מהרש"א - חידושי הלכות/עירובין/מה/ב
מהרש"א - חידושי הלכות 
עירובין מה ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בפרש"י בד"ה ובלבד שלא כו' והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דכל חד כו' עכ"ל כתב מהרש"ל המגיה א"נ דכל ד' אמות דכל חד כו' טועה הוא דהוצרך רש"י לפרש כן דאל"כ למה לא יושיט כו' ואלמלא שהחפץ כרגלי הבעלים כו' אין כאן רשות למחיצה לענין כלים כו' עכ"ל ואין זה מספיק דאכתי מ"מ מהאי טעמא דהכלים כרגלי הבעלים לחוד הוי סגי ליה ולא איצטריך ליה דד' אמות דכל חד שוינהו כרה"י וההיא דמודד ובא וכלתה מדתו בחצי עיר לא איירי בחפציו אלא בחפץ אנשי העיר ודו"ק:
בא"ד כולה חדא רשותא היא וא"נ כלתה מדתו חוץ לעיר כו' עכ"ל כצ"ל ואינו תירוץ חדש אלא בכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכולה ע"י זריקה דכולה רשותא חדא היא במחיצות וא"נ שיהיה כלה מדת אלפים שלו מחוץ לעיר שאין שם מחיצות הוה חדא רשותא כולה רה"ר והוי שרי לטלטל ב' אמות כו' ודו"ק:
תוס' בד"ה להודיעך כחן כו' הוי קולא דהוי כרגלי המוצאן כו' עכ"ל ודאי דכן הוא דהוי קולא לזוכה הראשון דהוי כרגליו אבל בנתנו לאחר ה"ל למקבל חומרא שצריך להוליכו דוקא למקום עירוב שזוכה הראשון אם עירב למזרח או למערב אבל אם היו קונין המים שביתה אית להו אלפים אמה לכל רוח וניחא ליה לזוכה שני בכך שלא עירב למקום ולצד שעירב זוכה הראשון ולכך לא הוה פסיקא להו בקישייתם דבעו למימר דבכלים נמי להודיעך כחו דר"י בן נורי דהוי כח דהתירא לזוכה ומה שהביאו ראיה דהא דקונה שביתה הוה חומרא גבי כלים מהא דאמרינן לקמן ה"א הלכה כר"י בן נורי בין לקולא בין לחומרא דפי' קולא גבי אדם וחומרא גבי כלים דליכא לפרש כולה בכלים לקולא לגבי זוכה שני וחומרא לזוכה ראשון דא"כ למאי דקאמר קמ"ל דעבדינן כתרי קולי ה"ל תרי קולי דסתרן אהדדי אבל גבי אדם וכלים לא הוי כתרי קולי דסתרן כמ"ש התוס' לקמן ודו"ק:
בד"ה ליקנו שביתה כו' ולכך כשבאו בתוך עשרה קנו שביתה והיה להן אלפים כו' עכ"ל כתב מהרש"ל יש שמקשין איך שייך לקנות שביתה בי"ט שהרי גשמים היורדין ביום טוב אין קונין שביתה ונראה דלק"מ כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש ואני מוסיף בקושיא למאן דאמר בישן דאינו קונה שביתה ואין לו רק ארבע אמות אמאי אינו קונה לו שביתה בשבת דבהא לא פליגי אם קונה בשבת שביתה אם לאו אלא אם חפצי הפקר קונין שביתה בין השמשות אם לאו ונראה דודאי דלק"מ ע"פ מה ששנינו לעיל לכ"ע מי שהוא סמוך לעיר תוך אלפים אם היה כוונתו לשבות שם קונה שם שביתתו והכא ה"נ היו מתכוונים לשבות בעיר כמ"ש התוס' לעיל ושנינו נמי לקמן מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר כו' ואמר שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים ומעיקרו ועד ביתו אלפים כו' הרי לך דמצי אדם במתכוין לקנות שביתה בין השמשות שלא במקומו רק כשהוא תוך אלפים שאינו מחוץ לתחומו ה"נ הכא שלא נכנסו לנמל משחשכה אבל ראו את העיר מרחוק על הים והיה דעתם לקנות שביתה בעיר כמ"ש התוס' לעיל וא"כ אי אין תחומין למעלה מי' הרי העיר לא הים חוץ מתחומן ושפיר קנו שביתה בעיר שניקנית לו כבר מבע"י שם וכשבאו בתוך י' דהיינו בעיר יש להם משם אלפים לכל רוח דומה ממש לעיר ולאילן ששנינו דכשבא לשם קונה שם שביתה שקונים לו כבר בין השמשות והשתא לא תקשי לך מגשמים היורדין בי"ט ומישן בדרך כיון דלא שייך בהו כוונה ודעת לא מקנו שביתה אלא באותו מקום שהיו שם בין השמשות ולא במקום אחר אף שאינו מחוץ לתחום והדברים ברורים למבין באין גמגום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |