גאון יעקב/עירובין/מה/ב
ובלבד שלא יוצא כו' כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכיון דאיטלית לי' אלא ד"א חפצי' נמי אסירי חוץ לד"א והא דתניא מותר לטלטל לכל העיר ע"י זריקה וכן בשבת והקיפוהו נכרים דא"ר נחמן אמר שמואל מטלטל בכולה ע"י זריקה בחפצי דאחריני דבתוך תחומי' הוא והא דאמר רב הונא שמא ימשך אחר חפצו כיון דיהבי לי' ושאילו לי' חפצו מיקרי ורש"י דפתח ואמר דחפצו כרגליו דתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וסיים באיסור טלטול מחוץ לד"א לתוך ד"א לא ידענא ותו חוץ לאלפים חפצו מי שרי והתנן כרגלי הבעלים וכן חפצי אחרי' למיסר לי' בטלטל לא שמענא ותו הא בבכל מערבין אמתני' דנתנן באילן אפירוק' דרב יצחק ברי' דרב משרשיא אמר רש"י בנותן עירובו דיש לו ד"א לאו רה"י גמור הוא שלא יוכל להביא מחוצה להן לתוכן דהא לאו מחיצה איכא ולא חלוק רשות איכא וכן אמרו רבנן דתוס' וליכא לפרוקי דר"נ ודברייתא כגון דזרק להו למעלה מיו"ד דאין תחומין למעלה מיו"ד חדא האי בעיא דלא איפשיטא ותו מידי אריא אלא ברה"י רה"י הוא עולה עד לרהיפ וכמאן דמליא דמי וכי מיבעיא ליה ברה"ר או בכרמלית:
איבעיא לן מי שהוציאוהו חוץ לתחום חפצו שהן בביתו מהו מי אמרינן הואיל וכרגלי בעליהן הן ובעליהן הרי מחוץ לתחום הוא ולא יזוזו ממקומן או"ד כיון שהן במקומן שבת הואיל והותרה הותרה:
למה הדבר דומה לאו דומה לגמרי דהתם שתים החיצונות אוכלות במקום אחד הכא זה בשתי אמות הללו וזה בשתים הללו ושנים החיצונים אסורין להיות במקום אחד ואמצעים נמי התם מותרת עם כל החיצונות בכ"מ שהחצונות מותרת הכא בקצת מזה וקצת מזה ולא בכולה אלא דומה דבתרווי' היא מותרת עמהן והן עמה והחיצונות אסורות:
זה הכלל באדם כל שלא קנה שביתה בהש"מ אם הי' במקום שאינה ראוי לשביתה כגון למעלה מיו"ד קונה שביתה בשבת כשבא למטה מיו"ד ויש לו משם אלפים וכל שהיה במקום הראוי לשביתה ולא קנה כגון ישן לרבנן אין לו אלא ד"א ובכלים כל שלא קנו שביתה בה"ש בין שהיה במקום שאינו ראוי לשביתה כגון גשמים שירדו בי"ט ואפי' למ"ד חפצי הפקר קונין שביתה ובין שהיה במקום הראוי ולא קנו כגון חפצי הפקר לרבנן הרי הן כרגלי הממלא דבר זה למדנו מדברי הריטב"א אמתני' ואגמרא ולדידן ירדו בי"ט כרגלי כ"א:
והכא היינו טעמא הואיל כו' ולא מסתבר למימר הכא היינו טעמא משום דלקולא הוא אלא ריב"נ ורבנן בדינא קמיפלגי ואנן הוא דאמרינן הואיל ועירובן דרבנן הלכה כדברי המיקל:
בי"ט כרגלי כ"א קשיא ליה לריטב"א מ"ש מאדם הבא בספינה למעלה מי' כו' וקנה שביתה כשבא למטה מיו"ד ה"נ נימא כו' וניחא לי' שאני אדם שהא הולך אחר דעתו ועצמו וכל שאינו ראוי לקנות שביתה בה"ש קונה אח"כ שדעתוו עכשיו לקנות שביתה אבל מים וכלים שאינם לדעתם כו' ע"כ איבעיא לן שבת בה"ש בספינה למעלה מיו"ד ובא למטה מיו"ד בחשיכה כשהוא ישן תיבעי לריב"נ ככלים דמי מה חפצי הפקר לא קנו בשבת אף ישן לא קנה עד מקום שנעור או"ד באדם אמרי' הואיל ותיבעי לרבנן כיון דשביתה דשבת גריעא כמאן דהוה במקום שאינו או ככלים דמיא ובתר דניעור קני:
א"ל לא ס"ד אביי פשיט מדתניא בור של שבטים יש להן אלפים דבור של שבטים לאו דאנשי עיר הוא אלא דאי הוה פשוט מברייתא תיקשי לדידי' ממתני' דתנן כרגלי הממלא להכי אייתי נמי מתני' ופריק הא רבנן הא ריב"נ:
כרגלי אותה העיר הריטב"א והרשב"א והר"נ והראב"ד כולהי ס"ל דאנשי העיר כל חד מצי מיית כרגליו דיש ברירה בדרבנן והאי מדילי' ממלא והאי מדילי' ממלא אלא אינש אחרינ' דלאו מהאי מתא לא מצי מפיק אלא ככל העיר דאי לא ערבו כלל מביא כל העיר וחוצה לה אלפים לכל רוח ואי עירב חד מיני' למזרח מביא למקום שהוא וכל העיר יכולין לילך ואי עירב חד למזרח וחד למערב ה"ז חמר גמל ורש"י דאמ' ואם עירב זה למערב כו' אינו יכול זה להוציאן חוץ לאלפים איכא למימ' באינש אחרינא קאמר ובדלא ערבו בני עיר כלל אלא מדא' רש"י אהא דא"ל רב יוסף כרגלי אותה העי' מיבעי לי' דהיינו אלפים טלא האי לישנא עדיפא ש"מ דלית לי' הא דאי אית' הא נ"מ בדעירב מאותה העיר דמצי מייתי כרגליו ואינש אחרינא כרגלי כולם הלכך אמרי משמי' דרש"י דאנשי העיר אפי' עירב א' מהן ישלו אלפים וכן אחר ופליגי עלי':
כרגלי הממלא לרש"י בור הפקר כרגלי הממלא ואם נתן לאחר אין האטר יכול להוציאן אלא כרגלי ראשון ואסברה רש"י ניהלן בשלהי יו"ט דיש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר דמאתמול ברשות' דהאי עמלא קאי ונהרות המושכין ומעינות הנובעין דתניא היה כרגלי כ"א שוב אמר רש"י אין להם שביתה לא במקומן ולא כרגלי בעלים ולא כרגלי ממלא אלא כ"א מוליכין ברגליו דמידי דנייד לית להו שביתה ולרש"י ה"ה גשמים שירדו ביו"ט דקתני בהו ה"ה כרגלי כ"א וטעמא דלא אמרינן כרגלי הממלא ראשון אלא היכא דאיכא למימר הוברר הדבר דמאתמול ברשותי' קאי וקנה שבית' בהדי' אבל היכ' דבה"ש אפי' הוה ברשותי' לא קנה כלל שבית' כ"א מוליכן כרגליו ולרבותינו בעלי התוס' היינו כרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא דתניא בתוספתא נהרות בעלי נהרות המושכין כו' כרגלי הממלא ול"ש חפצי הפק' ל"ש נהרות ומעיינות ל"ש גשמים שירדו ביו"ט ה"ה כרגל' הממלא ואפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון ולדידהו הא דכרגלי הממלא לאו משום ברירה דהא במידי דאפי' הוה בה"ש ברשותי' לא הוה קנה שביתה כגון הנך דניידי נמי כרגלי הממלא אלא משום דלא קנה שביתה בה"ש קנו בשבת כי אתו ליד אדם. מידי דהוה אאדם דכי הוה למעלה מיו"ד בה"ש כי מטי למטה מיו"ד בשבת קנה שביתה בשבת כדאמרינן בספינה כלים נמי כי לא קנו שביתה בהאש אי משום דהוו קפצי הפק' אי משום דניידי או דהוו למעלה מיו"ד כי מטו למטה מיו"ד ונחו בשבת מעצמן לא קנו שביתה אבל אתו ליד אדם אקני להו שביתה בשבת והוו כרגלי הזוכה בהן ראשון. והריטב"א דאמ' כרבותינו בעלי התוס' ואמ' משום ברירה כרש"י קשיא והא דאמרינן בשלהי מכילתין בחביות דהפק' ומים דהפק' לרבנן דאמרי חפצי הפק' אין קונין שביתה נותנו לחבירו כו' אפי' חוץ לתחום אוקמוה בתוס' שלא נתכוונו לזכות אלא מה ששותין. ולהראב"ד דאמ' הריטב"א משמי' כרגלי הממלא בעודן ברשותו אבל אם נתנן לאח' הן כרגלי האח' מדאמרינן בשלהי מכילתין נותנו לחבירו כו' ולאו משום ברירה דלא אמרינן ברירה אלא בחלוקת השותפין ובדב' שזוכה מן ההפק' אמרינן כיון שלא קנו שביתה לעצמן הכניסום בכלל נכסי' בעודן ברשותו וכשחז' ונתנן לאח' נתבטלה שביתתן וקנו שביתה כרגלי מי שבאו לידו. ובגשמים שירדו ביו"ט ובנהרות ומעיינות דקתני בהו כרגלי כל אדם אפי' כשעודם ברשות ראובן יכול שמעון להוציאם כרגלי' אבל בבור מכונסין והוא הפק' קתני כרגלי הממלא דבעודם ברשותו שלא נתנן לאח' אם בא אדם להוליכם מוליכם כרגלי הממלא וטעמא דמילתא דגשמים שירדו ביו"ט מנהרות הואיל ואין ראוית בה"ש לקנות שביתה כלל אפי' יש להם בעלים השת' נמי לא קנו אבל בור הפק' שאלו הי' להם בעלים היו ראוין לקנות שביתה בה"ש כל שבא זה ומילא מהם נעשו כנכסי' בעודן ברשותו והריטב"א הכריע כרבותינו בעלי התוס' דסוגייא די"ט דפליגי ר"נ ורב ששת במיל' ונתן לחברו אזלא דכרגלי הממלא אפי' נתנן לאח' ה"ה כרגלי הראשון לאפוקי מהראב"ד ומתוספתא דנהרות המושכין שמעינן דכרגלי כל אדם היינו כרגלי הממלא ואנן מסתבר' לן כרש"י ולאו מטעמי' דאמ' דיש ברירה להחמי' חדא דעירובין דרבנן ובדרבנן להקל אמרינן ותו למ"ד אין ברירה בין להקל בין להחמי' אין ברירה ואפי' בדאוריית' וכן למ"ד יש ברירה ולמ"ד אין ברירה אטו לית לי' כרגלי הממלא והא ליכ' מאן דפליג עלי' אלא טעמ' דכרגלי הממלא משום דלא קנו שביתה בה"ש קנו האידנא כי אתו ליד אדם כדאמרינן אליבא דרבנן דתוספות ומאי כרגלי הממלא דאפי' נתנן לחברו הן כרגלי הראשון דסוגיא דשלהי י"ט דמילא מים ונתן לחבירו רהיטא הכי וכן אמרו כולהי רבוותאי ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו בי"ט כל אדם מוליכן כרגלי' כדאמרו רש"י והראב"ד ואף הרמב"ם סבר כ"א מוליכן כרגליו מדקאמ' ושל עולי בבל כו' כרגלי הממלא נהרות המושכין כו' כרגלי כ"א חדא מדקאמ' הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ועוד מדפלגינהו לתרי בבי ולא כייל לה א"נ לימ' וכן נהרות המושכין ושמעתין הכי דיקא. חדא מדקתני הכא כרגלי הממלא והכא כרגלי כ"א ותו רבא דרמי לי' לר"נ בשלהי י"ט תנן בור של יחיד כרגלי היחיד ורמינהו נהרות המושכין כו' ואמר רבא הכא במאי עסקינן במכונסין השתא למאי דסליק אדעתי' מעקרא דל"ש בין מכונסין לנובעין מאי קשי' לי' אימ' התם בנהרות ומעינות דרבים והא דפריקו הכא בתוס' דאי דרבים מאי ארי' נהרות אפי' מכונסין נמי הא אכתי לא אסיק אדעתין למיפלג בין מושכין למכונסין דאי הוה אסיק אדעתין לאפלוגי בהו לא הוה קשי' לי' בשלמא לרש"י כרגלי כל אדם קשי' לי' דאי דיחיד כרגלי היחיד ואי דרבים כרגלי הממלא וקאמ' תנן בור של יחיד רישא דמתני' נקיט ואי הוה משני לי' התם דרבים הוה מרמי לי' מסיפ' דכרגלי הממלא אלא לרבנן דתוס' מא"ל ורבנן דתוס' אמרי לך מעקרא נמי אסיק דשאני בין מושכין למכונסין ומדקתני מושכין ש"מ דאפי' דיחיד קאמ' אלא דקס"ד מתניתין אפי' בנובעין קתני ואע"ג דקתני בור וסתם בור מכונסין כדאמרינן בעושין פסין מ"מ סבו' הוה דמתניתין אפי' בנובעין ודרש"י רוויחא טפי ותו רב ספרא דא"ל לאביי ודלמא בגשמים הסמוכין לעי' עסקינן וכו' א"ה אימ' סיפ' בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ואי היינו כרגלי הממלא האי ממלא היכי זכי בהו הא דאנשי אותה העי' נינהו מ"ש מעי"וט דאמרת דעתם עליי' דיו"ט נמי נימא דעתן עליי' ומאי אולמי' דממלא מדאנשי אותה העי' אלא לאו מאי כרגלי כל אדם דאי מילא ויהבינהו לחברי' כרגלי דכל דלא מצי קני שביתה בה"ש תו לא קני שביתה בשבתא כלל. וטעמא כדאמ' הראב"ד דכל דלא חזי בה"ש למיקני שביתה אפי' ביד בעלים השתא נמי אע"ג דאחזי ואתו ליד בעלים לא קני ולהכי ירדו בי"ט לא קני ואפי' גשמים שירדו בי"ט לחב' דיחיד לא קנו שביתה והרי הן כרגלי כל אדם. והא דתניא בתוספתא נהרות כו' הרי הוא כרגלי הממלא כבר אמרו אין מדין הלכה אלא מן האמוראי' ותו אימא משבשת' היא ותני כרגלי כל אדם כדמייתיללה בגמר' והשתא בור של עיר כרגלי אותה העי' וכל אחד מאנשי העי' אם עירב מוליכן כרגליו ואם לא ערבו יש להן אלפים ואחרים שלא מאנשי העי' מוליכן כרגלי כולם כדאמרינן משמי' דרבוותאי. ושל הפק' כרגלי הממלא ואפי' נתנן לחברו הן כרגלי הזוכה ראשון ונהרות ומעיינות וגשמים שירדו ביו"ט אפי' של יחיד כל אדם מוליכן כרגליו והא דאמ' הרב בעל מ"א גשמים היורדין ביו"ט סמוכים לעי' הם כרגלי אנשי העי' וכ"ש כשירדו לתוך העי' עצמה לא ידענא הא רב ספרא מוקים לה בסמוכין לעי' ומ"מ בי"ט הרי הוא כרגלי כל אדם ורב יוסף לא א"ל לאביי אלא ארישא דקתני יש להן אלפים כרגלי אנשי העי' מיבעי לי' אבל סיפא דקתני בי"ט כרגלי כל אדם לא קשיא לי' ואי איתא תיקשי לי' נמי מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא לאו דכ"ע אית להו דרב ספרא בסמוכין לעיר דמעיו"ט כרגלי אנשי העיר ובי"ט כרגלי כל אדם:
וכן הא דאמ' הרב בעל המ"א דלא קנו שביתה באוקינוס או בעבים דמינד ניידי האי טעמא לא צריכא אלא למאי דמוקי לה כריב"נ דחפצי הפק' קונין שביתה אבל לדידן דקי"ל אין קונין שביתה תי"ל דבאוקיניס ובעבים חפצי הפק' נינהו:
הא כרגלי אנשי אותה העי' מיבעי לי' אמר הריטב"א ונ"מ לרש"י דהוי כל העי' כד"א ולהראב"ד ודעמי' דאם עירב מאנשי העי' מוליכו כרגליו ורב ספרא אמר לך יש להן אלפים מלבד העיר קאמ' וסתמא בדלא ערבו:
וליקני שביתה באוקינוס בשלמא לרב ספרא ירדו מעי"וט. בה"ש הוו של אותה העיר וקנו שביתה כרגליהן אבל בי"וט. בה"ש הפק' הוו ולא קנו שביתה אלא לרב יוסף דמוקים לה כריב"נ וחפצי הפק' קונין שביתה בי"ט נמי ליקני שביתה באוקינוס. ולדידן לרב ספרא נמי תיקשו כיון דמצי קני באוקינוס ולא חפצי הפק' הוו ובחפצי הפק' כרגלי הממלא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"נ בעיר היינו ממלא כדאמרן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |