בית מאיר/יורה דעה/שכג

בית מאיר ‏ יורה דעה שכג

הלכות חלה סעי' א' הג"ה ואם חזרה ונתערב' בעיסה ודאי פשטו' לשון חזרה משמע של אותו עיסה שהופרש ממנו חזרה ונתערבה [אבל הלשון בעיסה ולא בעיסתו משמע קצת לעיסה אחרת] ולהכי כתב הש"ך על הד"מ ואע"ג דהשתא נמי כשלא ישאל עליה אכל למפרע חלה שאסורה לזרים מ"מ וכו' אבל טבל אסור לכ"ע. ותימה לי הא חלה זו אינה טובלת ומותר לאכול אותו העיסה בלא הפרשה על סמך שאח"כ יפריש וכנראה שאין בחלה זו אלא המצוה דרבנן להפרישה ואיסור אכילה אחר שהופרשה. אבל קודם הפרשה אין בה איסור אכילה אלא שאם אוכל כל העיסה בלא הפרשה ביטל המצוה וא"כ מה אכילת טבל למפרע אם ישאל והדרא קושי' הש"ך לדוכתה. אבל א"י מה הכריח להסמ"ג להעמיד דינו על אופן זה שנתערבה באותו עיסה שהופרש ממנו ולא בפשוט כשנתערב חלה בעיסת חולין דהיינו שנטלה כבר חלתה דהמציא תקנה באינה בטילה בק"א לשאל עליה ויחזיר ויפריש חלה אחרת אף על החלה שנתערבה ע"ד שבסי' שכ"ד סעיף י"א מן עיסה זו שהחלה נטלת הימנה ועל אופן זה יש לקיים דברי הרמ"א בפשוט דתקנה זו אינה אלא אם העיסה שהחלה ניטלת ממנו עדיין בעולם. אבל (לא] אם כבר נאכלת אז כשישאל עליה. ומ"ש דא"כ אכל למפרע טבל יש לדחוק דלאו דוקא אלא ר"ל שאכל העיסה בלא קיום המצוה. ולהכי טוב שלא ישאל ויהי' העיסה שנתערב בו באיסור ואילו כן אם באמת חזרה ונתערבה בהעיסה שהופרש ממנו צ"ע אם לא עדיף לישאל עליה אף אם כבר אכל העיסה כדי שלא יהי' נכשל למפרע באכילת תערובות איסור ודוק: תו להנ"ל ויתיר לו כנדר נ"ב הדין דין אמת כמבואר בנקה"כ אך נולד הוא ועיין סי' רכ"ח סעיף י"ג איך לינהג בההתרה. וגוף הקושי' דהט"ז אמאי ירקבו שאל עליה. כבר הקשו תוס' במס' סוטה דף ו' ע"ב תוך ד"ה כי קדוש בלשון זה ועוד אמאי נשרפה כיון דקיי"ל יש שאלה בהקדש למה אינו נשאל עלי' ותצא לחולין. ואף שהניחו בקושי' לא ס"ד למילף משם דלא יועיל שאלה בש"ך סק"ה וצ"ע דהא אמרינן וכו'. נ"ב לענ"ד יש לדחות דאפילו שאני מפני שאינו אוסר אלא כדי נטילה וכבר מוכרח בל"ז לשייר יותר מכדי החלה משא"כ בישול שמערב הטעם בכולו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף