בית מאיר/אורח חיים/תקלח

בית מאיר ‏ אורח חיים תקלח

סעיף ו' המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד ב"ד מאבדין וכו' זה שטת הרמב"ם ועיין בב"י מביא דעת הרמב"ם והטור שאך מונעים אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. והה"מ מביא בשם גאונים כדעת הרמב"ם אלא שכתב ומ"מ לא משמע בגמרא מידי ולי נראה דשפיר משמע בגמרא כדעתם דבבכורות דף ל"ד ע"ב כתבו תוס' ד"ה אם ובמועד קטן נמי נקיט חד טעמא בצורם וטעמא אחרינא במוכר עבדו והוי מצי למימר חד טעמא בתרוויהו דאת"ל בצורם ובמוכר דקנסוהו משום דעבדי' לאיסורא אבל כיון מלאכתו לא עבדי' לאיסורא עכ"ל והא תינח לשטת הרמ"ך והטור דאפילו לדידי' לא קנסו בתר דעביד להפקיר ולאבד אלא משמתינן ליה ורק קודם דעביד הוא דקנסינן דלא ליעבד ותיאבד ממילא שפיר דאז הא אי אפשר למיבעי גבי בנו אלא כיון מלאכתו במועד ומת קודם דעביד אם קנסו לבנו דלא ליעבד ושפיר דהוי מצי למימר כדכתבו תוס' אבל הגאונים הוכיחו מזה דאך בגיטין ובמכות קאמר את"ל בכיון מלאכתו לא קנסו י"ל דילמא מה דנאמר במתני' בכיון מלאכתו במועד יאבדו הוא רק כפי' הרמ"ך וטור ולהכי לא קנסו בנו אחריו משום דאכתי לא עביד איסור אבל במ"ק תופס ההיבעי' לפי האמת דיאבדו דמתני' משום שאסור ליהנת מהן ושמפקירן אותה אף בתר דעבדה ועל זה שאל האיבעי' אם גם בזה לא קנסו בנו אחריו ומוכרח לטעמים בצורים משום דאיסורא דאורייתא ובמוכר עבדו משום דמפקיע ממצות ואינו מספיק טעם אחד משום דעבדי לאיסורא דהא גם בזה עביד האיסור וק"ל ואם מת לא קנסו בנו אחריו עיין מ"א כתב ונ"ל דדמי לעושה מלאכה בשבת שאסור לו לעולם וה"ה לבנו ועיין סי' שי"ח וא"י מי הגיד לו נבואה זו דה"ה לבנו אך לשטתו שם דה"ה למי שנתבשל בשבילו מנ"ל שכל מה שעושה או מבשל היינו לצורך בנו נמי מפני שידע וימות וירש בנו מלאכה זו ומתוס' גיטין דף מ"ד מוכח דלבנו אף בשבת לא קנסו ואין דינו אלא כאחרים מדלא קשיא להו נמי משבת כדהקשו משטר שיש בו רבית ומשנים שהפקידו אצל אחד לכן העיקר לענ"ד כפסק הש"ע ועיין בב"י דלבנו תמיד לא קנסינן ואולם אף מה דפשוט לנ"י ויש מפרשים דרבינו ירוחם דבעשה מלאכה שאינו אבוד דלדידי' ודאי קנסינן ואמת דהכי נשמע מדברי רבינו ירוחם בשם רב נטוראי גבי חייט אבל קשה לי דמנא להו אחרי שלא מצינן קנס זה במשנה אלא בכיון מלאכתו בדבר אבוד י"ל דוקא באופן זה דהוי כעין ערמה הוא דקנסו אבל באינו אבוד לא. והכי נמי מצינן דתירץ רב אשי ביצה דף י"ז ע"ב הערמה קאמרת וכו' ע"ש פי' רש"י דאיכא למימר אחמיר בה רבנן בערמה טפי ממזיד דאילו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים וכו' וי"ל ה"ה הכא לא קנסו ואך משמתין אותו כדאיתא מ"ק דף ד' אמר לי' רבה תוספאי ניתי מר לשמתיה אבל לקנסו שלא יהנה מהמלאכה לא מצינן וצ"ע:

הג"ה כגון חייט וכו' משמתינן לי' ומלקינן לי' עיין בבה"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף