ברכת רצ"ה/סד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה סד

סימן סד

ב"ה. רישא יום ב' ער"ח ניסן תרל"ה לפ"ק.

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב וכו' מו"ה זאב וואלף הערצוג נ"י מ"ץ דק' אולינוב.

תוכן השאלה שאחד שכר פעסעסיע אצל אדון אחד על תשעה שנים ואך האדון התנה שאחר ששה שנים הברירה בידו ליתן להשוכר אבטרעטגעלד סך שבעה מאות רייניש וליקח הפעסעסיע בחזרה ובא אחד ושכר מהאדון הפעסעסיע על ט' שנים אחר עבור הששה שנים של הראשון והוסיף חמש מאות זהובים לשנה וכאשר באו לדין טען המשיג גבול כי כבר נתפשרו שיהי' שותף עמו אותן הג' שנים למחצה או לשליש והראשון אומר שמה שדיבר עמו הי' לפנים ולא גמרו ביניהם מחמת שרצה לשות עצה אחרת עם האדון. עכת"ד השאלה.

ואבא על ראשון ראשון וזה החלי בעזה"י.

הנה מצד התקנה יש לעורר דדעת הב"ח ז"ל בתשובה שלא הי' התקנה רק באוראנדי שיש להראשון חובות אצל ערלים ויבא לידי הפסד לא זולת אולם בתשובה אחרת העליתי דהיכא דפרנסתו ואומנתו של הראשון בכך מדינא צריך להחזיר העסק להראשון יעו"ש ומהגם בנ"ד פשיטא דצריך להחזיר הפעספיא להראשון דבשכירות באותן שדות ששכר קיי"ל דיש בו משום דינא דבר מצרא וכאשר פסק הט"ז ז"ל דבאותו שדה לכ"ע השוכר הראשון הוא מצרן ואף דבעכו"ם לית בי' ב"מ מ"מ כבר כתבו התוס' דלא שייך כן בשכירות דלא שייך לומר ארי' אברחא כו' וכן עיקר להלכה. ובדבר ההכחשה הביא כ"ת מחלוקת הפוסקים אי הזכות הזה הוי מטלטלין או מקרקע ואי הוי כמקרקע לא מהני מחילה דצריך קני' המועיל והנה בגוף הדבר העליתי בחידושי דהעיקר כהגהות דרישה באה"ע סי' צ' דחזקות דידן לא חשוב מקרקע דהרי ביד המשכיר שלא להשכיר כלל ואנכי הבאתי ראי' לדבריו מדברי הש"ס ב"מ דף ס"ה משכן לו בית משכן לו שדה וא"ל לכשתרצה למכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשויהן מותר והקשיתי דבשויהן למה הי' צריך להתנות כלל הרי בלא"ה כיון שהוא משכנתא אצלו הוא המצרן וצ"ל דהך דבשויהן היינו כמו שהוא שוה עתה שאף אם יתיקר אח"כ יהי' שלי כמו שהוא שוה עתה. והנה לעיל בהך דלא יצא השער דמותר ביש לו פירש"י ז"ל דלכך מותר לתת אף כשנתיקר משום דהוי קנין לענין מי שפרע ומעתה אי נימא דזכות כזה שצריך למכור לו דוקא כשירצה למכרם דמי למקרקע הנה אף א"נ דהנאת ההלואה חשוב שיווי לענין מי שפרע דאף דלא חשוב דמים לקנות בו מ"מ איכא מ"ש דדמי למשכון דאף דקיי"ל דמנה אין כאן כו' מ"מ איכא מ"ש כיון דהוי דברים ומעשה מ"מ הרי במקרקע היכי דלא הוי קנין כסף ליכא מ"ש לדעת גדולי המורים דבנתן משכון במקרקע גם מ"ש ליכא ואסור ליתן לו א"כ כשנתיקר וכנ"ל בשם רש"י ז"ל א"ו דזכות כזה שאינו רק אם ירצה למכור לא חשוב רק כמטלטלים ובל"ז מצד הסברא אחר שאין זכות זה נגד העכו"ם בעל השדה ורק נגד ישראלים אחרים שאסור להם לשכור פשיטא שאין לדון ולומר שחשוב זכות בגוף הקרקע שנאמר דדמי למקרקע וז"ב אצלי.

אולם כ"ז להתלמד במ"א דבנ"ד אין נ"מ דאף אי כמטלטלין דמי הנה גם במטלטלין ל"מ לשון מחילה וכמבואר בפוסקים ז"ל. אמנם באמת הרי מבואר לענין דינא דבר מצרא דמהני מחילה ואין לומר ולדון מצד אחר דכיון שמקודם ששכרו זה מהעכו"ם לא מחל לו הראשון וכיון דחשבינן א"כ להלוקח שהוא כשליחו של המצרן כבר קנאו המצרן ול"מ שוב לשון מחילה דז"א דגם במחל לו אח"כ מהני דמה"ט כשלא תבעו תיכף כשנודע לו איבד זכותו וכמ"ש הסמ"ע ז"ל בסי' קע"ה ס"ק נ"ז ועיין במהרי"ט ז"ל שכתב לענין ספק מצרן דהא דאמרינן דהלוקח חשוב מוחזק לאו היינו משום שהוא קנאו דהרי ע"ז אנו דנין אם הוא קנאו או המצרן ורק דהלוקח חשוב ודאי וזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי מדבריו נראה בעליל דחשבינן כאילן המצרן קנאו ולא דאמרינן דהוא של הלוקח ורק שיש עליו חיוב להחזירו להמצרן דאל"כ פשיטא שהלוקח חשוב מוחזק ואין לחייבו להחזיר מספיקא ולפ"ז צריך לכאורה להבין דאמאי מהני מחילה וצ"ל דכך היתה התקנה שאם לא ימחול ויתבענו בב"ד יהי' שלו למפרע שעשאוהו חז"ל להלוקח כאילו הוא שליח המצרן וכל שמחל לו קודם שתבעו איבד זכותו ובנ"ד א"כ שיש הכחשה ביניהם שזה טוען שנתפשר עמו השוכר השני חשוב מוחזק והשבועה הוא עליו ל"מ לענין מה שחייב מדינא היכי שהראשון פרנסתו בכך דזה פשיטא דאינו רק חיוב אלא אף שיש דב"מ דהוא חשוב כשליחו השני חשוב מוחזק וכמו דמהני מחילה גם אח"כ וכנ"ל כ"כ הוא נשבע ונפטר וביחוד בנ"ד א"צ לזה דאף א"נ דאחר שקנה זה וחשבינן אותו כשליח המצרן חשוב המצרן מוחזק מ"מ כיון שלא עשה קאנטראקט ורק שנתן דראהן דלפי דינא דמלכותא לא קנה ורק שצריך להכפיל האדראהן דפשיטא דל"ח קנין גם בדינינו דלא סמכא דעתי' פשיטא דמהני מחילה אחרי שלא הי' קנין כלל והוי כמו בתחלה ומ"מ השבועה הוא על השוכר השני דאף שלא הי' קנין מ"מ הוא חשוב נשבע ונפטר שלא יצטרך למסרו להעסק להראשון. ואם לא ישבע לענין ההוספה כבר גליתי דעתי דאם אמנם הדעת נוטה לחייבו לשל ההפסד קשה להוציא ואך זה פשוט שאם השוכר הראשון רוצה ליתן לו הפסד הדראהן שמחויב זה להחליט הערבון ולא לגרום להראשון היזק יותר והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף