יד אפרים/אורח חיים/שנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים שנב

במגן אברהם ס"ק ד' גוללו אצלו. כ"כ המ"מ ע"ש דקאי אכרמלית כו' נראה כוונתו דהמ"מ שם הביא אוקימתא דאביי באסקופה כרמלית ונפל לר"ה בתוך ד"א דאי נפיל ליה ומייתי ליכא חיוב חטאת ל"ג וע"ז כת' בשאר דברים כי נחו להו אפילו תוך ד"א ומוכח מדבריו דבשאר דברים חיישינן דנפיל ומייתי מר"ה לאסקופה שהיא כרמלית ומזה למד הרמ"א ע"ש בהגה סוף סעיף א' אפילו לא נפל אלא לכרמלית דקאי על הש"ע דמיירי באסקיפה רה"י ונפל לר"ה ס"ל להתיר אף בזה כאוקימתא דרבה שם ולכן כת' דבשאר דברים אסור אפילו בנפל מאסקופת רה"י לכרמלית דאיכא למיחש דמייתי מכרמלית לרה"י וכמו דאוסר ה"ה משום גזירה דמייתי מר"ה לכרמלית כמו כן יש לאסור דלמא מייתי מכרמלית לרה"י וזהו שכח' המג"א ע"ש דקאי אכרמלית ר"ל דהתם מיירי באסקופת כרמלית ולכן דוקא בנחו בר"ה הוא דאסור אף על גב דאיכא תרי קולא חדא שאגדו בידו וצריך לגזור שמא נפל ואתי לאתויי דהוי כמו גזירה לגזירה דאפי' מייתי לי' לכרמלית הוא משא"כ בלא נחו כלל בר"ה דאיכא עוד חדא לקולא וממילא ילפינן דה"ה בנפל לכרמלית ולא נח רק תלוי באויר דשרי ובביאורי הגאון ר"א מווילנא ז"ל כת' וז"ל ובמ"מ לא הוזכר שנפל לכרמלית אדרבה שם משמע שנפל לר"ה מדקאמר אפי' תוך ד"א ובכרמלית אין חילוק רק שב"י וד"מ סוברים שקאי על רמב"ם ואינו כן עכ"ל ותמהני דהא גם הרמב"ם מיירי שנפל לר"ה רק שהיה קורא בכרמלית ושפיר למדו מזה דה"ה איפכא בעומד ברה"י ונפל לכרמלית בשאר חפצים אסור וכמ"ש. ומ"ש שם דהרמב"ם לא הזכיר כלל אסקופה אלא הקורא בספר בכרמלית ר"ל שכל הרשויות הוא כרמלית ולדידיה אין חילוק בין ספר לשאר דברים ואף להרשב"א דוקא בכה"ג דאביי אבל בכה"ג שלפני' כרמלית אין חשש וכל דבר מותר הו' עכ"ל. תמהני דודאי הרמב"ם נקט כרמלית היינו לומר שהרשות שהוא עומד שם הוא כרמלית כי היכי דלא תקשה דלמא מעייל בר"ה ומעייל לרה"י כיון דלא פסק כבן עזאי וכמ"ש הוא ז"ל שם אבל מ"מ הרשות שלפני' שנפל הספר לשם הוא ר"ה כמ"ש הרמב"ם להדיא ונתגלגל מקצת הספר לר"ה והיינו ממש אוקימתא דאביי ומ"ש דבחידושי הרשב"א של שבת כת' לאו דוקא ספר ע' בספר מחזיק ברכה שהביא מדברי הרשב"א דעירובין כת"י דמתחלה כת' ג"כ דשמא ה"ה לשאר דברים רק דמדברי המחברים משמע דספר דווקא וי"ל דשאר דברים אסור משום דלמא נפל כולה בר"ה ומעייל לרה"י ובספר לחוד ליכא למיגזר משום דסתם כתבי הקודש מעיין ומנח להו עכ"ל וצ"ע דהא למאי דקי"ל דלא כבן עזאי איכא למיחש דלמא מעיין בהו התם כו' אך בביאורו הנ"ל כת' דרשב"א פסק כב"ע כיון דמלתא דרבנן הוא ע"ש ולפי"ז גם בשאר דברים אין חשש דלמא מעיין (ואפשר דבשאר דברים יש חשש דלמא זריק דדוקא כתבי הקודש דאין זורקים כמבואר שם) ומ"ש המג"א וכ"מ בהג"ה סוף ס"א דקאי בר"ה הוא תמוה ואפשר שר"ל דלכך השמיט הרמ"א בדבריו חילוק המ"מ בין נחו או לא משום דקאי בר"ה ר"ל דהאסקופה רה"י ונפל לר"ה ובכה"ג אפילו לא נחו דאיכא חשש דלמא מעייל מר"ה לרה"י ואע"ג דמסיים אפילו לא נפל אלא לכרמלית הך לישנא ממילא משתמע בנפל לכרמלית ונח שם ובפרי מגדים מגי' דקאי ברה"י ולפי"ז י"ל ע"ד שכתבתי דר"ל דלכך לא מחלק משום דמיירי באסקופת רה"י משא"כ ה"ה דקאי אסקופת כרמלית ויותר נ"ל להגיה בלשון זה וכ"מ בהג"ה סס"א דמשמע דקאי בר"ה ור"ל דהב"ח העתיק דברי ה"ה אסיפא דהי' קורא על הגג דמיירי שעומד ברה"י ונתגלגל לר"ה כנלענ"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.