בית מאיר/אורח חיים/רה

בית מאיר ‏ אורח חיים רה

סעיף ב' נידן קאפע טע. אם לברך עליהם שהכל או בפ"ה האריך בתשו' פרח מטה אהרן ומסיק דהקרוב שתלי' בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש שלהרשב"א שמחלק בין דובשא דתמרי למי שלקות וכתב דמי שלקות היינו דוקא בפירות שאין דרכן למיכלן בעינייהו נמצא לדבריו קאפי טע שאין דרכן למיכל בעינייהו ונשתנו למעליותא מהראוי לברך בפ"ה כמו על מי שלקות משא"כ להרא"ש ובפרט לדבריו בתשו' שמחלק במי שלקות היינו טעמא דמברך כמו על השלקות משום שעיקר שליקתן כדי לאכול השלקת משא"כ במי שעורים של חולה כיון דעיקר שלקות השעורים אינו אלא בשביל המים כדי ליתן בהם טעם והמים עיקר מברכינן שהכל א"כ ה"ה קאפע טע נמי שהכל ולדידי קשיא דא"כ מיא דשיבתא שפרש"י שנותנין מעט בקדירה למתק בעלמא ולא לאכלו ומ"מ מסקינן שמברכין על מימי תבשילו ב"פ האדמה ולדברי תשו' הרא"ש הא זה אין עיקר בישולו כלל משום האניס שהרי פרש"י לא לאכלו מבשלין אותו ומ"מ מברכין בפה"א ובע"כ לומר דודאי הרא"ש בתשו' הרי התחיל בתי' התוס' דתלי' במה שנשתנה לעלוי ושכר שעורים חשוב נשתנה לגריעות' הואיל ויש לו עילוי אחרינא בפת וא"כ ממי שיבתא מעקרא ל"ק לי' דזה נשתנה למעליותא אלא דמיא דכולהו שלקא לא ניחא לי' בתירוץ הרשב"א דאיירי דוקא בדברים שאין דרכן לאכול בעינייהו אלא אפילו בפירות וירקות שדרכן לאכול בעינם והוי נשתנו לגריעותא ולהכי מחלק דשאני מי שלקות שעיקר שליקתו עבור הירקות וא"כ הדר קאפע טע אף להרא"ש מהראוי לברך בפ"ה כיון דנשתנו כל עיקר למעליותא שהרי מעיקרא כלל אינם ראוים לאכילה וגריעי משתיתא בעודם חיים אמנם הנלענ"ד דקאפע טע אדרבה מדחיים אינם כלום הם בדומה דחומץ סתוניות דאיתא שם בהרשב"א ד"ה דבש וקשה תינח כולהו אלא חומץ סתוניות ודאי נשתנה לעלוי מקרי ואולי נאמר דכיון שהסתוניות בעצמן שהן הענבים הגרועים שאינם מתבשלים מעולם הן גרועין מאוד ואינן ראוין גם היוצא מהן אעפ"י שהיא יותר ראוי מהן עצמן מ"מ הוא גרוע כל כך שאינו ראוי לקרות משקה אלא זיעה וא"כ ה"ה קאפע טע שבעצמן אינן ראוי לכלום ואינן דומה לשבת דמ"מ ראוי לאכילה אלא שאין דרכו ומדהם גרוע כל כך אילו למשל הי' באפשרי להוציא מימיהן לשתי' דומיא דחומץ הנ"ל הא לא הי' נחשב אלא לזיעה ושהכל ברכתו מכ"ש שאף לזה אינו ראוי אלא להוציא ע"י שליקה טעמו די"ל אף טעמו אינו אלא זיעה ולהכי לכ"ע דינו בשהכל ועיין תשו' הנ"ל ותשו' ש"י ופ"מ ב' חלקים ודוק ודע דלדברי הרא"ש בתשו' הנ"ל שלענ"ד הוא עיקר ההבדל לדעתו בין מי שלקות לשכר שבמי השלקות עיקר שליקתן כדי לאכול הפרי ודלא כהחילוקים הנאמרים במ"א סי' ר"ד סק"ט א"כ אין מן הספק אצלי שמי השלקות הנאמר בגמרא אינו אלא ע"י בישול אבל ע"י שרי' בצונן איך אפשר שעיקר השרי' בשביל הפירות שהרי עינינו רואות שכל הפירות הנשארים בצוננים ונתקלקלו עד שכמעט אינם ראוים לאכילה כלל ופשיטא שעיקר שרייתם אינו אלא בשביל המים והיו דומים ממש לשכר וא"כ צ"ע החלטת הב"י ז"ל בסי' ר"ב דהגמרא במי שלקות איירי בין ע"י בישול ובין ע"י שרי' דלענ"ד לדברי הרא"ש הנ"ל ליתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף