בית מאיר/סוכה/מ/ב
תוס' ד"ה על חיין אין מתחללין. בא"ד ותימא דבריש הזהב וי"ל דהכא איירי ע"מ להעלותן ולאוכלן בירושלים. ולפום רהיטא דבריו תמוהים דהא שם נמי איירי הפלוגתא באם רוצה לפרוט סלע כדי להקל משאו להוליך לירושלים, אבל ביאור דבריהם מבואר בדבריהם קדושים נ"ה ע"ב ד"ה אין לוקחין שכתבו שם ולא נהירא דהא דבעינן כסף צורה היינו דוקא דרך חילול כגון לקנות דבר שאינו אוכל שאז צריך לחזור ולמכור, אבל במקח להוליך בהמה ולאוכלה בירושלים שרי ולא בעינן כסף צורה, וכן צ"ל פי' דבריהם הכא דדוקא בהזהב דהוי על פירות שאינם ראויים לאכילה שייך טעמא דרש"י התם משום דכתיב וצרת אבל הכא במידי דאכילה שרי לולא בחיין משום גזירה דשמא יגדל אבל באמת שיטת התוס' התם והכא צריך לי עיון שהרי במס' מעשר שני פ"א משנה ה' איתא הלוקח פירות שוגג יחזרו דמיה למקומם מזיד יעלו ויאכלו במקום, ולשון זה ודאי מתפרש בפי' שראוים לאכילה ואעפ"כ משמע ברור דוקא דיעבד כדדייק לישנא מזיד שמורה שעשה שלא כהוגן לכתחילה ואם לדברי תוס' אפילו לכתחילה שרי כיון דלא שייך הטעם של גזירה שמא יגדל וכו' משא"כ לשיטת רש"י הכל נכון דודאי היכי דלא שייך הגזירה דעדרי' בדיעבד במזיד מתחלל, אך היכי דשייך הגזירה אף בדיעבד אין מתחלל, וההוא מתני' דמ"ש הלוקח בהמה במזיד תעלה ותאכל וגם הברייתא שהובאה במס' קידושין אף דר"י קתני עלה, מ"מ בזה הכל כר"מ אתיא דלא גזר בזכרים ואיירי בבהמה זכר אבל שחוטין דהוי דומיא דפירי לכתחילה לא אך בדיעבד מתחלל ואפילו לר"מ לכתחילה לא כדאיתא בהזהב טבעא אפירי לא ומשום דפי' רש"י דכתיב וצרת ובודאי מבעיא לן למימר דוצרת לא נאמר לעיכובא והכי מבואר בהרמב"ם ז"ל פ"ד מה' מ"ש הלכה ו' שהעתיק המשנה בפי' כמבואר שהבאתי לעיל להלכה בכ"מ שם והשמיט המשנה השנית דהלוקח בהמה וגם הברייתא עם דברי ר' יהודה שהובאה בקידושין והיינו משום שדחה הכל מהלכה בעבור הרבנן שבמס' סוכה דמשום גזירה אפילו בזכרים בדיעבד אין מתחלל ואמת שהתוס' ז"ל הוכרחו לבא לפירושם על פי התוספתא שמצאו בדברי ר"מ דאף לכתחילה מחללין היכי דלא שייך הגזירה דעדרים אבל לענ"ד אין זה מספיק נגד המשנה דמ"ש שהבאתי לעיל דלשיטתם לא ידענא לפרשה מדוע לכתחילה לא והתוספתא שהביאו אולי טעות הוא וצריך להיות מתחלל כמו שהובאה פה בגמ', או דבדמאי איירי, ודוק כי צ"ע, והפ"י האריך בקידושין, וכעת אין עמדי לעיין כל הצורך.