גבורת ארי/יומא/ג/א

גבורת ארי יומא ג א

דף ג' ע"א

אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא דתנן מי שלא חג וכו'. ק"ל וכי משום שח' ראוי לחגיגה כז' ימי החג מש"ה הוי טפל דידי' אדרבה אי לא הוי חזי לחגיגה כמותו שפיר גרע מיניה אבל השתא דחזי לחגיגה כמותו אינו טפל דידיה דהא אם לא הקריב בחג עדיין ראוי להקריב בח' וחשוב כמוהו אע"ג דאם הקריב בחג אינו מקריב בח' היינו משום דכבר יצא ידי חובת חגיגה וא"א לחוג ב' פעמים ואי משום דאין בו חיוב חגיגה לעצמו גרע מרגלים דפסח וסוכות וכיון דבדידהו א"צ פרישה כ"ש בח' א"כ מאי פריך ואימא ר"ה הוא נמי ניתי מהאי ק"ו והרי רב אשי גופיה קאמר לקמן דנין פר וכו' לאפוקי ר"ה ועצרת דתרווייהו עולות נינהו והשתא למה ליה לאפוקי ר"ה משום ה"ט דתרווייהו עולות נינהו תיפוק ליה מהאי ק"ו דפסח וסוכות כמו ח' של חג ונ"ל דהכא אליבא דר"י קיימינן ור"י ס"ל בפ"ק דחגיגה (דף ח') דכולן תשלומין דא' ומאן דלא חזי בא' לא חזי בכולהו וח' נמי בכלל זה דתשלומין דא' הוא והוי טפל דידיה. ומכאן נ"ל תשובה לדברי הריטב"א שפי' בפ"ד דסוכה דאפי' למ"ד כולן תשלומין דא' מ"מ אין ח' של חג בכלל זה ואע"ג דלא חזי בא' מ"מ חוגג בח' וא"כ אין ח' טפל לא' ומאי משני רב אשי ועוד אני אומר דאפי' למ"ד כולן תשלומין זה לזה מ"מ בח' של חג מודה דאינו אלא תשלומין דחג ומאן דלא חזי בחג הסוכות אינו חוגג בח' וכמ"ש שם בפ"ק דחגיגה בחידושי והשתא שינויא דרב אשי ניחא אפי' לר"י וריב"ל נמי דילפי לקמן לפרישת יוה"כ ממילואים מהאי קרא דלכפר אע"ג דלא שמעינן להו דס"ל כולן תשלומין דא' מ"מ בח' כ"ע מודו דתשלומין הוא וכדפי' ושם בחידושי יתבאר זה באורך בס"ד:

דנין פר א' ואיל א' מפר א' ואיל א' ק"ל הא יוה"כ נמי ב' אילים נינהו אילו של אהרן ואיל העם כדכתיב בקרא והרי אפי' לרבי דאמר איל א' הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים אאיל של ציבור קאי אבל מ"מ בלא"ה ב' אילים הן א' שלו וא' של העם ורש"י פירש דנין פר א' ואיל א' עבודת מוסף יוה"כ ועבודת ח' למילואים פר א' ואיל א' דכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ע"כ משמע שדנין מחמת מה שהוא ק"צ ביוה"כ ואיני יודע מהו זה וכי גרע איל של אהרן מפני שהוא של יחיד ביוה"כ שאינו מן החשבון הא אדרבה דמי לשל מילואים שהיה נמי משל אהרן ונהי דאכתי לא אסיק אדעתיה דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלא עד לבסוף גבי ר"ה מ"מ מהיכא תיתי לומר דשבקינן אילו של אהרן של יוה"כ לגמרי דדמי מיהא למילואים בהא דשלו הוא וגמרינן של ציבור לחוד משל יחיד הא ודאי כלפי לייא. ועוד ק"ל אי דנין פר א' ואיל א' דקאמר אמוסף דיוה"כ לחוד קאי הו"ל למימר לאפוקי עצרת דב' פרים נינהו למוסף כדכתיב בחומש הפקודים אבל למוסף יום הכפורים לא היה אלא פר א' כדכתיב התם וא"כ אתי שפיר אפילו למ"ד ב' אילים ביוה"כ מ"מ ניחא טפי ללמד ממילואים ליוה"כ דדמי ליה מיהו בהא דפר א' ולא ללמד על עצרת דלא דמי במידי ועוד דכל הני דנין דאמרינן בשמעתין לאו דוקא דדמי בכל מילי קאמר אלא אפי' במקצת סגי תדע דהא לא דמי שום א' מכל הני דרוצה ללמוד ממילואים וכן יוה"כ שלומד ממנו בכל מילי למילואים דהא בשאר קרבנות לא דמי אהדדי כדכתיבי קראי א"ו במקצת סגי. ועוד ק"ל אי האי דנין אמוסף קאי מאי קאמר לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו הא במוסף דעצרת לא היה אלא איל א' לחוד כדכתיב התם ואי ב' אילים דקאמר אחובת היום דעצרת לחוד קאי ולא חשיב דמוסף בכללן הא ודאי דברי תימה הוא דלגבי יוה"כ ל"ת אלא דמוסף והכא שביק לדמוסף לגמרי ואפי' מכלל לא כייל ליה עם של חובת היום דעצרת והול"ל לאפוקי עצרת דג' אילים נינהו ב' דחובת היום וא' של מוסף עמהם דהא גבי יוה"כ עושה את של מוסף לעיקר ולגבי עצרת אפי' מטפל לא טפל ליה למחשביה עם של חובת היום בכללן ועוד קשה מ"ש דדן ביוה"כ ממוסף דידיה לחוד ואע"ג דהוי נמי איל של אהרן דחובת היום הוא לא חשיב [ליה] ואילו גבי עצרת חשיב חובת היום דהא ב' אילים דגבי עצרת דקאמר משל חובת היום מיירי. ועוד ק"ל מאי פריך אלא למ"ד ב' אילים נינהו מא"ל מאי קושיא הא דנין אמוספין לחוד קאי והא לכ"ע איל דאחרי מות לאו מן המוספים הוא אלא חובת היום דהא לא נכתב בו מלבד עולת התמיד כדכתיב גבי כל המוספים. מיהו איכא לפרש איפכא מפירש"י דנין פר א' ואיל א' דקאמר אחובת. היום קאי ולא מיירי ממוספים כלל דביוה"כ לחובת היום לא היה אלא פר א' ואיל א' ושניהם אשל אהרן קאי דהוי לחובת היום וכן במילואים לחובת היום לא היה אלא פר אחד ואיל אחד לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו לחובת היום ופריך הניחא למ"ד יוה"כ איל אחד הוא לאו אאילו של אהרן דקא מתרץ ליה קאי אלא אאיל העם דמיירי מיניה הברייתא שמביא בסמוך ולדידיה ניחא דכיון דאיל א' הוא א"כ אינו לחוה"י אלא למוסף דהא מלבד עולת התמיד דחומש הפקודים עליה נמי קאי כדכתיב בכל המוספים מלבד עולת התמיד אלא למ"ד ב' אילים נינהו וא"כ אההוא איל דאחרי מות לא נכתב מלבד עולת התמיד והו"ל חובת היום מאי איכא למימר הא ביום הכיפורים נמי ב' אילים נינהו לחובת היום ולפ"ז הכל ניחא ולק"מ מכל מה שהקשיתי. מ"מ אכתי קשה מאי משני אפ"ת ראב"ש התם חד לחובת היום כו' הא ביוה"כ נמי הוי ב' לחובת היום של אהרן ושל העם וזה לפירש"י נמי קשה דהו"ל הני תרי דחובת היום וכמש"ל. ועוד ק"ל לפירש"י דמשמע למסקנא הדר ביה ממאי דבעי לדון יוה"כ מטעמא דפר ואיל דמוספים דידיה דמי למילואים אלא יליף לה מטעמא דחובת היום דידיה דמי למלואים בפר ואיל א' דהכי פירש"י לאפוקי עצרת וכו' א"כ לרבי דאמר איל א' הוא ע"כ היינו איל למוסף דכיון דהוא הוא נמי הא' בחומש הפקודים וכתיב התם מלבד עולת התמיד היינו מוסף א"כ לא היה שום איל לחובת היום ביוה"כ מהשתא מאי אולמא דילפינן יוה"כ ממילואים יותר מעצרת אי משום דעצרת לא דמי למילואים דאילו התם איל א' לחובת היום והכא ב' אילים לחובת היום הא יוה"כ כ"ש דלא דמי ליה כלל דליכא בו איל כלל לחובת היום ובע"כ לרבי מדמי יוה"כ למלואים מטעמא דמוספים דמי ליה וזה תימה דאליבא דמר מדמי ר"א להדדי מטעמא דמוספים אע"ג דלא דמי לחובת היום ואליבא דמר איפכא מיהו הא לק"מ דא"ל אליבא דרבי נמי מחובת היום גמר לה למסקנא כמו לר"א ואע"ג דרבי א"ל איל א' הוא אפ"ה כיון דכ"ר לאיל העם נמי גבי חובת היום באחרי מות הו"ל של חובת היום מ"מ קשה מה שהקשיתי הלכך נ"ל לפרש דהא דקא' דנין פר א' ואיל א' כו' היינו משל חובת היום דיוה"כ קאמר וכפי' המסקנא אליבא דר"א דמיירי מחובת היום ה"נ מיירי הכא וע"ד שפירשתי ואע"ג דבחוה"י דיוה"כ היו ב' אילים א' שלו וא' של העם אפ"ה כחד חשיבי דהא איל שלו קרב עליו ועל אחיו הכהנים ולא בשביל העם ואיל העם קרב על העם ולא עליו ועל הכהנים דומיא דפרו ושעיר הפנימי שנאמרו עם האילים הללו שקריבים נמי כה"ג דאמרן וכיון דעל מי שקרב איל זה לא קרב חבירו נמצא לכל א' מהם אין כאן אלא איל א' לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו וכל א' קרב אכהנים והעם נמצא על כל א' קרב ב' אילים ולא דמי לשל מילואים דלא קרב אלא איל א' על אהרן ופריך למ"ד ב' אילים נינהו א"כ ביוה"כ נמי קרבו ב' אילים על כ"א דהא השני בא בשביל הכהנים והעם ביחד ובתחלה קרבו על כל א' מהם איל נמצא בשביל כל א' מהם קרבו ב' אילים ומשני התם חד לחובת היום וחד למוספים ושל מוספים לא חשיב אלא של חובת היום לחוד ומהשתא אליבא דרבי דאמר איל א' הוא איכא למימר דאיל העם לאו חובת היום הוא כיון שהוא האמור בחומש הפקודים אלא של מוסף הוא ואיל א' דאמר הגמרא גבי של יוה"כ הוא דאהרן לחוד דחוב"י הוא וא"ל דאיל העם אפי' לרבי חובת היום אע"ג דנאמר בחומש הפקודים גבי מוספים מ"מ הואיל ונאמר נמי גבי חובת היום דאחרי מות הו"ל חובת היום ומ"מ אילו ואיל העם חדא הוא כיון דאינן מכפרים אלא על אנשים מחולקים וכדפירשתי:

ואימא ר"ה. ק"ל מאי פריך הא כבר שני גבי עצרת דנין פר א' ואיל א' מפר א' ואיל א' ואחובת היום קאי אפי' לפי פירש"י לפי המסקנא לאפוקי עצרת דב' אילים לחובת היום הן והשתא עצרת דיש בו יותר אילים משל מילואים וא"ל בכלל מאתים מנה אפ"ה כיון דלא דמי למילואים לגמרי לא גמרינן מיניה כ"ש ר"ה דאין בו חובת היום כלל אלא מוספים בלבד דלא דמי כלל למילואים שהיה בו חובת היום דליכא למילף ממילואים ומאי פריך ואימא ר"ה. ונ"ל דודאי כל היכא דמוספים דידיה דמי לחובת היום דמילואים אפשר למילף ממילואים דהא מוספים חובת היום הן דהא מחמת קדושת היום הן באים מיהו היכא דאיכא חובת היום ומוספין מדפלגינהו רחמנא להני לחוד ולהני לחוד ולא כייל להו כחדא בחדא פ' ש"מ דענינים חלוקין הן לפיכך משני גבי עצרת בסמוך התם חד לחובת היום וחד למוספים כלומר וליכא בחדא ענינא ב' אילים דאיל דמוספים ענין לעצמו הוא וכן דחובת היום ודמי קצת למילואים דבחובת היום שלו לא היה אלא איל א' אבל בעצרת ב' אילים לחובת היום ולא דמי למילואים ומוסף דעצרת נמי לא דמי למילואים דבמוסף דעצרת היה פרים ב' כדכתיב ובמילואים לא היה אלא פר א' הרי שלא מוסף עצרת ולא חובת היום דידיה דמי למילואים לפיכך א"א למילף מיניה אבל מוסף ר"ה שלא היה בו אלא פר ואיל א' למוספים ודמי לחובת היום דמילואים ודאי אפשר למילף מחובת היום דמילואים דהא מוספים דידיה נמי חוה"י הן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף