בית נתן/ברכות/מט/ב
א"ל מאי האי דאמר רב שילא אמר רב טעה חוזר לראש והא אמר רב הונא אמר רב אומר ברוך שנתן שבת א"ל הכי אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב לא אמרן שאומר ברוך שנתן שבת אלא שלא פתח בהטוב אבל פתח וכו':
לרב עמרם מאי שנא הכא ומאי שנא הכא א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתי' לרב נחמן ואמר לי' מיניה דמר שמואל לא שמיע לי אלא סברא הוא בתפלה דלא מצי פטר נפשיה דחובה הוא חוזר לראש בבהמ"ז דמצי פטר נפשיה דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו אלא מעתה וכו':
והא אמר רב הונא משמיה דרב אומר ברוך שנתן שבת א"ל ולאו איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפי משמי' דרב לא שנו דמברך ברוך שנתן שבת אלא שלא פתח בהטוב וכו' עד כמה מזמנין וכו' והא איפכא שמעינן להו וכו':
במתני' נברך לאלהינו (גי' הכ"י לאלהינו עם למ"ד וכן העתיק הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ה דברכות וכן העתיק הרע"ב לאלהינו בל' וכן נראה עיקר דמ"ש התוס' דל"ג בלמ"ד דבברכה לא מצינו בלמ"ד הוא תימא דבהדיא כתיב בדברי הימים א' כ"ט ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותם וגו' וגם בכל מקום שנכתב אצל ברכה מלת את ח"ו לחשוב שיהיה סימן הפעול כי הוא יתברך אין בו שינוי ההתפעלות אלא הוא כמו אל ומלת אל הוא כאלו נכתב בלמ"ד שהוראתם שוה ומ"ש הב"י דדמי להא דאין אומרים למי שאכלנו משלו וכמ"ש התוי"ט אינו קושיא דהא בגמרא ד' ן' אהא דאמרינן למי שאכלנו ה"ז בור פריך והא אמרינן למי שעשה נסים וכו' ומשני התם מוכחא מלתא מאן עביד ניסא קב"ה ע"ש ה"ה כאן דמוכחא מלתא דעל הקב"ה קאמר ועיין בלחם משנה שסביב הרמב"ם שמסיק כן ולא עוד אלא שמסיים וז"ל ונ"ל דמהאי טעמא מצי למימר למי שאכלנו כשהם עשרה עכ"ל דכיון שמזכיר לאלהינו ליכא למטעי כי זה השם מורה על הכח והיכולת הגמור ולכן העיקר לומר נברך לאלהינו וכו'. וכן מצאתי בספר אהל מועד כ"י דרך שביעי משער הברכות ה"י שכ"ש ג"כ לאלהינו):