גאון יעקב/עירובין/מה/א
הא דאמר רש"י דר"א בדבוקות. קשיא הא אוקימנא התם דר"א דעקר חדא וקם אתרתי והיינו מובלעות:
א"ל רבה בר' חנן לאביי מתנינן ולא רבה בר בר חנה דקשיש מרבה ולא הוי קרי ליה מר ולא שמע (כן נראה והכתב מטושטש מאוד עד שא"א לקרותו כלל) מאביי:
ר"נ בר יצחק אמר כו'. ולכאורה רב מוקים הא והא שנצחו ישראל ולא התירו אלא אלפים והא דקתני חוזרין למקומן באלפים וקמ"ל שחוזרין בכלי זיינין. וכן הא דתניא נמי בנצחו ישראל ואפ"ה רדפו אחריהם. ור"נ בר יצחק אמר חוזרין למקומן ואפי' טובא וכגון שנצחו א"ה. ורב ור"נ בר' יצחק לא פליגי אלא מר מוקים לה הכי ומר מוקים לה הכי והשתא בכלי זיינין מ"מ שרי אלא בנצחו ישראל אלפים בכלי זיינין ונצחו או"ה אפי' טוב' בכלי זיינין והיינו דאמ' הרא"ש והלכת' כר"נ ברי"צ וכר"י אר"ב. ומדאמ' הרמב"ם יש להם אלפים אמה לכל רוח כו' ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו ה"א חוזרין למקומן ובכלי זיינין. וכן אמר הרב בעל הטורים. ש"מ דבכלי זיינין בנצחו א"ה הוא דשרי וכוות' מסתברא מדקתני ורדפו אחריהם. מכלל דידם תקיפה. ותו נצחו ישראל לשבות במקום שהצילו נהי דיהבי ליה רבנן לכל רוח היכא דלית ביה חלול שבת היכ' דאית בהליכ' דידהו חילול שבת למיזל בכלי זיינין מי אמור ורב מוקים אידי ואידי בנצחו א"ה וכדקתני ורדפו אחריהם אלא קסבר רב אע"ג דנצחו א"ה לא התירו אלא אלפים ובכלי זיינין. ור"נ ברי"צ פליג עליה ואמר הא דתנן אלפים בנצחו ישראל ושובתין במקום שהצילו. והא דתנן וחוזרין למקומן וכן הא דתניא התקינו שיהיו חוזרין למקומן בכלי זיינין ואפי' טובא שנצחו א"ה. והלכתא כר"נ ברי"צ ובנצחו ישראל שובתין במקום שהצילו ויש להן אלפים לכל רוח ובנצחו א"ה ומתיראין לשבות באותו מקום חוזרין למקומן ואפי' טובא ובכלי זיינין והא דאמר הרא"ש משמי' דהר"ם הלכתא כרב דתניא כוותי' בהא דחוזרין בכלי זיינין. אבל בהא דאסר טובא בנצחו א"ה קיי"ל כר"נ ברי"צ דשרי ותרויהו שרי בכלי זיינין כרב ואפי' טובא כר"נ ברי"צ. והריא"פ דלא מייתי דר"נ ברי"צ משום דחוזרין למקומן סתמא משמע אפי' טובא וסתמא דרדפו אחריהן בנצחו א"ה ומייתי הריא"פ הא דכלי זיינין לאשמעינן דאפילו בכלי זיינין שרו וקאמר אוקימנא חוזרין בכלי זיינין לאו משום דקשיא רישא לסיפא אלא כדתניא דאפילו בכלי זיינין סרי ואפי' טובא דהכא ינצחו א"ה והא דנצחו ישראל ממתני' דכ"ה שמעינן דאי מצי שבות במקום שהצילו ה"ה כאנשי העיר:
מתני' רי"א יכנס והלכתא כוותי' הראב"ד והרשב"א דאמרי תרווייהו והוא שלא אמר שביתתי במקומי אבל אמר בפירוש הרי עקר מתחום העיר ולאביי דא"ל לרבא (פ' בכל מערבין ד' ל"ח ע"ב) אהא דאר"י עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני והא קא מכין כו' וסבר דעירב ברגליו אמירה בעי ובלא אמירה לא קני שביתה השתא מדקא"ר מאיר לא יכנס ולא קאמר אין לו אלא ד"א מכלל דאמר שביתתי' במקומי ועלה קאמר ר"מ יכנס מכלל אפי' אמר שביתתי במקומי לר"י יכנס ותו ר' טרפון כיון דסבר דמחוץ לתחום הוא ודאי אמר כי היכי דלזוז מד"א מ"מ כיון דא"ל רבה מי סברת דאזיל ואמר מידי כו' דאפי' בלא אמירה קני אוקמינן לדר"י בלא אמירה א"נ לאביי נמי אימא ר"מ ור"י כריב"נ דאפי' ישן קני והלכתא כוותי' והא דא"ל לרבה כמאן כריב"נ שאלה הוא דקא שייל ורבה או הא דרב יודא לריב"נ דוקא:
אמר הרמב"מ הי' בא למדינה וישן בדרך כו' דקי"ל כריב"נ ואפי' ישן יכנס:
א"נ הכא אפי' רבנן מודו הואיל ודעתו לילך לעיר כיון שנכנס בתחומה ה"ה כמותם:
מתני' מי שישן בדרך אבל בעירו אפי' לרבנן סתמא לא יצא מחזקת ביתי' ואפי' ישן ולא נתכוון דלא אצרכוה רבנן לכ"א דליהוי ער רה"ש ואם ישן בעיר אחרת או בדיר וסהר לר"ג ודאי כולה כד"א לר"י ור"ע מי אמרינן הואיל ולא נתכוון כמאן דלא שבת באויר מחיצות' דמי או"ד מ"מ שבת באויר מחיצות ומסתברא ע"כ ל"פ רבנן עלי' דריב"נ אלא בישן בדרך ולא גלי דעתי' מקמי הכי דליקי הכא אבל גלי דעתי' מקמי דישן דלא אזיל מהכא עד שחשיכה אע"ג דבה"ש בשעת קני' ישן מודו דסתמא קני אדעתי' דמקמי הכי ואע"ג דלא נתכוון בין השמשות:
ר"א אומר כו' אי ר"א ור"י אישן קיימו אנן דאמרינן הלכתא כריב"נ דלא ככולהו תנאי להכי חזינן דאנהו אכל מקום שאמרו חכמי' ד"א בתחומין קיימו כמי שהוציואו נכרים דאין לו אלא ד"א ואי בישן כרבנן בהא נמי פליגי ודפריך בשמעתין ר"י היינו ת"ק דת"ק בהא כר"י ס"ל דד' אמות במקום שאמרו הכי הוויין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |