גבורת ארי/יומא/ג/ב
כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא ר' יהושע בן לוי מתני תרתי ר"י מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ ריב"ל מתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ והא דר"י דריש נמי תרתי לעשות מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ ההוא דרבי' אמר לי' ר"ל לר' יוחנן מהיכא ילפית ממילואים אי כו' עד ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו ונ"ל למאן דיליף לה ממילואים צריך פרישת כה"ג דוקא בעזרה דומיא דפרישת מילואים שהיתה בחצר אוהל מועד כדכתיב בקרא אבל למאן דיליף לה מסיני בפרישת כל דהו סגי לי' אפי' במקום חול ולפ"ז למאן דיליף לה ממילואים בע"כ היתה לשכת פרהדרין דכה"ג מקודשת בקדושת עזרה וה"ה נמי למאן דמתני תרתי ולעשות אלו מעשה פרה לשכה שעל פני הבירה דפרה ע"כ במקום קדוש היתה והא דקאמר הגמרא מאי בירה אמר רבה בר בר חנא אר"י מקום הי' בהר הבית ובירה שמו אלמא פרישת פרה היתה בחול בהר הבית ולא בעזרה וי"ל דזה אמר ר"י דידי' דלא מתני אלא חדא אבל לרבי' דר"י ולריב"ל דמתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה כיון דפרישת פרה נמי נפקא לי' ממילואים צריך פרישת עזרה כמו במילואים וס"ל כר"ל דאמר כל המקדש כולו קרוי בירה דכתיב אל הבירה אשר הכינותי ופרישת פרה באמת נמי הי' במקדש דומיא דפרישת מילואים שהיתה בחצר אוהל מועד וכדפרישית והנה פרישת יוה"כ דלר"י ורבי' וריב"ל לכולהו נפקא להו ממילואים בודאי דבעינן פרישה במקום קדוש דומיא דמילואים ואע"ג דר"ל נ"ל מסיני לית הלכתא כותיה דיחידאי הוא בזה ועוד קי"ל רבי יוחנן ור"ל הלכה כר"י ומצאתי להראב"ד בפירושו למס' תמיד שכתב בפ"א שפרישת כה"ג צריך להיות במקום קדוש דומיא דמילואים ושלשכת פרהדרין בנויה היתה במקום קדוש והיינו כדפרישית והדבר מוכרע מעצמו דפרישה הנלמד ממילואים צריכה להיות דומיא דמילואים דמסתבר לי דמאן דיליף לה לפרישה ממילואים דרשא גמורה ולא אסמכתא בעלמא היא שהרי שקיל וטרי בה הש"ס טובא בהאי ילפותא לעיל בדף ב' ואין דרך הגמרא לדקדק כל כך על אסמכתא בעלמא וכה"ג כתבו התוס' בפ"ז דסוטה (דף ל"ב) לגבי ק"ש והקשו מזה למ"ד ק"ש דרבנן ובודאי הכי הוא ומאי דקשה למ"ד ק"ש דרבנן כבר כתבתי תירוץ נכון לזה בתשובה (ש"א סימן א') ואין זה מקומו ועוד דאקשה ליה ר"ל לר"י דיליף ממילואים אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף ה"נ כל הכתוב בהן מעכב והתנן מתקינין לו כהן אחר תחתיו ולא קתני מפרישין ואם אינו אלא אסמכתא בעלמא וכי ס"ד דפרישה דרבנן מעכב וכן מוכח כל הסוגיא דאין זה אסמכתא והתוס' בפרקין בכמה מקומות רצונם לומר דדרשא זו אינה אלא אסמכתא. וכן כתבו להדיא בדף ד' ע"א בד"ה נכנסו מים תחת דם ובשאר מקומות והביאו ראיות ואני אשיב על ראייתם אחת לאחת. לקמן דף ח' גבי