גבורת ארי/יומא/ב/ב

גבורת ארי יומא ב ב

דף ב' ע"ב

ואימא צואה דקרבנות פרש"י להצריך כל כהן העובד פרישה לקרבן צבור ובסמוך דפריך אימא כפרה דקרבנות פי' כגון קרבן יחיד דכתיב בכ"מ וכפר עלי' הכהן ואיני יודע למה פי' צואה וכפרה בתרי גווני הא בין צואה בין כפרה שייך בקרבן יחיד וכן בשל צבור דקרבן צבור נמי מכפר כמו שעירי רגלים ור"ח מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו וכדתנן בפ"ק דשבועות ובאגדה אמרינן למה נקרא שמן כבשים [גבי תמיד מיירי] שכובשין עונותיהם של ישראל ואמרי' לא לן אדם מעולם בירושלים ועון בידו מפני שהתמידים מכפרים שנאמר מלאתי משפט צדק ילין בה מיהו האי דמלאתי משפט דריש גמרא דידן פ"ד דסנהדרין (דף ל"ו) להלנת דין בדיני נפשות או לתענית שמלינין בו צדקה מ"מ שעירי רגלים ור"ח ודאי מכפרין כדכתיב בכולן לכפר ועוד ק"ל מה שפרש"י צואה דקרבן צבור דוקא הא האי קרא לא נאמר גבי ק"צ בפ' פנחס אלא גבי סתם קרבנות בפ' צו דרישא דקרא זאת התורה לעולה ולמנחה ואכתי ק"צ לא נאמר אלא דילפינן מיני' ק"צ לביום ולא בלילה ולשאר מילי כדאמ' במס' זבחים בפרק י"א (דף צ"ח) ובפ"ח דמנחות (דף פ"ג) ומ"מ אין לך להוציא קרבן יחיד מכלל זה ועוד דבר תמוה יותר אני רואה בדברי רש"י דפי' דהא דפריך לקמן ואימא כפרה דקרבנות דאקרבן יחיד פריך דא"כ מאי משני מי ידעינן הי כהן איתרמי ופרש"י הלא ע"י פייס היו עובדין כדאמ' לקמן כיון דפי' אכפרה דקרבנות דמקרבן יחיד פריך מה ענין פייס לקרבן יחיד הלא להדיא תנן בפ"ב (דף כ"ו) בד"א בקרבן צבור אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב ופרש"י גופי' התם בקרבן יחיד אם רצה להקריב יחידי ובלא פייס מקריב ותו אטו פייס כתיב בקרא דלא ניחא לי' לאוקמא קרא דלכפר על קרבנות הא פייס אינו אלא תקנת חכמים כדתנן לקמן פ"ב (דף כ"ב) ומ"מ הא דפייס יש ליישב בדוחק גדול אבל הפי' הברור נראה דהא דפריך ואימא צואה דקרבנות וכן ואימא כפרה דקרבנות אתרווייהו בין אקרבן יחיד בין אקרבן צבור קאי והא דמשני מי ידעינן הי כהן דאיתרמי היינו משום דכל הקודם זכה בו:

מי ידעינן הי כהן איתרמי ק"ל אמאי לא קא משני נמי הכי אהא דפריך ואימא צואה דקרבנות מי ידעינן הי איתרמי וי"ל דאי הוה דחי לי' הכי אכתי הוי מצי למיפרך ולומר דמקרבנות יוה"כ איירי דאינהו נמי בכלל קרא דביום צותו הוי דבהו הכהן ידוע דכל עבודות יוה"כ אינן כשרים אלא בכה"ג ועדיין הי' קשה מנ"ל דצוה צוה אפרה קאי:

אימא כפרה דקרבנות פי' דשאר קרבנות נמי וה"ה ליוה"כ דבכלל קרבנות הוא כן פי' התוס' וקשה הא אמרינן לקמן בזאת יבוא אהרן במה שאמור בענין דמילואים דבעי פרישה ז' ואי כל הקרבנות בעי פרישה בזאת גבי יוה"כ למה לי הא בכלל קרבנות הוא ואע"ג דאמרינן התם אי מבזאת ה"א יוה"כ קמא או כה"ג קמא לחוד בעי פרישה קמ"ל לכפר ללדורות הא כיון דכתיב לכפר לכל הקרבנות ויוה"כ בכלל ממילא ש"מ לדורות נמי וי"ל דודאי מלכפר לחוד לא ש"מ אלא קמא אלא מדכתב רחמנא תרתי לכפר ובזאת נפקא לן חד לדורות ואידך לקמא והא דפריך אימא לכפרה דשאר קרבנות נמי היינו לקמא לחוד וכתב רחמנא בזאת יתירא גבי יוה"כ ללמד אפי' לדורות ביוה"כ וכמ"ש שם ולפ"ז כולה סוגיא דשקיל וטרי אימא רגלים או עצרת שמיני ור"ה הכל אקמא לחוד פריך דניבעי פרישה אבל לא לדורות דמחד קרא לחוד אין לנו אלא קמא אבל לדורות לא:

ואימא רגלים פי' דקבעי להו זמן ק"ל דמתחלה הו"ל להקשות ואימא ר"ח דקביע לי' זמן דהא שעיר דר"ח נמי מכפר על טומאת מקדש וקדשיו כשל רגלים כדתנן בפ"ק דשבועות ואי משום דאמרינן בפ"ט דשבת (דף פ') דשמיני דמילואים היה בר"ח ניסן ואם איתא דצריך פרישה לשל ר"ח ל"ל דכתב רחמנא לפ' מילואים תיפוק לי' משום ר"ח די"ל דלמאן דאמר לקמן פרשה מילואים מעכב איצטריך לעיכובא משא"כ פרישה דעלמא א"כ ליכא להקשות כלל למה כתב רחמנא פרשה מילואים ת"ל מחמת ר"ח אלא אפי' למ"ד אינו מעכב אפ"ה איצטריך פרשה דמילואים משום בני אהרן שנתעסקו עמו בקרבנות הבא בחובה למילואים כדכתיב וימציאו בני אהרן את הדם אליו והיינו הולכה שהיא אחד מד' עבודות הדם אבל בקרבנות ר"ח לא מצינו שנתעסקו בו ואדרבה שעיר של ר"ח שנשרף אמרי' בפ"י דזבחים (דף ק"א) דאמר משה לאהרן שמא באנינות אקרבתי' ופסלתי' ואמר לו אהרן הן הקריבו דפסיל בהו אנינות אני הקרבתי אלמא לא התעסקו בו בניו כלל ואע"פ שרש"י פי' התם הן הקריבו וכי בני שהן הדיוטים הקריבו היום הלא עלי הטלת העבודה היום כדכתיב קרב אל המזבח ועשה ואני כה"ג ומקריב אונן דברי תימא הן אדרבה חובת היום של מילואים בניו נתעסקו עמו כדכתיב וימציאו בני אהרן והאי הן הקריבו גבי שעיר של ר"ח כתיב שהוא לבדו נשרף כדאמ' התם:

ואין דנין פרישת ז' לז' ק"ל ואימא יו"ט ראשון דסוכות דקדיש טפי מחולו של מועד אפי' למאן דס"ל מלאכת חולו של מועד אסור מן התורה כמ"ש בחי' פ"ב דחגיגה מ"מ אינו אסור אלא במלאכת שאינו דבר אבוד משא"כ יו"ט ראשון שאסור בכל מלאכה שאינו אוכל נפש וכ"ת דלא תלי' פרישה באיסור מלאכה ותדע מדלא פריך ואימא שבת דחמיר מיו"ט לאיסור מלאכה הא לא ארי' דשאני שבת שאין במוספין שלו חטאת אלא שתי כבשים לעולה שאין באין לכפרה וקרא לכפר כתיב מיהו בלא"ה י"ל דאין סברא להצריך פרישה משום קדושת מלאכה אלא דוקא משום קדושת קרבנות אבל עדיין קשה הא יו"ט ראשון דחג קדיש נמי לפי ענין קרבנות החג דפרי החג מיום ראשון ואילך מתמעטין והולכין וי"ל אע"ג דמתמעטין והולכין אפ"ה כיון דלמילואים היה מועט יותר מהם שלא היה בו אלא פר אחד ש"מ שאין זה גורם פרישה ואם תרבה יו"ט ראשון לפרישה מהאי טעמא בע"כ אי אפשר לך למעט א' מז' ימי הסוכות מן הפרישה והי' פרישת ז' לז' ואין דנין מפרישת ז' ליום אחד דמילואים:

ואימא שמיני דפרישת ז' ליום אחד הוא ק"ל כיון די"ל נמי אימא עצרת או ר"ה דפרישת ז' ליום אחד הן נמי כדמקשה לקמן א"כ לא ידעינן הי מינייהו וממילא אי אפשר לרבות אותן כדאמ' לעיל גבי רגלים וכ"ת לא ידעינן הי מינייהו אי חה"מ וכו' הא לא"ה כיון דלא ידעינן אי אפשר לך לרבות אחד מהן וכולן נמי לא מטעמא דדנין דבר הנוהג פעם אחד בשנה וכו' כדאמרינן לעיל וה"נ כיון דשמיני ועצרת ור"ה שוין בזה אי אפשר לך לרבות לא כולן ולא אחד מהן דהי מינייהו מפקת דלא ידעינן הי מינייהו ואפי' תאמר דהאי מקשה ואימא שמיני ידע מהאי תירוצא דלקמן דדנין פר ואיל אחד ודנין פר ואיל שלו משא"כ עצרת ור"ה וא"כ אין לך תו לרבות אלא שמיני לחוד אפ"ה תקשה הא דאר"א לקמן דנין פר ואיל שלו לאפוקי עצרת ור"ה דציבור נינהו וכן רב אשי דשני לקמן לאפוקי ר"ה ועצרת דתרווייהו עולות נינהו משמע הא לא"ה ה"א לכפר קאי אעצרת ור"ה ואמאי הא תרווייהו אי אפשר לרבות דלאו פעם אחת בשנה הן וחד מינייהו נמי לא דלא ידעינן הי מינייהו וכ"ש רבינא דאמר לקמן לאפוקי כולהו קושיין דלאו עבודה בכה"ג או תחלה הן ולמה לו האי טעמא תיפוק לי' דאי אפשר לרבות לא כולן לא אחד מהן מהאי טעמא דאמרן מיהו לרבינא י"ל דלית לי' האי סברא דדנין דבר הנוהג פעם אחד בשנה ורגלים נמי אי אפשר לרבות מהאי טעמא דלאו בכה"ג ותחלה הן אבל לר"א ורב אשי דתלו טעמא דעצרת ור"ה דלא משום דצבור או תרווייהו עולות נינהו בע"כ הא דלא מרבינן לרגלים פסח וסוכות היינו טעמא משום דלאו פעם אחד בשנה הן ולאחד מהן נמי לא מצינו לרבות דלא ידעינן הי מינייהו והאי טעמא סגי נמי לר"ה ועצרת וקשה שפיר לדידהו למה להו למימר בעצרת ור"ה טעם אחר:

מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה פי' יו"ט ראשון של רגל קרוי עיקר הרגל כדאמ' בפ"ק דחגיגה (דף ז') בעיקר הרגל דכ"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן והיינו יו"ט ראשון כדפרש"י שם וטפל דידי' בעי פרישה דהיינו ח' של חג בעי פרישה:

ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא היינו ר"נ דאמר בפ"ד דסוכה (דף מ"ו) אין אומרים זמן בז' של פסח דלאו רגל בפני עצמו הוא אבל אומרים זמן בשמיני של חג דרגל בפני עצמו הוא ודלא כר"ש דאמר התם אין אומרים זמן בשמיני של חג נמי דלאו רגל בפני עצמו הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף