מראי מקומות/יומא/ג/א
מראי מקומות
יומא ג א
רגל לעצמו[עריכה]
רש"י פירש שאין שם חג הסוכות עליו. ופירשו כוונתו התוספות בראש השנה (ד: ד"ה פז"ר) שבברכת המזון ותפילה מזכירין עצרת ולא סוכות. וכן פירש רש"י בראש השנה (שם) ובחגיגה (יז.).
התוספות (ד"ה פז"ר) כתבו בשם רש"י שרגל לעצמו פירושו שאין יושבים בסוכה. וזהו מפירושו בסוכה (מח.)
בגליוני הש"ס כתב שלולי דבריהם היה מפרש שהכוונה לענין בל תאחר. ואף שלענין קרבנות אין נפק"מ כיון שאחר ז' ימי סוכות לא יכל להביאו כיון שנכנס שמיני עצרת שהוא יום טוב, מכל מקום יש נפק"מ לענין צדקה ומעשר ולקט שכחה ופאה שיכל ליתנם בשמיני עצרת.
בספר ברכת משה העיר כיצד נדון שיהיה שם חג הסוכות עליו אחר שכבר אמרנו שמברכים עליו זמן. וביאר על פי מה שדנו הפוסקים (משנ"ב סימן תרסח סק"ב) ובשערי תשובה שם סק"א}} אם הזכיר אדם חג הסוכות במקום שמיני עצרת, אם צריך לחזור ולהתפלל. הרי שאף אם הוא זמן לעצמו עדיין יש צד שלא יצטרך לחזור ולהתפלל עם הזכיר בו חג הסוכות.
דנין פר אחד ואיל אחד[עריכה]
פירש רש"י שהם היו בעבודת מוסף של יום כיפור. וביארו התוספות הרא"ש והריטב"א שלא פירש רש"י כוונת הגמרא לפרו ואילו של אהרן לפי שכן מוכח מתשובת הגמרא שלמ"ד הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים לא קשה, וזה לא שייך לאילו של אהרן.
ובגבורת ארי הקשה מ"מ מדוע חשיב איל אחד ופר אחד והלא יש גם את אילו של אהרן ואם כן יש ב' אלים. יעויין שרצה להציע שכוונת הגמרא לחובת היום ולא למוספין.
ואימא ראש השנה[עריכה]
הקשה המנחת חינוך (מצוה שיב אות א) מדוע לא יישבה הגמרא דנין שני שעירין משני שעירין לאפוקי ראש השנה דליכא אלא שעיר אחד. וכתב בשם ספר אחד שהוכיח מכך שלא יישבה הגמרא כן שאף בראש השנה קרבו שני שעירים, שעיר ראש השנה ושעיר ראש חודש.