ אין מבטל יום קבוע מז' ימים הללו בכל שנה בשוה אבל להאי שינויא דר"ש הני ג' ימים דאמרן קבועין הן שבטילין לעולם מהזאה בכל שנה ושנה ועוד אי משום דלפעמים נחסרו ע"י שבת מן הזאה דז' ימי פרישה הללו חשבת לחסרון אם כן רוב פעמים לא משכחת לי' לימי הזאה אלא שני ימים לחוד דבחל יום א' מימי הפרישה בשבת בטלה יום שכנגדו נמי מהזאה דהזאת ז' בלי ג' אינה כלום וכן בחל יום ב' בשבת בטלה הזאה של יום שכנגדו מהאי טעמא וה"נ בחל יום ה' או יום ו' מז' ימי פרישה בשבת בטלה הזאה מיום א' או ב' שכנגדם דהזאת ג' בלי ז' שכנגדם אינה כלום נמצא באותן שנים בטלין ה' ימים של הזאה בז' ימי פרישה יום שבת ויום ג' וז' שכנגדו ואותן ג' ימים הקבועין ועומדין לעולם לשנויא דר"ש אין בהם הזאה ולא משכחת לה להזאה אפי' בד' ימי פרישה אלא במיעוט שנים בחל שבת באחד מג' ימים אלו שהן ג' ד' וז' לז"י פרישה אבל לשנויא דר"ח לעולם אינו חסר אלא ג' ימים יום ד' לפרישה הקבוע לעולם ויום שבת ושכנגדו בחל בשאר ימי הפרישה ובחל ד' בשבת אינו נחסר אלא יום א' לבד אבל לר"ש רוב פעמים חסרו ה' וכדפי' ואע"ג דמפרישין דפרה לק"מ דכיון דטבול יום כשר בפרה אין צריך להפרישו שעה א' קודם שקה"ח אפי' לר"ש ואי משום טומאת ביתו יטבול ביום השריפה דס"ל כר"י דקידוש ידים ורגלים בפרה בחוץ סגי וכמ"ש לעיל ועוד כיון דפרה בדידן תליא ולא בקביעא דירחא מפרישינן לי' בימים שאין ימי הזאה בטלין כדאמר רבא לקמן אבל מפרישת יוה"כ דלאו בדידן תליא אלא בקביעא דירחא קשיא ואפילו למ"ד דלא מיקלע תרי שבתי בהדדי שבת ויוה"כ וגם משום דלא מיקלע יום ערבה בשבת דחינן לר"ה בחל ביום א' כדאמרינן בפ"ה דסוכה ובפ' כל כתבי דמש"ה לא אד"ו ר"ה ואי אפשר לד' בתשרי שהוא יום ב' מז' ימי פרישה לחול בשבת וכן לז' שהוא ערב יוה"כ א"א לחול בשבת מ"מ הרבה פעמים לא משכחת לה להזאת כה"ג דיוה"כ אלא ב' ימים לחוד וי"ל למאי דפי' לעיל דלמאן דגמר לפרישה ממילואים בע"כ צריך הזאה כל ז' ימים מה"ת ולאו משום ספק טומאת מת אלא משום גזה"כ ואפי' בד' צריך הזאה מה"ט אע"ג דליכא לספוקי בי' לא בג' ולא בז' והא דתלי ריב"ח להזאה משום ספק ט"מ היינו משום דס"ל כמאן דננמר לפרישה מסיני והזאה מעלה בעלמא היא ומשום ספק ט"מ א"נ ס"ל כר"י דמתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ והעיקר פרישה דפרה והזאותיו אינו אלא מעלה בעלמא ועלה קאמר א' שמא ג' וכו' ומסיק דד' א"צ הזאה אבל ר"ש ס"ל או כמאן דמתני תרתי ופרה ויוה"כ נפקא לי' ממילואים וצריך הזאה כל ז' ימי פרישה מגזה"כ ואפילו תאמר דס"ל כמאן דמתני חדא ופרה מעלה בעלמא איכא למימר הא דקאמר דמפרישין אותו קודם שקיעת החמה איוה"כ לחוד קאי אבל דפרה א"צ להפרישו קודם מטעמא דפירשתי לעיל כיון דט"י כשר בפרה והשתא ניחא הכל:

בעל קרי כמגע שרץ בועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה פרש"י לטבול ביום טומאתו כדא' בפסחים (דף ס"ז) בועל נדה כט"מ לטבול ביום ז' אלמא טובל ביום וק"ל כי משני לטומאתו פריך טומאתו בהדיא כתיב אלא לאו לטבילתן הא אפי' אי מוקמת לטבילתן נמי הא תקשה רישא דבעל קרי כמגע שרץ לטבול ביום טומאתו נמי הא בהדיא כתיב בהו והכי פריך להדיא שם בפ"ו דפסחים דאמר ר"י ב"ק משתלח חוץ לב' מחנות ופריך מהא דב"ק כמגע שרץ מאי לאו למחנותן לא לטומאתן ופריך טומאתן האי טומאת ערב כתיב בי' והאי וכו' אלא לאו למחנותן וי"ל דהתם כי פריך לר"י מהא רישא דב"ק אכתי לא מייתי להא סיפא דבועל נדה כט"מ ולא אדעתי' עלה לכך הוי קשה לי' טומאתן בהדיא כתיב אבל הכא דמייתי רישא וסיפא ומקשה מסיפא ניחא דאי אמרת לטבילה תני רישא דב"ק אע"ג דבהדיא כתיב אטו סיפא דבועל נדה כט"מ וטובל ביום דקמ"ל טובא דבועל נדה אינו כנדה והא אמרינן בזבחים (דף צ"ג) אמרי במערבא תני רישא דלא צריך משום סיפא. ועל מאי דפרש"י לא לטומאתן ב"ק כמגע שרץ לטומאת ערב וראשון לטומאה ק"ל למה לו להזכיר דב"ק ראשון וב"נ אב היה לו לפרש זה טומאת ערב וזה טומאת שבעה וצ"ל משום דקשה לי' ל"ל למיתלא לב"ק במגע שרץ לטומאת ערב הא טומאת ערב בב"ק גופי' כתיב כמו בשרץ מש"ה פירש דלענין ראשון לטומאה נמי איירי והא במגע שרץ מלתא דפשיטא דשרץ הוי אב והנוגע בו הוי ראשון כמו נוגע בכל אבות הטומאה אבל ב"ק לאו מלתא דפשיטא דאינו אלא ראשון כנוגע באב די"ל דשאני דהואיל ורואה הוי הוא עצמו אב וכדאמ' רפ"ב דנדה (דף כ"ב) למימרא דנוגע הוי אלא מעתה אל יסתור בזיבה אלמא דקא ס"ד דרואה הוי קמ"ל התנא ב"ק כמגע שרץ דאינו אלא ראשון והשתא תלה דלא פשיטא בדפשיטא וכ"ת למה תלה בועל נדה בט"מ למאי דמשני לטומאתן הא טומאת ז' בגופי' כתיב גבי בועל נדה כמו בטמא מת וי"ל משום דבעי למתני סיפא אלא שחמור ממנו בועל נדה מט"מ שמטמא משכב וכו' א"כ אגב רישא שתלה ב"ק במגע שרץ תלה בסיפא ב"נ בט"מ אע"ג דלא צריך וה"נ צ"ל למאי דס"ד לטבילתן דאלו טובלין בו ביום ואלו ביום ז' דהשתא סיפא ניחא בועל נדה כט"מ דאינו כנדה וטובל ביום כט"מ דכתיב גבי' להדיא דטובל ביום אבל רישא ל"ל דתלה ב"ק בטמא שרץ לענין טובל ביום וטומאת ערב הא הני גם בב"ק גופי' נמי בהדיא כתיב אע"כ משום סיפא דבועל נדה דתלי' לי' בט"מ דצריכא תלה נמי ב"ק במגע שרץ ברישא אע"ג דלא צריכא זהו מה שנ"ל ע"ד שיטת רש"י. מ"מ אכתי ק"ל לפ"ז כיון דלמאי דס"ד לטבילתן היינו שאלו טובלין בו ביום ואלו ביום ז' בע"כ בבא דרישא לא צריכא כלל דטבילה בו ביום בהדיא כתיב בי' בין בב"ק בין במגע שרץ כדפריך בפ"ו דפסחים ולא תני לי' לגמרי אלא משום בבא דסיפא דב"נ כט"מ דקמ"ל דב"נ אינו כנדה וכדפי' והא כי משני לטומאתן לפ"ז בבא דרישא משנה צריכא היא דקמ"ל ב"ק נוגע הוי כמ"ש ולא רואה כדפי' א"כ מאי ק"ל כדמשני לטומאתן בהדיא כתיב בי' דלמא אגב רישא דב"ח דצריכא תני נמי סיפא דב"נ דל"צ דהשתא למאי דר"ל לטבילתן רישא ל"צ ואפ"ה ניחא לי' דתני לה משום סיפא כ"ש למאי דמשני לטומאתן דהשתא רישא צריכא וסיפא ל"צ דטפי ניחא למימר דתני סיפא דל"צ משום רישא דצריכא כדאמ' בההי' דפ"ט דזבחים בשלמא סיפא אטו רישא תני אלא רישא אטו סיפא מי תני אין אמרי במערבא תני רישא וכו' והשתא סברת המקשה הוא כלפי לייא דפריך טומאתן בהדיא כתיב אלא טבילתן דטבילתן דתני רישא משום סיפא ניחא לי' וטומאתן סיפא משום רישא לא נ"ל ועוד אני תמה על רש"י כיון דנזכר ההיא דפ"ו דפסחים אמאי לא מפרש להא בבא דרישא דב"ק כמו דמוקי לה התם במסקנא לטומאתן והא קמ"ל דב"ק כמגע שרץ מה מ"ש מטמא באונס אף ב"ק מטמא באונס ולי נראה לפרש סוגיא דהכא כדהתם בין למאי דס"ד לטבילתן בין למאי דמשני דבבא דסיפא דב"נ כט"מ לטומאתן דטמאים שבעה הך בבא דרישא דב"ק כמגע שרץ לענין טומאת אונס מתניא ומשנה צריכא היא ועוד אני אומר דבין הא דפריך התם ארישא הא טומאת ערב כתיב בי' ובין הא דפריך הכא האי טומאת ז' כתיב בי' לאו משום משנה שאינה צריכא קא קשיא ליה דכיון דקרא כתיב מתניתין מאי קמ"ל דהא ודאי לאו קושיא היא דדרך התנא לשנות מה שכתוב בהדיא וכמ"ש התוס' והמפרשים ספ"ק דיבמות (דף מ"ט) דתנן אשתו שמתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה ואמר ר"י עלה בגמ' כאן שנה רבי משנה שאינה צריכא כיון דעלי' בחייה כתיב בהדיא זיל קרי בי רב הוא כן פרש"י התם והקשו עליו דבכל מקום שונה התנא מה שנאמר בפירוש בפסוק ופירשו דיבמתו הוי משנה שאינה צריכא דכיון דתני אשתו כ"ש יבמתו אלא הכי פירושו כיון דבב"ק טומאת ערב בהדיא כתיב כמו גבי מגע שרץ וכן טומאת ז' בהדיא כתיב גבי בועל נדה כמו גבי טמא מת מאי אולמא דהני מהני למיתלי בעל קרי במגע שרץ ולבועל נדה בטמא מת והיינו הא דמשני התם הא קמ"ל הא דתלי ב"ק במ"ש לטמא באונס כמותו דבמגע שרץ פשיטא לן דאין לחלק בין אונס לרצון אבל ב"ק סד"א דאין מטמא באונס או משום דאיתקש ב"ק לזב דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה זב אינו מטמא באונס דכתיב מבשרו אבל לא באונס אף ב"ק כן קמ"ל דמטמא באונס כמ"ש וכן הא דפריך טומאת ז' בהדיא כתיב בב"נ ובט"מ ולמה ליה למיתלי ב"נ בט"מ ומשני התם למחנותן פי' שב"נ מותר במחנה לויה כט"מ דנ"ל מקרא דמותר דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו כדא' התם אף ב"נ כן מותר ומש"ה תלי לי' לב"נ דלא כתיב גבי' בט"מ דכתיב גבי' והכא משני סיפא איצטריך לי' אלא שחמור ממנו ב"נ וכיון שרוצה לאשמועינן דב"נ חמור מט"מ להכי תלה ברישא ב"נ בט"מ לטומאתן כלומר אע"ג דשווין הן לענין טומאה כזה כן זה טומאת ז' הן אפ"ה לענין משכב ב"נ חמור מט"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף