חכמת אדם/עח
|
< הקודם · הבא > |
א מדינא בזמן שהיו העכו"ם עע"ז אם נתייחד עם היין אפי' ברשותינו ואפי' שעה מועטות אסור בהנאה אבל מי שנודע לנו שאינו עע"ז כגון גר תושב וישמעאלים מותר להתייחד עם היין ברשותינו לזמן מועט כגון כדי שיעור מיל או יותר ואפי' בעיר שכולה עכו"ם ואפי' הודיע שהוא מפליג דכיון דלא פלח ע"ז לא נגע אבל אין מפקידין אצלו יין בביתו אפי' לזמן מועט דאע"ג דהוא אינו עע"ז מ"מ כיון שהוא בביתו ועכו"ם נכנסים אצלו ודאי אינו מקפיד אם נגעו בו וכן אפי' בבתינו אם נתייחד עם היין זמן מרובה אסור ואין היתר אלא בבתינו ולזמן מועט ואם עבר והפקיד או אפי' בבתינו ולזמן מועט אלא שיש לחוש נגעו לשתות או להנאה אחרת אסור בשתיה (סי' קכ"ח סעיף א'):
ב כבר כתנו דעכו"ם בזמה"ז יש להם דין ישמעאלים ולפיכך ולכתחלה אין מייחדין יין אצלם ואם נמצא עכו"ם במרתף של יין ישראל לא מבעיא בדלת נעול דנתפס עליו כגנב אם הוא עכו"ם שאינו אלם וא"כ מרתת ולא נגע אלא אפי' הפתח פתוח דאינו נתפס כגנב אפ"ה מותר בשתיה אא"כ יש לחוש שנגע לשתת או להנאה מיהו אם פי החביות רחב או שהוא בקנקן שיש לחוש שמא נגע בו דרך מתעסק חיישינן (שם סעיף ד' ברמ"א) ובמקום הפסד אפי' יש לחוש לנגיעה מ"מ מותר בהנאה (ש"ך ס"ק י"ג):
ג וכן אם היו בשוק חביות יין ונמצא עכו"ם ביניהם אם הוא עכו"ם שאינו אלם שאימות שופטי העיר עליו ואם ימצאהו נוגע נתפס כגנב מותר בשתיה וא"ל אסור בשתיה (שם סעיף ה') ונלד לדידן דינו כמו בסי' הקודם:
ד עכו"ם שנמצא בבית שיש בו יין אם יש לו מלוה על אותו יין כגזן שעשאו אפותיקי או משכנו לו בסתם אסור אפי' היה חתום בחותם א' להש"ע דס"ל דצריך אפי' בדיעבד ב' חותמות כדלקמן בכלל שאח"ז. אבל אם אין לו מלוה על היין אעפ"י שיש לו מלוה על הישראל בעל היין והגיע זמן המלוה מותר ואפי' אין ביין שום חותם ואפי' החביות פתוחה ואפי' עומד בצד היין ממש ואפי' נמצא בידו קצף שרגיל לעלות על פי יין אם הוא בבית הפתוח לר"ה וישראלים עוברים שם (כדלקמן שם) שמאחר שיודע שיפסיד ישראל יינו ירא ליגע ותלינן הקצף לקח מדופני החביות ולא מפיו אבל אם מצא שהעכו"ם תופס הברזא בידו היין אסור ול"א דהברזא מנפשיה נפל דתלינן בדבר הרגיל ומ"מ כיון דלא חזינן שום ריעותא לא חיישינן שמא הכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא וא"כ נאסר מה שבפנים מטעם ניצוק אלא אמרינן שהעכו"ם הוציא הברזא וא"כ לדידן במקום הפסד מותר בשתיה דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה (סעיף ב' ובש"ך שם):
ה בד"א דאפי' עומד בצד היין מותר דוקא בבית שאין לעכו"ם שום שייכות בו כגון בחצרו של ישראל שלא לקחו ולא שכרו מעכו"ם ואז אפי' היה עכו"ם דר באותו חצר ואין ישראל דר בו אלא נכנס ויוצא (דאל"כ לא עדיף ממניח עכו"ם בביתו והודיע שהוא מפליג לקמן בסי' ו' ש"ך סי' ק"ל ס"ק י"ד) מותר אפי' אין מפתח וחותם ביד ישראל דכיון דאין לו שום שייכות ביין נתפס עליו כגנב אבל ישראל ששכר או קנה בית בחצירו של עכו"ם ומלאו יין אם ישראל דר שם אע"פ שיש לעכו"ם שייכות בבית כיון שאין לו שייכות ביין אע"פ שהניח היין בחצר ואין עליו לא מפתח ולא חותם מותר אפי' אם גם העכו"ם דר באותו חצר אא"כ יצא הישראל והודיע שהוא מפליג (ש"ך ס"ק י') אבל אם לא היה ישראל דר באותו הצד אם היה ביד ישראל מפתח וחותם ולדידן בחותם א' בדיעבד מותר וא"ל אע"פ שהיין באותו בית שקנה או שכר מעכו"ם אסור כיון שהעכו"ם דר בחצר ואין ישראל שם. ואם אין דר שם העכו"ם וגם לא ישראל א"כ הוי כעכו"ם אחר ומותר אפי' בלא חותם כדלעיל סי' ד' אך כיון שהבית היה של עכו"ם אע"ג דהישראל קנה או שכר ממנו אם נמצא עומד בצד היין אסור דאינו נתפס כגנב דאדם עשוי לראות מה שמכר או ששכר ואין לוקח מקפיד עליו וא"כ יש לו קצת שייכות (סימן ק"ל סעיף ט' י'):
ו הא דאם עכו"ם דר בחצר של ישראל ואין ישראל דר בו דמותר אפי' בלא חותם דוקא ביום אבל בלילה אסור דדוקא במקום שאין לעכו"ם שום שייכות לכנוס לחצר דמתירין מטעם מרתת אין חילוק בין יום ללילה אבל בזה כיון שהעכו"ם דר בו ואין ישראל דר בו וא"כ מסתמא נועלו בלילה ואינו מרתת כולי האי ולכן אסור בלילה ולכן אפי' ביום אם נעל ואין חור וסדק שיכולין לראות היין אסור אבל כשיש חור וסדק כל מה שיכולים לראות ע"י החור מותר ביום אפי' נעלו בודאי ובלילה אסור אבל בפתוח הדלת לגמרי מותר אפי' בלילה דמרתת דלמא השתא מדכיר לחמרא ויבא (שם רמ"א וט"ז):
ז לכתחלה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ יין עם עכו"ם לבד אא"כ כשישראל אפילו קטן יוצא ונכנס דאז מרתת ובדיעבד כל מקום שהיין בחזקת משתמר דאיכא למתלי שלא נגע בו העכו"ם מותר אפי' בלא חותם כיצד המניח העכו"ם בחנותו ויצא או שהיה לו יין בספינה או בקרון והניחו עם העכו"ם והלך לו לבהכ"נ או למרחץ או שהיה מעביר לו חביות יין ממקום למקום והניחו לבדו עם היין ויצא אע"פ שבכל אלו יש לעכו"ם שייכות ביין ואית ליה לאשתמוטי שהרי ברשות ישראל עומד שם אפ"ה אפי' אם שהה זמן רב מותר מפני שהוא ירא תמיד שמא יזכור הישראל שהעכו"ם הוא אצל היין יבא ויראנו ולכן אינו נוגע וכ"ש מי שיש לו משרת עכו"ם שיש עליו אימת רבו שהרי נתפס עליו כגנב דמותר בדיעבד (ש"ך ס"ק ד') והוא שלא נודע שסגר העכו"ם החנות או שהרחיק הספינה והקרון בענין שאין יכול לראותו אבל אם נודע שסגר החנות ואין שם חור או סדק שיכולין לראותו (דאז חשוב כפתוח) אסור היין אם הם חביות פתוחות או סתומות ושהה כדי שיסיר