בית נתן/ברכות/כב/א
ר' יהודה אומר אף מוציא בשפתיו ארנ"בר"י עשאן ר"י כהלכות דרך ארץ מאי הלכות דרך ארץ דתניא והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב יום אשר וכו':
הזבים והמצורעים ובעלי נדות ויולדות מותרים לקרות בתנ"ך לשנות במשנה ובמדרש ובתלמוד ובהלכות ובאגדות וכו':
ואינו מציע את המדרש ר' אלעזר בן שמוע אומר אף מציע את המדרש ובלבד (וכו') שלא יאמר אזכרות שבו ר"י הסנדלר תלמידו של ר"ע אומר משום ר"ע:
ר"י אומר אבל שונה בהלכות ד"א ומעשה בר"י:
ירד וטבל ועלה ואח"ך שנה להם:
למדתנו רבנו אבל שונה הוא בהלכות ד"א אמר להם אעפ"י שאני מיקל לאחרים אני מחמיר לעצמי ר' יהודה בן בתירה אומר אין ד"ת מקבלין טומאה ומעשה בתלמיד א' שהיה מגמגם וקורא לעיל מר"י ב"ב א"ל בני וכו':
מציע את המשנה ואינו מציע את התלמוד מסייע ליה לר' אלעאי דא"ר אלעאי אמר ר' אבא בר אחא משום רבנו הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש והני תנאי כהני תנאי מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש דברי ר"מ ר' יהודה בן גמליאל אומר משום ר' חנינא בן גמליאל זה וזה מותר ואמרי לה זה וזה אסור מ"ד זה וזה מותר כר' יהורה בן בתירא ומ"ד זה וזה אסור כרבנן אמר רב נחמן בר יצחק נהגו עלמא כהני תלת סבי כר' יהודה בן בתירא בטבילה וכר' אלעאי בראשית הגז וכר' יאשיה בכלאים דתניא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב בכלאים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכר' יהודה בן בתירה בדברי תורה דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלים טומאה שנא' הלא כה דברי כאש נאם ה' כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה לנטילותא מ"ד בטלוה לטבילותא כר' יהודה בן בתירה מ"ד בטלוה לנטילותא כרב חסדא דרב חסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש (עיי' לעיל ד' ט"ו בתוס' ד"ה אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש שדחו התוס' היש ס' דגרסי הני מילי לק"ש אבל לתפלה לא וכו' ונראה דל"ג ליה דמ"ש ק"ש עיי' בכ"מ רפ"ג מה' ק"ש דכתב שם והנ"מ לענין ק"ש אבל לתפלה בעי להדורי וטעמא דמלתא משום דק"ש דאורייתא החמירו בה שמא יעבור הזמן ועוד דחו התוס' וז"ל וגם יש לק' פ' מי שמת ד' כ"ב בטלוה לנטילותא כרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ומדלא הזכיר שם ק"ש משמע דבכל ענין מותר וכו' והרא"ש העתיק דברי התוס' הללו ע"ש עכ"ל ובס' מעון הברכות ד' ל"ה ע"ב תירצו דס"ל להתוס' דק"ש דרבנן ע"ש איברה דכך נראה מתוס' סוטה ד' ל"ב ע"ב ד"ה ורבי שלא יקראנה ברם ע"ש [1]שלא החליטו תוס' סברה הלזו דק"ש דרבנן אלא מהא דאי' בברכות ד' כ"א ק"ש דרבנן וע"ש בתו' ד"ה הכי גרסינן וכו' וקשה דבמתני' פי' דק"ש דאורייתא לכ"ע ע"ש ועי' בתו' ד' כ' ע"ב ד"ה בעל קרי מהרהר וכו' דגם שם כתבו דק"ש דאורייתא וכו' ועי' שו"ת שאגת ארי' סי' א' וכפי הגי' שבכ"י שלפנינו שגורס בפירוש וה"מ לק"ש נסתר ראיתם גם משם וכן פסק הרמב"ם כההיא לישנא והנ"מ לק"ש וכן הוא גי' הרי"ף ורב האי גאון וכן פסק בש"ע סי' צ"ב סעי' ד' צריך לחזור אחר המים עד פרסה וכו' וציין הגר"א ז"ל בס"ק י' וז"ל צריך וכו' כגי' רש"י ור"ה ורי"ף ורמב"ם דלא כתוס' עכ"ל וראיתי בס' הנחמד מנחת שמואל בהלכה ברורה כ"ש וז"ל ובש"ע פסק דאם לא יעבור הזמן צריך למהדר אמיא עד פרסה מפני שהטור כתב שאף להתוס' אם לא יעבור הזמן צריך למהדר אמיא במחילה מכבודו לא צדק בזה כי הטעם הוא שפסק כך בש"ע הוא כמפורש בדברי הגר"א ז"ל הנז' וכן כתוב מפורש בב"י וז"ל [2]ולענין ההלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרשב"א בשם רבינו האי מסכימים לחלק בין ק"ש לתפלה הכי נקטינן ובאמת מה שמחלק הש"ע בין אם יעבור זמן לאם לא יעבור זמן דבריו קשים וכמו שהאריך הפרישה בסי' צ"ב וע"ש באורך וכן הקשה הט"ז ע"ש והיד אהרן תי' וז"ל נראה לומר דאפי' לדעת הרי"ף ז"ל אם מתירא שמא יעבור זמן תפלה ודאי דשרי לקנח ידיו במידי דמנקי שהרי כתב רש"י ז"ל דהטעם דבתפלה החמירו היינו משום דזמנה כל היום נמצא דאם לא נשאר שהות ביום להתפלל ואינו מוצא מים אלא עד פרסה ודאי יכול להתפלל בלא נטילה אלא במידי דמנקי ואז ק"ש ותפלה שוין הם עכ"ל והגר"א תירץ זה באופן אחר ע"ש ס"ק י"ב ואם מתיירא וכו' דאז יש לסמוך אגי' התוס וכו' וכן העתיק זה הרב מנחת שמואל ולא הזכיר שם הגר"א דשמעתיתי' בפומי' כל יומא וא"כ איך לא בחר בתחילת דברי הגר"א ובחר בטעם מדנפשיה דלא סליק שפיר וכן גורס הבה"ג בפ' מי שמתו דר"ח לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש):
ת"ר בעל קרי חולה שנתנו עליו ט' קבין מים שאובין טהור (עי' בס' מנחת שמואל במשנה ברורה וז"ל ת"ר ב"ק שנתנו עיי' ר"ש פ' ג' דמקואות משנה ד' שגרסתו כאן בעל קרי חולה וכן היה גי' רש"י ובזה אתי שפיר מ"ש רשי ד"ה אפשר וכו' ואע"ג דלא תני לעיל אלא בחולה וכו' ובחנם הגיה הגאון ר"י פיק לקמן במקום דלעיל עכ"ל):
ושנאה לתלמידיו בשוק מ"ט מאן דלחשה ומ"ט מאן דשנאה:
מאן דתני שנאה משום בטול פריה ורביה:
וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר ריב"ל מה טיבן של טובלי שחרין הללו מה טיבן הא איהו דאמר ב"ק אסור בדברי תורה ה"ק מה טיבן בטבילה אפשר בנתינה וכו':
אמרה לו ריקא כלום יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש מן העבירה:
וכי יש טבילה בכלים:
ר' זירא הוה יתיב באוזנא דמיא וכו':
כי אתא רבין אמר (בחושא) [באושא] הוה קאימנה אקילעא דבי ר' הושיעא ואמרי לה אקילעא דבי בר הושיע אתו וכו':
- ↑ לא ראה או שכח בתוס' מנחות מ"ג ע"ב ד"ה ואיזו כו' ועי' במנ"ש במ"ב בברכות שם ד"ה ור"א אמר כו' ע"ש היטיב (הגהת מנחת שמואל כת"י).
- ↑ זהו רק לחלק בין ק"ש לתפילה אבל בעיקר החילוק הכריע בש"ע בשיעבור הזמן כהתוס' ואם לא יעבור הזמן אף אם להתוס' גם זה אין צריך לחזור ס"ס הלכה כהרי"ף וסייעתו. ועוד דלהטור גם התוס' מודו בזה. וכן הוא בהגר"א שם. ובספרי מנ"ש מהד"ת מפני כו' עד אמיא ט"ס שהוא למותר כמ"ש בלוח הטעות. והמחבר נמהר בדעתו ונבהל להשיב מלבד שלא עיין כל הצורך. הדפיס בלא שאלת פי קודם (הגהת מנחת שמואל כת"י).