זה פרישתו לקדושה כתבו דבע"כ לשכת פרהדרין לא היתה קדושה דהא אין ישיבה בעזרה אלא וכו' וכ"ש שכיבה ולפ"ז מוכח דע"כ אסמכתא בעלמא הי' דאל"כ היתה צריכה להיות במקום קדוש דומיא דמילואים. ולדידי לאו ראי' היא דא"כ מילואים גופי' תקשה לך דכתיב ופתח אה"מ תשבו יומם ולילה מאי איכא למימר ובע"כ צריך לומר דשאני הכא דגזרת הכתוב הוא ובע"כ הותר להם שכיבה ישיבה ושינה ה"נ מאי דילפינן מהתם דינו כמוהו מיהו אין צריך לזה די"ל הא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא דרבנן ואפילו את"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש בחידושי בפ"ב ועוד ע"כ שכיבה ובה"כ אסורים בעזרה מה"ת ואפילו במקום מצוה כדאמרינן בפרקין גבי ציץ מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי לא בעי מינם ומעייל לבה"כ ש"מ דאפילו במקום מצוה כה"ג א"א לומר דשרי רחמנא ומש"ה עקרינן לקרא דתמיד גבי ציץ מפשטי' לגמרי ודריש לי' ר"ש לתמיד מרצה ולר"י שלא יסיח דעתו ממנו כ"ש שאי אפשר לשכיבה ולבה"כ בעזרה גופי' משום מצות מילואים וכן כתבו התוס' גופייהו בפ"ד דסוכה (דף מ"ב) בהא דיליף דסוכה נוהגת בלילה מגזירה שוה דתשבו תשבו ממילואים ופי' דלאו לגמרי יליף ממילואים דהתם אי אפשר לישן באוהל מועד וכאן אסור לישן חוץ לסוכה ואם כן ה"נ י"ל בפרישה דלדורות דלשכיבה ובה"כ יוצא חוץ לעזרה וכן לישיבה ואת"ל דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן הכא כיון דלא אפשר שאני ולא אטרחוהו רבנן וא"ת למאי דפי' הא דפריך הגמ' לקמן (דף ז') מביתו למה פירש ופרש"י מאשתו למה פירש תבוא אשתו עמו דע"כ לשכת פרהדרין לא היתה קדושה דאין ישיבה בעזרה וכ"ש שכיבה ולמאי דפירשתי דפרישה זו היתה בעזרה בע"כ צריך לפרוש מאשתו ועוד קשה למאי דפירשנו דפרישת כה"ג צריכה להיות בעזרה דוקא דומי' דמילואים אם כן למאי דמשני שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה מה הועילו חכמים בתקנתן שמפרישין אותו ז' ימים מאשתו משום חשש ספק נדה הא אכתי איכא למיחש שמא תמצא ספק נדה קודם ז' ימים לפני יוה"כ ויהיה טמא ז' ימים משום ספק בועל נדה ותמשך ימי טומאתו תוך ז' ימי הפרישה ואי אפשר להפרישו תו בתוך מקום קדושת עזרה ולפ"ז אין תקנה לחשש זה אלא אם כן שמפרישין אותו י"ד יום קודם יוה"כ ובז' ימים הראשונים יפרוש עצמו מאשתו ובכלות ז' ימים הראשונים יטהר עצמו ויפריש עצמו תו משך ז' ימים האחרונים למקום קדוש בעזרה דבאופן זה אפי' אם תמצא ספק נדה הרי הוא טהור קודם ז' ימי הפרישה ויקיים שפיר מצות פרישה בעזרה אבל השתא שלא תקנו אלא ז' ימים לחוד קשה מה הועילו בתקנתן וי"ל דהתם לא פריך אלא למאן דיליף מסיני מפרישת משה דלא היה באוהל מועד אלא על ההר ולא הוי אלא פרישה בעלמא כדי להתבודד וסגי לי' באיזה מקום שיהיה והא תנאי פליגי בהא מלתא לקמן אי ילפינן להאי פרישה ממילואים או מסיני ואיכא למימר דריב"ב דאמר שמא תמצא אשתו ספק נדה מסיני יליף וסגי ליה בפרישה כל דהו אפי' חוץ לעזרה ומש"ה קשי' לי' מביתו למה פירש וגם הא דחייש לטומאת ביתו איכא למימר נמי ריב"ב לחוד הוא דחייש לה אבל שאר תנאים לא חיישי לה ומשום הכי אע"ג דילפינן ליה לפרישה ממילואים ובעי פרישה לעזרה סגי לי' בז' ימים ולא בעי י"ד ימים והיינו דאמר לקמן לר"ל דיליף מסיני דפירש משה ו' ימים והאנן ז' תנן ומשני ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו ומדאמר ריב"ב היא משמע דרבנן פליגי עלי' ולא חיישי לטומאת ביתו ומהכא הוי ראי' למאי דפי' דאם לא כן תקשה מנ"ל להגמרא דחכמים פליגי אריב"ב דלמא חיישי רבנן נמי לטומאת ביתו אלא ודאי משום דלהני דילפי לה לפרישה ממילואים בע"כ צריך פרישה לעזרה ואי כ"ע חיישי לטומאת ביתו קשה הלא לדידהו לא סגי בפרישת ז' ימים אלא י"ד ימים בעי כדי שיוכל לטהר עצמו קודם ז' ימי הפרישה אלא ע"כ דהני באמת לא חיישי כלל לטומאת ביתו ועוד אכתוב בזה בסמוך:
דף ג' ע"ב
קיחות דעלמא קח לך סמים. ק"ל הא האי קרא גבי סמני הקטורת כתיב והא אא"ל דקטורת דק"צ הוא יהא בא משל יחיד ובהדיא תנן בפ"ד דשקלים מותר הקטורת כו' אלמא מתרומת הלשכה היתה באה ועוד הא חובת דורות הוא ולאחר מיתת משה מא"ל ועוד ק"ל אמאי נקט הגמרא קח לך שנאמר גבי סממני הקטורת ולא נקט קח לך בשמים ראש דקדים בקרא והוא נאמר גבי שמן המשחה שעשה משה במדבר שלא היתה אלא לשעה וי"ל דמאן דאית ליה קח לך משלך ס"ל דקטורת שבמדבר כ"ז שהיה משה קיים היה באה משלו ומוסרו לצבור וה"נ מהני בכל ק"צ כדאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ז') יחיד שהתנדב משלו כשירים ובלבד שימסרם לציבור וה"ט דלא מייתי לקרא דשמן המשחה אע"ג דקדים לשל קטורת דרבותא קמ"ל דלמ"ד קח לך משלך אפי' גבי קטורת דק"צ הוא נמי ס"ל הכי וע"ד שפירשתי ועדיין אין דעתי נוחה בזה ואי לאו דמסתפינא ה"א דטעות סופר נפל בספרים שלנו וה"ג קיחות דעלמא קח לך בשמים והיינו קרא דגבי שמן המשחה וע"כ לא פליג ר"י דקח לך משלך אלא בדבר שאינו בא לכפרה כמו חצוצרות ושמן המשחה וכן פרה אינה באה לכפרה כדאמרינן בריש שמעתין לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא הלכך אי לאו משום ויקחו אליך היה אפשר לבוא משל יחיד אבל קטורת דמכפרת כדאמרינן לקמן בפ"ד (דף מ"ד) למדנו לקטורת שמכפרת כו' ע"כ א"א לבוא אלא מש"צ כמו פר ואיל של אהרן דמילואים ויוה"כ דאפי' למ"ד קח לך משל צבור הכא מודה דמשלו הוא דמוכח קרא ה"נ למ"ד קח לך משלך היכא דמוכח מודה דע"כ משל צבור וקטורת דמכפר מוכח בע"כ דמש"צ בא ואע"פ שפירש"י בדר"י כביכול בשלך אני רוצה אם היה צבור כו' ש"מ דמ"ד קח לך משלך אפי' בדבר שמכפר נמי ס"ל הכי דברי תימה הוא דקח לך דגבי חצוצרות מאי כפרה שייך בהם א"ו פי' ב' דרש"י עיקר לפי שדבר קשה כו' אאל"כ אלא שאין בידינו להגיה הספרים מסברא:
עשיות דעלמא עשה לך שתי חצוצרות. ק"ל אמאי לא קאמר עשיות דעלמא ועשית לך ארון עץ דקדים בקרא לדחצוצרות ועוד דקרא זה מוזכר בההיא ברייתא וכ"ת כיון דכתוב א' אומר ועשו ארון דש"מ דמש"צ בא ובע"כ לכדדריש אבא חנן אתי וכ"ע מודו לה הא ליתא דבפ"ב דמנחות (דף כ"ח) תניא חצוצרות שעשה משה כשרים לו ופסולים לדורות ופריך מ"ט אילימא משום דכתיב עשה לך לך ולא לדורות אלא מעתה ועשית לך ארון ה"נ לך ולא לדורות אלא אי למ"ד לך משלך או למ"ד בשלך אני רוצה ה"נ מב"ל כו' אלמא דגבי ועשית לך דארון נמי פליגי וי"ל משום דבברייתא קתני בדר"י ועשה לך נקטה גמ' לקרא דחצוצרות דכתיב התם נמי עשה לך אבל גבי ארון ועשית לך כתיב מיהו קצת קשה אתנא גופיה כיון דפליג נמי גבי ארון אמאי לא נקט לקרא דארון דקדים:
והקריב את פר החטאת אשר לו ל"ל ש"מ האי לו משלו הוא ק"ל אכתי מנלן דאיל יוה"כ משלו בא דהא גביה ל"כ אשר לו ולעיל קאמר בפשיטות דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלו אלמא פשיטא לן דאיל יוה"כ משלו בא ולא מש"צ ונ"ל מדכ"ר בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ובע"כ האי איל לעולה לאו איבוא אהרן אל הקודש קאי דהא איל קרב בחוץ ולא בא אל הקודש א"כ ל"ל דכ"ר להאי איל הכא אלא ש"מ לאקושי שיהא משלו כמו הפר:
ה"ג בקצת ספרים ריש לקיש מתני תרתי ושיבוש הוא דריש לקיש לא יליף לגמרי מהאי קרא דמילואים אפי' איוה"כ אלא מסיני יליף יוה"כ ודפרה ס"ל מעלה בעלמא כדאמרינן לקמן ובקצת ספרים גרסינן ריב"ל מתני תרתי וגירסא נכונה היא:
ההוא דרביה כתבו התוס' המ"ל אמוראי נינהו אליבא דר"י אלא וכו' ואני אומר דודאי בכ"מ נ"ל טפי דתרתי פליגי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי אליבא דחד כדאמרינן בפ"ה דכתובות (דף נ"ז) מיהו הכא למאי דפירשתי לעיל א"צ לזה דכיון דאר"י אהא דתנן גבי פרישת כהן השורף את הפרה שהיה בלשכה שע"פ הבירה דמקום היה בהר הבית ובירה שמו ומדמפרישין אותו חוץ לעזרה ש"מ דלא יליף לפרישה דפרה ממילואים דאם לא כן היה צריך פרישה בעזרה שהיה במקום חצר אוהל מועד דומיא דפרישת מילואים וכמ"ש שם ובע"כ הא דיליף מלעשות למעשה פרה דרביה הוא:
אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן נ"ל דאשגרת לישנא דנקט גבי מילואים כל הכתוב בהן מעכב נקט לה בה"נ נמי דמאי שייך לומר ה"נ כל הכתוב בהן מעכב הא א"א לעכב אלא מאי דיליף ממלואים להכא והיינו פרישת ז' לחוד ותו לא אבל שאר דברים הכתובים גבי יוה"כ עצמו ולא אתו ממילואים לא שייך ללמד לעכב ממילואים וי"ל משום דילפינן ליוה"כ ב' דברים ממילואים א' לפרישת ז' ועוד שמזין עליו כל ז' כדאמרינן לקמן מה"ט נקט לה בלשון רבים ה"נ כל הכתוב בהן דהיינו פרישה והזאה מעכב (וזה סיוע למאי דפי' לקמן דהזאה דילפינן ממילואים דרשה גמורה היא דנכנסו מים תחת דם ולא אסמכתא כדברי התוס' וכמו שנכתוב לפנינו בס"ד ואע"ג דלקמן (דף ח') קאמר הגמרא בפשיטות ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא והא קיי"ל הזאה שבות ואינו דוחה שבת ש"מ דמלתא דפשיטא היא דאין מזין עליו בשבת אלמא ודאי דגבי יוה"כ אינו מעכב מ"מ לא פריך ר"ל לר"י מהזאה דהוה מהדר ליה דאה"נ למאי דילפינא לה ממילואים אפי' בשבת מזין עליו כיון דלא סגי בלא"ה הואיל ומעכב והגמ' דפריך לה בפשיטות והא קיי"ל הזאה שבות היא היינו אליבא דריב"ח דפריך בשלמא א' שמא ג' כו' אלא ד' ל"ל הזאה לא בג' איכא לאיספוקי ולא בז' דש"מ דלא ס"ל דהזאה ילפינן ממילואים אלא מעלה בעלמא ומשום ספק ט"מ לפיכך אליבא דידיה פשיטא להגמ' דהזאה אינו דוחה שבת משום דשבות היא ומשום מעלה בעלמא אינו ראוי לדחות שבת):
ומשמע לי דהני ז' ימים במקצת היום של יום א' סגי וא"צ ז' ימים שלימים יום ולילה וראיה לדבר מדאמרינן בגמ' (דף ו') אמר ר"ז ש"מ בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב שמש ר"ש מנהרדעא אומר אפ"ת בועל נדה כנדה דמפריש ליה שעה א' סמוך לשקיעת החמה והשתא אי ס"ד שצריך פרישה ז' ימים שלימים עם לילותיהן הא ע"כ א"א לצמצם פרישתו מיד עם צאת הכוכבים ובע"כ צריך להפרישו מעט קודם לכן א"כ מאי הוכחה דר"ז מהכא דבועל נדה אינו כנדה הא א"א אלא בסמוך לשקיעת החמה וכדר"ש מנהרדעא אלא ש"מ דא"צ פרישה כל ז' ימים עם הלילות שלימים ובמקצת יום א' סגי וכ"ת הניחא למאן דיליף לפרישה זו מסיני ויום ז' של פרישה הוא משום טומאת ביתו ואתי שפיר דסגי במקצת יום ז' לר"ז דס"ל בועל נדה אינו כנדה אלא למאן דיליף לה ממילואים הא התם היה פרישה ז' ימים ולילות שלימים דכתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים וברפ"ד דסוכה (דף מ"ב) יליף גז"ש תשבו תשבו סוכה ממילואים דימים אפילו לילות במשמע והא גבי סוכה ליל א' כולה צריכה סוכה ולא סגי במקצתה ש"מ דבמילואים נמי הכי הוי דאל"כ סוכה ליל א' שלה מנלן דאע"ג דיליף בפ"ב דסוכה (דף כ"ז) בגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות לילה הא' חובה לאכול בסוכה אין כאן אלא אכילה בלבד אבל שינה אין לנו ואפי' אכילה אין לנו מגז"ש זו אלא כזית או כביצה ולא יותר כמ"ש שם המפרשים ובע"כ אכילה יותר משיעור זה וכן שינה כל ליל א' א"א ללמדו אלא ממילואים וש"מ דבמילואים היה צריך פרישה כל ליל א' ולפ"ז פרישת יוה"כ דיליף מיניה נמי הכי הוי ואכתי מאי הוכחה דר"ז מהכא דבועל נדה אינו כנדה ודוחק לומר דר"ז ל"ל דריב"ל ור"י דילפי ממילואים אלא כר"ל ס"ל דיליף מסיני ועוד כיון דפלוגתא דתנאי היא דאיכא דיליף מסיני ואיכא דיליף ממילואים כדאמר בגמרא א"כ מנ"ל לר"ז להוכיח ממתניתין דבועל נדה אינו כנדה דילמא תנא דמתניתין כהאי תנא ס"ל דיליף ממילואים. די"ל דבמילואים נמי ליל א' דז' ימי פרישה לא היה פרישה והימים ולילות דקרא לילות לבתר יום נחשב כמו בקדשים שהלילה הולכת אחר היום כדאמרינן בספ"ח דחולין (דף פ') וליל ח' למילואים היה משלים לז' לילות של פרישה תדע דהא ימים אקדמיה קרא ללילות דכתיב תשבו ז' ימים יום ולילה ש"מ כדפי' וליל ח' הלך אחר יום ז' שעבר לחשבון ז' ימים ולילות וכה"ג מצינו גבי מ' יום שהיה משה בהר דכתיב נמי מ' ימים ומ' לילות הלילה הולכת אחר היום כקדשים וכמו ש"ל בחידושי בגמ' (דף ד') וה"נ לדורות ליל יוה"כ היה נמי כה"ג בעזרה כדמוכח לקמן דבליל יוה"כ תנן אם היה חכם דורש וכו' ואם לאו קורין לפניו זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל ובמקדש היה כל זה כדאמרינן בספ"ט דברכות (דף ס"ג) גבי בן בנו של זכריה בן קבוטל אבותיו שמשו בבית המקדש כהא דתנן זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל וקתני סיפא ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה וא"ל אישי כה"ג עמוד והפג א' על הרצפה ש"מ שהיה כה"ג ליל יוה"כ בעזרה דהא על הרצפה דקתני היינו רצפת עזרה הרי שהיה ז' ימי פרישה של דורות דיוה"כ דומיא לפרישת מילואים דלילה אחר יום והתם ליל ח' דמלואים מן המנין וה"נ ליל יוה"כ מן המנין דז' לילות וכ"ת א"כ לילות דסוכה דילפינן בגז"ש ממילואים יהיה נמי הכי לילה אחר יום דומיא דמילואים ואין ליל א' של חג בכלל אלא ליל ח' של חג. דודאי לא ילפינן סוכה ממילואים להשוותן להדדי לגמרי אלא לעיקר מילתא דלילות בכלל ימים דקרא מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דגבי מילואים גלי קרא דלילות אחר ימים דכתיב יומם והדר לילה אבל גבי סוכה היום הולך אחר הלילה כמו בשבת ויו"ט לכ"ד ולא כקדשים שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר כדאמרינן שם בסוף פ"ה דחולין גבי אותו ואת בנו הילכך פרישה דמילואים ודיוה"כ דדמי לקדשים דהא פרישות אלו לצורך הקרבה היו לילה הולכת אחר היום כגוף הקדשים אבל מצות סוכה דלאו דבר שבקדשים הוא מדמינן לכ"ד שאינו בקדשים שהיום הולך אחר הלילה. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בירושלמי דאמר התם מילואים מהיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אי תימר מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום ואי תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה ואי תימר מן הקרבנות ליל אחרון אין לו יום וא"ת ממעשה בראשית יום א' אין לו לילה הרי דלכ"ע (יום) [ליל] א' שקודם יום א' לא היה צריך פרישה כלל במילואים ואפי' למאן דיליף לה ממעשה בראשית דיום הולך אחר הלילה וכ"ש דאתי שפיר הא דר"ז דדייק דבועל נדה אינו כנדה וטעמא דירושלמי דקאמר דיום א' אין לילו עמו כלל למאן דיליף לה ממעשה בראשית ולא היה פרישה במילואים אלא ז' ימים וששה לילות בלבד משום דקרא כתיב תשבו ז' ימים יומם ולילה מדמקדים יום ללילה ש"מ דיום קדים ללילה בפרישה זו דמילואים ודומה להא דאמרינן בפרק י"א דמנחות (דף צ"ה) אמר אביי ש"מ יש סילוק מסעות בלילה כו' ואמרינן פשיטא ללכת יומם ולילה כתיב מהו דתימא ה"מ היכא דעקר ביממא אבל היכא דלא עקר ביממא בלילה לא מעקרי ופירש"י דכתיב יומם ברישא והדר לילה קמ"ל:
שייך לדף ג' ע"ב תוס' ד"ה ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו והקשו דא"כ פרה דטבול יום כשר בה תיסגי בששה ימים פרישה קודם לשרפתה ותירצו דמדרבנן פסול ט"י דטומאה דאורייתא וכבר כתבתי לעיל ריש פירקין דדבר זה אין לו עיקר עוד תירצו דאיכא תנא דס"ל בפרק הערל דאפילו מן התורה לא הותר בט"י אלא דטמא מת דכתיב בהאי פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בקל וחומר מט"י דמת ולדידיה בועל נדה לא אתיא מק"ו דאיכא למיפרך מה לטמא מת שכן אינו מטמא משכב תחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב כוותיה ס"ל ואני אומר עיקרא דהא מילתא בפ"ב דזבחים (דף י"ז) איתא והכי גרסינן התם ומחוסר כפרים דזב כזב דמי תנאי היא שרפה אונן ומחוסר כפרים כשר יוסף הבבלי אומר מחוסר כפרים פסול מאי לאו בהא קא מיפלגא מר סבר מחוסר כפרים דזב כזב דמי ומ"ס לאו כזב דמי ודחי הגמ' דכ"ע לאו כזב דמי והכא בהא קמיפלגי דכתיב והזה הטהור על הטמא מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שהוא כשר בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה ומ"ס טומאה דהך פרשה הלכך טבול יום דשרץ דקל אתי בק"ו דט"י דמת אבל מחוסר כפרים דזב חמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו לא הרי אפילו ליוסף הבבלי אינו פסול אלא מחוסר כפרים דזב הואיל וחמיר דטומאה יוצאה עליו מגופו וכ"ש ט"י דזב אבל בועל נדה דאין טומאה יוצא מגופו לכ"ע כשר וכ"ש למאי דר"ל דהיינו טעמא דיוסף הבבלי משום דס"ל מחוסר כפרים דזב כזב דמי ולהאי טעמא אפי' בזב ב' ראיות אע"ג דטומאה יוצא מגופו כיון דאין צריך קרבן ט"י דידי' כשר בפרה לכ"ע כ"ש ט"י דבועל נדה דכשר ואע"ג דק"ל אהא דקאמר מחוסר כפורים דזב חמיר שכן טומאה יוצא מגופו ות"ק לית לי' האי סברא אדמיפלגי במחוסר כפרים דזב ליפלגו בט"י דזב בעל ב' ראיות ובמצורע מוסגר דלאו בני קרבן נינהו דלת"ק כשר וליוסף הבבלי פסול וכ"ת להודיעך כחו דיוסף דאפילו מחוסר כפרים פוסל אע"ג דקיל מט"י דמותר בתרומה ליפלגי בט"י דטומאה היוצא מגופו כמו הני דאמרן ולהודיע כחן דרבנן דאפי' הכי מכשרי דהא כחו דהיתרא עדיפא ויש ליישב אלא שאין זה מקומו מ"מ על תירוץ התוס' תקשה כדאמרן לכן נ"ל דר"ל ס"ל כרחב"י דאמר בפ"ב דזבחים (דף כ') פרה מקדש בכלי שרת בפנים פי' בעזרה היה צריך לקדש ידיו ורגליו לעבודת פרה אע"ג שהיתה נעשית בחוץ ואח"כ יוצא ודלא כר"י דאמר התם מקדש בחוץ ואפי' בכלי חול וכיון דלר"ח צריך קידוש בפנים אי אפשר לשרפה ע"י טבול יום דטומאה כמו בועל נדה דהא טבול יום הנכנס לעזרה חייב כרת ולא משכחת לה לדידיה להכשיר ט"י בשרפתה אלא בטומאת ערב כמו שרץ ונבילה ודומיהן ובכה"ג שנטמא לאחר קידוש וטבלו ובכה"ג היה הא דמטמאין לכהן השורף את הפרה וכדא' התם והשתא בע"כ צריך פרישת שבעה לכהן השורף משום חשש טומאת ביתו דאי אפשר בט"י דבועל נדה שלא מהני הקידוש דצריך להיות בעזרה דווקא:
והא אנן ז' תנן ק"ל דלמא משו"ה בעי ז' מפני ההזאה וכדא' לקמן א' שמא ג' ב' וג' שמא ג' ובג' ימים אחרונים שמא ז' אלא ד' למה לי הזאה כלל וכו' ש"מ דמשעת פרישה אין לספק כלל שמא נטמא במת מש"ה צריך פרישה ז' ימים מפני ההזאה ואפילו לר"י לקמן דממעט בהזאה מכל שאר תנאי הזאה ג' וז' מיהו בעי ואי לא פירש אלא וי"ו ימים איכא למיחש שמא נטמא ביום הפרישה ולא נשאר ז' ימים עד יום השריפה כמנין ימי הזאה ול"ל לאוקמי כריב"ב ואי משום דט"י כשר בפרה וסגי בששה ימים קודם יום השריפה ויזה ויטבול ביום השריפה והא דמשני ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו היינו משום דט"י דט"ב לא הותרה למ"ד טבול יום דההיא פרשה דוקא אבל ט"י דמת הותרה וע"ד שפי' התוס' כמ"ש לעיל הא ליתא שכבר הוכחתי לעיל דט"י דט"ב נמי הותרה ואפי' למאי דפי' שם דלמ"ד פרה צריכה קידוש בפנים אי אפשר בט"י דטומאת ביתו דא"כ עדיין ל"ל לאוקמי כריב"ב הו"ל לאוקמי כר"ע דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמא וע"כ אי אפשר לקדש בפנים ביום הזאה מיהו אכתי אפשר לקדש בפנים ואח"כ יזו עליו וישרוף הפרה דאע"ג דנטמא בין קידוש לשרפתה לית לן בה דבלאו הכי היו מטמאין את השורף בין קידוש לשריפה כדאמרינן בפ"ב דזבחים ועוד בלא"ה לא נ"ל להגמרא לאוקמי כר"ע ולא כרבנן ולמאי דפרישית הא דפריך ואנן ז' תנן לא פריך לי' אלא משורף את הפרה ולא משל יוה"כ עוד י"ל דאשל יוה"כ קשי' לי' ואליבא דרבא לקמן דאמר אהא דפריך ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישו מטומאת מת זאת אומרת טומאה הותרה בצבור וכיון דס"ל לתנא דידן דהותרה אין צריך הזאה כלל כדאמר' לקמן ותסברא אי הותרה הזאה כלל ל"ל ולפי"ז לא קשיא ליה בוי"ו סגי אלא איוה"כ ולא אשל פרה. עוד יש לומר דקשי' לי' בין אשל פרה ובין אשל יוה"כ דפסיק ותני דמפרישין אותן ז' ימים לעולם ואי אינו אלא מפני ההזאה התינח אי חל יום ג' וז' לפרישה שניהם בחול אבל אם חל אחד מהן בשבת והא ג' בלא ז' וכן ז' בלא ג' הזאתן לא מהני ולא מידי לטומאת מת א"כ באותו שנה למה מפרישין אותן ז' ימים והלא בששה סגי דהא הזאה שבות היא וא"ד שבת כדאמ' לקמן מיהו למאי דאפרש לקמן דבחל יום ג' או ז' בשבת היה צריך פרישה ביום שקודם לז' שעה א' קודם לשקיעת החמה כדי שיהיה לו הזאה ביום ג' וז' שהם עיקר ימי הזאה שע"י יוצא ודאי מט"מ משא"כ בשאר ימי הזאה שע"י אינו יוצא מספק טומאה ביום הפרשה לא אתי שפיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |