בית מאיר/אורח חיים/שנב

בית מאיר ‏ אורח חיים שנב

סעיף א' גוללו אצלו. כתב הט"ז בגמרא וכו' ולמה התיר הטור בסתם ולק"מ דהטור סובר הפי' בגמרא באסקופה הנדרסת ר"ל כל אסקופה מדדרסין עליה הוי בזיון טפי דאלת"ה למה לו לאפלוגי בין אסקופה לגג ליפלוג בדידיה באסקופה גופה בין נדרסת ללא נדרסת א"ו כל אסקופה היא נדרסת ולהכי סתם ועל הרמב"ם מה שהקשה נמי ל"ק דהא להכי שינה ולא כתב כלל אלא הקורא בספר בכרמלית ור"ל משום דאסקופה דתמיד היא לפני רה"י דהיינו בית קשה קושי' הגמ' נגזר וכו' ומוכרח לשנוי באסקופ' ארוכה להכי נקיט בקיצור כרמלי' ור"ל כרמלית המיוחד בלא רה"י דליכא תו למגזר במידי וק"ל עכ"פ בזה יפה כתב הט"ז דפשיטא דהרמב"ם לא סבור כתי' הא"א דמה"ת למוקי' המתני' דלא כהלכתא ובאסקופה ארוכה ודאי כנראה דאף לא קשה ודילמא זריק להו דאפשר דאיירי בארוכ' שאין דרך ליזרק עליה וזה משמעות הסוגיא דלא מקשה אלא לתי' הא"א וכן כתב שם המהרש"א בתי' וא"כ דברי הה"מ ע"כ אינם מתפרשים על דרך בעל ספר א"ע שהוא מכח הקושי' ודילמא זרק להו דאז בשאר דברים יש חשש איסור תורה ובפרט למה שכתבתי פי' הרמב"ם דאיירי בכרמלית מיוחד פשיטא דאין מקום לגזירה זו א"ו דברי הה"מ פשיטיה כהבנת הב"י ורמ"א ומה שכתב שמשמע מתוך הסוגי' ר"ל בפשוט מלתי' דרבה ע"כ לשון ספר דוקא משום בזיון כתבי קודש ה"ה סתמא אף לתי' אביי ספר דוקא וכן כתב הריטב"א להדיא על תי' אביי וא"ת מה אירי' דנקט ספר וי"ל דאילו בעלמא לא הוי מפליג רבנן בין תוך ד"א לחוץ לד"א דכולה חדא גזירה היא ואי שרית בהא אתי למשרי בהא ומשום כבוד הספר הקילו שלא לגזור אלא בחוץ לד"א אך עדיין צ"ע מנ"ל לרמ"א להחמיר בנפל לכרמלית דהא י"ל אף הרשב"א ובה"מ לא החמירו אלא בנפל מכרמלית לר"ה תוך ד"א ומשום טעם הריטב"א והכל מדסברי בזה דלא כתוס' שהחליטו דלאביי ספר ל"ד מדקורא אותו שאינו אפילו שבות והם סברי דאף לאביי מסתמא ספר דוקא ומטעם הריטב"א ומה שאביי קורא אותו דאפילו שבות ליכא אפשר שדחקו דר"ל גוף הגזירה דאגודו בידו אטו נפל מידו תוך ד"א בכרמלית אפילו שבות אינו אבל מ"מ לולא בכתבי קודש היו משום לא פלוג גזרו כדכתב הריטב"א וכל זה בנפל מכרמלית לר"ה וכדאיירי הרמב"ם אבל כי נפל לכרמלית בזה ודאי נראה כדתמהו כל האחרונים ובפרט למה דפסקינן כרבא דשרי לכ"ע אמנם נראה דמשמע להרמ"א מהה"מ הכי מדכתב דברי הרשב"א לבאר בם אף לשון הרמב"ם דלא לחנם נקיט ספר אלא דוקא ספר וא"כ הא הרמב"ם נמי כתב וכן אם נתגלגל לר"ה מן הכרמלית גוללו אצלו ואילו כן ע"ד הריטב"א דוקא הא קשה מה וכן הא בזה אפילו שאר דברים שרי אלא משמע דלהה"מ אף בזה אסור והטעם באמת צ"ע כדתמהו כל האחרונים ועיין ת"ש ובהנ"ל עכ"פ מיושב הריטב"א במ"ש המ"א והריטב"א שם סבירא ליה כדעת הג"א וזה ודאי ליתא כמבואר לעיל בשמו דכהג"א ודאי לא ס"ל אמנם זה דוקא בנפל מכרמלית לר"ה תוך ד"א ומטעם דלא פלוג אבל נתגלגל לר"ה ולא נח ואגודו בידו בזה ודאי סובר מכח קושי' הגמרא והא לא נח ופרש"י ואפילו שבות ליכא סובר דכ"ע מודים דאפילו שאר דברים מותרים דלא כמשמעות הה"מ הנ"ל ואף דהריטב"א הא ע"כ דלכ"ע ספר דוקא וא"כ הא מיבעי למימר דאף בסיפא ספר דוקא הא בשאר דברים אפילו לא נח ואגודו בידו אסור יש לדחוק דבסיפא ס"ל דנקיט ספר משום החידוש דהופכו על הכתב וגם משום הפלוגתא דר"ש מה שאין כן בהרישא סובר דספר דוקא וצ"ע:

אמנם אף שהבאתי לעיל משמעות מהה"מ לדעת רמ"א ז"ל מ"מ ע"כ ליתא שהרי בסי' שנ"ג מבואר בהש"ע סעיף א' במד"א בר"ה עוברת ביניהם אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם מותר בכל גווני הרי דבכרמלית אפילו זרקה לא חיישינן דילמא נפל והכא באגודו בידו ניחש בכרמלית לדילמא נפל כוליה מידי' ובסי' שנ"ג נמי מתורתיה דהרשב"א הוא א"ו כדעת הריטב"א ממש כן דעת הרשב"א לחלק דדוקא בנפל מכרמלית לר"ה הוא דחייש אף אביי בשאר דברים משום טעם הריטב"א דתוך ד"א וחוץ לד"א כולה חדא גזירה היא ולפ"ז גם דברי המ"א סק"ה גוללו אצלו וקאי על סוף הסימן ואינו משופע והוכרח לאסור בזה אפילו בנתגלגל לאויר רה"ר ואגודו בידו בשאר דברים מק"ו דהא אפילו בכרמלית ואגודו בידו אסור כמ"ש סס"א לענ"ד כשול עוזר ונפל עזור ואדרבא משמעות פרש"י בקושי' והא לא נח ואפילו שבות ליכא משמע ברור דלהכי אפילו במידי דלא כתבי קודש נמי שרי וכן בריש הסוגיא מני מתני' דאי ר"י הא אמר וכו' דלא דמי לנפילה כלל מכל זה משמע ברור דעתו דכל שלא נח אפילו בכל דבר שרי להביא אצלו באגודו בידו ואפילו מתוך אויר רה"ר והיינו טעמא דהריטב"א בקושייתו וכהנ"ל דלא כמ"א שכתב שעומד בשטת הגהות אשר"י כי אדרבא בשטת הרשב"א אלא הכא טעמא אחרינא וזה ברור וכמסקנת הא"ע להלכה:

אך עיין בפי' ר' יונתן משמע שמפרש הקושי' והא לא נח דאך הקושי' משום שאז לא ישתנה דינו מאסקופה אבל שבות שייך בגוי' אבל פירושו צ"ע דהא לאוקימתות רבה אסקופה שנו מפני שרבים דורסים עליה א"ו פרש"י עיקר דבלא נח אפילו שבות ליכא ובודאי לפירושו ה"ה כל מילי והיינו נמי טעמא דהרשב"א והה"מ בדין דס"ס שנ"ג דלא גזר בכרמלית אפילו בכלים שאינם נשברין ויותר מזה מביא הא"ר בסי' שנ"ד בשם הרשב"א בעה"ק בלשון זה ואפי' ברחוק ד' נ"ל שמותר לפי שמוציא מרה"י לרה"י דרך רה"ר ואגודו בידו ולא נח אפילו משום שבות אין בו וכו' ע"ש וכתב הא"ר ואפשר דס"ל דר"י פליג אתי' ראשון ודו"ק ור"ל מדקאמר ר"י אפילו תימא בסמוכה משמע לו דפליג דאל"ה קשה הלשון דהוי ליה למימר דוקא בסמוכה עכ"פ נשמע מזה דלא החמיר בסי' שנ"ב אלא מטעם הריטב"א דלא פליג תוך ד"א אטו חוץ לד"א ובחנם דחק עצמו הא"ר שם ע' וק"ל:

סעיף ב אם הכותל משופע בענין שנח המ"א מביא בשם תוס' ודוקא שרבים מכתפים עליו ואלו כן הא צ"ע על הדעה שבסי' שמ"ה סעיף ט' דס"ל דוקא ט' מצומצמים דא"כ הכי הוה ליה למימר עד שלא הגיע לתשעה אבל ז"ל הריטב"א אמר רבה בכותל משופע וכו' וש"מ דהאי כותל משופע לאו כרמלית חשבינן ליה וכדפי' הרב ר' ישעי' ז"ל כיון שעל פני רה"ר עומד וכזורק דבילה שמנה בכותל למטה מי' שהוא חייב שלא אמרו פחות מי' שהוא פטור אלא כשזרק ונח על גביו ואפילו לרבא דאית לי' חורי ר"ה לאו כר"ה מפני שהחור מקום עומד לעצמו ואינו באויר רה"ר אבל כותל משופע זה מה שנח בו באויר ר"ה עומד דומיא כזורק ונח על פני הכתלים עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף