בית מאיר/יורה דעה/נג
סעיף א' בש"ך סק"ד וע"כ ט"ס הוא דהא בעוף פשיטא דטריפה. נ"ב ר"ל דאף את"ל דכונתו טריפה ול"מ בדיקה ע"כ דה"ה לבהמה דהא אך מטעם איעכול ניבי' הוא דאתי עלה ומ"ש עוף מבהמה ולהכי יותר נאה להגיה בהמה כדי לתקן הלשון:
בט"ז סק"ב. נ"ב עיין בזה פר"ח סי' נ"ד:
סעיף ד' בש"ך ס"ק י"ב. י"ל דמיירי שאין הריאה לפנינו נ"ב אין פי' זה מוכרח כי התשו' מ"ב סי' נ' מפרשו נמי כשנבדק הריאה ונמצא נקוב וכן מפרש דברי הר"ן שבפ"ק דחולין ע"ש:
בש"ך ס"ק י"ד. וכה"ג כתב הר"ן וכו' ולפ"ז בהנהו אווזים שמלעיטים ונ"ב שמוליכין לשוחט דמעקמין גפיהן על גביהן וכו' וה"ה בעופות שהשוחטים מעקמין גפיהן מצוי הוא שנעשה בשעת התחלת השחיטה בעודנו מפרכס ואסור ע"ש וחולק על האו"ה שהעתיק הט"ז ס"ק ט"ו ועיין פר"ח ודוק:
פר"ח סק"י. והטעם וכו' הוא משום דספק שמא לא ניקבה . וכו' נ"ב משמע דסובר דשמוטה אינו תלוי בבקיאות דמינכר אם מחיים או לאחר מיתה כדכתב לגבי נשבר סק"ט וצ"ע דמ"ש:
תו כתב אבל מעיקר הדין וכו' ויש להתיר לגמרי. נ"ב וגם גבי ס"ס א"צ לבדיקה ואינו מזיק מה דלא בקיאינן כן הוא בד"מ:
תו כתב ולפי מ"ש בסמוך וכו' מדוקדקים ונ"מ היכא דאיכא הפ"מ. נ"ב ר"ל דאז בה"מ מכשיר הרמ"א אף בנשבר ויש עוקץ. והנה לדבריו שכתב דלהכי אינו אלא חומרא משום דזה דלא בקיאינן בבדיקה לא מקרי חסרון חכמה וידיעה זה תינח בנשמט אבל בנשבר הא כתב אות ט' שבל"ז לא הוי ס"ס משום דספק מחיים מינכר.. אמנם למה שהבאתי בשם הד"מ דבס"ס מדא"צ לבדיקה קיל אפשר אף בקיאות זה דמחיים אין מזיק וצ"ע כי י"ל כל דבלא טורח בדיקה מינכר אינו נכנס בהסברא דס"ס א"צ בדיקה ודוק:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |