בית מאיר/יורה דעה/קד
סעיף ב' סוף הג"ה ובמקום הפסד גדול. נ"ב דוקא בשומן מצריך הפסד גדול משום דאפשר דין שכר יש לו משא"כ בשאר משקים או מאכלים הכריע ס"ס ק"ז להקל ע"פ המנהג אפילו שלא במקום הפסד גדול. וכן משמעות הת"ח כלל כ"ב דדוקא בשומן חוכך להחמיר וכן משמעות הב"י תחילה שיש לומר הרא"ש מודה בשאר משקין ומחמיר בשומן. ולהכי כתב המ"י דחמאה דין שומן לו. ודלא כספר פרי מגדים שכתב דבריו ע"פ הט"ז:
פר"ח סק"ג בא"ד וכן אין הלח מתבטל ביבש מטעם זה. נ"ב משמע דומיא דיבש בלח שאינו מתבטל לשיטתו אפילו באלף ה"נ לח ביבש אפילו באלף לא בטל ועיין סי' קכ"ג סעיף ב' מבואר דיין בחרצנים בטל בס' וכן משמעות המתני' ע"ז דף ס"ה ע"ב אלא דשם יש לדחוק דאיירי בתאנים וענבים וכן צ"ל לדברי הרמב"ם בדין הקום שמביא הט"ז. אבל מדין החרצנים קשה. ועיין נמי תשו' רשב"א שבב"י ס"ס קכ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |