ברכת רצ"ה/סה
|
< הקודם · הבא > |
עוד בענין הנ"ל.
מ"ש הרב המ"ץ מאולינוב דנהי דליכא תקנה רק באוראנדע מ"מ האיכא תקנת וחדרגמ"ה ז"ל לא מצאתי חדרגמ"ה רק בשכירות בתים.
ומ"ש דלא מצא שיהיה חילוק במשכון בין קרקע למטלטלין והביא דברי הש"ע בסי' ר"ד יעיין בב"י ז"ל שם ויראה דלאו ד"ה היא דרבים ס"ל דגם בנתן משכון יש מ"ש במטלטלין דל"ד לזה שיהיה קנין מה"ת ורק דכיון דהוי דברים ומעשה איכא מ"ש וכמו לר"ל ורק במקרקע ליכא מ"ש יעוש"ה. ולשיטת החולקים ז"ל י"ל דס"ל דל"ב לענין רבית שיהיה קנין לענין מ"ש וכשיטת הראב"ד ז"ל ואנכי כתבתי כ"ז לשיטת רש"י ז"ל. ומ"ש הגאון מליסא ז"ל דחשוב האגר נטר מההלואה קנין כסף כיון שיש לו שיווי אצל הלוה לדעתי זה אינו. דכל שאין יכול לתבוע ממנו שכר זה דהוי רבית ל"ח כסף לקנות בו וראיה לזה מש"ס דב"ק דף ע' דפריך אהך דקוץ לך תאנה מתאנתי ותקני לך גניבותיך דכיון דאי תבע ליה בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים דקלב"מ לאו מכירה היא הרי אף שבא לו הנאה ע"י דבידו הוא שלא להניחו לקוץ מ"מ כיון שאין יכול לתבעו ל"ח כסף לקנות בו וה"ה הכא ורק לענין מ"ש א"נ דל"ב רק דברים ומעשה י"ל דגם בכה"ג איכא מ"ש וכמ"ש גם החילוק שחילק הגאון ז"ל בין דבר ידוע לחיוב דבדבר ידוע שאין אחריותו עליו דמי יותר לזביני וא"צ שיהי' קנין למ"ש היא סברת המ"ב ואין אנו אחראין לקבלו.
ומ"ש על מ"ש דכיון דבדב"מ לא קנה בדראהן ורק שצריך להכפיל ערבונו א"כ גם בדינינו ל"ח קנין דלא סמכא דעתיה והרי היא כבתחלה ופשיטא דמהני מחילה בלי קנין לענין זכות המצרנות. דאינו מבין דבתחלה מבואר בש"ע דאם אמר ללוקח לך קח לא איבד זכותו שלא קלע אל המטרא דלדעת המרדכי ז"ל ונמשך אחריו הרמ"א ז"ל היכי דאמר ללוקח לא בעינא לקחת באמת אבד זכותו אולם גם להחולקים בהך דלא בעינא עיין סמ"ע וש"ך שם היינו רק באמר לא בעינא לקנות דאינו עדיין לשון מחילה אבל מחילה פשיטא דמהני דמה שאומר שכוונתו הי' שיקנה מקודם בשויו הוי דברים שבלב דקיי"ל דל"ה דברים וז"ב. ועיין בש"ך ז"ל שהביא דברי המרדכי ז"ל שמטעם ביטול השליחות קאתי עלה והחולקים ז"ל ס"ל דאין במשמעות לשון לא בעינא ביטול שליחות ומבואר דאם הי' לשון מבורר על ביטול השליחות הי' מועיל לכ"ע והיינו מה"ט דכיון דביטל השליחות בפירוש ל"מ דברים שהי' בלבו דדברים שבלב ל"ה דברים וכנ"ל וה"ה וכ"ש דמהני פשרה ומחילה ובל"ז בנ"ד א"י לומר כלל שכוונתו הי' שיגמור מקודם השכירות לגמרי דהרי חזינן שתבעו לדין קודם שגמר ועשה קאנטראקט עם הא' ודו"ק.
ומ"ש להתפלא דאחרי דהשוכר השני חשוב המוחזק א"כ אמאי לא יוכל לומר קי"ל כדעת החולקים על התוס' ז"ל דגם בשכירות מעכו"ם ליכא דב"מ דלא פלוג רבנן כבר הכרעתי בתשובה דהעיקר כדעת התוס' ודעמם ז"ל וטעמא דידי דמכירה ושכירות המה שני עניינים נפרדים. ול"ש לומר לא פלוג ועיין ברמב"ן ז"ל הובאו דבריו בש"ך ז"ל סימן רל"ז לענין מהפך בחררה שחילק בין מציאה והפקר דלא חשוב רשע ובין מקח בזול דנקרא רשע דלא פלוג רבנן בין מכר למכר הרי דלגבי מציאה כיון שהוא ענין אחר לגמרי לא שייך לא פלוג וה"ה מכירה ושכירות וכנ"ל. וביחוד לא מצינו רק ל"פ בתקנתן אבל לא על השלילה שהוציאו מהתקנה והבן זה. ואחרי שהכרעתי כדעת התוס' ודעמם ז"ל נודע בכללי קי"ל דהיכי שהדיין הכריע מדעת עצמו כאחד מהדיעות אין המוחזק יכול לומר קי"ל כדעת החולקים. מה שהביא דעת קצת האחרונים ז"ל דהשוכר הראשון שהוא מוחזק עתה בהשכירות חשוב מוחזק גם לגבי השכירות דלהבא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:
ולענין השבועה ע"ד ההכחשה אחר הודיעני כי השוכר הראשון פעל אצל הא' שחזר והשכירו לו פשיטא שהשבועה הוא עליו שהוא עתה המוחזק ביחוד אחרי שהשוכר שרצה להשיג גבולו לא קנה בהדראהן וכנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |