בית מאיר/אורח חיים/רי

בית מאיר ‏ אורח חיים רי

סעיף א' האוכל כתב המ"א בשם כ"ה נ"ל דכל האוכלין מצטרפין לכזית. נ"ב צ"ע בגוף הספר כי מה שכתב דכל האוכלין מצטרפין לפ"ר יראה לי דזה דוקא כשברכותיהן האחרונה שוות דאי באין שוות מה עניינם לצירוף כי עיין מס' יומא דף פ"א דע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"י אלא לענין טומאה ובלא זה כבר פסקינן כר' יהושיע ומה"ת לאצטרופי מה שאין ברכותיהן שוות וא"כ א"י לפרש אכל חצי זית משבעה מינין וכו' מברך בנ"ר ברכה זו מה תהא עלי' אחרי שפסקינן שאף ב"נ צריכה שעור וגם אפילו שבעת המינין פחות מכשיעור אינו מברך כלום וגם מ"ש ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר א"י מאין יבא הצירוף לחיוב ב"נ. להכי צ"ע כנ"ל טעם דינין אלו:

הג"ה אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי' עיין מ"א כתב וצ"ל להרר"י שר"י לא אכל זית רק בריה אחרת נ"ב מעולם לא עלה על לב הר"ב ר"י לפרש הכי אלא שהרי מחליט תחילה וכותב ונראה שהתלמוד שלנו חולק על הירושלמי ולבסוף לא כתב אלא כדי למעט המחלוקת אבל לענין הדין אפשר להשוותם ור"ל דלענין דין ברי' דפרידה אחת של ענב או של רמון בזה שדרכו לאכול אף הגרעין שפיר אף תלמודן מודה דמקרי וחייב בברכה משא"כ בזית מפני שאין דרכו לאכלן להכי סובר תלמודן דלא הוי ברי' והירושלמי בזה מחולק עם תלמודן ומדמה אף זית ובזה אין הלכה כמותן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף