בית נתן/ברכות/יט/א
איני והא רב פפא אישתעי מילתא בתרה דמר שמואל ונפל קניא מטללא ובעי לבזעי לארנקי דמוחיה שאני צורבא מרבנן שהקב"ה תובע בכבודו אריב"ל כל המספר אחרי מטתן של ת"ח וכו':
אלא ודאי עשה תשובה אמר רבא לא אמרן אלא בדברים שבינו לבין עצמו אבל בממונא ע"ד וכו':
כאן בגמרא אם ראיתה ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום ובתיקוני זוהר תיקון בתראים בתיקון ב' דף קמ"א ע"ב (ד' סלאויטה) אם ראיתה ת"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה ולהשוות הכונה נ"ל דברי הגמרא כך אם ראית בלילה עבירה שעבר ת"ח ביום אל תהרהר אחריו מחר ביום שלאחריו לפי שבודאי עשה תשובה עוד היום בלילה ולא לן בחטאו כדברי הזוהר (בן יוחאי דף ק"א ע"ש) ועיין מ"ש בספר סמיכת חכמים דף מ"ז על מימרא זו ופלא מש"כ שם כי תשובה הוא א' מתרי"ג מצות ומוכרח לעשות איזה עבירה כדי לעשות תשובה עש"ב והס מלהזכיר דבר זה ואכמ"ל:
דק ואשכח תלת המספר אחר מיטתן של ת"ח והמזלזל בנטילת ידים והמגיס וכו':
ואמר להם לוגמא השקוה ונדונהו וכו' (עיין בתוס' שהיה מי צבע ע"ש):
בנט"י מאי היא דתנן א"ר יוסי ח"ו וכו' אלא את מי נדו את אלעזר בן הניר שפקפ' וכו' (ראיתי להעתי' בכאן פי' הר"ש שיריליו ז"ל על אותה משנה בעדיות יען שנוגע לענין הגירסה שבכ"י וז"ל בספר מלאכת שלמה כ"י וכתב הר"ש שירליו ז"ל דוגמא השקוה בירושלמי למדו מכאן למזלזל לזקן ואפילו לאחר מיתה חייב נידוי ובגמרא דילן אמרו על זה מספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מטתן לשון מטו ממלכות בל ימוט ר"ל שנשמטו מדרך הישרה וחטאו א"נ צריכין אנו לפרש כדברי רש"י שפי' שהן השקוה כדי להחשיבה בישראל שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב וסקלו ב"ד את ארונו כדי שיתכפר לו ע"י הבזיון ההוא. א"ר יוסי ח"ו וכו' רבי יוסי פליג אדלעיל דקתני שנידו את עקביא ועוד שעמד בנדויו ונראה שהיה רשע וגס רוח שאין העזרה ננעלה בערבי פסחים שהיו שערי העזרה נגעלים כששוחטין פסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בשלש כיתות כדתנן בפסחים על כל אדם מישראל כלומר כשהיתה ננעל עליהם והיינו כשנתמלאה מפה לפה ולא היה בכולן אדם חשוב בחכמה וביראת חטא כעקביא ובודאי שלא נודוהו ודוגמא השקוה שאמר הוי כמו שפי' רבנו האיי גאון ז"ל וה"ק עקביא לא השקוה מי סוטה אלא היו כמיראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאילו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד ע"כ מפני שהיה הקול שעמד אדם רשום בירושלים בנידוי בימי הבית הוצרך רבי יוסי לומר מי היה שעמד בנידוי שהיה אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים שזלזל והיינו שלא היה נוטל מרביעית א"נ שלא היה נוטל עד הפרק וקיימא לן דכל המזלזל באחד מד"ס צריך נדוי והניחו אבן על ארונ וגם בזה פליג את"ק דסבר דסקלו ממש וקאמר איהו דא"צ אלא רמז להודיע שצריך לב"ד לסקול את ארונו אבל אין סוקלים וכדאיתא בתוספתא עכ"ל משמע מתוך פירושו ז"ל שנמצא לו ז"ל בשום משניות מוגהות במקום א"ר יהודה ח"ו א"ר יוסי ח"ו וכן פי' ג"כ דרבי יהודה דבריית' דכתיבנא לעיל בסמוך ס"ל כרבי יוסי דמתני' וכן בברכות פרק מי שמתו כתוב רבי יוסי אלא שרש"ל ז"ל נראה שהגיה רבי יהודה עכ"ל):
ואלמלא לא חוני אתה (וכפי גי' הכ"י נסתר הכלל שהניח ר"ת במגילה דכ"א ע"א בתו' ד"ה אלמלא וכו' דהיכא דיש אלף בסוף ר"ל אילו לא והיכא דכתיב ביו"ד ר"ל אילו היה ע"ש וראיתי לרבין חסידא זלה"ה בספר חוקי חיים דף קכ"ב ע"ב וז"ל וק"ל דמלבד דאיכא בש"ס כמה אלמלא באלף ופי' אילו היה וחד מיניהו בנידה דנ"ב אלמלא שתים יונקות וכו' והוא באלף ופי' אלו היה וכהנה רבים (אחרי המ"ר לא צדק בזה שלפי סברת ר"ת צריך באמת להגיה שם בנידה אלמלא ביו"ד וכל כיוצא בזה כי אין להביא מופת מנוסחתינו בזה כי נשתבשו הספרים בזה מאד ולדוגמא במימרא זו בעצמה אלמלא לא חוני אתה נזכר אצלנו בתעני' דף י"ט אלמלי חוני אתה כתוב אצלינו אלמלי ביו"ד והוא בודאי ט"ס וצ"ל באלף אלמלא וחידוש על הגאון ר"י פיק שלא הגיה בזה כלום כמו שעשה בכמה מקומות וכו' ובסנה' מ"ב אלמלא לא זכו והגיה הג' ר"י פיק ז"ל אלמלא זכו ועיין תו' מגי' הנז' ולפי הנז' הגי' נכונה) ועוד ק"ל מכמה מקומות דאמרינן בגמרא אלמלא לא ואלמלא באלף ואם כדברי ר"ת דאלמלא באלף ר"ל אלו לא למה צריך נמי תי' לא והכי אמרינן בשבת דף נ"א אלמלא לא קבל דוד לשה"ר וכו' ע"ש דבריו נכונים וגי' הכ"י מסייעו והן נסתר כלל זו של ר"ת):
קדשים בחוץ קדשים ס"ד אלא כעין קדשים:
עכנאי אמר רב יהודה אמר רב מלמד וכו' וטמאוהו ואותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום ונמנו וברכוהו אפילו הכי נדוי במתני' ליכא אלא בכ"ד מקומות היכי ריב"ל מדמה מילתא למילתא ור"א לא מדמה נושאי המטה וכו':
שתגדור פרצותינו ופרצות עמך ישראל לחיים אמר אביי לא לימא איניש הכי כי היכי דלא לפתח פומיה לשטן דאמר רשב"ל וכן תנא דבי ר"י לעולם אל יפתח וכו' מאי קראה שנא' כמעט כסדום היינו וכתיב בתריה שמעו דבר וכו':
או פסוק א' לא והתניא אפי' פרק אחד או פסוק אחד וכו':