מגופת החביות שהרי אינו נתפס עליו כגנב כיון שברשו' ישראל עומד שם בד"א שיש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום שלא יראנו והעכו"ם הוא לבדו דאם הם ב' או יותר אפשר שאחד מהם ישמור הדרך העקלתון וא' יגע וכן כשהלך לבית המרחץ הלך דרך עקלתון בענין שלא ידע העכו"ם שהלך לבית המרחץ אבל אם ראה שהלך לכנוס למרחץ יודע שלא ימהר לבא ולכן אם אמר לעכו"ם שהניח בחנות שמור לי יודע שנסתלק משמירתו וכן אם אמר לעכו"ם המעביר החביות לך ואני אבא אחריך או בכולן אם הודיע שהוא מפליג אם החביות פתוחות כיון שנעלמה מעיניו אסורות ואם הם סתומות אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופת החביות כולה בין שהוא של טיט או סיד ולהחזירה ותנגב אסור ובהפ"מ יש להתיר בסתומות בכל ענין אם היה המגופה טוח בטיט ונתייבשה דאז הוי כחותם וכ"ז מדינא אבל לדידן ליכא למיחש לנגיעה אפי' בפתוחות אא"כ יש לו הנאה כגון שישתה או יחליף (סי' קכ"ט סעיף א"ב):
ח המוסר מפתח חנותו לכותי היין שבו מותר אפי' לא נשאר שום יהודי בעיר אפי' הודיע שהוא מפליג שלא מסר לו אלא שמירת המפתח והוא ירא לכנוס בו דשמא יאמרו עכו"ם לישראל ועכו"ם אחרים מתייראים ממנו ואם עבר העכו"ם ונכנס שם אם נתפס כגנב דהיינו שהוא ירא משופטי עיר (עיין ש"ך סי' קכ"ח ס"ק י"ב) מותרואם אינו מתפס כגנב שיש לו התנצלו' על מה שנכנס אסור (כצ"ל ברמ"א) ודוקא כשסגר הדלת במנעול מבפנים ואין סדק בחדר שיכולין לראות משם אפי' ביום אבל אם יש שם סדר וביום וכ"ש פתח פתוח היין מותר אפי' היה לו רשות בפירוש לכנוס שם אם לא אמר לו שיפליג דהעכו"ם מרתת דאע"ג דאינו נתפס כגנב על הכניסה מ"מ נתפס כגנב על הנגיעה. ואם אין העכו"ם מרתת כגון עבדי מושל שמחפשין בבית יהודים הכל אסור אם אין לו סימן שלא נגעו (שם סעיף ה'):
ט ישראל ועכו"ם שהיו יושבין ושותין יין כל אחד מיינו ושמע הישראל שקורין לבה"כ והלך שם להתפלל אע"פ שהעכו"ם יודע שהולך לשהות שם מ"מ מותר דכיון דא"א לו להתפלל כאן סובר העכו"ם כיון שהישראל היה טרוד מחמת הקריאה לבה"כ ושכח ביינו והלך לו וחושב כשיזכור ישראל יינו יבא ולכן אפי' היין פתוח מות וכן כל כיוצא בו שבדבר שיוכל לחשוב שהישראל עשה כן מחמת בהלה שכח להיין ואלו לא שכח להיין לא היה יוצא אבל כל שהוא פירש משם בלא טירדא אלא בישוב דעתו אסור ל"ש רחיצה ול"ש תפלה (שם סעיף ז' ובש"ך ס"ק י"ט כ'):
י ישראל ששכר בית בחצר העכו"ם והניח בו יין וסגר הדלת והכניס הבריח בטבעת ושכח ולא סגרו במפתח והפליג ולסוף ימים הרגיש העכו"ם שלא היה סגור במפתח והודיע הדבר ליהודי מותר לא מבעיא אם לא הודיע שהוא מפליג דשרי דעכו"ם מרתת ואמר השתא אתי ישראל אלא אפי' הודיע שהוא מפליג מותר דמימר אמר העכו"ם כשיזכור הישראל שלא סגר במפתח ישוב לביתו (שם סעיף ח' ובט"ז ובש"ך):
יא גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין אם רוב גנבים עכו"ם בזמה"ז אסור בשתיה ואם יש ליהודים שכונה לבדם אם אין דלתות ננעלין בלילה ואין דרך העכו"ם מפסיקתה או אפילו דרך הרבים מפסיקתה אלא שדלתות ננעלות בלילה אזי הולכין אחר רוב בני השכונה אע"פ שרוב בני העיר עכו"ם ודוקא שראינו ריעותא כגון שהיו תחלה סתומות ונפתחו אבל אם היו סתומות ונמצאו סתומות או שהיו כולם פתוחות ולא נמצא בהם ריעותא כלל הכל מותר ואפילו מצאו לחביות א' שלא היה לו ברזא ועשו לו ברזא ושאר חביות היה להם ברזות אינו אסור אלא אותה חביות שראינו בו ריעותא והשאר מותר ואם ידוע שיש גנב אחד מישראל ומעכו"ם א"י תלינן בישראל הידוע (סעיף י"א):
יב ישראל שיש לו יין באוצר שלו ופתח האוצר סגור במפתח א' ומצא הפתח פתוח ועכו"ם א' מודה שהוא פתחו לשאוב מים מבורו אף על גב דלא נתפס כגנב מ"מ כיון שהיה סגור במפתח ופתח בלא ידיעת הישראל הוי נתפס כגנב ולכן היין מותר (שם סעיף כ' וע"ש בט"ז):
יג בעל הבית שאמר לשפחתו להכין השולחן ומצא יין על שולחנו ושפחתו עכו"ם אומרת שלקחה היין ממרתיפו שבו יין הרבה. שעל השולחן אסור והיין שבמרתף מותר דאין העכו"ם נאמנת ואומר במקום אחר לקחה ואפילו אם ידוע שלקחה היין מהמרתף ויש ברזא בחביות שאינה צריכה ליגע בידה ביין מותר לרידן במקום הפסד דה"ל מגע עכו"ם ע"י ד"א שלא בכוונה כדלעיל בכלל הקודם גם לא חיישינן שנגעה ביין להכעיס כמבואר שם אבל אם אין ברזא בחביות וא"א לה ליקח מן היין שבמרתף אא"כ תגע בידה שצריכה לשאוב בידה מן החביות אם ידוע שלקחה מן המרתף כל היין שבמרתף אסור דאע"ג שאפשר לה ליזהר שלא תגע מ"מ חיישינן שמא נגעה בו דרך התעסקות כדלעיל בכלל הקודם (שם ש"ך ס"ק מ"ב):
יד וכן באחת שטמנה מפתח ממרתף שלה ולא מצאה במקומה ומצאה כד יין טמון בתבן ואומרת שפחה עכו"ם שהיא לקחה היין מן היין שבמרתף שרי ואין השפחה נאמנת (שם):
טו גנבים שנכנסו למרתף ומשכו יין והניח' הברזות פתוחות ונמצא אח"כ הברזות סתומות ואמרה שפחה עכו"ם שהיא סותמתן לדידן בזמה"ז כיון שהעכו"ם אין מנסכין אם כן לא חיישינן שמא נגעה בכוונה בידה לנסך אלא כשנגע להנאתו וא"כ למה לה ליגע ביין ומסתמא סתמה רק בברזא וה"ל מגע ע"י ד"א ומותר במקום הפסד (שם ש"ך ס"ק מ"ג):
טז כותי שנגע ביינו של ישראל להכעיס כדי לאסרו עליו אפי' אין יודעין כן אלא באומדנות המוכיחות מותר אפילו בשתיה ויש לשתותו בפני העכו"ם כדי שלא ירגילו בכך (ססי' קכ"ד) ואם העכו"ם יודע שבעושה להכעיס מותר אסור שהרי אין זה עושה להכעיס (נקה"כ שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |