אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ב
יום שלישי א אייר - מסכת יומא דף ב[עריכה]
מי הקריב את התמיד ביום הכיפורים?[עריכה]
- כל עבודת יום הכיפורים אינה כשרה אלא בו
המשנה הפותחת את מסכת יומא (ב.) עוסקת בדין הפרשת כהן גדול מביתו שבעת ימים קודם יום הכיפורים. רש"י (ד"ה שבעת) מוסיף: שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול, שכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו.
ויש שדקדקו מלשון רש"י שכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו, שהכהן הגדול הוא שהיה עושה את כל העבודות ביום כיפור, אם אותם עבודות שאינן שייכות לעבודת יום הכיפורים ושעליהם היה בכל השנה פייס.
כך גם משמע בדברי רש"י לקמן (כ:) המבאר את האמור שם בגמרא שתרומת הדשן ביום כיפור היתה נעשית בחצות הלילה משום "דאיכא חולשא דכהן גדול", וכתב רש"י: שהרי עליו לבדו הוא מוטל, ויש גירסאות שהרי עליו לבדו הכל מוטל.
וכן בדף לא ע"ב (ד"ה ומירק) כתב לגבי עבודת התמיד: לפי שאין קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול.
אלא שיש שהעירו מדבריו לקמן (טו.) שכתב שם על סדר המשניות במסכת יומא: דכל מסכת זו כמשנה אחת שעסוקה כולה בסדר כמות שהן הפסוקים סדורין והולכין. והרי במשניות יומא (פ"ב) מבואר כל סדר עשיית הפייסות במקדש ומשמע שאף ביום הכיפורים היו נעשות שאר העבודות על ידי כהנים אחרים.
- הוכחת הרש"ש מאופן חינוך הכהן המחליף
וכן דקדק הרש"ש (יב.) מדברי רש"י לקמן (שם) על נדון הגמרא שם כיצד מחנכים לעבודה את הכהן הגדול אותו התקינו למקרה בו הכהן הגדול יפסל מעבודתו. ואומרת הגמרא: פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר, אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו. ופירש רש"י: פשיטא אירע בכהן גדול פסול ביום הכיפורים קודם תמיד של שחר מחנכין אותו לזה המשמש תחתיו בתמיד של שחר שיעשה הוא תמיד של שחר בשמונה בגדים ויהא מחונך לכהונה גדולה קודם שיגיע עבודת יום הכיפורים.
והקשה הרש"ש: מדוע לא פירש רש"י שחינוך זה בהקרבת תמיד של שחר יהיה חינוך עבור הקרבה זו עצמה ולמה מדגיש רש"י שיהיה מחונך קודם שיגיע עבודת יום הכיפורים ומשמע שאכן כל שאר העבודות אינן עבודות של כהן גדול דווקא וכל מטרת חינוכו לצורך עבודת יום הכיפורים המיוחדת לכהן הגדול.
והוסיף לדייק כן מרש"י לקמן (שם ע"ב ד"ה עבודתו) שכתב: עבודת יום הכיפורים עצמה שאינה כשירה אלא בכהן גדול. משמע ששאר עבודות שאינן "עבודת יום הכיפורים עצמה" כשרות אף בכהן הדיוט.
- הפייטנים הכניסו ארבע פייסות בסדר עבודת היום
ובאמת, נחלקו בנדון זה הראשונים, בעל המאור (פרק שני) מעיר ואומר: והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודת היום ארבעה פייסות, טעו כולן במשנתנו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתו לשאר ימות השנה הם ולא ביום הכפורים לפי שכל עבודת היום אינה כשרה אלא בכהן גדול.
הרמב"ן במלחמות משיג על דברי בעל המאור וכותב: גם בעיני יפלא, אבל אף בסדר עבודה הבבלי אשר מימי רבותינו כתוב בו פייסות, וכן בדברי הפייט הראשון רבי אלעזר ברבי קליר (הקלירי) ובקרובות הגאונים וחכמי הישיבות ורבני ספרד האחרונים זכר כולם לברכה. ואי אפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו.
מכח זה מסיק הרמב"ן שבודאי היו פייסות גם ביום כיפור והוא מונה והולך לענין מה היו הפייסות. ננקוט כדוגמה את הפייס אותו כבר הזכרנו לגבי תרומת הדשן. הרמב"ן כותב שבודאי תרומת הדשן הכשרה אף קודם חצות לילה אינה עבודת יום הכיפורים אלא עבודת לילה ואינה בכהן גדול. וכוונת הגמרא "דאיכא חולשא דכהן גדול", שכיון שעבודות היום כולן על הכהן הגדול, מקדימים את תרומת הדשן כדי שלא יאור היום ועדיין לא נתרם הדשן ויתעכב הכהן הגדול מהתחלת העבודות ונמצא היום קצר והמלאכה מרובה.
אמנם למרות שהרמב"ן מבאר והולך את כל הפייסות כיצד היו אף ביום הכיפורים, גם הוא מודה שהקרבת התמיד נעשתה על ידי הכהן הגדול דווקא וכל הפייסות נוגעות רק לעבודות שאינן חלק מעבודות היום כמו תרומת הדשן והקטרת אברים שניתוותרו מערב יום הכיפורים וכדומה.
וכן כתב הרמב"ם (פ"א מעבודת יוה"כ ה"ב): עבודת כל חמשה עשר בהמות אלו הקרבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד... ואם היתה שבת, אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול. וכן שאר העבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות, הכל בכהן גדול...
- דעת הריטב"א בשם הרמב"ן שחובת כה"ג רק בעבודת היום
והכסף משנה (שם) הביא דברי הריטב"א (יב:) בשם הרמב"ן הסובר שמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכהן גדול.
הרש"ש (שם) מביא את דברי הכסף משנה בלשון זו: שוב ראיתי בכ"מ פ"א מהל' עבודת יוה"כ ה"ב בשם הריטב"א דמדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא עבודת היום אבל התמידין ושאר העבודות הנהוגות בכל יום כשירות בכהן הדיוט ע"ש, והוא מוסיף: ומשמע דאפילו לכתחילה. ודבריו צ"ב שהכסף משנה כתב להדיא אלא דמצוה בכהן גדול. הרש"ש נוקט כן גם בדעת התוספות בחולין (כט:). ויעויין שם שהאריך בדבריו ופירש כמה סוגייות לפי שיטה זו שעבודות של כל יום נעשות לכתחילה על ידי כהן הדיוט.
- אם העבודות כשרות בכהן הדיוט יש להפרישו שבעת ימים
הנצי"ב (מרומי שדה כאן) מבאר מדוע הוצרך רש"י להזכיר בנוגע לדין הפרשת הכהן הגדול שכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו, וביאר שברור היה לרש"י שאם היה הדין ששאר העבודות שאינם מיוחדות ליום הכיפורים כשרות אף בשאר כהנים, היה ראוי להפריש גם את הכהנים האלה כיון שמכל מקום ביום זה יש מעלה.
וביותר, שהרי הגמרא להלן מקשה "אלא אימא כוליה קרא ביום הכפורים כתיב" והקשו התוספות שהרי בפסוק כתוב "לעשות" ו"לכפר" ולמה צריך שני פסוקים ליום כיפור. ואף שבסוגיית הגמרא לפנינו נראה שלמסקנא 'לעשות' זה מעשה פרה ו'לכפר' זה מעשי יום כיפור, הרי התוספות (ב: ד"ה ואימא) כתבו בסוף דבריהם שלמסקנת הגמרא כל הפסוק קאי על עבודת יום כיפור, ואם כן יקשה כמו שהקשו התוספות למה צריך שני פסוקים לעבודת יום כיפור. אלא, אומר הנצי"ב, 'לכפר' מתייחס לעבודות המיוחדות ליום כיפור, ו'לעשות' בא להוסיף אף את העבודות שאינן שייכות בייחוד ליום הכיפורים שאף הם דורשות הפרשה לעושיהן, ולכן הוכרח רש"י לפרש שכל העבודות כולן נעשות בכהן גדול דווקא.
- יישוב מקורו של רש"י
בספר תורת העולות רצה ליישב על פי זה את המקור התמוה שהזכיר רש"י בדבריו כאן כמקור לכך שכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו: כדיליף בהוריות בפרק בתרא דכתיב גבי יום הכיפורים וכפר הכהן אשר ימשח אותו. ותמה החשק שלמה: המעיין שם יראה דליתא שם שום ילפותא מקרא לזה. אך בירושלמי שם (ה"ב) איתא וכפר הכהן אשר ימשח אותו וגו' מה ת"ל וכו' והוא מדברי התורת כהנים בפרשת אחרי, ע"ש. ומציע החשק שלמה: ואולי דצ"ל ברש"י "כדיליף בירושלמי דהוריות".
אלא שהחשק שלמה ממשיך לתמוה, שהרי הגמרא לקמן (ה.) לומדת מפסוק זה דבר אחר, ורש"י (שם ד"ה מה) ביאר שלא למד הבבלי ממקור זה שעבודת יום הכיפורים צריכה כהן גדול דווקא, "אם ללמד שתהיה עבודה בכהן גדול, והלא כל הפרשה באהרן נאמרה, בזאת יבא אהרן, ונתן אהרן, והקריב אהרן, ובא אהרן". הרי שרש"י עצמו הביא מקור אחר לדין זה ומדוע במשנה הזכיר את מקורו של הירושלמי. וכן כתב בספר משכיל לאיתן שרש"י לקמן חזר בו ופירש מקור אחר לדין זה.
יתכן לומר שדבר זה תלוי במחלוקת בעל המאור והרמב"ן הנזכרת. לדעת הרמב"ן שאין דין כהן גדול אלא בעבודות יום כיפור עצמו, אפשר אכן להסתפק במקורו של הבבלי וכמו שכתב רש"י שהוא מסברא שכל הפרשה באהרן נאמרה. אכן, כאן רש"י מדגיש שכל עבדת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו, וכפי שביאר הנצי"ב שהכוונה אף לשאר עבודות שאינן מיוחדות ליום הכיפורים. ועל זה לכאורה אין את מקורו של רש"י שכל הפרשה נאמרה באהרן, כיון שהפרשה מתייחסת לעבודת יום הכיפורים דווקא. לכן הביא רש"י את מקור הירושלמי המוסיף את הפסוק "וכפר הכהן אשר ימשח אותו" המלמדנו שאף עבודות כל יום כשנעשות ביום הכיפורים, עושה אותם הכהן הגדול, ולכן אין לנו להפריש אלא אותו בלבד.