בית מאיר/יורה דעה/קכח

בית מאיר ‏ יורה דעה קכח

סעיף ד' הג"ה מיהו אם פי החביות רחב וכו' שמא דרך מתעסק. לפ"ר הי' ראוי לומר שזה דוקא שלא במקום הפסד דאילו במקום הפסד הא מבואר סי' קכ"ד סעיף כ"ה בהג"ה וה"ה אם נגע אפילו בידו בלא כונת מגע וכו' שרי דהיינו מתעסק ומה כולי האי אף כי נגע במתעסק שרי'. אמנם מדברי הש"ך סי' קל"א ס"ק ט"ו משמע דמשום ההוא חששא אפילו במקום הפסד אסור ע"ש. וע"כ לומר דדוקא במשומר וידוע שלא נגע בו אלא במתעסק דהיינו בלא כונת מגע הוא דשרי בזה"ז במקום הפסד אבל באינו משומר דלולא דכותים לאו עע"ג הי' מהראוי לחוש לכונת מגע ומקילינן בהם דהאידנא שלא לחוש אלא לנגיעה דמתעסק שוב לא מקילינן שנית בהו להתיר על ידם הנגיעה דמתעסק בשתי' אף במקום הפסד כי תרי קולי לא מקילינן גבייהו ותו כנראה מלשון הג"ה מיימון אין זה מתעסק ממש אלא כל שרחב א"א שלא יגע לאיזה טעם. ע"ש פי"ב שכתב שכן דרך ליגע ביין שלפניו שם בהג"ה שמא נגע דרך מתעסק. נ"ב עיין נקה"כ ס"ק ג לדבריו כאן מיירי שלא במקום הפסד. אך עיין ש"ך סי' קכ"ט ס"ק מ"ב וס"ק ל"א ס"ק ט"ו משמע לדעתו לפעמים נגיעה דרך מתעסק שאוסר אפילו לדידן במקום הפסד:

בב"י סי' זה מביא תשו' רשב"א בסוף הסימן ע"ש. והד"מ אף בסי' קכ"ח וגם הב"י שניהם כאחד טובים כתבו בסי' קכ"ט שר"ת ומהר"ם וריב"ש חולקים עליו בההוא סברא ואנכי בעניי לא זכיתי להבינם דודאי ר"ת שבב"י סי' קכ"ט שהתיר החביות מפני שיש בהקובת מזומנות נראה שפיר שחולק. אבל המהר"מ וריב"ש שכתבו דינם על גנבים שנכנסו למרתף שפסקו להלכה דהוו כבלשת בשעת מלחמה דחביות סתומות שרי כמבואר בש"ע בהג"ה סי' קכ"ט בשמם נמצא דשפיר כתבו אף שמקצתן איתרעי ונפתחו משום הא לא מחזקינן ריעותא בהשאר ונשארו בדינם להיתר משא"כ דין הרשב"א על כותים שיש להם רשות לפתוח ולשתות כרצונם דאז מן הסתם אסירי רק דזה יביא ההיתר כמ"ש השואל דחבית אחת פתוחה תטהר חברותי' פשיטא שאין הדעת סובל כדכתב הרשב"א בסברה ישרה. אמנם ראיות הרשב"א שכתב שהרי לגין על הדולבקי ולגין על השולחן וכו' ע"ש א"י להבין דהא איכא למידק תיפוק לי' מה לו לאשכוחי טעמא שהיינות שונים ולא בפשיטות דאולי כונתו לנסך כל החביות כיון דלא מירתת ואינו ירא ליגע. א"ו לפ"ר ע"כ איירי מכותים שאינם חשודים ליגע אלא לתועלת עצמם כדאיתא בהג"ה סי' הנ"ל. א"כ מאי מייתי ראי' מהגמרא מלגין על השולחן דפשיטא שחשודים לנסך ומה יועיל מה שיש להם על השלחן דלרבי' בתיפלה עדיף להו. לכן כמדומה דזה כונת הרשב' באמת שכתב ולא עוד אלא אפילו היין כולו אחד אין סומכין בהיתרו של זה היינו משום חשש ניסוך שהרי וכו' ולית לי' דעובדי כוכבים לא חשודים ושפיר הראי' ולפ"ז אפשר לדידן אם ידוע שהכותי יודע שהיין כולו אחד מודה שחבית אחת פתוחה מטהרת חברותי' וליכא פלוגתא כלל בינו לר"ת דהר"ת איירי בשידוע להכותי שהיין כולו אחד וחשש ניסוך ליכא במעשה דר"ת כמבואר שם משום שא"א להגביה ע"ש. וצ"ע בהרשב"א גופי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף