בית מאיר/אורח חיים/תקיד

בית מאיר ‏ אורח חיים תקיד

סעיף ג' בש"ע קודם שידליקנה עיין מ"א משיג על פי' זה בהרא"ש מכח קושיא דמ"ש מטלית שאחז בו האור והעלה להתיר אפילו אחר שידליק וכבר הביא הא"ר בשם גליון מרדכי דעל קלף בל"ז גרם כבוי בי"ט אסור כגון להדביק עד חצי נר בכותל כדי שתפיל ותכבה אם אחז האור יתן מים עליו דגרם כבוי זה מותר מפרישת סמ"ק עכ"ל. הרי אף שראה הדין דנתינת מים מ"מ פסק לאיסור בדעת הרא"ש כפי' הב"י ובודאי דהכי מסתביר דמ"ש כי לוקח מגוף דבר הדולק ומ"ש כי עושה דבר סביבו אידי ואידי נוגע בדבר הדולק וכן היש"ש הבין בדעת הטור כדפי' הב"י וע"כ דיש חילוק דדוקא שמן או שעוה ופתילה דמראשית נתייחדו לדלוק שניהם יחד שפיר הוי בחיתוך מיניה מכבה משא"כ באחז האור מעצמו בדבר אין לדבר ההוא שייכות עם השלהבת ולהכי אינו אלא גרם כבוי דשלהבת ושרי תו כתב המ"א ומ"מ נ"ל דנר של מצוה וכו' אף דלר"ש מותר ליהנות ממנו אחר שכבה לדידן אסור כולה יומא דקי"ל מיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי' יומא וצ"ע כי במס' ביצה דף ו' ע"ב ד"ה השתא כתבו תוס' ותימא הא דתנן בשבת אין נותנין כליו וכו' ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן והתם מה דרשינן מן היתור ולא שייך לרבות י"ט משמעות דעתם דכל דין זה ואין נאותין אינו נוהג בי"ט ואף דאפשר לידחק דר"ל דלא שייך לרבות י"ט משום דאין בו חידוש יותר משבת מ"מ בספר א"ז לביצה מביא דברים אלו בשם תוס' בלשון זה והתם בשבת דוקא ולא בי"ט והאמת שבעניותי א"י טעם לא מיבעי' לר"י שפסקינן כותיה במוקצה מחמת איסור פשיטא שאין הבדל בין שבת לי"ט שהרי גם בי"ט האיסור דכבוי ומה שהמ"א לא נקיט האיסור אלא משום מוקצה דמצוה היינו בנר של שעוה וע"פ שיטתו דהיה יכול ליגרם לו כבוי] אלא אפילו לר"ש הא בי"ט נמי שייך המוקצה דמצוה כדקי"ל בהלכות שבת דהנשים מברכת על הדלקת נר י"ט הן אמת אילו היה אפשר לומר דלא שייך מוקצה לאכילה לבד בלא טלטול שפיר דהא מטלטל בי"ט לא אקצה דעתי' כלל וה"נ ס"ד דהב"י בסי' שי"ח שכתב וצ"ל דכל שאין מוקצה לטלטל אין מוקצה לאכילה ולהכי אף באכילה שרי וכן משמעות דעת תוס' שבת דף מ"ו ע"ב בד"ה מי יימר דמזדקק לה בעל כתבו אע"ג דפירות שנדרה מהן אינם מוקצים לענין טלטול דהא חזי לשאר בני אדם מ"מ אית לן למימר מגו דאתקצאי לבה"ש אכילתם אתקצאי לכולי' יומ' אי נמי מיירי בפירות שלה ואסרינן לכל אדם משמע דבתירוץ א"נ רוצים לעמוד בהסברא דלא שייך מוקצה לאכילה בלא טלטול אבל תמהני איך אפשר הא בשבת דף קכ"ח אמרינן לרב במוקצה לאכילה סבר לה כר"י במוקצה לטלטל סבר לה כר"ש ובדף מ"ט ע"ב כתבו תוס' בד"ה הני והתם דאמר רב דבמוקצה לטלטל סבר לה כר"ש במוקצה שמקצה אדם מדעתו לעיסקא לאוצר שאין בו מיאוס הרי דטעמא דרב משום דבמוקצה שאין בו מיאוס אינו מקצה דעתו מטלטול ומ"מ מדמקצה דעתו מאכילה אוסר באכילה בלא טלטול וכן דף מ"ג ד"ה בעודן כתבו בפשיטות א"נ הא דיש מוקצה לחצי שבת היינו לאכילה ולא לטלטל וצ"ע:

שם הג"ה ויש מתירין לחתוך בנר של שעוה באור דהיינו שמדליק גם למטה כדי לקצרה כתב המ"א בשם יש"ש פי' דוקא כדי להדליק שניהם כאחד אבל אם עשה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידלק צד השני אסור אבל מלשון הרמ"א וכו' אבל הכא שאין מכוין אלא לקצרה שיכבה במהרה שרי דהו"ל גרם כבוי וא"י אם שבכונה תליא מילתא שכשאינו מכוין אלא לקצרה לא שייך מתקן מנא בסכין למה אסר הרמ"א ואולם אף דברי היש"ש בדיבור זה צ"ע שז"ל ומאחר דלא שרינן כ"א להדליקו בפי שתיהן כאחד א"כ עיקר ההיתר בזה תלוי וה"ה נמי דשרי לחתוך הקנדליא באור כדי להדליק שתיהן כאחד אבל נר שהוא דולק אין לנו לחתוך אפילו באור כדי לנתק חלק הראשון ממנו שלא ידלק בצד השני וכמ"ש לעיל בפרק י"ט. והוא תימא דאם מנתק שלא מדלק צד השני מאי איירי נר שהוא דולק ואתא עלי' מצד מכבה הא אפילו עדיין אינו דולק הא הוי מתקן מנא כדהקשה הש"ס מ"ש סכין ומ"ש באור נמי מתקן מנא ובעצמו כתב בפרק י"ט סי' כ"ח ונראה דאפילו קודם שידליקה אסור לחתכו משום דהוי כעובדא דחול ואין חילוק בין דולק לאין דולק להאי דינא דחותכה בסכין דומיא דפתילה עכ"ל ויפה עשה המ"א בזה שהשמיט תיבת אלו בשעה שהוא דולק. וכבר הקשה נמי הט"ז סק"י וכתב ואם אפשר לחלקם ע"י האור בלא הדלקה פשיטא דאסור אבל יותר היה לו להקשות במ"א כנ"ל ואולי סובר היש"ש דנר שעוה שאינו דולק אף שבסכין אסור לחתכו אבל ע"י אור אפילו רק רוצה שחלק אחד ידלק ומנתק מהרה כדי שלא ידלק גם חלק השני שוב לא מוכח דלתקן מנא עביד אלא כדי להדליק זה החלק אחד שוב אין בו משום תקון מנא ואך בדולק כבר אתא עלי' משום מכבה]:

אמנם מה שהקשה תו הט"ז על מ"ש בפרק י"ט הנ"ל דלדעת הרא"ש חייב משום מכבה ור"ל אפילו בחתכה באור בפי שתי נרות משום דמכבה הדולק ראשון וכתב דלא נראה לו דע"כ לא הוצרכנו כאן שצריך לשניהם וכו' ולא פליג הרא"ש על התוס' לעיל אלא באם הוא ממעט בלא הדלקה קשה לי שהרי התוס' אך בתר שביארו דאין שייך מכבה ע"י מהירות הכבוי כתבו ומכאן וכו' ודוקא לחתוך אותה באור וידוע דהיתר זה אינו אלא ע"י בפי שתי נרות ואם צריך לו דאל"ה בל"ז אסור משום מתקן מנא ומדתלו היחר זה דוקא בדבריהם דמקודם הא ממילא מבואר דלהרא"ש שחולק על דבריהם אף זה אסור ואפילו שניהם דולקים ומה שמביא ראיה מהר"ן שאני התם כדכתב הטעם דכולה הדלקה הוא ור"ל דאף השלהבת דמעיקרא נתחזק ע"י פתילה השני להאיר יותר משא"כ כשחולק נר שעוה בשעה שדולק מה בכך שמדליק אף השני וגם צריך לו לילך עמו שיאיר לו במקום אחר מ"מ גורם מהירות כבוי לשלהבת הראשון ולהכי אינו שרי אלא לדעת התוס' ולא להרא"ש אך כבר יפה דחה היש"ש ראי' הרא"ש ומסיק להלכה כדעת תוס' ומ"מ למעשה חש לדעת הרא"ש וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף