בית יוסף/אורח חיים/תקי

בית יוסף ‏ אורח חיים תקי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט וכו' מימרא דרבה בפ' קמא דביצה (יב:) והא דתניא המולל מלילות מעי"ט למחר מנפח על יד על יד ואוכל ואפילו בקנון ואפילו בתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה מסיק בגמרא דה"ה דביום טוב שרי למלול אלא איידי דתנא רישא דברייתא מע"ש תנא נמי סיפא מעי"ט ופירש"י דמפרכים היינו שמפרך השרביטין ומוציא הזרע: מוללין מלילות. דיש כלאחר יד הוא: מלילות של חטין. שמוללן בידיו כשהם רכים: על יד על יד. מעט מעט: אבל לא בטבלא וכו'. דמיחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה: וכתב הר"ן מוללין מלילות דדש כלאחר יד הוא ואפילו בשבת לאו איסורא מדאורייתא הוא אלא מדרבנן ובי"ט לא גזור וכתב ה"ה בפ"ג סובר רבי' שביום טוב מולל כדרכו בלא שינוי וכן דעת ההלכות ומה שאמר כיצד מולל והצריכו שינוי הוא בשבת דוקא ואע"פ שיש חולקין כן עיקר עכ"ל וגם הר"ן כתב בפרק קמא דביצה שלדעת קצת כי אמרינן מוללין בי"ט דוקא על ידי שינוי אבל בשבת אסור אפי' ע"י שינוי והוכיח שאין כן דעת הרי"ף אלא בי"ט מותר למלול אפי' שלא ע"י שינוי ונראה מדברי הר"ן שגם הוא סובר כך וכן הוא דעת הרא"ש בפ' מפנין והכי נקטינן:

הבורר קטניות או שאר דבר אם יש טורח בברירת האוכל וכו' עד דלא מיקרי פסולת מרובה כיון דאורחיוהו בהכי והוי כמו שומר לפרי הכל נתבאר בסי' שי"ט רג"א אף מדיח ושולה ובגמרא תניא אר"א ב"ר צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה והתניא איפכא ל"ק הא בעפרא הא בגילי. ופירש"י מדיח. במים: ושולה. הפסולת שצף למעלה: איפכא. אוכל למעלה ופסולת למטה: עפר. למטה מן האוכל: גילי. קש למעלה מן האוכל וכתב הרמב"ם בפי' המשנה דאין הלכה כר"ג וכ"נ שהוא דעת הפוסקים שלא הזכירו זה וטעמא משום דמשמע דפליג את"ק והלכה כת"ק דסתם לן תנא כוותיה אבל ר"י פסק כר"ג ונראה שטעמו משום דאר"א ב"ר צדוק היו נוהגים בית ר"ג וכו' ומעשה רב:

אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתיקין אותו וכו' ברייתא בפרק ר"א דמילה (קלד.) ופירש"י אין מסננין. משום דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו: ואין ממתיקים אותו בגחלת. כדרך שרגילין לכבות את הגחלת או אבן נסוקה: בגחלת של עץ. אסור דשייך בה כיבוי: גחלת של מתכת. לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם: ומפרש בגמרא טעמא דאסור משום דהוה אפשר לעשותו מאתמול בסי' תק"ד כתבתי שאסור לעשותו ביום טוב בגרגרה שקורין אורוג"א:

אין תולין המשמרת בי"ט וכו' פלוגתא במתני' פרק ר"א דתולין (קלז:) והלכה כחכמים דאמרי אין תולין המשמרת אבל נותנין לתלויה בי"ט ומפרש בגמרא דטעמא דאין תולין כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

ומ"ש ותולה אותה ליתן בה רמונים ונותן בה שמרים ובלבד שיתן בה רמונים תחלה מימרא שם (קלט:) ופירש"י מערים ותולה אותה לצורך רמונים דלאו עובדין דחול נינהו ומסנן בה שמרים הואיל וניתלית דהא אמרינן נותנין לתלויה בי"ט: והוא דתלי בה רמונים ברישא דמוכח דמעיקרא לאו לשמרים תלויה: בכל שאר דיני סינון יין ושאר משקין נראה שי"ט שוה לשבת וכבר נתבאר משפט דברים אלו בסי' שי"ט:

אין עושין גבינה בי"ט בעיא דאיפשיטא בפרק ר"א דמילה (קלד.) וטעמא מפרש בגמרא משום דהוה אפשר לגבן מאתמול וגבינה דאתמול חשיבא כשל היום גרסינן בירושלמי ספ"ק דביצה מהו להעמיד חלב אם אומר את כן אף הוא חולב ומעמיד מי"ט לחול וכתבו הר"ן בספ"ב דביצה והגה"מ בפ"ג מהלכות י"ט וכ"כ הרוקח דאסור להעמיד ולגבן בי"ט. ובפרק המצניע (צה.) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד בי"ט לוקה מ' דר"א וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ופירש"י אחד זה ואחד זה אחד שבת ואחד י"ט וכתב רבינו ירוחם שמפני ברייתא זו כתבו קצת מפרשים דחולב ומחבץ ומגבן אסור וכן הרודה חלות דבש אפי' דבש הראוי לאכילה דלא התירו אלא מבשל ואופה וכיוצא בזה אבל בתוס' כתבו דלא אסרו אלא חלות דבש ועלה קאי בפרק המצניע דבי"ט לוקה אבל חולב ומחבץ ומגבן לצורך י"ט מותר דמעלי כשהוא בן יומו ורודה חלות דבש דאסור דוקא דבש והדביש אבל בראוי לאכילה מותר ואפילו שאפשר לעשותו מעי"ט מן התורה כל אוכל נפש מותר אפי' אפשר לעשותו מעי"ט ודוקא במכשירי אוכל נפש חילקו בין אפשר לעשותן ובין לא אפשר עכ"ל. ולפום ריהטא לא משמע מדברי התוס' בפרק המצניע שרוצים להתיר לגמרי אלא לומר דלא מיתסר מדאורייתא אבל מדרבנן מיהו מודו דאסור וגם לא הזכירו שם דהא דקתני לוקה לא קאי אלא ארודה חלות דבש מ"מ אפשר שבמקום אחר כתבו כדבריו או שבנוסחאות תוס' שבידו הוה כתוב כן ומיהו על מ"ש לדעת התוס' דמגבן לצורך י"ט מותר דמעלי כשהוא בן יומו יש לתמוה דהא איבעיא לן בפרק ר"א דמילה ופשטיה לאיסורא וצ"ע. והר"ן בר"פ אין צדין הביא ברייתא זו וכתב דמשמע דהא דקתני הזיד בי"ט לוקה וכו' לא קאי אמחבץ ומגבן דהא גיבון בי"ט לא מיתסר אלא מדרבנן והכי מוכח מדלא אייתי הך ברייתא בפרק ר"א דמילה כי איבעיא לן מהו לגבן. כתב הריב"ש בתשו' מה שמוציאין החמאה מהחלב אסור משום בורר דהרי הוא כמחבץ שגם זה מעמיד שומן החלב ונעשה חמאה על ידי טורח גדול וראוי ליאסר ואפילו ע"י עו"ג דאמירה לעו"ג שבות ואפי' בדבר שאין בו אלא איסורא דרבנן עכ"ל:

ואין גווזין הירק במספרים וכו' ומתקנין את הקונדס ואת העכביות ברייתא בפרק המביא כדי יין (לד.) ופירש"י אין גוזזין הירק התלוש שיש בו ראשי עלין נרקבים וכמושים אין גוזזין אותם בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר דמאן דחזי סבר שליקטן היום: קונדס ועכביות מיני ירקות שיש טורח בתיקונן:

אע"פ שמותר לטרוח לתקן צרכי סעודה בי"ט וכולי הלכך המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל וקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו שם (כט:) ופירש"י ממקום למקום. בתוך התחום או ע"י עירוב: לא יביאם בסל ובקופה. לתת שלש וד' בתוך קופה וישאם משום דנראה כמעשה דחול לשאת משאות: אבל מביא על כתיפו. אחד או ב' דמוכח דלצורך י"ט: או לפניו. בידו ומשמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום רואים דוקא הוא דאמר דלא יביאם בסל ובקופה אבל מטלטל במקום שאין רואים כגון מזוית לזוית באותו בית מביא כי היכי דבעי :

ומ"ש רבינו אפילו אין בשינוי קלות המשא שם אתקין רבא במחוזא דדרו בדחקא לידרו ברגלא דדרו ברגלא לידרו באכפא דדרו באכפא ניפרו' סודרא עליה ופי' רש"י בדחקא. משוי שאדם נושא על כתפו בחול בטורח בי"ט ישאנו ברגלא עתר שקורין פורק"א שהוא שינוי להקל: לידרו ברגלא. בשני בני אדם במוט על כתפיהם דהיינו נמי שינוי להקל: לידרו באכפא. במוט שבידיהם משום שינוי ואע"פ שאינו להקל מ"מ שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינויו: נפרוס סודרא. קל הוא ואינו מכביד ושינוי בעלמא הוא ולהצנע. והרמב"ם כתב בפ"ה משאות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחוריו ושדרכן לישא אותן על גבו מאחוריו ישא אותם על כתפו ושדרכם להנשא על הכתף ישא אותם בידו לפניו או יפרוס עליהם בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא:

ומ"ש רבינו ואם א"א לו לשנות כגון שזימן הרבה אורחים וכו' שם אם א"א לשנות מותר ופירש"י אם א"א לשנות. שאין לו סודר לכסותו ורבינו מפרש דהיינו שזימן אורחים הרבה: כתב הר"ן הא דלא חיישינן הכא בסודרא דלמא אתי לידי סחיטה כתב הרז"ה דהכא ביין וביין ליכא למיחש לסחיטה והכי אמרינן בהדיא בגמרא ר"פ שואל (קמח:) דהני נשי דמליין חצבי מיא מש"ה לא פרסו סודרא עילויה חצבא משום דלמא אתי לידי סחיטה וכתבו שם התוספות מכאן מייתי ר"ת ראיה דביין ושמן לא שייך סחיטה: ואמרינן תו בגמ' נכסייה בנכתמא זימנין דמפסיק ואתי למקטריה הלכך לא אפשר תנן תו במתני' פ' המביא כדי יין המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו אבל נוטלה בידו ולא כתבו רבינו משום דבכלל מה שכתב שצריך לשנות מדרך חול הוא: אם אדם מצווה בי"ט על שביתת בהמתו או אם מותר לחמר בי"ט כתבתי בסימן תצ"ה: תניא בתוספתא פ"ג דביצה אין מביאין עצים לא בחבל ולא בקופה ולא במחצלת אבל מביא במטפחת ובחיקו בהמה ששחטה בשדה אם יביאנה לעיר במוט ובמוטה נתבאר בסי' תצ"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.